אנציקלופדיה תלמודית:שבוי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם שנשבה אם מורידים אדם לנכסיו.

הכלל

אדם שנשבה, והניח נכסים, נחלקו תנאים ואמוראים אם בית דין מורידים אדם לטפל בנכסיו: חכמים סוברים שאין מורידים[1], וכן אמר ר' ששת בדעת רבי אליעזר[2], וכן אמר רב[3], שמא יפסיד את הנכסים[4], שמא הבעלים מקפידים בזה, ומוטב שיפסדו מאיליהם הרבה ולא נפסידם מעט[5]. ר' שמעון בן גמליאל סובר שמורידים[6], וכן סוברים רב נחמן ושמואל[7], שכיון שאם בא הבעלים נוטל כאריס, לא יפסיד הנכסים[8], לפי שחייבים בית דין להתעסק בנכסיו[9], שלא יפסידו[10], שהבית דין מצווים לפקח בעסקי כל העם[11]. בטעם שמורידים אדם לנכסים ואין חוששים שמא יפסיד הפירות, שכיון שנוטל היורד חלק בפירות[12], אין חוששים שיפסידם[13].

הראוים לירש

מורידין לקרקעות קרוב הראוי לירש, שאין קרוב ממנו[14], כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם, שכיון שראוי לירש ישביח הנכסים שמא ימותו הבעלים ויהיה הנכסים שלו, ואף אם יחזור הבעלים, יטול כאריס[15]. היו שנים או שלשה הראוים לירש, יחלקו הנכסים ביניהם, ואם מקצתם עובדי אדמה והאחרים אינם עובדי אדמה, יורדים עובדי האדמה[16].

אריס

אריס*, אין מורידים לנכסים[17], שחוששים להפסד הקרקע[18], שכיון שאין מי שיעיין עליו, לא יכווין אלא להרבות בפירות ולא יחוש אם מפסיד הקרקע[19]. ויש מפרשים לפי שקרוב הראוי לירש את השבוי מעכב, שמא ימות השבוי ויורש הנכסים, ומפסיד באכילת האריס, ואין עושים תקנה לשבוי כשיש בו חשש הפסד לאחר[20]. ויש סוברים שמורידים אריס, אלא שקרוב קודם לאריס[21], שכיון שיש לו שייכות ותקוה בנכסים ישמרם יותר, ועוד, שאם ימות השבוי, יעמוד הקרוב בנכסיו, ואם יהיו אצל האריס, מטריחים בית דין שוב לטפל בנכסים להוציאו מהאריס ליתנו ליורש[22].

במטלטלים

מטלטלים שהניח השבוי, מפקידים אותם בית דין ביד אדם נאמן[23], או שיהיו מופקדים בידי הבית דין[24].

בשמעו שמת

שבוי שנשבה, ושמעו בו שמת, הקרוב הראוי לירש יכול לעכב מאפוטרופוס - לסוברים שאפוטרופוס יורד לנכסי שבוי[25] - לירד לנכסים, שכיון ששמעו בו שמת כיורש ממש חשוב, ומעמידים הנכסים ברשות הקרוב[26]. ודוקא בקרקעות, שאינם מתכלים, ואם ישוב השבוי יחזרו לרשותו, אבל במטלטלים שיכולים לכלותם אין מעמידים אותם ברשות הקרובים, שמא יפסידו את השבוי, ויעמידו ברשות אפטרופוס[27]. ירדו היורשים לנכסים על דעת שמת והוא שלהם, ע"ע ירושה[28].

על שאר פרטי הדינים, ע"ע נכסים נטושים ורטושים.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ברייתא ב"מ לח ב: היורד לנכסי נטושים, וגמ' שם, ורש"י שם ד"ה נכסי רטושין. ועי' תוס' שם סוד"ה היורד, שיש מחליפים בין חכמים לרשב"ג דלהלן.
  2. ↑ גמ' שם: ופשטה ר' ששת וכו'.
  3. ↑ גמ' שם.
  4. ↑ ב"מ לח ב.
  5. ↑ רמב"ן ב"מ לח ב סוד"ה מדרבן; ריטב"א שם.
  6. ↑ עי' ברייתא שם: שהנטושין כשבוין, וגמ' ורש"י שם. ועי' תוס' שבציון 1.
  7. ↑ גמ' שם.
  8. ↑ גמ' שם.
  9. ↑ רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב; ריטב"א ב"מ לח ב; רמב"ם נחלות פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ רפה ב.
  10. ↑ טור שם.
  11. ↑ לבוש שם.
  12. ↑ עי' גמ' שם, ועי' ציון 15.
  13. ↑ ב"מ שם.
  14. ↑ רש"י ב"מ לח ב ד"ה קרוב.
  15. ↑ רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב.
  16. ↑ רא"ש שם; טור שם; רמ"א שם ב.
  17. ↑ רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב; טור חו"מ רפה.
  18. ↑ רא"ש שם; טור שם.
  19. ↑ טור שם.
  20. ↑ רשב"א ב"מ לח ב, ושם בשם הראב"ד.
  21. ↑ עי' ראשונים דלהלן ודרישה חו"מ ר"ס רפה בדעתם.
  22. ↑ ריטב"א ב"מ לח ב.
  23. ↑ רמב"ם נחלות פ"ז ה"ה; טוש"ע חו"מ רפה ב.
  24. ↑ טור שם.
  25. ↑ ע"ע נכסים נטושים ורטושים.
  26. ↑ רשב"א ב"מ לח ב.
  27. ↑ רשב"א שם.
  28. ↑ ציון 1228 ואילך.