אנציקלופדיה תלמודית:תענית חלום

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - תענית שמתענים על חלום רע.

Contents

עניינה וגדרה

עניינה

תענית חלום מתענים כשרואים חלום רע[1], - על גדר חלום רע, עי' להלן[2] - ואמרו אמוראים בשם רב, שיפה תענית לחלום - לבטל חלום רע[3] - כאש לנעורת[4], שהתענית יפה לביטול הגזירה לגמרי, שלא ישאר ממנה כלום, ככלות האש את הנעורת עד סופה במהירות[5], ויש מן הראשונים שכתבו שהתועלת בתענית חלום, היא להפוך את החלום לדבר קל, שאי אפשר לחלום שלא יתקיים, אלא שיכול להפוך לדבר קל[6].

חיובה

בחיוב תענית חלום, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהתענית רשות[7], שלא מצינו בתלמוד אלא שהתענית יפה לחלום[8], ושהתירו להתענות בשבת[9], אבל אינה חובה[10], וכן מצינו שכאשר שמואל היה חולם חלום רע, היה אומר "וחלומות השוא ידברו"[11]. ויש סוברים שהתענית חובה[12] - לאדם המקפיד על החלום[13], וצער החלום גדול אצלו מצער התענית[14] - מדברי סופרים[15], כחובת התענית בעת צרה[16], ואין לאדם לפטור עצמו ממנה[17], שמכיון שעל ידי התענית קורעים לו גזר דין של שבעים שנה[18], ראוי לחייבו להתענות משום כך[19], שחלום רע, בא לאדם בשביל שיתעורר לחזור בתשובה, ולדעתם עיקר הערת התשובה באה על ידי התענית, ולכן היא תענית חובה[20], והיא מדרכי התשובה, ומכלל החיוב של "ושבת עד ה' אלוקיך"[21].

גדרה

בגדר תענית חלום, יש שכתבו שאינה אלא לצער בלבד[22], ולכן לדעתם אין חיוב להשלים את התענית[23]. ויש מן הראשונים שכתבו שתענית חלום אין לה תורת ושם תענית[24], ולכן היא מותרת בימים האסורים בתענית[25].

בזמן הזה

בזמן הזה - שאין בקיאים בפתרון חלומות[26] - כתבו ראשונים שאין מתענים תענית חלום[27], לפי שאין אנו בקיאים בפרון חלומות[28].

בימים שהכהנים עולים לדוכן

בימים שכהנים עולים לדוכן לברכת כהנים, יש מן הראשונים שכתב, שמי שאינו אדם גדול ובקי בפתרון חלומות, לא יתענה תענית חלום, לפי שמטיבים את החלום בברכת כהנים[29]. אבל מדברי שאר הראשונים משמע, שאף ביום שהכהנים עולים לדוכן, מתענים תענית חלום[30].

תענית שעות

תענית שעות לחלום שחלם ביום[31], יש סוברים שמתענים בין בשבת, ובין בימות החול[32]. ויש סוברים שאין מתענים אלא בשבת, שדוקא בשבת, שאסור להתענות בה תענית שעות[33], תענית שעות חשובה תענית, אבל בחול, תענית שעות אינה חשובה תענית[34]. על המתענה תענית שעות בשבת, האם חייב להתענות תענית לתעניתו, ע"ע תענית.

תוקף חיוב תענית שעות

תענית שעות לחלום של אמצע היום[35], יש שכתבו שאינה אלא חומרא, ולא מצינו כן בתלמוד ובפוסקים המפורסמים, וכן השלמת התענית לחלום של יום, עד אמצע הלילה - לסוברים כן[36] - לא מצינו כן בשאר תעניות, שמתענים בלילה[37], ולכן אין חומרא זו דוחה איסורים מדרבנן, כגון החולם בערב פסח בצהרים, לא יתענה וידחה את עשיית הסדר לאחר חצות[38].

כשהתענית קשה עליו

כאשר התענית קשה על האדם ומזיקה לו, והוא מצטער ממנה יותר ממה שמצטער מפחד החלום, אין התענית חובה ולא מצוה[39], אף לדעת הסוברים שתענית חלום חובה[40].

תשובה

המתענה תענית חלום כתבו ראשונים שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה, בנקיון לבב ורוח נדיבה, כמו שהיה עושה אם היה מקבל הערה משמים על פי נביא או חכם, לפי שקיבל הערה מן השמים, לשוב בתשובה[41], וכן כתבו ראשונים שענין התענית הוא כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה[42], שכאשר שמראים לאדם חלום רע, זהו משום שנמצא בו עון אשר חטא, ומן השמים מרחמים עליו, לתת לו הערה שישוב[43], ומשום כך הראו לו את החלום, כדי שיצטער ויתפלל[44], ולא יאמר כבר נגזרה גזירה ואבדה תקוה, אלא יש לו תקנה בתשובה ובתחנונים, ואפילו לחלום רע ביותר, יש תקנה בתשובה ובתחנונים[45], וכמו שאמר רבי חנין אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם מחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר כי ברוב חלומות והבלים הרבה את האלוקים ירא[46], שההודעה ההיא אינה אלא הערה מן השמים, שיפשפש במעשיו ויחזור בתשובה, ולכן ראוי לו להתענות ולחזור בתשובה ולבקש רחמים[47]. וכתבו ראשונים שלכן אמרו שיפה תענית לחלום כאש לנעורת[48], שמכיון שהתעורר לחפש בדרכיו ולחזור בתשובה, בודאי תשובתו שלימה היא, ומקובלת יפה[49].

קבלת התענית

תענית חלום, אינה צריכה קבלה[50], ואף על פי כן דינה כדין תענית גמורה, שאומרים בה עננו*[51], שמן השמים הטילו עליו את התענית[52], וכיון שאמרו חכמים שיתענה, אינו צריך קבלה[53]. על דיני ונוסח תפילת עננו*, שמוסיפים בתפילה בימי תענית, ע"ע עננו.

פרישה מן האשה

בתענית חלום, יש מי שכתב שיש לאדם שיפרוש מאשתו, ולא ישמש מטתו[54], כי כשמראים לו חלום רע, צריך להיות בתשובה ובדאגה ובצער[55], וקל וחומר שלא ינהוג קלות ראש[56], וכדרך שמצינו שבעת צרה אסור לשמש מטתו[57], כך תענית חלום היא עת צרה לחולם[58], ואפילו בשבת - שמצוה לענגה[59] - יפרוש מאשתו, שאם הותר להתענות ולבטל עונג שבת[60], קל וחומר ביטול תשמיש[61]. בזמן עונה* – כגון בשבת[62] - יש שכתבו שיפרוש מאשתו[63]. ויש שצדדו שאין ללמוד מחיוב תענית לחיוב פרישה מאשתו, שהתענית אינה עינוי אלא לעצמו, ואילו מצות עונה מחוייב לאשתו[64].

לאדם חלוש

אדם חלוש שטורח עליו להתענות כל היום, אינו מתענה תענית חלום[65]. ומצינו בראשונים שנהגו שאף על פי שלא התענו כל היום, לא אכלו בבוקר כהרגלם, בשביל לצער את עצמם[66].

מעוברות ומניקות

נשים מעוברות או מניקות – שביום הכפורים ובתשעה באב מתענות[67], ובשאר תעניות צבור, יש סוברים שאין מתענות[68] – נחלקו אחרונים : יש שכתבו שהדבר ספק[69], שיש ללמוד בקל וחומר מתעניות צבור שאין מתענות, ומאידך יש לדחות, שכן תענית חלום חמורה מהן, שמתענים אותה אף בשבת[70], ושאר תעניות אין מתענים בשבת[71], ולכן הורו שמחמת הספק לא יתענו מפני הסכנה, שספק נפשות להקל[72], וכן יש שכתבו שאין להורות להם להתענות[73], ובפרט אם הן חלושות, אין להן להחמיר על עצמן[74], אלא יפדו את התענית בממון[75], שיתנו פדיון נפשם לצדקה[76]. ויש שכתבו שדינם כשאר בריאים, שמתענים כשמתייראים לנפשם[77], וכן כתבו אחרונים שכך ראוי להורות שיתענו, לנוהגים שכשהן בריאות, הן מתענות אף בשאר תעניות צבור[78]. ויש שכתבו שנשמטו מלהורות בדבר זה, והניחו את הדבר ברצון האשה, שחששו להורות שתתענה, משום סכנת האשה והולד, וחששו להורות שלא תתענה, שמא יארע דבר רע[79].

תנאי

תנאי קודם השינה, שאפילו אם יחלום, לא יתענה, אינו מועיל[80], שאין התנאי מועיל אלא בדבר שמקבל על עצמו בנדר, ותענית חלום, אין האדם מקבל על עצמו[81], ועוד שאם יחלום חלום שחייבים להתענות עליו[82], אין תנאי פוטרו מחיובו[83].

פדיון בממון

תענית חלום אי אפשר לפדותה בממון[84], ולכן מתענים בשבת תענית חלום, ואין פודים את התענית בממון[85], שלא מצינו פדיון תענית בממון, אלא בתעניות שאדם מקבל על עצמו, שעל דעת כן קיבל על עצמו, מה שאין כן בתעניות שאינם תלויות בקבלתו[86], והוא הדין תענית חלום[87]. על פדיון התענית בממון למעוברות ומניקות, עי' לעיל[88].

אכל בתענית

אכל בתענית חלום – ואפילו הרבה[89], בשוגג, או במזיד[90] - לא איבד את תעניתו, אלא משלימה[91], לפי שתענית חלום צריכים להתענות בו ביום שחלם, ואינו יכול ללוות ולשלם ביום אחר[92], וכדין שאר תעניות שהם חובה ליום מסויים[93]. על חובת כפרה על מה שאכל ביום התענית, ע"ע תענית.

דחיית מצוות אכילה

מצות אכילה - כגון מצות אכילת מצה בלילה הראשון של חג הפסח[94], או מצות אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות[95], וחלם בתחילת הלילה, שהתענית מתחלת מיד כשיעור, לסוברים כן[96] - דוחה את תענית חלום[97], שדוקא מצות סעודה בשבתות ובימים טובים נדחית מפני תענית חלום, שעיקר חיובם משום תענוג, והרי הוא מתענג בתעניתו[98], אבל שאר מצות אין נדחות מפני תענית חלום[99]. מצות אכילה מדרבנן, משמע בדברי אחרונים שתענית חלום דוחה את המצוה, ויתענה ותתבטל מצות האכילה[100].

סעודת מצוה

סעודת-מצוה*, כגון ברית מילה, אינה דוחה תענית חלום[101], שהרי אפילו בשבת מתענים[102].

זמן התענית

באותו היום

זמן תענית חלום אמר רב חסדא, שאותה שאמרו אמוראים שיפה תענית לחלום, כאש לנעורת[103], היינו בו ביום[104], ואמר רב יהושע בריה דרב אידי, שתענית חלום אינה כשאר תעניות, שאמרו בהם שאדם לוה תעניתו ופורע[105] - שבאופנים מסוייימים, הנודר להתענות, אוכל בו ביום, ומתענה ביום אחר[106] - אבל תענית חלום, מתענים בו ביום[107], ואינו יכול ללוותו[108]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, שלפי שדברי חלומות הם הערה מן השמים שישוב בתשובה על מעשיו[109], יתענה קודם שתתקרר דעתו ויסור פחד לבו, ובכך יעשה תשובה גמורה[110], וכמו בשאר מקרים רעים, שראוי להשתדל להצלה במהרה, כשלבו חם על הענין, שאם יתעכב, שמא לאחר זמן לא יועיל מה שמועיל בעת הגזירה[111], ועוד שכאשר מתענה בו ביום, הוא מראה שהוא חושש מאד למה שהעירוהו ממרום, ואם אינו מתענה בו ביום, מראה עצלה, וכמי שאינו חושש כל כך[112], ועוד שמא אם יתעכב מלהתענות, יצא בנתיים החלום לפועל[113], ועוד כתבו על פי הסוד, שבכל יום ויום יש כח וממונה ידוע, שהוא שואל ומשיב וטוען ומערער, ולכן צריך לתקן המעוות באותו יום ממש[114], ויש שכתבו הטעם, לפי שבחלום אדם רואה את הנגזר עליו סמוך לחתימת גזר דינו, ולכן ראוי להתענות ביומו[115], שגזירה מתבטלת בנקל ביום התחלת הגזירה, וכיון שאדם נידון בכל יום[116], מסתמא התחלת השתלשלות הגזירה מלמעלה למטה, היא ביום שהראוהו בחלומו, ואף על פי שיתכן שלא יארע המקרה עד אחר זמן רב, ולכן ביום זה, טוב לבטל את הגזירה[117].

כשלא התענה באותו היום

היה אנוס באותו יום שחלם בו את החלום, ולא יכל להתענות, לא נפטר משום כך מן התענית, אלא יתענה מיד ביום שיוכל להתענות בו[118]. וכן מי שחלם ביום שאין מתענים בו - כגון בערב יום הכפורים, לסוברים כן[119] - יתענה לאחר יום הכפורים[120].

זמן התחלת התענית

חלום שחולמים באמצע הלילה, נחלקו אחרונים, מתי מתחילים להתענות עליו: יש סוברים שמתחילים את התענית תיכף לשיעור משנתו לאחר החלום, אף קודם שיאיר היום[121], אף על פי שבשאר תעניות אין מתענים אלא משיאיר היום[122]. ויש סוברים שאין מתענים אלא ביום[123], כשאר תעניות שתקנו חכמים[124].

לחלום של יום

תענית על חלום של יום[125], כתבו ראשונים שמתענים מאמצע היום[126], משיעור משנתו[127], שלא כדרך חלום של לילה, שיש סוברים שאין התענית מתחילה מיד, אלא משיאיר היום[128], שהרי תענית חלום צריכה להיות בו ביום[129], ועולה לו התענית לביטול הגזירה, אף על פי שאין זו אלא תענית שעות[130].

סיום התענית

זמן סיום תענית חלום, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שמתענים עד הלילה[131] - היינו עד צאת הכוכבים[132], או עד בין השמשות לאחר תפילת ערבית כדרך שאר תעניות חובה, לסוברים כן[133] - כיון שתענית חלום מתענים מפני הסכנה, לבטל ולבער חלום רע, אין להקל בה, שמא לא תועיל התענית לבטלו, אם לא יתענה עד הלילה[134], וצריך שתהא תענית גמורה[135], בשביל שתהא לו לכפרה מעולה יותר[136]. ויש סוברים שאין צריך להשלימה[137], ויכול לאכול קודם שקיעת החמה[138], מיד בצאתו מבית הכנסת ערבית[139], ואף על פי שאמר רב חסדא שכל תענית שלא שקעה עליה חמה, אינה תענית[140], היינו דוקא בתעניות שאדם חייב בהם, מדברי סופרים, או משום שקיבל על עצמו להתענות, אבל תענית חלום, אינה אלא לצער בלבד[141], ולא באה לאדם על ידי קבלתו[142], והיא כתענית רשות, שאין צריך להשלימה עד הערב[143] - לסוברים כן[144] - וכתענית על העתיד, לשם תפילה, שאין צריך להשלימה[145] - לסוברים כן[146] - ויש שכתבו בדעתם, שאף על פי שאין צריך להשלים את התענית, מכל מקום אם רצה משלים את התענית עד צאת הכוכבים[147].

לחלום של יום

תענית על חלום של יום[148], נחלקו ראשונים עד מתי מתענים: יש סוברים שמתענים מעת לעת[149], מחצי היום עד חצי הלילה[150], שתים עשרה שעות[151], והרי זה עולה ליום שלם[152]. ויש סוברים שאין מתענים אלא עד צאת הכוכבים[153]. על תוקף תענית לחלום של יום, עי' לעיל[154].

בערב תענית

תענית חלום בערב תענית שצריך להתחילה בלילה, ולהפסיק באכילה מבעוד יום, כגון בערב-יום-הכפורים* - לסוברים שמתענים ביום זה[155] - או בערב תשעה-באב*, יתענה עד סמוך לשקיעה, ולא ישלים את התענית, אלא יתענה עד שעת סעודה המפסקת, ויאכל סעודה[156], והיינו אף לסוברים שתענית חלום חייבים להשלימה עד הלילה[157], שמאחר שאי אפשר בענין אחר, יצא ידי חובתו[158].

ביום תענית

יום שמחוייב להתענות בו, כגון שקיבל עליו להתענות בו, או שהוא תענית ציבור, אינו עולה לתענית חלום, וצריך להתענות על חלומו ביום אחר[159].

החלום

גדר חלום רע

חלום רע היינו כשחולם בענייני עצמו, ורואה שהוא נבהל ונפחד מן החלום, ואין דעתו מתיישבת בפתרון החלום[160], ואף על הפסד ממון[161]. על חלומות ידועים שסימנם רע, ושיש סוברים שמתענים עליהם אף כאשר אין נפשו עגומה, ואפילו בשבת, עי' להלן[162], על חלומות שחולם על אחרים, עי' להלן[163].

חלומות שסימנם רע

מקצת חלומות כתבו קדמונים שבידוע שהם סימן רע, ומתענים עליהם בשבת, אפילו בזמן הזה - לסוברים כן[164] - ואלו הן: הרואה ספר תורה שנשרף[165], והוא הדין תפילין[166], שיש בהם פרשיות התורה[167], אבל לא נביאים וכתובים[168], ודוקא שנשרף, אבל אם ראה שנפלו מידיו, אין מתענים[169]. וכן הרואה יום הכפורים בשעת נעילה[170], ויש אומרים אף הרואה יום הכפורים שלא בשעת נעילה[171]. וכן הרואה קורות ביתו או שיניו שנפלו[172], שהרי זה סימן רע, שבניו ובנותיו ימותו[173], ואם אין לו בנים ובנות מצדדים אחרונים, שאין להחמיר להתענות בו בשבת[174], ויש מצדדים לומר שאשה הרואה קורות ביתה שנפלו, לא תתענה, לפי שיש לחלום פתרון, שתלד זכר[175]. ויש אומרים אף הרואה בחלום שנושא אשה[176]. ויש אומרים אף הרואה בחלום שהוא קורא בספר תורה[177]. חלומות המוזכרים בחז"ל שהם סימן רע, כתבו אחרונים שאף הם בכלל החלומות הידועים כחלומות רעים[178], שהרי אנו בקיאים בהם, שהם סימן רע[179], ויש שכתבו שאין ללמוד בעניינים אלו ממה שנאמר בתלמוד, לפי שאין כל הזמנים והארצות שוים, וכמו הרפואות שהיו משתמשים בזמן חכמי התלמוד, ואינם נוהגים בזמן הזה[180].

תוקף החלומות

דברי-חלומות*, כתבו ראשונים שאף על פי שאמרו שהם לא מעלים ולא מורידים[181], היינו דוקא כשחולם על דברים בעלמא, אבל כשחולים בענייני עצמו, ורואה עצמו שהוא נבהל ונפחד, ואין דעתו מתיישבת בפתרון החלום לטובה, הרי זו בודאי הערה מן השמים שבא עליו, שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה[182], ואף על פי שמצינו שכאשר היה שמואל רואה חלום רע, היה אומר וחלומות השוא ידברו[183], לא היה אומר כן אלא כדי לפתור את החלום לטובה, שכל החלומות הולכין אחר הפה, אבל אם לא היתה דעתו מתיישבת בכך, היה מתענה[184]. וכן כתבו ראשונים שאדם שגזרו עליו עליו גזירה רעה על עון שעשה, מגלים לו על ידי חלום, מה שעתיד לבוא עליו[185], וכתבו ראשונים שהוא על פי שאמרו בתלמוד, שחלום הוא אחד מששים בנבואה[186], ולפי שהקב"ה חס על בריותיו, מראה להם, תכף לחתימה, מה שעתיד לבוא עליהם, כדי שיכנע לבם, וכמו שאמר אליהוא לאיוב "בחלום חזיון לילה וכו' אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום[187]" כלומר תיכף לחתימה מראה להם העתיד לבא עליהם[188], ונאמר שם בהמשך "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר"[189], ולכן ראוי להתענות על החלום[190], ועוד כתבו אחרונים שהחלום הוקש לנבואה, ובא במקומה[191].

כשאינו מקפיד

כאשר אינו מקפיד על החלום, אין התענית חובה ולא מצוה[192], אף לדעת הסוברים שתענית חלום חובה[193]. ויש שכתבו שיש חלומות ידועים שסימנם רע[194], ומתענים עליהם, אף כאשר אינו מקפיד[195].

כשהרהר ביום

הרהר ביום בדבר רע, וחלם עליו בלילה, אין צריך להתענות[196], שלא שייך לומר עליו שמן השמים הראוהו[197], שהרי ההרהור גורם לחלום[198], וחלום זה אין בו ממש[199], וכן החולם שנפלו שיניו – שהוא סימן רע[200] – ובאותו היום כאבו לו שיניו, ועלה בלבו לסלק את השן מחמת הכאבים, אין לו לחשוש לחלום[201], וכן בימים הסמוכים ליום הכפורים, הרואה בחלומו יום הכפורים – שחלום זה בשאר ימות השנה, הוא סימן רע[202] – אין לו לחשוש מן החלום, מפני שבימים אלו עוסקים בענייני יום הכפורים, ומהרהרים בהם[203]. ויש חולקים וסוברים שאף בחלומות שהרהר בהם ביום אין להקל[204]. ויש מי שכתב שמאחר שלא מצינו ראיה לדבר, בימות החול יש להחמיר ולהתענות[205].

כשהרהר בעבר

חלום על דבר שהרהר עליו בעבר, ולא הרהר עליו באותו היום, הרי הוא חלום גמור[206], שכך דרך החלומות, שאין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו[207].

לאחר מילוי הכרס

חלום הבא לאדם לאחר מילוי כרסו באכילה ושתיה, אין בו ממש, שהאדים העולים אל הראש, מראים לו חזיונות ודמיונות[208].

חלום של יום

חלום של יום, כתבו ראשונים שמתענים עליו[209], שאף חלום שחולמים ביום יש בו ממש, וצריך לחשוש לו[210]. ונחלקו בדעתם: יש סוברים שהיינו בין שחולמים בשבת, ובין שחולמים בימות החול[211]. ויש סוברים שהיינו דוקא כשחולמים בשבת – ויש אומרים שהוא הדין ביום טוב, מלבד ראש השנה[212] - אבל בימות החול, אין מתענים על חלום שחולמים ביום[213], לפי שמצינו שחלום הנחלם בשבת הוא אמיתי, שיש לאדם נפש יתירה והכנה שלימה בשבת[214], ויש מחלקים מטעם אחר, בין שבת לימות החול[215]. על תוקף חיוב תענית על חלום זה, עי' לעיל[216]. על זמן תחילת וסיום התענית על חלום של יום, עי' לעיל[217].

חלום של ראש השנה

חלום שחולמים בראש השנה, יש מן האחרונים שכתבו שהוא יותר אמיתי, וצריך רחמים[218], ולכן המתענה תענית חלום פעם אחת בראש השנה, מתענה כל ימיו בראש השנה[219], וכתבו שאפשר שזהו שאמר רב שחלום טוב צריך רחמים[220], שהיינו כשחולם בראש השנה[221].

בשבת

תענית חלום בה

תענית חלום בשבת, אמר רב יוסף שמתענים אפילו בשבת[222], לפי שהתענית יפה לחלום כאש לנעורת, כשמתענה בו ביום[223], ותענית חלום אינה נפדית בממון[224], ולכן צריכים להתענותה אף בשבת[225]. על חיוב תענית לכפרה למתענה תענית חלום בשבת, ע"ע תענית.

טעם ההיתר

בטעם היתר תענית בשבת, אף על פי שאסור להתענות בשבת[226], יש שכתבו שהיינו כשם שמחללים שבת מפני הסכנה[227], שמא חלום מסוכן הוא[228], ומאחר שאמרו בתלמוד שיפה תענית לחלום[229], הרי זו כרפואה ידועה שמחחלים עליה שבת[230]. ויש שכתבו הטעם, משום שבתעניתו הרי הוא מענג את השבת, שאילו היה אוכל היה מצטער על גזר דינו, ועכשיו רוחו נוחה ומתענגת בתענית[231], שמקוה שהתענית תבטל את החלום, והתענית עונג לו יותר מאכילתו[232], ותענוג הוא לו, שיתכפרו פשעיו ויתבטל חלומו הרע[233], ויש שכתבו שמאחר שיש לו עונג בתענית, אין עליה שם ותורת תענית[234], ולכן מותר להתענות בשבת[235]. ויש שכתבו הטעם שמתענים בשבת, אף על פי שלדעתם אין מתענים ביום טוב[236], לפי ששבת אינה כימים טובים שיש בהם חיוב שמחה, ואילו בשבת אין חיוב שמחה, אלא עונג בלבד[237], ותענית חלום הרי היא עונג לחולם[238].

החיוב בשבת

חיוב תענית חלום בשבת - לסוברים שבימות החול התענית חובה[239] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאף בשבת התענית חובה[240]. ויש סוברים שבשבת התענית רשות[241], וכדרך שמצינו לענין שאר תעניות של עת צרה, שבימות החול הם חובה, ואין מתענים אותם בשבת[242].

מספר הפעמים שחלם

תענית חלום בשבת, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאין מתענים אלא על חלום שראוהו שלשה פעמים[243], שכל דבר החוזר על עצמו שלשה פעמים מוחזק בכך – לסוברים כן[244] – ולכן מוחזק החלום לאמת ולא למקרה[245].

מעלת התענית בשבת

המתענה תענית חלום בשבת, יש מן הראשונים מפרשים שעליו אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא - ויש גורסים כן במפורש בגמרא[246] - שכל היושב בתענית בשבת, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה[247], שאפילו חטא כל שנותיו, שהם שבעים שנה, כמו שנאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה[248]", נמחלים עוונותיו[249], שמכיון שמרגיש בהערה שהעירוהו משמים[250], ומתענה וחוזר בתשובה שלימה, נמחלים עונותיו[251], והתענית בשבת חשובה מתענית בחול, לפי שבשבת יש לו סעודה מוכנה ותענוגים, וההמנעות מהם קשה יותר מתענית בחול[252], ולפי שהוא מצער עצמו בתענית, כדי לקיים בו עונג שבת, ולא יצטער מאימת רעת החלום, לכן שכרו גדול[253].

כשאינו מקפיד

כאשר אינו מקפיד על החלום, שבימות החול אין התענית חובה ולא מצוה - לסוברים כן[254] - בשבת אסור לו להתענות[255].

כשהתענית קשה עליו

כאשר התענית קשה על האדם, ומזיקה לו והוא מצטער ממנה יותר ממה שמצטער מפחד החלום, שבימות החול אין התענית חובה ולא מצוה - לסוברים כן[256] - בשבת אסור לו להתענות[257].

כשהרהר ביום

הרהר ביום בדבר רע, וחלם עליו בלילה, שבימות החול אין צריך להתענות – לסוברים כן[258] – בשבת אסור להתענות[259]. בדעת הסוברים שהדבר ספק האם יש ממש בחלום זה, ובימות החול יש להחמיר ולהתענות[260], בשבת אסור להתענות, שאין ספק סכנה מוציא מידי ודאי[261].

על דבר שאין מחללים עליו שבת

חלום שנראה בו דבר רע שאין מחללים עליו את השבת, כגון הפסד ממון[262], אין מתענים עליו[263], אף על פי שבימות החול מתענים עליו[264], שאין מתענים אלא על דבר שמחללים עליו את השבת[265].

ספק

חלום שספק האם הוא חלום רע, נחלקו ראשונים האם מתענים עליו בשבת: יש סוברים שאין מתענים[266], ולכן כתבו שבזמן הזה אין מתענים בשבת, לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות[267]. ויש סוברים שמתענים[268], כדין כל ספק נפשות שדוחה את השבת[269].

השלמת תענית של ערב שבת

זמן סיום תענית חלום של ערב שבת – לסוברים שבחול משלימים את התענית עד הלילה[270] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שמתענים עד הלילה[271] - עד צאת הכוכבים[272], או עד בין השמשות לאחר תפילת ערבית כדרך שאר תעניות חובה, לסוברים כן[273] - כיון שתענית חלום חמורה, שמתענים אותה אפילו בשבת[274], ומאחר שלדעתם תענית חלום מתענים מפני הסכנה[275], לבטל ולבער חלום רע, אין להקל בה, שמא לא יועיל לבטלו אם לא יתענה עד הלילה[276], והרי הסגולה לחלום רע היא התענית, לכן צריך שתהא תענית גמורה[277], ויש שכתבו בדעת ראשונים הסוברים שאף בחול אין צריך להשלים את התענית, ומכל מקום אם רצה משלים את התענית[278], אף בשבת מותר להשלים ולהתענות עד צאת הכוכבים[279]. על חיוב תענית לכפרה על כך שהשלים את התענית בשבת, כדרך שמחוייב המתענה בשבת תענית חלום בשבת, לסוברים כן, ע"ע תענית.

בזמן הזה

בזמן הזה - שאין בקיאים בפתרון חלומות[280] - נחלקו ראשונים האם מתענים תענית חלום בשבת: יש סוברים שאסור להתענות תענית חלום בשבת[281], לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע, כמו שהיו יודעים בדורות הראשונים, ואין מתענים מספק[282], אף על פי שתענית חלום מועילה לקרוע גזר דין רע[283], ודומה לספק הצלת נפשות, שהשבת נדחית מפניה[284], ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שהיינו דוקא כאשר אין נפשו עגומה מן החלום, אבל אם נפשו עגומה, והוא דואג מן החלום, מתענים אף בזמן הזה[285], ואף על פי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות, ואין ידוע שהם חלומות רעים, וספק האם הם חלומות רעים, מכל מקום כיון שחושב שהוא חלום רע, ומתענה כדי שיתבטל בשכר התענית, מועילה לו התענית, שאף על פי שעכשיו לא הודיעוהו דבר מן השמים, מועילה התענית לקרוע גזר דין שנגזר עליו בעבר[286], ואף על פי שהוא מסופק בפתרון, מותר להתענות, כיון שהתענית היא לעונג בשבילו[287], ויש סוברים שהיינו אף כאשר נפשו עגומה[288]. ויש חולקים וסוברים שאף בזמן הזה מתענים בשבת[289], שמכיון שהראו לו בחלום על ידי מלאך מן השמים, הרי זה בכלל ספק נפשות, שדוחה את השבת[290].

בחלומות ידועים לסימן רע

חלומות ידועים שסימנם רע[291], נחלקו ראשונים האם מתענים עליהם בשבת אף בזמן הזה - שאין מתענים תענית חלום, לסוברים כן[292] - יש סוברים שמתענים עליהם בשבת[293], ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שהיינו אף על פי שאינו דואג מן החלום[294], ואף על פי שהוא אינו חושב שהתענית תבטל את החלום הרע, כיון שבאמת אלו הם חלומות רעים והתענית מבטלתם[295], ויש סוברים שאף באלו החלומות אין מתענים, אלא אם כן נפשו עגומה ומצטער בלבו, שאז התענית היא עונג בשבילו, ולא כאשר אין נפשו עגומה[296], שהכל תלוי בדעת האדם, שאם הוא מפחד מהמראה שראה בחלום, שמקובל שהוא אות לא טוב, אין לו להקל לעצמו, ועל זה נאמר "ומקשה לבו יפול ברעה"[297], אבל אם לבו חזק, ואין מרגיש פחד ודאגה אין לנו להפחידו[298], וכתבו שראוי לפסוק לשואלים על חלומותיהם בשבת, שיקבלו על עצמם להתענות שני ימים בימות החול[299] – משום שהדבר ספק האם נפש השואל עגומה עליו[300], או לפי שיותר טוב שלא להתענות, אף על פי שנפשו עגומה[301] - שאף על פי שאמרו שהתענית כשהיא מועלת בו ביום[302], די בקבלה בו ביום, שמאחר וכוונתו לשם שמים, שלא לחלל שבת, הקבלה חשובה כמעשה[303], והרי זה כשעת הדחק, שאמרו בתלמוד שקבלת התענית מועילה[304]. ויש מי שכתב שאין לסמוך על החלומות המוזכרים בפוסקים שהם חלומות רעים[305], ואין להתענות עליהם בשבת[306].

בערב שבת

בערב שבת, שאין מתענים אלא תענית צבור[307], מתענים תענית חלום[308].

בימים טובים

ביום טוב

בימים טובים - כגון בימים טובים של פסח וסוכות, על שבועות עי' להלן[309], על ראש השנה, עי' להלן[310] - מתענים תענית חלום[311], כדין תענית חלום בשבת[312], והדברים קל וחומר משבת, שמתענים בה תענית חלום[313], ועוד שביום טוב של חג הפסח עיקר המצוה בלילה, ושמחת היום אין בה פרסום כל כך לעיקר הנס[314], וכן יום טוב של סוכות מצותה בלילות כמו בימים[315], ולכן אפשר להקל בתענית היום שלהם[316], שלא כמו ימים טובים אחרים, שעיקר מצותם ביום[317]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין מתענים ביום טוב[318], ואין המועדים שוים לשבת, שמתענים בה תענית חלום[319], שבשבת אין חיוב אלא עונג[320], ותענית חלום הרי היא עונג לחולם חלום רע[321], אבל במועדים נאמר "ושמחת בחגך"[322], ואין שמחה אלא בבשר ויין[323], ולכן אסור להתענות בהם[324]. על תענית חלום בימים שעולים בהם הכהנים לדוכן, עי' לעיל[325]. על חיוב תענית לכפרה למתענה תענית חלום ביום טוב, ובשאר ימים שאין מתענים בהם, ע"ע תענית. על אופן קיום מצות "חציו לכם וחציו לגבוה" למתענה תענית חלום ביום טוב, עיין ערך יום טוב[326].

בימים האסורים בתענית

בימים האסורים בתענית - כגון ראש חודש וחול המועד וחנוכה - מתענים תענית חלום[327], קל וחומר משבת שמתענים בה תענית חלום[328]. על תענית חלום בימים שגומרים בהם את ההלל, עי' להלן.

בימים שגומרים את ההלל

בימים שגומרים בהם את ההלל*, יש מן הראשונים שכתב שאין מתענים תענית חלום[329], משום שההלל הוא דבר גדול כשאומרו בכונה[330]. אבל מדברי שאר הראשונים משמע שאף ביום שהכהנים עולים לדוכן, מתענים תענית חלום[331].

בשבועות

תענית חלום בשבועות, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שאין מתענים תענית חלום בשבועות[332], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא התענה כל השנה, מלבד שבועות[333] - וימים נוספים[334] - משום שהוא יום שניתנה בו תורה[335] - וצריך לאכול ולשמוח בו, להראות שנוח ומקובל לישראל יום שנתנה בו התורה, לפיכך אינו דומה לשאר יום טוב ושבתות, שמותר להתענות בהם תענית חלום[336] - היינו תענית חלום[337], ואין שבועות דומה לימים טובים, שמתענים בהם תענית חלום - לסוברים כן[338] - לפי שבשבועות צריך לקיים את הסעודה ביום[339], שהתורה ניתנה ביום, ואילו בשאר ימים טובים מצוותן גם בלילות[340]. ויש סוברים שאף שבועות כשאר ימים טובים, שמתענים בהם תענית חלום[341], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא לא התענה בשבועות[342], היינו שלא בתענית חלום[343].

בערב יום הכפורים

תענית חלום בערב יום הכפורים - שמצוה לאכול ביום זה[344] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין מתענים תענית חלום[345], ויש שכתבו שהתענית חלום היא איסור ביום זה[346], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא התענה כל השנה, מלבד ערב יום הכפורים[347] - וימים נוספים[348] - משום שכל האוכל בתשיעי בתשרי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי[349], היינו תענית חלום[350], בטעם הדבר שיום זה חמור משבת שמתענים בה תענית חלום, כתבו ראשונים שהיינו משום שעל יום זה נאמר בתורה בפירוש מצות אכילה, והאכילה ביום זה במקום עינוי[351], וכמו שעינוי כל היום, אף אכילה כל היום, ולדעתם אסור להתענות אפילו במקצת ממנו[352], או משום ששמא לא יוכל לסבול שני ימים תענית, ויבוא לאכול ביום הכפורים[353], ועוד שביום זה מצות האכילה והשתיה מעולה יותר מן התענית[354], והאכילה עצמה ביום זה חשובה כמו עינוי[355], לפיכך יאכל, והאכילה תהיה יפה לחלום ביום זה כמו תענית בשאר ימים[356], מה שאין כן בשבת ובימים טובים, שאף שהאכילה בהם מצוה, מכל מקום אינה חשובה כתענית[357], ולדעתם עיקר מצות אכילה בערב יום הכיפורים, היא ביום ולא בלילה[358], ולפיכך אין להקל בה בתענית חלום, ואינו דומה לשאר ימים שמצותם בלילות כמו בימים, ולכן אפשר להקל בהם בתענית חלום[359], ויש שכתבו הטעם לפי שלדעתם מצות אכילה ביום זה הוא מן התורה מגזירת הכתוב[360], או שלדעתם מצות אכילה ביום זה היא בשביל שיהיה לו כח להתענות ביום הכיפורים[361], ואם כן אין להתענות אפילו תענית חלום, שטעם היתר תענית בשאר ימים האסורים בתענית, הוא משום שתענית חלום היא שמחה ועונג, להצילו מרעתו[362], אבל ערב יום הכיפורים - לפי טעמים אלו - אינו יום שמחה ויום טוב, אלא שגזירת הכתוב לאכול בו, או שהוא חיוב בשביל שיהיה לו כח לתענית, ולפיכך אין היתר להתענות בו תענית חלום[363]. ויש סוברים שהרוצה להחמיר על עצמו, יכול להתענות תענית חלום בערב יום הכפורים, ובלבד שיאכל סעודה מפסקת[364], לפי שלדעתם ערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת, שנאמר בה "וקראת לשבת עונג"[365], ולפיכך אסור להתענות בה אפילו שעה אחת לשם תענית[366], אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו, לדעתם אם אכל פעם אחת ביום, יצא ידי חובתו[367]. ויש שמשמע מדבריהם שמתענים תענית חלום, אפילו בערב יום הכפורים[368], שלדעתם מצות אכילה בערב יום הכפורים היא משום להראות שמחה בביאת היום הקדוש[369], ולכן מותר להתענות תענית חלום, כיון שהתענית היא בשבילו שמחה ועונג[370], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא לא התענה בערב יום הכפורים[371], היינו שלא בתענית חלום[372].

בפורים

תענית חלום בפורים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שאין מתענים תענית חלום בפורים[373], ויתענה עד אחר מנחה, ואחר כך יאכל[374], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא התענה כל השנה, מלבד פורים[375] - וימים נוספים[376] - משום שבימי הפורים נאמר "ימי משתה ושמחה"[377], היינו תענית חלום[378], ואין יום פורים כשאר ימים טובים, שמתענים בהם תענית חלום - לסוברים כן[379] - משום פרסום הנס[380], או לפי שמצות אכילה בפורים היא דוקא ביום, ואם עשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, ובימים טובים יש מצות אכילה בלילה[381]. ויש סוברים שמתענים תענית חלום בפורים[382], ולדעתם מה שמצינו שמר בריה דרבינא לא התענה בפורים[383], היינו שלא בתענית חלום[384].

חתן ימי חופתו

ימי חופתו של חתן, דינם כימים טובים לענין תענית חלום[385], שהרי ימים אלו חשובים אצלו כיום טוב[386].

בראש השנה

בראש השנה שחלם בו

תענית חלום בראש השנה, מתענים, אף לדעת הסוברים שבימים טובים, אין מתענים תענית חלום, משום שיש בהם מצות שמחה[387], אבל ראש השנה אינו ניתן לשמחה, אלא הוא יום דין[388], ויש שכתבו שאין להתענות, אלא אם כן הוא חלום רע לפי דעת אדם הרגיל ובדוק באותו חלום, ובפרט כשחל בשבת[389]. על חלום שיש ספק האם צריך תענית, אין מתענים בראש השנה[390]. על אמירת עננו בתענית חלום בראש השנה, שיש אומרים שאין אומרים משום שאין ראוי לומר בו "ביום צום תעניתנו" ע"ע עננו וע' ראש השנה. על חובת תענית לכפרה על תענית חלום שהתענה בראש השנה, שיש אומרים שהוא חלוק מהחובה בשאר ימים טובים, ע"ע תענית.

בראש השנה של כל ימיו

מי שהתענה תענית חלום בראש השנה - ביומו הראשון[391] - קבלה מקדמונים שצריך להתענות כל ימיו בשני ימים של ראש השנה[392], אף לסוברים שראש השנה הוא בכלל הימים האסורים בתענית[393], בטעם הדבר כתבו ראשונים שהיינו לפי שהראוהו מן השמים שתעניתו בראש השנה חביבה בשמים[394], הואיל והראו לו סימן רע פעם אחת בהתחלת ראש השנה בלילה הראשון[395], ויש שכתבו שאם לא יתענה בשאר השנים, יסתכן, מאחר שהראוהו פעם אחת, הוא סימן רע[396], ויש שכתבו הטעם לפי שהראו לו בחלומו, שדינו קשה וצריך תשובה ופרקליט מליץ יושר בדינו[397], ויש שכתבו הטעם, לפי שחלום שחולמים בראש השנה, הוא יותר אמיתי, וצריך רחמים[398], וכתבו שאפשר שזהו שאמר רב שחלום טוב צריך רחמים[399], שהיינו כשחולם בראש השנה[400], ויש שכתבו הטעם, לפי שבשאר ימות השנה, מתענים תענית חלום בו ביום משום שביום זה מתחילה השתלשלות הגזירה מלמעלה למטה[401], ומאחר שבראש השנה נגזר גם על שנים הבאות[402], שמא הראוהו בחלום מה שעתיד להיות בשנים הבאות, ובכל ראש השנה יש לחוש שמא זה הוא היום שמתחילה הגזירה שהראוהו אז[403]. ויש חולקים וסוברים שאף מי שהתענה פעם אחת תענית חלום בראש השנה, אין צריך להתענות כל ימיו בראש השנה[404], שדוקא באותה שנה שבה חלם הוצרך להתענות לבטל את הגזירה, ואין אומרים לו לחטוא בתענית ביום טוב בשאר שנים ללא צורך[405].

ביום שני של ראש השנה

מי שחלם ביום ראשון של ראש השנה מתענה כל ימיו בשני ימים של ראש השנה[406] - לסוברים שעל חלום של ראש השנה, מתענים כל השנים[407] - לפי ששני ימים של ראש השנה חשובים כיום אחד ארוך[408], וכיון שהראוהו בראשון שהוא עיקר, כל שכן שיתענה גם בשני[409].

בלילות ראש השנה

המתענה כל ימיו בראש השנה, משום שהתענה תענית חלום פעם אחת בראש השנה - לסוברים כן[410] - אסור לו להתענות בלילות של ראש השנה, כדרך שאסור להתענות בשאר ימים טובים[411], שאף בחלומו לא רמזו לו אלא להתענות ביום[412], כדרך כל תענית חלום, שאין מתענין אלא ביום[413], שלסגולת תענית חלום מספיקה תענית של יום[414].

בסעודת מצוה

המתענה כל ימיו בראש השנה, משום שהתענה תענית חלום פעם אחת בראש השנה - לסוברים כן[415] - אף סעודת-מצוה*, כגון ברית מילה, אינה דוחה את התענית, לפי שדינה כדין תענית חלום שמתענים ביום החלום, שאינה נדחית מפני סעודת מצוה[416].

לחלוש

מי שצריך להתענות כל ימיו בשני ימים של ראש השנה, משום שהתענה תענית חלום פעם אחת בראש השנה - לסוברים כן [417] - ואינו יכול לסבול שלוש תעניות זו אחר זו - שני ימי ראש השנה וצום-גדליה - לא יתענה אלא ביום הראשון, שהוא היום שראה בו את החלום[418]. ויש שכתבו שמי שחלוש ואינו יכול להתענות, יקבל על עצמו להתענות שני ימים אחרים[419].

חלום ביום שני

מי שהתענה תענית חלום ביום השני של ראש השנה, צריך להתענות כל ימיו, ביום השני של ראש השנה[420], דהיינו מעת שהתחילו להראות לו הסימן רע[421], אך בראשון אין צריך להתענות, שהטעם שהמתענה תענית חלום בראש השנה, צריך להתענות כל ימיו, הוא משום שהראו לו מן השמים שתעניתו בראש השנה חביבה בשמים, ואילו לזה לא הראו לו כן בראשון[422], ויום הראשון של ראש השנה מן התורה[423], ואינו נגרר אחר היום השני שהוא מדרבנן[424].

כשחל בשבת

המתענה כל ימיו בראש השנה, משום שהתענה תענית חלום פעם אחת בראש השנה - לסוברים כן[425] - מתענה אפילו כאשר ראש השנה חל בשבת[426], שכיון שנדחה היום טוב מפני תעניתו, אף השבת נדחית[427].

חלום של יום

על חלום של יום ראשון של ראש השנה - שעל חלום של שאר ימים, מתענים מאמצע היום עד אמצע הלילה, לסוברים כן[428] – מתענים באותה שנה ובכל ימיו, ביום הראשון מחצי היום עד חצי הלילה, וביום השני כל היום[429]. על חלום של יום שני של ראש השנה, מתענה באותה שנה ובכל ימיו, מחצי היום עד חצי הלילה[430].

שאחרים חלמו עליו

חלום על אחרים. חלום רע שחלמו עליו אחרים, יש מן הראשונים שכתבו שהחולם צריך להתענות[431], ואם אינו מתענה, טוב שיספר לחבירו, כדי שהוא יתפלל על עצמו[432]. ויש שכתבו שהאדם שחלמו עליו, צריך להתענות[433], וכמו שמצינו בתלמוד שיש תוקף לחלום שאחרים חולמים על אדם, שאדם טוב אינו חולם חלום רע על עצמו, אלא אחרים חולמים עליו[434], כדי שידאג ולא יחטא, ושיכפר לו עצבונו[435].

על ציבור

חלום רע שחלם אחד על הציבור, ונפשם עגומה, עליהם להתענות, וכל שכן כאשר החולם הוא גדול הדור[436].

תוקף החיוב

חלום שאחרים חלמו עליו, יש מן האחרונים שכתב שיש יותר חיוב להתענות עליו, מהחיוב כשחולם על עצמו, שאמרו בתלמוד, שחלום שחולם על חבירו מתקיים יותר מחלום שחולם על עצמו[437], ועוד שהטעם שהחלום עליו בא לאחרים ולא לאדם עצמו, הוא משום שהוא נזוף לשמים, ולפיכך הרי הוא צריך כפרה יותר[438]. ויש שכתבו שחיוב התענית בחלום שחלמו עליו אחרים, שוה לחיוב התענית כשחולם על עצמו[439].

נאמנות חבירו

מי שאמר לו חבירו שחלם עליו חלום רע, והוא חושש לדבריו, ראוי לו להתענות, ואפילו בשבת - כחלום שחלם על עצמו, לסוברים כן[440] - ואף על פי שאין חבירו נאמן עליו כשני עדים לכל דבר[441].

חלום של עבד אשה וקטן

אף חלום שחלמו אשה או עבד או קטן על אחרים, יש לו תוקף, ומתענים עליו[442].

חלום של גוי

אף חלום של גוי, יש בו ממש[443], ולכן אפילו אם גוי חולם חלום ששייך לכל המלכות, יש ליהודים להתענות[444].

החולם על אחרים

החולם חלום קשה על אחרים, כתבו ראשונים שהחולם צריך להתענות[445], שלכן הראו לו את החלום, לפי שחבירו נזוף לשמים[446], והראו לו כדי שהוא יתענה ויתפלל על חבירו[447], ומקיים בכך מצות ואהבת לרעך כמוך[448], או לפי שלפעמים החלום מורה על החולם בעצמו, אלא שבחלום מראים לו את הדבר בדמיון מה[449]. ויש מן האחרונים שכתב שהחולם על חבירו, אין החולם צריך להתענות, כיון שאין ענין החלום הרע על עצמו, אלא על חבירו[450]. ויש מן האחרונים שמצדד שאם מספר לחבירו, והלה מתענה, אין החולם צריך להתענות, ודוקא אם אינו רוצה לספר לו ולצערו, יתענה החולם[451].

תועלת התענית על חבירו

המתענה על חלום שחלם על חבירו[452], כתבו אחרונים שאין הדבר ודאי שהתענית תועיל עבור חבירו, שדוקא כאשר החולם מתענה על עצמו ושב בתשובה, יפה התענית כאש לנעורת[453], אבל כשמתענה על חבירו, והלה אינו שב בתשובה, מי יודע האם תועיל לו תענית של אחרים, שמתענים עבורו[454].

תוקף החיוב

החולם על חבירו שצריך להתענות – לסוברים כן[455] - כתבו אחרונים שאף על פי שהחולם על עצמו, אם אינו חושש לחלום, אין צריך להתענות[456], החולם על חבירו, מחוייב לחוש לחבירו בכל מה שאפשר, ואפילו להתענות, והוא בכלל "לא תעמוד על דם רעך"[457], או בכלל "והשבתו לו"[458], שכיון שהראו לו מן השמים, מסתמא הדבר תלוי בו[459].

בשבת כשאחרים חלמו עליו

חלום שחלמו עליו אחרים, שצריכים להתענות עליו – לסוברים כן[460] - נחלקו ראשונים ואחרונים האם מתענים עליו בשבת, כחלום שחולם על עצמו[461]: יש סוברים שמתענים אפילו בשבת[462], שכשם שבחלום שחולם על עצמו, אנו תולים שהוא אמיתי, ולכן מחללים עליו את השבת[463], כך בחלום שחלמו אחרים עליו, שאין חילוק ביניהם[464], ואמרו בגמרא שחלום על חבירו מתקיים יותר מחלום על עצמו[465], ועוד שכיון שהחלום בא לאדם במקום נבואה[466], וכשם שבנבואה אין חילוק, כך בחלום[467]. ויש סוברים שאין מתענים עליו בשבת[468], שלדעתם דין חלום שחלמו אחרים עליו מוטל בספק, ולכן אין להתענות בשבת[469], וכתבו אחרונים שאם נפשו עגומה עליו, יכול להתענות עליו[470], שכאשר נפשו עגומה מן החלום, מתענים אפילו על שאר חלומות – לסוברים כן[471] - ויש מן האחרונים שכתבו שהחולם על אחרים בשבת, יותר טוב שלא יספר לחבירו שחלם עליו, כיון שיתכן שאין החלום אמיתי, ובפרט בזמן הזה, שבקושי התירו להתענות[472].

בשבת על חלום של גוי

חלום שחלם גוי על יהודים שצריכים להתענות עליו[473], יש סוברים שמתענים עליו אפילו בשבת[474].

בשבת על אחרים

חלום שחלם על אחרים, שבימות החול החולם מתענה[475], בשבת אין מתענים[476], שבזמן הזה אין מתענים אלא על חלומות שעניינם מפורש בתלמוד[477], ובתלמוד לא מצינו אלא כשחולם על עצמו[478], ועוד שאין מתענים אלא כשנפשו עגומה[479], ועל חבירו אין נפשו עגומה כל כך[480], ועוד שאף לענין פקוח נפש אין מחללים שבת אלא על רפואה שידוע שמועילה[481], ודוקא תענית על עצמו היא רפואה ידועה[482], ולא בתענית על חבירו, שהדבר ספק האם התענית מועילה[483], ואין לחלל שבת משום כן[484], ועוד שדוקא כאשר חולם על עצמו מותר להתענות בשבת, לפי שהאכילה צער לו והתענית עונג לו[485], אבל כאשר מתענה עבור חבירו שמא אין נפשו עגומה כל כך, עד שהאכילה תצערנו[486], ומאחר שעיקר דין תענית על חלום שחולם על חבירו אין לו שורש בתלמוד, אלא בדברי הראשונים[487], אסור לבטל עבור זה עונג שבת[488].


הערות שוליים

  1. עי' גמ' דלהלן; רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב.
  2. ציון 160 ואילך.
  3. ריבב"ן שבת שם.
  4. גמ' שבת יא א ותענית יב ב; טור או"ח רכ; רמ"א שם ב. ועי' ריטב"א תענית שם, שלא נחלק אדם על כך.
  5. ריטב"א תענית יב ב.
  6. ספר חסידים סי' תמד, שהוא כענין מזלות, כגון מה שנאמר לבנ"י ראו כי רעה נגד פניכם (שמות י י) ונהפך לדם מילה.
  7. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קלב, ומובא במג"א סי' רכ ס"ק ג; עי' ריטב"א תענית יב ב: ראוי להתענות; גור אריה הלוי (נדפס בשו"ע מנטובה) או"ח סי' רפח ס"ק א בדעת הרמב"ם שבציון 12. ועי' גור אריה הלוי שם, שמש"כ הרמב"ם "וצריך להתענות" לא בא לומר שהוא חיוב, שהרי הרשב"א ושאר פוסקים לא הביאו שלרמב"ם הוא חיוב, ועי' ציון 12, שי"מ שלרמב"ם הוא חיוב.
  8. עי' ציון 4.
  9. עי' להלן: בשבתות.
  10. שו"ת הרשב"א שם.
  11. זכריה י ב. עי' גמ' ברכות נה ב, וע"ע דברי חלומות. שו"ת הרשב"א שם. ועי' ראשונים שבציון 184.
  12. עי' רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב: צריך להתענות ולחם משנה ומעשה רוקח שם ומטה יהודה סי' רפח ס"ק ד ולקוטי חבר בן חיים למג"א סי' רכ ס"ק ג ועקרי הד"ט סי' כט אות כז, בדעתו; עי' שו"ת ריב"ש סי' תקיג. ועי' פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א: כמעט נראה לי שהוא חובה. ועי' ציון 7, שי"ס שאף לרמב"ם אינו חיוב.
  13. ריב"ש שם. ועי' ציון 192, על אדם שאינו מקפיד. ועי' ציון 193, שיש שכתבו כן אף לדעת הרמב"ם שם.
  14. ריב"ש שם. ועי' ציון 39, על המצטער מאד מהתענית.
  15. עקרי הד"ט שם. ועי' עקרי הד"ט שם שכ"מ מלשון הרמב"ם "וצריך" ולא כתב "חייב".
  16. עקרי הד"ט שם.
  17. פתרון חלומות שם.
  18. עי' גמ' ברכות לא ב. ועי' ציון 247, שי"מ שהיינו דוקא בשבת.
  19. לח"מ שם. ועי' לח"מ שם שמשום מה שאמרו שיפה התענית כאש לנעורת (עי' ציון 4) אין ראיה שהיא חיוב, ודוקא משום שקורעים גז"ד.
  20. מטה יהודה שם. ועי' מטה יהודה שם שכ"מ מכמה מקומות שחלום רע בא לעורר לתשובה.
  21. דברים ל ב. ע"ע תשובה. מעשה רוקח שם.
  22. ראבי"ה סי' תתנח.
  23. עי' ציון 141.
  24. בעה"מ פסחים יח ב מדפי הרי"ף.
  25. עי' להלן ציון 327. בעה"מ שם.
  26. עי' להלן.
  27. עי' הגה"מ שבת סי' תנא בשם ר"ח, שאין בזה"ז להתענות תענית חלום בשבת (עי' ציון 281), ומנהגים קלויזנר סי' פה, שמשמע אפי' בחול לא. ועי' ערוה"ש או"ח סי' רפח סעי' יג. ועי' ציון 293 ואילך, על חלומות שמתענים אפילו בשבת.
  28. עי' הגה"מ שם.
  29. ע"ע הטבת חלום: בברכת כהנים. מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' תנו. ועי' א"ר סי' תקכט ס"ק ה, והביאו משנ"ב שם ס"ק יח בשם א"ר שבמקום שיש צד להקל, יש להקל בזה.
  30. עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 311 ואילך, שדנו לענין תענית חלום ביו"ט, ולא הזכירו סברא זו, שעולים הכהנים לדוכן.
  31. עי' ציון 207.
  32. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 211.
  33. ע"ע שבת.
  34. תהלה לדוד סי' רפח אות א. ועי' אחרונים שבציון 214, טעם אחר לחילוק בין חלום של שבת לשל חול.
  35. עי' ציון 207.
  36. עי' ציון 149.
  37. ע"ע תעניות. בית יהודה דלהלן.
  38. בית יהודה או"ח סי' נב.
  39. ריב"ש סי' תקיג, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז.
  40. עי' ציון 12. ריב"ש שם.
  41. ריטב"א תענית יב ב
  42. עי' ר"ח ברכות לא ב; רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב.
  43. של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה אות קו.
  44. או"ז הל' תענית סי' תד.
  45. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א.
  46. גמ' ברכות י ב, ע"פ קהלת ה ו.
  47. פתרון חלומות שם.
  48. עי' ציון 4.
  49. ריטב"א תענית יב ב.
  50. רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב; רמ"א או"ח תקסב ה.
  51. רמב"ם שם; רמ"א שם.
  52. ב"ח שם.
  53. ערוה"ש שם סעי' כא.
  54. של"ה מסכת תענית פרק נר מצוה, ומובא במג"א סי' תקסד ס"ק א.
  55. עי' ציונים 41 ואילך.
  56. של"ה שם.
  57. ע"ע תשמיש המטה.
  58. של"ה שם.
  59. ע"ע עונג שבת ויו"ט.
  60. עי' ציונים 226 ואילך.
  61. של"ה שם.
  62. ע"ע עונה. של"ה וא"ר דלהלן.
  63. של"ה שם.
  64. א"ר סי' רפח ס"ק י.
  65. עי' לקט יושר ח"א או"ח עמ' מב, שכך נהג רבו התרוה"ד.
  66. שם.
  67. ע"ע יום הכפורים ציון 2314, וע' תשעה באב.
  68. ע"ע תענית צבור.
  69. שיירי כנה"ג הגהות טור או"ח סי' רכ אות ב. ועי' בלקט הקמח שבציון 79.
  70. עי' להלן: בשבתות.
  71. ע"ע תענית צבור.
  72. כנה"ג הגהות טור או"ח סי' רכ אות ב.
  73. פמ"ג א"א סי' רכ ס"ק ג, מובא במשנ"ב שם ס"ק ה ובמשנ"ב דלהלן.
  74. משנה ברורה סי' רפח ס"ק ז.
  75. פמ"ג שם. ועי' ציונים 84 ואילך.
  76. משנה ברורה שם.
  77. עולת תמיד סי' רכ ס"ק ב.
  78. ע"ע תענית צבור. א"ר סי' רכ ס"ק ג.
  79. לקט הקמח הלכות ברכות ושהחיינו והגומל ודומיהן ד"ה נשאל. ועי' שיירי כנה"ג שבציון 69.
  80. אלף המגן סי' תקצז ס"ק יב. ועי"ש שיש נוהגים לעשות תנאי זה, אבל עי"ש שטעמם משום שלא יתגרו בהם בעלי חלומות.
  81. עי' ציון 50. אלף המגן שם.
  82. עי' ציונים 12 ואילך, וציונים 165 ואילך.
  83. אלף המגן שם. ועי"ש שאם הוא חלום שהתענית עליו תלויה ברצונו, אי"צ להתנות.
  84. עי' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכז ושו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' סט בדעתו; ביאור הלכה סי' תקסח ס"ב ד"ה יכול.
  85. עי' ציון 225.
  86. ע"ע תענית.
  87. עי' ציון 50. ביה"ל שם.
  88. ציון 75 ואילך.
  89. ב"ח או"ח תקסח ב: אפילו אכל סעודה גמורה; חי"א ח"ב-ג הל' שבת ומועדים כלל קלב סעי' ל. ועי' ר"פ ואר"ח וטור דלהלן: כזית, ועי' ב"ח שם, שמש"כ הטור כזית לאו דוקא.
  90. חי"א שם.
  91. הגהות ר"פ לסמ"ק מצוה צו; אורחות חיים (בוכנר) סי' פב; טשו"ע או"ח תקסח א.
  92. עי' ציונים 104 ואילך. ר"פ שם.
  93. ע"ע תענית. וע"ע הנ"ל, לענין תעניות שאינן חובה ליום מסוייים.
  94. ע"ע מצה, וע' סדר.
  95. ע"ע סוכה.
  96. עי' ציונים 121 ואילך.
  97. ערול"נ סוכה כז א ד"ה בגמרא אי בעי וד"ה ברש"י ד"ה אין. ועי' ערכי תנאים ואמוראים שבציון 316, שמתענים ביו"ט של סוכות ופסח תענית חלום, משום שעיקר מצותם בלילה.
  98. עי' ציון 231.
  99. ערול"נ שם.
  100. עי' בית יהודה שבציון 38, שדוקא תענית שעות שאינה אלא חומרא, אינה דוחה מצוות מדרבנן.
  101. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח.
  102. עי' להלן: בשבתות. חת"ס שם.
  103. עי' ציון 4.
  104. גמ' שבת יא א ותענית יב ב; רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב: צריך להתענות למחר; טשו"ע או"ח תקסח ב. ועי' זוהר פרשת אמור (דף צב א) שפי' הטעם ע"פ הסוד.
  105. ע"ע תענית.
  106. ע"ע הנ"ל.
  107. גמ' שבת יא א ותענית יב ב.
  108. שו"ע או"ח תקסח ב.
  109. עי' ציונים 41 ואילך.
  110. ריטב"א תענית יב ב, בפי' ראשון.
  111. פתרון חלומות שם.
  112. ריטב"א שם.
  113. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"ב.
  114. של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה אות קו. ועי' זוהר פרשת אמור מאמר אותו ואת בנו.
  115. שבלי הלקט סי' רעח בשם אחיו ר' בנימין.
  116. עי' גמ' ר"ה טז א.
  117. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח.
  118. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"ב.
  119. עי' ציונים 345 ואילך.
  120. פר"ח או"ח סי' תרד ס"א; מטה אפרים סי' תרד סעי' טו.
  121. של"ה מסכת תענית פרק נר מצוה אות יז, בשם קובץ כת"י. ועי"ש שהוכיח כן ממה שמצינו בהגהות למנהגים טירנא, שהחולם בצהרים מתענה תיכף (עי' ציונים 126 ואילך) ועי' ציון 122.
  122. ע"ע תענית. של"ה שם.
  123. עי' א"ר סי' רפח ס"ק י, שכתב שיש לדחות את דימוי השל"ה שבציון 121, לחלום של יום; א"א (בוטשאט) להגה או"ח סי' רפח ס"ד. ועי' א"ר שם, שקצת ראיה לכך מהסוברים בציון 412, שעל חלום של ר"ה צמים כל השנים רק ביום, משום שבחלום לא הראוהו אלא ביום.
  124. ע"ע תעניות. א"א שם. ועי' ציון 129, שאינו דומה לחלום של יום, שמתענה מיד כשנעור.
  125. עי' ציון 209.
  126. עי' מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קסט; עי' הגהות מנהגים טירנא חודש טבת אות לז, בשם רי"ח; דרכי משה סי' רפח אות ג ורמ"א שם ס"ד.
  127. שו"ע הרב או"ח סי' רפח סעי' יב.
  128. עי' ציון 123.
  129. עי' ציונים 104 ואילך. א"א (בוטשאט) להגה או"ח סי' רפח ס"ד.
  130. עי' דעת תורה סי' רפח ס"ה, בשם כתבי דעת קדושים, שמש"כ קנה חכמה לחלק בין חלום של יום שבת לשל ימות החול, היינו שדוקא בשבת צריך להתענות תענית על תעניתו, משום שהתענה בשבת (ע"ע שבת) אבל בימות החול, אין מתענה תענית לתעניתו, אף שהתענה רק תענית שעות.
  131. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (כת"י סיני וליקוטים) סימן תק; הגה"מ הל' תעניות פ"א ה"ז; עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 271 ואילך, לענין ע"ש, שמשלים בשבת, ולדבריהם כ"ש לענין יום חול; שו"ע או"ח תקסב ד; מו"ק סי' תקסב בדעת הראבי"ה שבציון 137, עי"ש שפירש את דבריו שלא כפשוטם. ועי' משנ"ב סי' רמט ס"ק כג, שכך הסכמת האחרונים, שאין להקל. ועי' פרישה או"ח סי' תקסב אות ב, שתמה שבתורה"ד סי' קמו משמע שצריך להשלים, ואף שסובר שבתענית לצער ושאין מקבלים אותה בתפילה אי"צ להשלים, אפשר שהיינו משום שמחמת פחד החלום, סתם קבלת תענית חלום הוא עד צאת הכוכבים, וכל המתענה, מתענה על דעת המנהג, וכאילו קיבל כן בפירוש.
  132. טשו"ע שבציונים 271 ואילך, לענין ע"ש.
  133. ע"ע תענית. תשב"ץ קטן סי' א.
  134. הגה"מ שם.
  135. ערוה"ש או"ח תקסב יז.
  136. מו"ק סי' תקסב.
  137. ראבי"ה סי' תתנח
  138. או"ז הל' תענית סי' תד. ועי' שו"ת מהרי"ל סי' לג, שמשמע שהאו"ז לא התיר אלא בע"ש, וצ"ב.
  139. הגהות אשר"י תענית פ"א סי' יב אות א.
  140. גמ' תענית יב א, וע"ע תענית.
  141. עי' ציון 22. ראבי"ה שם. ועי' ראבי"ה שם, שמצינו כעי"ז בגמ' תענית יב א, לענין תענית אנשי משמר, שאין משלימים לפי שלא קבלו אלא לצער בלבד, (ע"ע תענית).
  142. או"ז הל' תענית סי' תד, שהרי אין מקבלים אותה בתפילה (עי' ציון 50).
  143. לבוש או"ח רמט ד.
  144. ע"ע תענית.
  145. לבוש או"ח תקסד א.
  146. ע"ע תענית.
  147. פרישה או"ח סי' תקסב אות ב, שאע"פ דקי"ל שמשלימים את התענית היינו כשרוצה להתענות. ועי' ציון 279, שכאשר רוצה מותר אפילו בשבת, ומשמע שאם משלים, יש בזה שם תענית חלום.
  148. עי' ציון 209.
  149. עי' הגהות מנהגים שם, בשם רי"ח.
  150. לקט יושר או"ח עמ' מה ענין ה, והגהות לספר המנהגים שם, בשם מהר"ש, ושם עמ' מב ענין ג בשם ר' יונה בנו של מהר"ש. וכן מובא בדרכי משה סי' רפח אות ג וברמ"א שם ס"ד. ועי' א"ר סי' רפח ס"ק י, שכאשר חל יו"ט בלילה, או כאשר רגיל להתענות בשבת, יסמוך על הסוברים בציון 153, שאין מתענים אלא עד תחילת הלילה, וכעי"ז בביה"ל שם ס"ד ד"ה וי"א, שאפשר שאין לסמוך על דעה זו, ובפרט כשגורם לעקירת מצוה.
  151. עי' שו"ע הרב או"ח סי רפח וביה"ל סי' רפח ס"ד ד"ה וי"א.
  152. הגהות המנהגים שם בשם מהר"ש. ועי' ציון 153.
  153. עי' מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קסט: עד הלילה, אבל עי' ציון 152, שיש שהביאו בדעתו, שמתענה עד אמצע הלילה; עי' לקט יושר ח"א עמ' מב ענין ג, בשם תרוה"ד. ועי' לקט יושר שם, בשם תרוה"ד שכן משמע מגמ' ר"ה יב ב, שהאומר בכ"ט אלול הריני מודר הנאה לשנה זו, כיון שהגיע א' בתשרי עלתה לו שנה, שהרי קיבל ע"ע להצטער והצטער. (ע"ע נדרים).
  154. ציון 37.
  155. עי' ציונים 364 ואילך.
  156. מהרי"ל הל' שבעה עשר בתמוז ותשעה באב; רמ"א או"ח תקנב יא.
  157. עי' ציונים 131 ואילך.
  158. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"ב. עי' פתרון חלומות שם, שהוא כמו המקבל על עצמו תענית בימים אלו. ע"ע תענית.
  159. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א.
  160. ריטב"א תענית יב ב.
  161. עולת שבת סי' רפח ס"ק ב, שכ"מ מדברי ספר חסידים שבציון 263, שדוקא בשבת אין מתענים על הפסד ממון א"ר סי' רפח ס"ק ה.
  162. ציונים 165 ואילך.
  163. עי' להלן: חלום על אחרים.
  164. עי' ציון 293.
  165. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים חודש טבת אות לה בשם רב האי גאון; ב"י ושו"ע או"ח רפח ה.
  166. מג"א שם ס"ק ח.
  167. משנ"ב שם ס"ק טז.
  168. פמ"ג שם א"א ס"ק ח.
  169. מג"א סי' רפח ס"ק ז, בשם מגיד מישרים.
  170. ספר המנהגים שם, בשם רב האי גאון; ב"י ושו"ע שם. ועי' ציון 203, על החולם כן בימים הסמוכים ליוהכ"פ.
  171. ב"י ושו"ע שם בשם י"א.
  172. ספר המנהגים שם, בשם רב האי גאון; ב"י ושו"ע שם. ועי' ב"י ושו"ע שם, ע"פ גמ' ברכות נו ב, שדוקא אם רואה שנפלו שיניו, אבל הרואה לחייו שנשרו חלום טוב, הוא שמתו היועצים עליו רע. ועי' ציון 201, על החולם כן כשכאבו לו שיניו.
  173. ביה"ל סי' רפח ה ד"ה או, ע"פ גמ' ברכות נו א. ועי' ביה"ל שם, שיש לדחות הראיה מהגמ' שם.
  174. ביה"ל שם.
  175. עי' מג"א שם ס"ק ט בשם המדרש, שפתרו חלום זה לאשה שתלד זכר, וכך היה, ומחצית השקל שם.
  176. ב"י ושו"ע שם, בשם י"א.
  177. ב"י ושו"ע שם, בשם י"א.
  178. בדק הבית או"ח סי' רפח ושו"ע שם.
  179. עי' ביהגר"א שם ודמשק אליעזר שם.
  180. ע"ע רפואה. מלבושי יו"ט סי' רפח ס"ק א, ומובא בדעת תורה לשו"ע שם ס"ה.
  181. ע"ע דברי חלומות, ציונים 1 ואילך.
  182. ריטב"א תענית יב ב.
  183. זכריה י ב. עי' גמ' ברכות נה ב.
  184. ריטב"א תענית יב ב. ועי' פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א שאף שמואל שאמר החלומות שוא ידברון, היה מתענה, ולא אמר כן אלא לנחם את עצמו. ועי' ציון 11, שי"מ ששמואל לא היה מתענה.
  185. ר"ח ברכות לא ב.
  186. עי' גמ' ברכות נז ב וע' דברי חלומות ציון 3.
  187. איוב לג טו-טז.
  188. שבלי הלקט דלהלן בשם אחיו ר' בנימין.
  189. איוב שם כג-כד.
  190. שבלי הלקט סי' רעח בשם אחיו ר' בנימין.
  191. בית דוד (סלוניקי) סי' קיט. עי' בית דוד שם שהוכיח כן מכמה מקומות.
  192. ריב"ש סי' תקיג, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז.
  193. עי' ציונים 12 ואילך. ריב"ש שם. ועי' בני ציון (לכטמאן) סי רפח ס"ק ז שכ"כ בדעת הרמב"ם שבציון 12, שי"א בדעתו שהוא חיוב.
  194. עי' ציונים 165 ואילך.
  195. עי' ציון 295, שי"א שה"ה אפילו בשבת.
  196. ט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ג, לענין שבת שאסור להתענות (עי' ציון 259) והביאוהו הפוסקים שם, ושבו"י בדעתו שבחול אי"צ להתענות.
  197. עי' ציונים 41 ואילך.
  198. ט"ז שם ע"פ גמ' ברכות נו ב.
  199. ערוה"ש שם סעי' יא.
  200. עי' ציון 172.
  201. עי' זכור לברהם (אלקלעי) אות ת; שולחן גבוה (מולכו) סוף סי' תקצז בשם רבו.
  202. עי' ציונים 170 ואילך.
  203. בית דוד סי' קיח.
  204. חינוך בית יהודא סי' ג, שהמיקל צריך להביא ראיה. ועי"ש שהוכיח מגמ' ברכות נה ב, שאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו, ועי' שבו"י שבציון 206, שדוחה ראייתו.
  205. הגה"ה בסוף התשובה בחינוך בית יהודא שם.
  206. שבות יעקב ח"ב סי' לד.
  207. שבות יעקב ע"פ גמ' ברכות נה ב, שאין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו. ועי' ציון 204.
  208. ערוה"ש או"ח סי' רפח סעי' יא.
  209. עי' מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קסט; עי' הגהות מנהגים טירנא חודש טבת אות לז, בשם רי"ח; דרכי משה סי' רפח אות ג ורמ"א שם ס"ד.
  210. ערוה"ש או"ח סי' רפח סעי' יא.
  211. עי' הגהות מנהגים טירנא חודש טבת אות לז בשם רי"ח ולקט יושר ח"א עמ' מב ענין ג שלא חילקו בין ימות השבת לימות החול; עי' שו"ע הרב או"ח סי' רפח סעי' יב, שמשמע שהיינו בין בשבת ובין בחול, וכ"כ בדעתו בתהלה לדוד שם סעי' א; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 213, שכתבו לענין שבת שמתענה, וביה"ל סי' רפח ס"ד ד"ה וי"א, בדעתם שאינו יודע מנין לחלק בין שבת לחול, ועוד שלא משמע שיש חילוק; עי' כת"י דעת קדושים שבציון 130, שאף לדעת קנה חכמה (שבציון 213) אין חילוק בין שבת לימות החול. ועי' יד אליהו סי' לב, שכן משמע מהגמ' שבציון 222, שמתענים תענית חלום אפי' בשבת, משמע שאין חלומות של שבת חמורים משל חול, וכיון שמצינו שבשבת מתענה ה"ה בחול.
  212. תהלה לדוד דלהלן, ע"פ טעמו שתלוי באיסור תענית שעות, ויו"ט כשבת לענין זה מלבד ר"ה. ועי' להלן, טעם אחר בשם יד אליהו, וצ"ע לפי"ז בחלום של יו"ט.
  213. יד אליהו סי' לב בשם ספר קנה חכמה; בה"ט סי' רפח ס"ק ו, שכך מצא. ועי' דעת קדושים שבציון 130, שפי' דברי קנה חכמה בע"א. ועי' מנהגי מהר"ש מנוישטט ורמ"א שבציון 209, שכתבו דין תענית שעות לענין שבת, (וכ"כ לענין דין ישיבת תענית לתעניתו בשבת) אבל עי' כתבי הד"ק וביה"ל שבציון 211 שצ"ע לחלק.
  214. יד אליהו סי' לב ע"פ ספר פתרון חלומות.
  215. עי' ציון 34.
  216. ציונים 37 ואילך.
  217. ציונים 126 ואילך, 149 ואילך.
  218. מהרש"א ח"א ברכות נה א.
  219. עי' ציון 398.
  220. גמ' ברכות נה א.
  221. מהרש"א ח"א ברכות שם.
  222. גמ' שבת יא א ותענית יב ב; רמב"ם הל' תעניות פ"א הי"ב.
  223. עי' ציון 104. עי' גמ' שם ושם.
  224. עי' ציון 84.
  225. עי' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכז ושו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' סט בדעתו.
  226. ע"ע שבת.
  227. ע"ע שבת.
  228. עי' תוס' סוטה מ א ד"ה כל. ועי' ראבי"ה שבציונים 281 ואילך, שבזה"ז אין מתענים, משום שאין אנו בקיאים בפתרון, והוא ספק, וכתב שהיינו אע"פ שהדבר דומה לספק פקו"נ שמחללים שבת.
  229. עי' ציון 4.
  230. ע"ע שבת. שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' קיח.
  231. עי' רשב"א ברכות לא ב; ריטב"א תענית יב ב; עי' מאירי ברכות לא ב.
  232. רשב"א שם.
  233. שיטמ"ק ברכות לא ב
  234. עי' ציון 24.
  235. בעה"מ פסחים יח ב מדפי הרי"ף.
  236. עי' ציון 318.
  237. ע"ע שבת.
  238. עי' מהרי"ל (מנהגים) הל' יו"ט בשם ה"ר יעקב כ"ץ מנורטהויז"ן שכך ראה בספר הגדולה; ערכי תנאים ואמוראים ערך רב יהושע בריה דרב אידי: ונראה עוד.
  239. עי' ציונים 12 ואילך.
  240. עי' מטה יהודה סי' רפח ס"ק ד בדעת הרמב"ם שבציון 12.
  241. עקרי הד"ט סי' כט אות כז בדעת הרמב"ם שם.
  242. ע"ע תענית. עקרי הד"ט שם. ועי' ציון16, שתענית חלום לסוברים שהיא חובה, היא בכלל שאר תעניות של עת צרה. ועי' עקרי הד"ט שם שכ"מ מלשון הרמב"ם.
  243. מרדכי שבת סי' רלב והגהות מרדכי שם סי' תנא והאגודה שבת פ"א סי' יד בשם רא"ם; שו"ע או"ח סי' רפח ס"ה בשם י"א.
  244. ע"ע חזקה (מקרה החוזר): גדרה. ועי' פתח הדביר דלהלן, שתלוי במחלוקת התנאים שבערך הנ"ל, האם חזקה היא כשדבר חוזר על עצמו שתי פעמים או שלש פעמים, ולהלכה לענין תענית בשבת וכדומה, חזקה בשלש פעמים.
  245. עי' פתח הדביר או"ח סי' רפח.
  246. מחז"ו סי' רעב.
  247. גמ' ברכות לא ב. רי"ף שבת יא ב (ה א מדפי הרי"ף) בשם רבנן; ר"ח ברכות שם בשם רבותינו מובא בתוס' שם ד"ה כל וברא"ש שם פ"ה סי' י; עי תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו סי' קלו בשם רש"י; עי' תוס' ורשב"א ברכות שם, בשם מדרש תהלים; רשב"א שם בשם ר"ה גאון ורוב המפרשים; רא"ש שבת פ"א סי' כד בשם רבנן; טור או"ח רפח. ועי' רשב"א שם בשם יש אומר וריטב"א תענית יב ב, שמפרשים את דברי הגמ' שם שלא לענין תענית חלום, (ע"ע תענית וע' שבת) וכתבו שכ"מ ממה שלא נכתב כן בסוגיות העוסקות בתענית חלום.
  248. תהלים צ י.
  249. ר"ח שם; עי' מאירי שם. ועי' רש"י שם ד"ה של, שפי' שאפי' גזר דין שנגזר עליו מנעוריו, אבל לא פי' את הגמ' שם לענין תענית חלום.
  250. עי' ציון 42.
  251. ר"ח שם.
  252. ר"ח שם. ועי' רש"י שם ד"ה של, שפי' שאפי' גזר דין שנגזר עליו מנעוריו, אבל לא פי' את הגמ' שם לענין תענית חלום.
  253. שו"ת הריב"ש סי' תקיג.
  254. עי' ציון 192.
  255. ריב"ש סי' תקיג, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז. ועי' בני ציון (לכטמאן) סי רפח ס"ק ז שכ"כ בדעת הרמב"ם שבציון 12.
  256. עי' ציון 39.
  257. ריב"ש סי' תקיג, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז.
  258. עי' ציון 196.
  259. ט"ז ט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ג, לענין שבת שאסור להתענות (עי' ציון הנ"ל) והביאוהו הפוסקים שם.
  260. עי' ציון 204.
  261. הגה"ה בסוף התשובה בחינוך בית יהודא סי' ג. ועי"ש על החושש מן החולם
  262. ע"ע שבת.
  263. ספר חסידים (מרגליות) סי' תתסה ומובא במג"א סי רפח ס"ק י.
  264. עי' ציון 161.
  265. ספר חסידים (מרגליות) סי' תתסה. ועי' ציונים 228 ואילך, שי"מ שהטעם שמתענים בשבת, הוא משום חשש סכנה, ולפי"ז היינו דוקא בדבר שמחללים שבת, ועי' ציונים 231 ואילך, שי"מ הטעם שמתענים בשבת, משום שהתענית עונג לו, וצ"ב האם לפי"ז מתענים אף בדבר שאין מחללים את השבת.
  266. ראבי"ה סי' תתס; טור או"ח סי תקסח; עי' כנה"ג הגהות ב"י או"ח סי' תקצז אות ה, בשם רבותיו.
  267. עי' ציונים 281 ואילך.
  268. רקאנטי סי' קעח; עי' הגהות הרמ"א על המרדכי ר"ה רמז תשח בשם רבינו נחשון גאון, שמתענים בשבת, אע"פ שספק אם ע"י מלאך או ע"י שד. ועי' ציונים 27 ואילך.
  269. ע"ע שבת. רקאנטי שם.
  270. עי' ציונים 131 ואילך.
  271. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ספר סיני וליקוטים סימן תק ותשב"ץ קטן סי' א שכך נהג מהר"ם; הגה"מ הל' תעניות פ"א ה"ז; האגור סי' שמח; טשו"ע או"ח רמט ד; מהרי"ל (מנהגים) הל' ימים הנוראים בשם מהר"י סגל. ועי' משנ"ב סי' רמט ס"ק כג, שכך הסכמת האחרונים, שאין להקל.
  272. טשו"ע שם.
  273. ע"ע תענית. תשב"ץ קטן סי' א; טשו"ע סי' רמח ס"ד.
  274. עי' ציונים 222 ואילך. מהר"ם מרוטנבורג שם; הגה"מ הל' תעניות פ"א ה"ז; מהרי"ל שם בשם מהר"י סגל.
  275. עי' ציון 227 ואילך.
  276. הגה"מ שם.
  277. ערוה"ש או"ח תקסב יז.
  278. עי' ציונים 137 ואילך.
  279. פרישה או"ח סי' תקסב אות ב, שאע"פ דקי"ל שמשלימים את התענית בשבת, היינו כשרוצה להתענות. ומשמע שאם משלים יש לזה שם תענית חלום.
  280. עי' להלן.
  281. ראבי"ה הל' תענית סי' תתס, בשם רבינו קלונימוס, ומובא במרדכי שבת סי' רלא ובהגהות מרדכי שם סי' תנא ובטור או"ח סי' תקסח ובאגודה שבת סי' יד ובריקאנטי סי' קעח ובאגור סי' תתפא; טור שם, בשם ר' עמרם; שו"ע או"ח רפח ה, בשם י"א. ועי' מרדכי שבת שם, שהוא איסור.
  282. ראבי"ה שם, בשם רבינו קלונימוס; טור שם, בשם ר' עמרם.
  283. ע' ציונים 4 ואילך.
  284. ע"ע שבת. ראבי"ה שם.
  285. ב"ח או"ח רפח וט"ז שם ס"ק ג בדעת הטור.
  286. ב"ח שם. ועי' ב"ח שם, שפי' שזוהי שאמרו שקורעים לו גזר דין של שבעים שנה (עי' ציון 18).
  287. ט"ז שם.
  288. של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה אות נא, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז ובמשנ"ב שם ס"ק טו.
  289. ריקאנטי סי' קעח והגהות אשר"י תענית פ"א סי' טז, שכך נוהגים וכך נהגו רבותינו.
  290. ע"ע שבת. ריקאנטי שם והגהות אשר"י שם.
  291. ציונים 165 ואילך.
  292. עי' ציונים 280 ואילך.
  293. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים חודש טבת אות לה בשם רב האי גאון; ב"י ושו"ע שם, שכך אומרים העולם, שנמצא בספרים קדמונים.
  294. ב"ח או"ח רפח וט"ז שם ס"ק ג בדעת הטור.
  295. ב"ח שם בדעת הטור.
  296. של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה אות נא, מובא במג"א סי' רפח ס"ק ז ובמשנ"ב שם ס"ק טו.
  297. משלי כח יד.
  298. שו"ת משיב דבר ח"א סי' כה.
  299. של"ה שם ומובא במג"א ובמשנ"ב שם. ועי' של"ה שם, שהיינו משום שאם היה מתענה בשבת, היה צריך לשבת תענית לתעניתו (ע"ע תענית).
  300. שעה"צ שם ס"ק טו.
  301. חיי אדם ח"ב-ג כלל ז סעי' ד.
  302. עי' ציונים 104 ואילך.
  303. של"ה שם.
  304. ע"ע תענית. של"ה שם ע"פ גמ' תענית ח ב.
  305. עי' ציונים 178 ואילך.
  306. עי' קרבן מנחה סי' שפו.
  307. ע"ע ערב שבת.
  308. אר"ח ח"א הל' מגילה ופורים; כלבו סי' מה.
  309. ציונים 322 ואילך.
  310. פרק: בראש השנה.
  311. בעה"מ פסחים יח ב מדהרי"ף; עי' ראשונים שבציון 337, שמפרשים שמר בריה דרבינא היה מתענה כל השנה חוץ מכמה ימים מסויימים, ומשמע שאף ביו"ט; רמ"א או"ח תקכט ב; עי' שיירי כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תקכט אות א, שכ"מ מכמה פוסקים, וכן המנהג פשוט.
  312. רמ"א שם.
  313. עי' לעיל: בשבתות. בעה"מ שם.
  314. ע"ע סדר של פסח וע' פסח.
  315. ע"ע סוכות.
  316. ערכי תנאים ואמוראים ערך רב יהושע בריה דרב אידי.
  317. עי' ציונים 340, 359, 381. ערכי תנאים שם.
  318. ערכי תנאים ואמוראים ערך רב יהושע בריה דרב אידי: ונראה עוד; עי' מהרי"ל (מנהגים) הל' יו"ט בשם ה"ר יעקב כ"ץ מנורטהויז"ן שכך ראה בספר הגדולה. עי' ראשונים שבציון 329, שאין מתענים בימים שאומרים בהם הלל. ועי' מהרי"ל שם, שלדעה זו צ"ב מה שמצינו שמר בריה דרבינא היה מתענה כל השנה חוץ מימים ידועים, עי' ציון 337, ועי' א"ר סי' תקכט ס"ק ז, שישב שלדעתם אי"ז בתענית חלום.
  319. עי' לעיל: בשבתות.
  320. ע"ע שבת.
  321. עי' ציונים 231. מהרי"ל שם.
  322. דברים טז יד. ערכי תנאים ואמוראים שם; מהרי"ל שם.
  323. ע"ע שמחה.
  324. מהרי"ל שם.
  325. ציון 29 ואילך.
  326. ציונים 107 ואילך.
  327. בעה"מ פסחים יח ב מדהרי"ף; עי' ראשונים שבציון 337, שמפרשים שמר בריה דרבינא היה מתענה כל השנה חוץ מימים מסויימים, ומשמע שאף בימים אלו; עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 311 ואילך, שדנו לענין יו"ט, ומשמע שבימים אלו מתענים לדעתם.
  328. עי' לעיל: בשבתות. בעה"מ שם.
  329. מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' תנו. ועי' הגהות המנהגים (טירנא) ראש השנה, שהביא כן בשם מהרי"ל, ותמה ע"ז מספר המנהגים בחודש טבת, ועי' א"ר סי' תקכט ס"ק ז שישב. ועי' א"ר שם, שלדעה זו מה שמצינו שמר בריה דרבינא היה מתענה כל השנה חוץ מימים ידועים, עי' ציון 333, אי"ז בתענית חלום.
  330. מנהגי מהר"ש שם. וצ"ב בביאור הטעם.
  331. עי' בעה"מ שבציון 327; עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 311 ואילך, שדנו לענין תענית חלום ביו"ט, ולא הזכירו סברא זו, שגומרים את ההלל.
  332. מהר"י סגל ע"פ גמ' דלהלן, מובא במהרי"ל הל' ימים נוראים והביאם שיירי כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תצד אות ז; עי' חק יעקב סי' תצד ס"ק ח בדעת המג"א סי' תרד ס"ק א. ועי' בעה"מ פסחים יח ב מדפי הרי"ף. ועי' ציון 341, שי"ח בדעת המג"א.
  333. גמ' פסחים סח ב.
  334. עי' ציונים 347,375.
  335. ע"ע שבועות. גמ' שם.
  336. שו"ע הרב סי' תצד סעי' יח.
  337. עי' תוס' ברכות מט ב ד"ה אי בעי; ראבי"ה מובא במהרי"ל דלהלן; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב; האגודה ברכות פ"ז אות קעט; מהרי"ל שם.
  338. עי' ציונים 311 ואילך.
  339. ע"ע שבועות. ערכי תנאים דלהלן, שצריך לקיים ביום, והיא מצוה מן המובחר.
  340. ערכי תנאים ואמוראים ערך רב יהושע בריה דרב אידי.
  341. עי' מג"א סי' תרד ס"ק א, שכ"מ מסתימת הרמ"א; עי' א"ר סי' תקכט אות ז שכן דעת המג"א שם עולת שבת סי' תצד. ועי' ציון 332, שי"ח בדעת המג"א.
  342. עי' ציון 337.
  343. עי' מג"א שם וא"ר סי' תקכט אות ז.
  344. ע"ע ערב יום הכפורים.
  345. עי' בעה"מ פסחים יח ב מדפי הרי"ף; עי' מהרי"ל הל' ימים הנוראים, שיכול לאכול ויטיב החלום; עי' רמ"א או"ח סי' תרד ס"א. ועי' הגה"מ הל' תעניות פ,א אות ט, בשם ר' אלחנן, על המתענה תענית חלום בעיוכ"פ, אבל עי' א"ר סי' תקכט אות ה.
  346. של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה, שכ"מ מהגמ' דלהלן, שאם היה מותר, היה מתענה.
  347. גמ' פסחים סח ב.
  348. עי' ציונים 333, 375.
  349. ע"ע ערב יום הכפורים.
  350. עי' תוס' ברכות מט ב ד"ה אי בעי; ראבי"ה מובא במהרי"ל דלהלן; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב; האגודה ברכות פ"ז אות קעט; מהרי"ל שם.
  351. ע"ע הנ"ל.
  352. ע"ע הנ"ל. של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה.
  353. פר"ח או"ח סי' תרד ס"א. ועי' פר"ח שם שאע"פ שמצינו שהתענו שלושה ימים, מכל מקום יש בדבר סכנה.
  354. ע"ע הנ"ל. פר"ח שם.
  355. ע"ע הנ"ל.
  356. לבוש או"ח סי' תרד ס"א; ט"ז שם ס"ק ב.
  357. ט"ז שם.
  358. ע"ע הנ"ל.
  359. עי' ציון 316. ערכי תנאים ואמוראים רב יהושע בריה דרב אידי.
  360. ע"ע הנ"ל.
  361. ע"ע הנ"ל.
  362. עי' ציונים 231 ואילך.
  363. הגהות חת"ס לשו"ע או"ח תרד א.
  364. מהרי"ל הל' ימים הנוראים, בשם מהר"י סגל; מג"א תרד ס"ק א. ועי' יד אפרים שם ומחצית השקל שם ודרישה שם אות ב.
  365. ישעי' נח יג.
  366. ע"ע שבת וע' תענית.
  367. ע"ע ערב יום הכפורים. שו"ע הרב שם ס"א.
  368. עי' ספר חסידים (מרגליות) סי' רכו; הגהות המנהגים לספר המנהגים (טירנא) עשרת ימי תשובה אות קמו, בשם מהר"ש.
  369. ע"ע הנ"ל.
  370. הגהות חת"ס לשו"ע או"ח תרד א.
  371. עי' ציון 350.
  372. עי' מג"א סי' תרד ס"ק א.
  373. עי' בעה"מ פסחים יח ב מדפי הרי"ף, שאין מורים להתענות בפורים; מהר"י סגל ע"פ גמ' דלהלן, מובא במהרי"ל הל' ימים נוראים והביאם שיירי כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תרצה את ט.
  374. עי' מג"א סי' תרצה ס"ק ד.
  375. גמ' פסחים סח ב.
  376. עי' ציונים 333, 347.
  377. אסתר ט כב.
  378. עי' תוס' ברכות מט ב ד"ה אי בעי; ראבי"ה מובא במהרי"ל דלהלן; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב; האגודה ברכות פ"ז אות קעט; מהרי"ל שם.
  379. עי' ציונים 311 ואילך.
  380. ע"ע פורים. בעה"מ שם.
  381. ערכי תנאים ואמוראים ערך רב יהושע בריה דרב אידי.
  382. עי' ריטב"א מגילה ה ב; עי' רמ"א או"ח תרצה ב, שמתענים תענית חלום בפורים, וא"ר סי' תקכט ס"ק ז, בדעתו, שהיינו עד סוף היום. ועי' מג"א שבציון 374.
  383. עי' ציון 386.
  384. עי' מג"א סי' תרד ס"ק א.
  385. עי' ציונים 311 ואילך.
  386. ע"ע חתן וכלה: בשבעת ימי המשתה. פתח הדביר סי' רפח אות ה בשם חנא וחסדא.
  387. עי' ציונים 318 ואילך.
  388. מהרי"ל (מנהגים) הל' יו"ט.
  389. לקט יושר ח"א עמ' קכד ענין ד, בשם ראשונים. וצ"ב האם כוונתו שר"ה חמור יותר משאר יו"ט, או שכן ה"ה בהם.
  390. כנה"ג הגהות ב"י או"ח סי' תקצז אות ה, ומובא במג"א תקצז ס"ק ד.
  391. ארחות חיים דלהלן. ועי' להלן על תענית חלום ביום שני של ר"ה.
  392. הגה"מ הל' שופר פ"א אות א בשם הרוקח, שכך קיבל מקדמונים, ושכן נהג מהר"ם; ארחות חיים (בוכנר) סי' פב; קיצור פסקי הרא"ש ר"ה פ"ד סי' יד; האגודה ר"ה פ"ד סי' כא; מהרי"ל מנהגים הל' ימים הנוראים, שקבלה מרבותיו של מהר"י סגל; שו"ע או"ח תקצז ג. ועי' ערוה"ש או"ח תקצז ד, שדין זה שייך לדין שכל הרגיל להתענות בר"ה אינו יכול לשנות מנהגו. (ע"ע ר"ה) ועי' פמ"ג או"ח א"א סי' תקצז ס"ק ב, שברגיל להתענות משום תשובה היינו דוקא שהחזיק בכך ג"פ, ובחלום אפי' בפעם אחת. ועי' תשב"ץ קטן סי קיג, שמהר"ם היה מתענה בב' ימים של ר"ה, ולא פי' הטעם.
  393. ע"ע ראש השנה. הגה"מ שם.
  394. תרוה"ד שם בשם אחד מהראשונים. ועי' תרוה"ד שם, שלולי דברי הראשונים היה מקום לפרש את הטעם שמתענה ב' ימים משום שצריך לשבת תענית לכפרה על תעניתו (ע"ע תענית), ועי' לקט יושר ח"א עמ' קכד ענין ד, בשם ראשונים, הטעם שמתענה בשני, משום תשלום, ולכאו' הוא הטעם שדוחה התרוה"ד שם.
  395. שו"ע הרב או"ח תקצז ה.
  396. האגור סי' תתקכ בשם ספר אגודה שקבלה בידו. ועי' בספר האגודה שבציון 392, ושם לא כתוב הטעם ושהוא סכנה.
  397. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' קא.
  398. עי' ציון 218. מהרש"א ח"א ברכות נה א.
  399. גמ' ברכות נה א.
  400. מהרש"א ח"א ברכות שם.
  401. עי' ציון 117.
  402. ע"ע ראש השנה.
  403. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח.
  404. שתי ידות מעריך עמ' מו. ועי' שתי ידות שם שתמה, וכי המקיז דם בר"ה צריך להקיז כל ימיו, ועשה מעשה בנפשו ולא אירע לו דבר רע. ועי' תשב"ץ קטן סי' קלז, שמשמע כן, וצ"ב. ועי' מטה אפרים סי' תקצז סעי' יח, שאם אינו חושש אי"צ להתענות כל ימיו.
  405. שתי ידות שם.
  406. הגה"מ הל' שופר פ"א אות א בשם הרוקח, שכך קיבל מקדמונים, ושכן נהג מהר"ם; ארחות חיים (בוכנר) סי' פב; קיצור פסקי הרא"ש ר"ה פ"ד סי' יד; האגודה ר"ה פ"ד סי' כא; מהרי"ל מנהגים הל' ימים הנוראים, שקבלה מרבותיו של מהר"י סגל; שו"ע או"ח תקצז ג.
  407. עי' ציונים 392 ואילך.
  408. לבוש או"ח תקצז ב.
  409. ערוה"ש או"ח תקצז ד.
  410. עי' ציונים 392 ואילך.
  411. ע"ע תענית. מג"א או"ח תקצז ס"ק ג.
  412. עי' מג"א שם; שו"ע הרב שם תקצז ה.
  413. שו"ע הרב שם. ועי' ציון 211.
  414. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח. ועי' שו"ת חת"ס שסגולת כל תענית חלום היא בלילה משעה שקם ממטתו (עי' ציון 121). ועי' ציונים 126 ואילך, על חלום באמצע היום, ועי' שו"ת שיח יצחק סי' רפג.
  415. עי' ציונים 392 ואילך.
  416. עי' ציון 101. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח ע"פ הטעם שכתב בתענית חלום של ר"ה עי' ציון 403.
  417. עי' ציונים 392 ואילך.
  418. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשכ.
  419. שו"ת חת"ס ח"א סי' קסח. ועי"ש שבתחילה ישאל על נדרו.
  420. ארחות חיים (בוכנר) סי' פב; מהרי"ל מנהגים הל' ימים הנוראים, שכך נהג מהר"י סגל; שו"ת מהרי"ל סי' קסח בשם מורו וחכמי הדור שלפניו; תרוה"ד סי' רעח בשם אחד הראשונים; שו"ע או"ח תקצז ג. ועי' תרוה"ד שם, שלפי הטעם שהיה נראה לולי דברי הראשונים (עי' ציון 394) היה מקום לומר שאי"צ להתענות כל ימיו.
  421. לבוש או"ח תקצז ב.
  422. תרוה"ד שם. ועי' תרוה"ד שם בתחילת דבריו, שנראה שצריך להתענות כל ימיו שני הימים, וצ"ב. ועי' לקט יושר ח"א עמ' קכד ענין ד, בשם ראשונים, בטעם שאין מתענה אלא יום אחד, לפי שאין יום השני צריך תשלומים, עי' ציון 394.
  423. ע"ע ראש השנה.
  424. ע"ע הנ"ל. משנ"ב תקצז ס"ק י.
  425. עי' ציונים 392 ואילך.
  426. תרוה"ד סי' רעח בשם אחד הראשונים; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשכ.
  427. שו"ת רדב"ז שם. ועי' רדב"ז שם שכן הוא הדין אף בחלוש שאינו מתענה אלא יום אחד (עי' ציון 418) לפי שתענית חלום צריך להתענות בו ביום (עי' ציונים 104 ואילך) ועי"ש טעם נוסף.
  428. עי' ציונים 149 ואילך.
  429. דבר משה סי' מב, מובא בשערי תשובה סי' רפח ס"ק ו. ועי' מחצה"ש סי' תקצז ס"ק ד, שהחלום בר"ה ביום, צ"ע מה יעשה בשנים הבאות.
  430. דבר משה שם.
  431. עי' ציונים 445 ואילך.
  432. ספר חסידים סי' תמד. ועי"ש שמשמע שאם החולם מתענה, אין חבירו צריך להתענות, ובאחרונים דלהלן לא הביאו דבריו, וצ"ב, ועי' שו"ת משיב דבר ח"א סי' כה, בדעת ס"ח שאף האדם שחלמו עליו דינו כמי שחלם על עצמו.
  433. עי' לקט יושר עמ' מב ענין ג; בית דוד (סלוניקי) סי' קיט; עי' משנ"ב סי' רפז ס"ק ו.
  434. עי' גמ' ברכות נה ב.
  435. בית דוד שם.
  436. פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א.
  437. בית דוד (סלונוקי) סי' קיט ע"פ גמ' ברכות נה ב.
  438. בית דוד שם ע"פ גמ' חולין קלג א.
  439. עי' משיב דבר ח"א סי' כה.
  440. עי' ציונים 464 ואילך.
  441. משיב דבר ח"א סי' כה. ועי' משיב דבר שם, שהוכיח כן.
  442. עי' בית דוד (סלוניקי) סי' קיט, שהביא דברי רדב"ז לענין חלום שנדוהו בו (ע"ע דברי חלומות ציון 62) ומשמע שה"ה לענין תענית; עי' משיב דבר ח"א סי' כה.
  443. מושב זקנים בראשית מג ז; שם הגדולים מערכת הגדולים א אות קצט. ועי' מושב זקנים שם, שכ"מ מחלום פרעה.
  444. מושב זקנים שם. ועי' ציון 431 ואילך, על תענית על חלום שחלמו עליו אחרים.
  445. ספר חסידים סי' תמט, מובא במג"א סי' רכ ס"ק ב; עי' לקט יושר עמ' מב ענין ג.
  446. ס"ח שם, ע"פ גמ' קלג א.
  447. ס"ח שם.
  448. ויקרא יט יח. ספר חסידים סי' שמט.
  449. משנ"ב סי' רכ ס"ק ד. ועי' משנ"ב שבציון 451, שבשבת אין מתענים על חלום שחלם על חבירו, ועי' משנ"ב שבציון הנ"ל, שאם מודיע לחבירו אין החולם צריך להתענות, ומשמע שטעם זה אינו עיקר.
  450. אהל יוסף (מולכו) הל' שבת סי' ג.
  451. משנ"ב סי' רפח ס"ק ו. וצ"ב שבס"ח שבציון 445, משמע שעדיף שהחולם יתענה.
  452. עי' ציונים 445 ואילך.
  453. עי' ציון 4.
  454. האלף לך שלמה או"ח סי' קיח.
  455. עי' ציונים 445 ואילך.
  456. עי' ציון 192.
  457. ויקרא יט טז.
  458. דברים כב ב.
  459. שו"ת משיב דבר ח"א סי' כה.
  460. עי' ציונים 431 ואילך.
  461. עי' לעיל: בשבתות.
  462. מושב זקנים בראשית מג ז; פתרון חלומות חלק שלישי שער א פ"א; שם הגדולים מערכת הגדולים א אות קצט עי' משיב דבר ח"א סי' כה. ועי' משיב דבר שבציון 441, על הנאמנות לחבירו שחלם עליו.
  463. עי' לעיל: בשבתות.
  464. בית דוד שם.
  465. עי' גמ' ברכות נה ב. פתרון חלומות שם.
  466. עי' ציון 191.
  467. בית דוד שם.
  468. שיירי כנה"ג הגהות ב"י סי' רפח אות ד; א"ר סי' רפח ס"ק ה: בשבת אי"צ. ועי' שיירי כנה"ג שלכאו' נראה להתיר ע"פ מש"כ הרדב"ז סי' ק שאם חלמו אחרים שנדוהו יש להתירו, אלא שיש לחלק שבתענית בשבת יש איסור
  469. שו"ת בית דוד (סלוניקי) בביאור שיירי כנה"ג שם. ועי"ש שתמה ע"ז.
  470. פמ"ג א"א שם ס"ק ב.
  471. עי' ציון 285. פמ"ג שם.
  472. אהל יוסף (מולכו) סי' ב.
  473. עי' ציונים 443 ואילך.
  474. מושב זקנים בראשית מג ז; שם הגדולים מערכת הגדולים א אות קצט. ועי' ציון 468, שי"א שאין מתענים בשבת על חלום שחלמו אחרים.
  475. עי' ציון 431.
  476. מחצית השקל סי' רפב ס"ק ב; האלף לך שלמה או"ח סי' קיח.
  477. עי' ציונים 178, 291.
  478. האלף לך שלמה שם.
  479. עי' ציון 231.
  480. האלף לך שלמה שם.
  481. ע"ע פקוח נפש.
  482. עי' ציון 230.
  483. עי' ציון 454.
  484. האלף לך שלמה שם.
  485. עי' ציון 231.
  486. האלף לך שלמה שם. ועי'"ש שהיינו הצירוף שאר ספקות שבציונים לעיל.
  487. עי' ציונים 445 ואילך.
  488. האלף לך שלמה שם.