אנציקלופדיה תלמודית:תשרי

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - החודש* השביעי למנין החודשים.

ערך זה עוסק בחודש תשרי. על תקופת תשרי ועל הדינים הנוהגים בה, ע"ע תקופות.

שמו, זמנו וקביעותו

שמו

חודש תשרי נזכר במקרא בשם החודש השביעי[1], או שביעי, סתם[2], לפי שהוא שביעי למנין החדשים[3], שמונים אותם מניסן[4], ובדרש אמרו לפי שהוא משׂובע במצוות, שיש בו ראש–השנה*[5] ויום–הכפורים*[6] וסוכה*[7] ולולב*[8] ואתרוג*[9] והדס*[10] וערבה*[11], וכן לפי שהוא משׂובע בכל, שיש בו גיתות וגורנות וכל מיני מגדים[12], או לפי שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו: בי נשבעתי נאם ה' וגו'[13], שנשבע לו על זכירת עקידת יצחק לדורות[14], שעל ידה הופך ה' לישראל ממידת הדין למידת הרחמים[15]. וכן נזכר במקרא בשם ירח האיתנים[16], שהוא שם תואר על מה שאירע בו[17], שלדעת רבי אליעזר נולדו בו האבות*[18], אברהם ויצחק ויעקב[19], שנקראו איתני עולם[20], והיינו שהאבות הם יסודות העולם[21], שהעולם עומד בזכותם[22], או על שהוא תקיף במצוות[23], שיש בו תקיעת-שופר*[24] ויום-הכפורים[25] וסוכה[26] ונטילת-לולב*[27] וערבה*[28] ונסוך-המים*[29], ומן הראשונים יש שכתבו שהוא על שבו המועדים היותר חזקים והיותר מיישרים אל השלמות[30]. השם "תשרי" אינו נזכר במקרא[31], אבל נזכר הוא בדברי חז"ל[32], והוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל[33], שהם מלשון הכשדים[34], או מלשון הפרסים[35], ובדרש אמרו שהוא על שם שבחודש זה מבקשים תשרי ותשבוק (התר ועזוב) על חובי עמך[36], שבו ראש-השנה* שיש בו כפרת עוונות[37], או שבו יום-הכפורים* שהוא יום כפרת עוונות[38], או שבו נאמר: סלחתי כדבריך[39], ובכך שרתה שכינה בישראל[40].

על תשרי, שנכתב בגט ביו"ד אחת, ע"ע גט: מטבע הגט ונוסחו[41].

קביעותו

בזמן הזה שקביעות החדשים היא על פי חשבון[42], ראש חודש תשרי הוא לעולם יום אחד, היינו ביום השלושים לחודש אלול*, שחודש אלול* לעולם חסר[43]. הימים שאפשר שיחול בהם א' בתשרי, הם ב' ג' ה' ז'[44], וסימנו: לא אד"ו ראש[45]. על דחיית אד"ו, ע"ע לוח–השנה: הדחיות[46].

חודש תשרי – כשהקביעות על פי חשבון – לעולם הוא ל' ימים ("מלא")[47].

על חילול השבת על ידי העדים שראו את הלבנה בחידושה, בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה, ע"ע קדוש–החדש.

על ברכת–החדש*, שאין נוהגים לברך את חודש תשרי, ועל טעמי הדבר, ע"ע ברכת–החדש[48].

יציאת השלוחים

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה[49], שבחדשים שיש בהם מועדות היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש[50] , היו השלוחים יוצאים בחודש תשרי מפני המועדות שחלים בו[51], שלמחרת היום שקידשו בית הדין את החודש היו השלוחים יוצאים להודיע איזה יום היה ראש-חדש*, והולכים עד מקום שיכולים להגיע עד החג[52], דהיינו עד יום-טוב ראשון של סוכות[53], או עד יום-טוב* אחרון של סוכות[54]. על יציאת השלוחים, ע"ע קדוש–החדש.

חציו הראשון של תשרי הוא סוף זמן ה"חום", וחציו השני הוא תחילת זמן ה"זרע", שנזכרו בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו[55].

על מזלו של החודש, שהוא מזל מאזנים, ע"ע מזלות.

דיני החודש

א' וב' בתשרי

א' וב' בתשרי, הם ימי ראש–השנה*. על ראש–השנה ועל קביעות ימיו ועל דיניו, ע"ע.

ראש השנה לשנים

באחד בתשרי ראש השנה לשנים[56], ונחלקו אמוראים בביאור הדבר: לרב פפא הוא לענין מנין שנות מלכי אומות העולם הנכתב בשטרות לציון זמן כתיבת השטר הוא לפי שנים המתחילות בא' בתשרי[57], וכן כתבו ראשונים ואחרונים שמתחילה היה מנין השנים מא' בתשרי, אף לישראל[58], עד ליציאת מצרים[59], או עד למתן תורה[60], ושאומות העולם מונים לעצמם לפי שנים המתחילות בא' בתשרי[61] – על כתיבת שנות מלכי אומות העולם בשטרות, ע"ע שטר* – ולרבי זירא הוא לענין תקופת חמה ולבנה, שיום בריאתן – שעל פיו מחשבין את תקופות החמה ומולדות הלבנה – הוא בא' בתשרי[62], והיינו כדעת הסוברים שבתשרי נברא העולם[63] – על תקופות החמה, ע"ע תקופות*, ועל מולדות הלבנה, ע"ע מולד* – ולרבי נחמן בר יצחק הוא לענין דין[64], שבא' בתשרי דן הקב"ה את באי העולם וגוזר את כל הקורות אותם עד תשרי הבא[65]. על הדין בא' בתשרי, ע"ע ראש–השנה.

ראש השנה לשמיטין וליובלות

באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין וליובלות[66], שבשנת השמיטה ובשנת היובל נוהגים דיני שביעית ודיני יובל מא' בתשרי[67]. על הדינים הנוהגים בשנת השמיטה ועל הדינים הנוהגים לפניה מדין תוספת שביעית מן התורה ומדרבנן ועל שאר פרטי הדין, ע"ע שביעית. על הדינים הנוהגים בשנת היובל וזמניהם, ע"ע יובל.

ראש השנה לנטיעה

באחד בתשרי ראש השנה לנטיעה[68], שמנין השנים לענין ערלה* ולענין רבעי* מתחיל בא' בתשרי[69]. על פרטי דיניהם ע"ע ערלה וע' רבעי.

ראש השנה לירקות

באחד בתשרי ראש השנה לירקות[70], שאין תורמים ולא מעשרים מירקות שנלקטו לפני א' בתשרי על ירקות שנלקטו לאחריו[71], וכן לתבואה, שאין תורמים ולא מעשרים מתבואה שהביאה שליש לפני א' בתשרי על תבואה שהביאה שליש לאחריו[72], וכן לקטניות, שאין תורמים ולא מעשרים מקטניות שהביאו שליש לפני א' בתשרי על קטניות שהביאו שליש לאחריו[73]. על הפרשת–תרומות–ומעשרות* משנה לחברתה ועל הזמן הקובע את השנים, ע"ע הפרשת–תרומות–ומעשרות: בחדש וישן[74]. על פרטי דיני תרומת ומעשר ירקות, ע"ע ירק (ירקות)[75], ועל לקיטת הירק ועל דברים הנקבעים על פיה, ע"ע לקיטה. על פרטי דיני תרומת ומעשר תבואה, ע"ע תבואה, ועל פרטי דיני תרומת ומעשר קטניות, ע"ע קטניות, ועל הבאת שליש ועל דברים הנקבעים על פיה, ע"ע הבאת–שליש[76].

על דינים נוספים הנוהגים בא' בתשרי, ע"ע ראש–השנה.

א' בתשרי, מתחילים בו עשרת–ימי–תשובה* הנמשכים עד ליום–הכפורים*. על עשרת–ימי–תשובה ועל דיניהם, ע"ע.

ג' בתשרי

ג' בתשרי, חל בו צום–גדליה*. על דברים שאירעו בו ועל דיני צום–גדליה, ע"ע. יום זה נזכר במגילת–תענית* שעשאוהו יום טוב, לפי שבו בטלה הזכרת שם שמים מן השטרות, שמלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים, וכשגברה מלכות חשמונאי ונִצחום, התקינו שיהו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות, וכששמעו חכמים בדבר אמרו, למחר זה פורע את חובו ונמצא שטרו מוטל באשפה, ובִטלום, ואותו היום שביטלו הזכרה בשטרות עשאוהו יום טוב[77], שכיון שבקושי יכלו לבטל הדבר, שכבר נהגו בו העם, הוכשר בעיניהם, ונחשב להם כנס[78]. על דיני מגילת–תענית* בזמן הזה, ע"ע.

ח' בתשרי

ח' בתשרי, יש מקומות שנהגו בהם הנשים לתקן בו את הפתילות לנרות של יום–הכפורים*[79], לפי שאותו היום היה היום הראשון של שבעת ימי חנכת–המקדש* שבימי שלמה[80].

ט' בתשרי

ט' בתשרי הוא ערב–יום–הכפורים*. על דיני ערב–יום–הכפורים, ע"ע.

י' בתשרי

י' בתשרי, חל בו יום–הכפורים*. על דיני יום–הכפורים, ע"ע. על מוצאי יום הכפורים, ע"ע הנ"ל: מוצאי יום הכפורים[81].

על ברכת-הלבנה* שנהגו לברך במוצאי יוה"כ, ע"ע ברכת הלבנה[82].

ביום שאחר יום–הכפורים משכימים לבית–הכנסת*. על כך, ע"ע יום–הכפורים[83].

י"א–י"ד בתשרי

ימים שבין יום–הכפורים* לסוכות* – בהם עוסקים ישראל במצות סוכה וארבעה מינים[84] – אמרו עליהם בדרש שאין בהם חשבון עוונות[85], דהיינו שאין הקב"ה מונה לישראל את עוונותיהם באותם ד' ימים[86], או שבסתמא אין ישראל עושים עוונות באותם הימים מאחר שטרודים במצוות[87], ויש שביארו באופנים נוספים[88].

נפילת–אפים* – אמירת תחנון – נחלקו ראשונים אם נוהגת בימים שבין יום הכפורים לסוכות: יש סוברים שאין נוהגת בהם[89], לפי שימי תשרי הם זמן שמחה[90], או לפי שבאותם הימים נשלם בנין בית המקדש שעשה שלמה[91], ולכן הם ימי שמחה[92] ויום טוב[93], או לפי שאין הקב"ה מונה לישראל את עוונותיהם באותם ד' ימים[94], ולכן הם כמו יום טוב[95], או לפי שבשמחת הרגל אין מזכירים תחינות המצערות את הלב[96], ויש שכתבו שאין טעם מסוים בדבר[97]. ויש סוברים שנוהגת בהם נפילת אפים כבשאר ימות השנה[98].

ט"ו בתשרי – סוכות

ט"ו בתשרי, מתחילים בו שבעת ימי סוכות*. על סוכות ועל דיניו, ע"ע; על היום הראשון של סוכות שחל בט"ו בתשרי, שהוא יום–טוב*, ע"ע סוכות, וע' יום טוב; על שאר ימי סוכות – ט"ז–כ"א בתשרי – שהם חול–המועד*, ע"ע חול המועד, וע' סוכות; על יום טוב שני של סוכות שנוהג בחוץ–לארץ* – בט"ז בתשרי – ועל דיניו, ע"ע יום טוב שני של גלויות[99], וע' סוכות; על ארבעה–מינים* ונטילתם, ע"ע נטילת לולב, וע' אתרוג, וע' הדס, וע' לולב, וע' ערבה (א); על הושענות, ע"ע, וע' הושענא רבה; על מצוות ערבה, ע"ע ערבה (ב); על הושענא רבה, שחל בכ"א בתשרי, ועל דיניו, ע"ע.

כ"ב וכ"ג בתשרי

כ"ב בתשרי, חל בו שמיני–עצרת*. על כך, ועל דיניו, ע"ע. על יום טוב שני של שמיני עצרת שנוהג בחוץ לארץ – בכ"ג בתשרי – ע"ע יום טוב שני של גלויות[100], וע' סוכות. על שמחת תורה – שנוהגים בה בכ"ב בתשרי – ובחוץ לארץ בכ"ג בו – ע"ע שמיני עצרת. על גבורות גשמים, שמתחילים להזכיר בתפילת מוסף* של שמיני עצרת, ע"ע גבורות, ועל יום שבו מתחילים להזכיר גבורות גשמים בגולה, ע"ע יום טוב שני של גלויות[101].

אסרו חג

יום שלאחר שמיני עצרת – כ"ג בתשרי, ובחוץ לארץ כ"ד בתשרי – הוא אסרו–חג*, ועל כך, ע"ע.

ימים שלאחר אסרו חג

נפילת–אפים* בימים שמאחר אסרו–חג של סוכות ואילך, נחלקו ראשונים ואחרונים אם נוהגת בהם: יש סוברים שנוהגת בהם נפילת אפים כבשאר ימות השנה[102], ויש סוברים שאין נוהגת בהם נפילת אפים[103], לפי שימי תשרי הם זמן שמחה[104], או לפי שבשמחת הרגל אין מזכירים תחינות המצערות את הלב[105], או לפי שהוא חודש שמושׂבע במצוות[106], או שלפי שנכנס בעינוי ראוי שיצא בשמחה[107], או לפי שמראים בימים אלו שמחה על שפרע הקב"ה בתשרי מועדים שנחסרו בתמוז ובאב ובאלול משום מעשה העגל[108], או לפי שיצא רוב החודש בקדושה[109], או לפי שהם ימי תשלומים של שמיני עצרת[110], שנותנים לכבודו של חג שבעה ימי תשלומים לענין נפילת אפים[111], ויש שכתבו שאין טעם מסויים בדבר[112].

על אמירת למנצח בימים שאין אומרים תחנון, ע"ע נפילת–אפים.

על הזמנה בעל דין לבית דין, שאין קובעים זמן לדיון בבית דין בימי תשרי, ועל פרטי הדין, ע"ע הזמנה (לבי"ד)[113].

הערות שוליים

  1. ויקרא טז כט, וכג כד, ובמדבר כט א וז ויב, ומלכים א ח ב; ועוד, ועי' ר"ה ז א ותרגום יונתן על הפסוקים הנ"ל ופסיקתא רבתי מ ופס"ז אמור (ויקרא כג כד סה ע"ב) וזוהר פ' פנחס (דף רנה א וב) ותיקוני זוהר תיקון כ ורש"י עזרא ג א, שהוא תשרי, ועי' משנה מגילה ל ב ומס' סופרים פי"ז ה"ה ור"ה לג א ועוד. ובשם תשרי אינו מוזכר במקרא.
  2. יחזקאל מה כה וחגי ב א וזכריה ז ה, ועי' רד"ק יחזקאל שם שהוא תשרי, וכ"ה בברייתא ר"ה ג ב; עי' זכריה ח יט: צום השביעי, ועי' ברייתא ר"ה יח ב וירושלמי תענית פ"ד ה"ה ו וספרי דברים פיס' לא ופס"ז ואתחנן (י ע"ב) ורש"י זכריה שם, ששביעי היינו חודש תשרי, ועי' בה"ג הל' ט"ב ותעניות ורמב"ם תעניות פ"ה ה"ד ותורת האדם לרמב"ן שער האבל ענין אבלות ישנה אות קא (ד"ה תניא) ועוד: שהוא בחודש השביעי, ונ' שהוא כדברי הגמ' שלפנינו (ולא ששביעי היינו הצום), וכך הוא בכל הנוסחאות. ועי' ציון הבא.
  3. עי' ברייתא ר"ה שם וספרי שם; עי' פס"ז שם ושמות יב ב ואמור (שם). ועי' ציון הקודם.
  4. עי' פס"ז שמות שם ואמור (שם); עי' טור או"ח סי' תקמט; עי' אבודרהם סדר תפלת התעניות (ד"ה ועתה אפרש). ועי' ברייתא ר"ה ז א ורש"י שם ד"ה לחדשים, שמונים את החודשים מניסן, וע"ע זכירת-יציאת-מצרים ציון 114 ואילך, וע' ניסן.
  5. ע"ע.
  6. ע"ע.
  7. ע"ע, וע"ע נטילת–לולב.
  8. ע"ע, וע"ע נטילת–לולב.
  9. ע"ע, וע"ע נטילת–לולב.
  10. ע"ע, וע"ע נטילת–לולב.
  11. ע"ע ערבה (א) , וע"ע נטילת–לולב. ויקרא רבה (מרגליות) פכ"ט סי' ח; עי' פסיקתא דר"כ פכ"ג אות ט. וכעי"ז בויקרא רבה פכ"ט סי' ח.
  12. ויקרא רבה (מרגליות) שם; פסיקתא דר"כ שם. וכעי"ז בויקרא רבה שם.
  13. בראשית כב יז. ויקרא רבה פכ"ט ט; ויקרא רבה (מרגליות) שם; פסיקתא דר"כ שם. ועי' זוהר פ' ויקרא (דף יח א), ופסיקתא רבתי מא ו: ביום זה, ומדרש אגדה (בובר) בראשית כב יד ד"ה יראה (ועי' ברש"י בראשית שם בשם מדרש אגדה), וס' המנהגות לרא"ש מלוניל (טז ב ויח ב) בשם מדרש אגדה, ואבודרהם סדר תפלת ר"ה (ד"ה תנן העובר) בשם מדרש, וס' מלמד התלמידים לשבת שובה (ד"ה והכתוב) שלדעתם עקידת יצחק היתה בראש השנה, ועי' פי' רקנטי עה"ת וירא כב יד ועשרה מאמרות (רמ"ע מפאנו) מאמר חקור הדין ח"ב סופ"א (יב א), שלדעתם עקידת יצחק היתה ביום הכיפורים, ועי' מחזור ויטרי בהשלמות: שנו רבותינו, שלדעתו עקידת יצחק היתה בתקופת תשרי.
  14. עי' ויקרא רבה שם; עי' ויקרא רבה (מרגליות) שם; עי' פסיקתא דר"כ שם; דרשות ר"י אבן שועיב דרשה לר"ה ד"ה והנה מדתו. ועי' ויקרא רבה (מרגליות) שם: שאני גואל את בניך.
  15. עי' ויקרא רבה (מרגליות) פכ"ט ט.
  16. עי' מלכים א ח ב, ור"ה יא א.
  17. ריטב"א ר"ה ג א ד"ה חדא, בביאור ר"ה יא שם.
  18. עי' ר"ה שם, ועי"ש שלד' ר' יהושע נולדו בניסן; עי' פסיקתא רבתי ו והוספה א פ"ג.
  19. ע"ע אבות (א). ועי' פסיקתא רבתי ו: שנולד בו אברהם.
  20. ר"ה יא שם.
  21. ר"ח ר"ה שם.
  22. מהרש"א ר"ה יא א בח"א (ד"ה בירח).
  23. ר' יהושע בר"ה שם, ובגי' רש"י ד"ה דתקיף והגהות הב"ח אות ג (ובגי' לפנינו: דתקיפי).
  24. ע"ע.
  25. ע"ע.
  26. ע"ע.
  27. ע"ע.
  28. ע"ע ערבה (ב).
  29. ע"ע. רש"י שם; עי' ריטב"א שם (ד"ה ר' אליעזר).
  30. רלב"ג מלכים א ח א; אברבנאל מלכים א ח; מצודות דוד מלכים א ח ב.
  31. עי' פי' סידור התפילה לרוקח מה' הרשלר עמ' תרנא. ועי"ש שלכך נקרא בכסה (עי' תהלים פא ד ור"ה ח א, ועי' ילקו"ש תהלים רמז תתלא), שהחודש מתכסה בכך שאין שמו נכתב בפירוש.
  32. עי' משנה שקלים פ"ג מ"א; משנה ר"ה ב א; משנה בכורות נז ב; ועוד.
  33. עי' דברי רבי חנינא בירושלמי ר"ה פ"א ה"ב ובב"ר פמ"ח ט. ועי' שו"ת שם משמעון (פאללאק) או"ח סי' כג, שנתקשה שאף בספר יצירה (פ"ה) מצינו את שמות החדשים, אף על פי שנתחבר קודם שעלו מבבל, עי"ש תירוצו. ועי' אמת ליעקב (קמינצקי) פר' בא שמות יב ב, בטעם שהעלו עמהם שמות החדשים מבבל.
  34. אבן עזרא שמות יב ב ודברים טז א; חזקוני שמות יב ב.
  35. רמב"ן שמות יב ב; ריטב"א ר"ה ג א ד"ה חדא.
  36. ויקרא רבה פכ"ט סי' ח; פסיקתא דר"כ פכ"ג אות ו; פסיקתא רבתי סופ"מ; ילקו"ש ויקרא רמז תרמה ובמדבר רמז תשפב; עי' מדרשים דלהלן.
  37. ע"ע ראש-השנה. עי' ויקרא רבה (מרגליות) פכ"ט סי' ח; ש"ך עה"ת במדבר כט ה. ועי' ילקו"ש במדבר שם.
  38. ע"ע יום-הכפורים ציון 1290 ואילך. עי' מדרש שמות החדשים, נדפס בספר תורה שלמה במילואים לפרשת בא כרך י-יא עמ' קעז; פרי צדיק בראשית לר"ח כסלו אות ב.
  39. במדבר יד כ, ותנחומא פקודי סי' יא ופרקי דר"א סו"פ מו, ועי' רש"י שמות לג יא ודברים ט יח, וע"ע יום הכפורים ציון 20. עי' צרור המור דלהלן.
  40. צרור המור פ' ויחי ד"ה בנימן.
  41. ציון 417.
  42. ע"ע קדוש החודש.
  43. עי' רמב"ם קידוש החודש פ"ח ה"ד וה"ה; עי' טור או"ח תכח; עי' לבוש או"ח שם א; עי' פר"ח או"ח תכח א; עי' ביאור הלכה או"ח שם א ד"ה אלו. וע"ע הנ"ל וע' חודש ציון 69 וע' לוח-השנה ציון 148.
  44. ס' האורה ח"א סי' קכו; אבודרהם סימני המועדים; עי' מהרי"ל (מנהגים) שם אות א ובהע' המהדיר במהד' מ"י מכת"י, ועי"ש אות ד; שו"ע או"ח תכח ב; לבוש או"ח תכח ב. ועי' טור או"ח תכח שכ' א' ג' ה' ז', ונ' שהוא ט"ס. וע"ע לוח השנה ציונים 421 ואילך, 468 ואילך.
  45. ע"ע לוח השנה ציון 189 .
  46. ציונים 180 ואילך, לענין הדחיה, 189 ואילך, לענין הרמז, 200 ואילך, לענין טעם דחיה זו, 207 ואילך, לענין זמן תקנתה.
  47. רמב"ם שם; טור שם; לבוש או"ח שם; באוה"ל שם. וע"ע לוח השנה ציון 148.
  48. ציונים 24 ואילך.
  49. ע"ע קדוש החודש.
  50. עי' משנה ר"ה יח א, וע"ע הנ"ל.
  51. עי' משנה שם.
  52. עי' רש"י ר"ה שם ד"ה ועל תשרי; עי' ר"י מלוניל ר"ה שם (ד ב). ועי"ש על סיבת ההודעה, וע"ע קדוש החודש לענין ר"ה ולענין מקומות שלא הגיעו אליהם השלוחים, אם עשו יום אחד או שנים ימים מספק.
  53. עי' רש"י שם (וכ"ה בר"י מלוניל שם), וטורי אבן דלהלן ושפ"א ר"ה שם ד"ה על תשרי, בדעתו; שפ"א שם.
  54. טורי אבן ר"ה שם ד"ה על ניסן.
  55. בראשית ח כב. ר"מ ועוד תנאים בתוספתא תענית פ"א ובברייתא בגמ' ב"מ קו ב ובבראשית רבה פל"ד סי' יא, ועי' שם ושם ושם מתנאים אחרים, שכולו חום או זרע. ועי' פרקי דר"א פ"ח שתקופת תשרי היא זרע המוזכר בבראשית שם, וע"ע תקופות.
  56. משנה ר"ה ב א.
  57. ר"ה ח א. ועי' רש"י נחמיה א א.
  58. עי' מכילתא בא מסכתא דפסחא פ"א: ולא מנה בו אדם הראשון, ועי' רמב"ן בדרשה לר"ה; עי' תרגום יונתן מלכים א ח ב. ועי' קדמוניות היהודים ספר א פ"ג אות ג ופי' רד"צ הופמן ויקרא כג כא וכג. ועי' להלן.
  59. רד"ק בראשית ז יא ומלכים א ח ב, הובא בגליון הש"ס ר"ה יב א; רמב"ן בראשית ח ה; אברבנאל בראשית ז א; עי' חזקוני שמות יב ב.
  60. רש"י מלכים א ח ב וריטב"א ר"ה ז א ד"ה ת"ר (ועי' רי"פ פערלא על הרס"ג עשה נו ד"ה ואמנם, בדעתו).
  61. עי' מכילתא שם: לכם ולא לגוים; רד"ק שם ושם; עי' אברבנאל שם: מתחלת החרישה.
  62. ר"ה שם וברש"י ד"ה ואי בעית אימא. וכ"ה לתי' ב' לרב חסדא בגמ' שם.
  63. רבי אליעזר בר"ה י א.
  64. ר"ה ח א.
  65. עי' רש"י שם ד"ה רב נחמן.
  66. משנה ר"ה ב א.
  67. עי' רש"י ר"ה שם ד"ה לשמיטין; עי' מאירי ר"ה שם ד"ה באחד; עי' רע"ב ר"ה פ"א מ"א ד"ה ולשמיטין.
  68. משנה ר"ה ב א.
  69. עי' רש"י ר"ה שם ד"ה ולנטיעה; עי' מאירי שם; עי' רע"ב שם ד"ה ולנטיעה.
  70. משנה ר"ה ב א.
  71. ע"ע ירק ציון 131 ואילך. עי' רש"י ר"ה שם ד"ה לירקות; עי' מאירי שם; עי' רע"ב שם ד"ה ולירקות.
  72. ע"ע תבואה.
  73. ע"ע תבואה.
  74. ציון 866 ואילך.
  75. ציון 116 ואילך, ועי"ש ציון 131 ואילך, על שאין תורמים ולא מעשרים מן הנלקט לפני א' בתשרי על שלאחריו.
  76. ועי"ש ציון 65 ואילך, לענין תרומות ומעשרות.
  77. מגילת תענית (וילנא פ"ז); ר"ה יח ב. ועי"ש יט א, שאף שבלא"ה הוא צום גדליה, שבזמן בית שני הוא יום טוב, ע"ע צום גדליה וע' תענית צבור, הוצרך כדי לאסור את היום שלפניו, ע"ע מגילת תענית ציון 162 (ושם ציונים 62, 155, 158). וע"ע שטר.
  78. רש"י ר"ה שם ד"ה בתלתא. ועי' מהרש"א ח"א שם בטעם הדבר.
  79. ע"ע יום הכפורים ציון 1543 ואילך, לענין נרות שמדליקים בבית, ושם ציון 1585 ואילך, לענין נרות שמדליקים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. עי' בן איש חי דלהלן.
  80. עי' מלכים א ח סה ודה"י ב ז ח וט, ועי' מו"'ק ט א וברש"י ד"ה לא עשו, ועי' רלב"ג מלכים א שם, וע"ע חנכת המקדש ציונים 50, 51, ועי' להלן ציון 91. בן איש חי שנה א פ' וילך אות י, שכן המנהג באשכנז, ושמנהג יפה הוא. ועי' כף החיים (סופר) או"ח סי' תרי ס"ק יא, שאם חל בשבת יש לתקן את הפתילות ביום ט' בתשרי, אלא אם כן אין פנאי לכך שאז יש להקדים לז' או לו', שאינו אלא חסידות בעלמא.
  81. ציון 2224 ואילך.
  82. ציון 53 ואילך.
  83. ציון 2326 ואילך.
  84. עי' טור או"ח תקפא; לבוש או"ח תקפא ב; של"ה מס' סוכה נר מצוה אות ב. ועי' חכמת שלמה לשו"ע או"ח סי' תקפא ס"א, שהוא אף כאשר חלה שבת באחד מימים אלו שאין עוסקים בה במצות סוכה וארבעה מינים. ועי' ציון 87.
  85. עי' תנחומא אמור סי' כב וסי' ל.
  86. ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי יום הכיפורים; מנהגים דבי מהר"ם תחינה; ס' המנהגים (טירנא) שם; ספר המנהגים (קלויזנר) סי' מד; מטה משה סי' תתצ. ועי' של"ה שבציון 87 (ובהגה"ה שם) שחלילה להאמין בזה, ושאפשר להמליץ שהכוונה בכך היא שבזכות שטורחים ועוסקים במלאכת שמים עם התעוררות הלב, אז יש בימים בעצמם מעין מחילה וסליחה, ענפים מיום הכפורים האמיתי, או שהוא רק על שגיאות הנעשים באותם הימים, ועי"ש שמכל מקום אין לכך ראיה מהמדרש. ועי' ציונים 87, 88.
  87. עי' טור שם; עי' לבוש שם; של"ה מס' סוכה שם; ט"ז או"ח סי' תקפא בהקדמה; עי' תולדות יעקב יוסף פ' אמור.
  88. עי' שו"ת בית אפרים בהקדמה ד"ה ועוד, ותולדות יעקב יוסף פ' פנחס, וקדושת לוי שבת תשובה, וערבי נחל פ' אמור דרוש ד, ושו"ת מהרי"א הלוי דרשות דרשה ד, ושפ"א לסוכות תרנא ותרנב ותרנז. ועי' של"ה מס' חולין נר מצוה אות סט.
  89. עי' תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רמג, שכן המנהג בשתי הישיבות, וסי' שלז, ועי"ש שכ"ה בכל שלשים יום של תשרי; מחזור ויטרי סי' צג (ד"ה מצאתי); עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא ד"ה ובמועד דף 564 והג"א מו"ק פ"ג סי' פז, ועי' ס' זה השלחן (דבליצקי) ח"ג בסוף הספר (המקורות שלא לומר תחנון אחר שבועות וסוכות) עמ' עא, בדעתם; שבה"ל סי' ל ושכג, שכן המנהג בוורמיישא ובמגנצא (וכן הביא בתניא רבתי סוס"י פא), והובא בב"י או"ח סוף קלא ד"ה כתב הרוקח; ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; מנהגים דבי מהר"ם שם; תניא רבתי שם, בשם ר' שמחה משפיירא; תשב"ץ קטן סי' קלט; שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמח, ובמאמר חמץ אות ד (פ"ג אות ו) שכן המנהג; ספר המנהגים (קלויזנר) שם; כלבו סי' מב; שו"ע או"ח קלא ז; לבוש או"ח תרכד ה ומנהגים סי"ד; מטה משה שם; עי' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ב נהר מה; פר"ח או"ח סי' קלא ס"ז: כל חדש תשרי. ועי' ציון 103.
  90. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שלז. ועי"ש סי' שלח. ועי' ציונים 92, 104.
  91. עי' מלכים א ח סה ודה"י ב ז ח וט, ועי' מו"'ק ט א וברש"י ד"ה לא עשו, וע"ע חנכת המקדש ציונים 50, 51, ועי' לעיל ציון 80, ועי' ראשונים ואחרונים דלהלן. שבה"ל שם, והובא בב"י שם; טעם א' בס' המנהגים לר"א חילדיק שם; טעם א' במנהגים דבי מהר"ם שם; תניא רבתי שם, בשם ר' שמחה משפיירא; עי' מהרי"ל (מנהגים) הל' תפלת נעילה דיום כפור אות ל, והובא במג"א או"ח תרכד סק"ז, ועי' קצה המטה סי' תרכד ס"ק יז (בד' המג"א) שמטעם זה אין נפילת אפיים בימים אלו; ס' המנהגים (טירנא) בין כיפור לסוכות; טעם א' בספר המנהגים (קלויזנר) שם; טעם א' בלבוש או"ח תרכד שם; טעם א' במטה משה שם; באור הגר"א שם. על השמחה והמשתה שהיו בימי חנוכת המקדש בימי שלמה, ע"ע חנוכת המקדש: השמחה.
  92. מהרי"ל שם, והובא במג"א שם.
  93. עי' לבוש שם; של"ה מס' סוכה שם.
  94. טעם ב' בס' המנהגים לר"א חילדיק שם; טעם ב' במנהגים דבי מהר"ם שם; ס' המנהגים (טירנא) שם; טעם ב' בספר המנהגים (קלויזנר) שם; טעם ב' בלבוש שם; טעם ב' במטה משה שם. ועי' ציון 86.
  95. לבוש שם; של"ה מס' סוכה שם.
  96. מאמר חמץ שם, וצ"ב ענין שמחת הרגל לימים אלו.
  97. מחזור ויטרי שם.
  98. שבה"ל שם ותניא רבתי שם, שכן המנהג.
  99. ציונים 15 ואילך, 32 ואילך, 406 ואילך, 483, 484 ואילך, 542 ואילך, 1462 ואילך.
  100. ציונים 52 ואילך, 1391 ואילך.
  101. ציון 1535 ואילך.
  102. תשב"ץ קטן שם; עי' לבוש או"ח מנהגים סי"ד; נועם מגדים לפמ"ג (מונקאטש) אות ב דף ח ע"א; שערי תשובה סי' קלא ס"ק יט, שכן המנהג, ושאין למחות ביד מי שאינו אומר; שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לה אות ב, בד' שו"ע או"ח קלא ז (שהשמיט), ועי' שבה"ל וב"י שבציון 91, ועי' שכנה"ג שבציון 103. וכ"ה באשל אברהם (בוטשאטש) או"ח סי' קלא (ד"ה בספר), שכן המנהג במקומו, ושאין לשנות את המנהג אלא רק לאנשים הטרודים והנחפזים ביותר אם הוא מצד מעט בכוונה מלהרבות שלא בכוונה (ע"ע תפילה), ובקובץ זכור לדוד א עמ' שמ שכן נהג החזו"א. ועי' ראשונים ואחרונים שבציונים 91, 94, שמבארים בע"א הטעם שאין נופלים אפים בין י"א לי"ד בתשרי, אבל טעמיהם אינם מבארים מדוע אין נופלים אפיים לאחר אסרו חג, ונראה לכאו' שסוברים שאחר אסרו חג אומרים תחנון. ועי' ציון 98 שיש שכתבו שאף בין י"א לי"ד תשרי אומרים תחנון, ולכאו' כ"ש כאן. ועי' באר היטב או"ח סי' תצב סק"ב, שמותר להתענות בימים אלו.
  103. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רמג, שכן המנהג בשתי הישיבות, וסי' שלז, ועי"ש שכ"ה בכל שלשים יום של תשרי; מחזור ויטרי סי' צג (ד"ה מצאתי), שכן המנהג; עי' ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא ד"ה ובמועד דף 564 והג"א מו"ק פ"ג סי' פז, וס' זה השלחן (דבליצקי) ח"ג בסוף הספר (המקורות שלא לומר תחנון אחר שבועות וסוכות) עמ' עא, בדעתם; שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמח, ובמאמר חמץ אות ד (פ"ג אות ו) שכן המנהג; כלבו סי' מב; ר' הירץ הלוי בהגהות על מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות יז, שכן מנהג פרנקפורט; סדר היום סדר הנהגת מוצאי יום טוב של סכות, והובא במג"א תרסט; עי' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ב נהר מה; שכנה"ג או"ח סי' קלא הגב"י אות יב; פר"ח או"ח סי' קלא ס"ז: כל חדש תשרי; עי' עיקרי הד"ט יו"ד סי' לו אות יג. וכ"ה בשו"ת חיים שאל שם, שכן המנהג (בארץ ישראל), ובחת"ס חו"מ סי' עז ד"ה ויעיין, שכן מנהג אשכנז, ובס' בטוב ירושלים פרק יג (עמ' שסה), שכן שלח הר"ש סלנט לאדר"ת, שכן מנהג ירושלים, ובס' ארץ ישראל (טוקצ'ינסקי) סי' יב אות טו (עמ' מח) ובס' זה השלחן (דבליצקי) ח"ג בסוף הספר (המקורות שלא לומר תחנון אחר שבועות וסוכות) עמ' עא, שכן מנהג א"י. ועי' ציון 89.
  104. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שלז, ועי"ש סי' שלח; עי' סדר היום שם. ועי' ציון 90.
  105. מאמר חמץ שם, וצ"ב ענין שמחת הרגל לימים אלו.
  106. עי' ציון 11. שכנה"ג שם, ועי"ש שמ"מ בעשי"ת כן נוהגים בנפילת אפים, לפי שהם ימי סליחה וכפרה.
  107. שכנה"ג שם, בשם סדר היום.
  108. עי' פסיקתא דר"כ פיסקא כח; עי' פסיקתא רבתי הוספה א פ"ד; עי' ילקו"ש פנחס רמז תשפב. עי' חיים שאל שם.
  109. חיים ושלום (מונקאטש) פ' תצא (ד"ה ובכתה). ועי' ס' ברכת מועדיך לחיים (לר"ח פאלאג'י) ח"א דרוש ו לתשובה ד"ה והגם (דף קה עמוד א). ועי' שכנה"ג שם ושיח יצחק סי' שכב ומשנה הלכות חי"ח סי' רס, שדחו טעם זה, לפי שצריך רוב החודש מתחילתו (ובתשרי יש נפילת אפים ותחנונים כל עשי"ת, ע"ע עשרת ימי תשובה), ועי' שכנה"ג שם ואשל אברהם שם, לדחיות נוספות לטעם זה, ועי' באשל אברהם שם (ד"ה עוד) לטעם אחר שלפיו מונים את הימים מאחר יום הכפורים. ועי' חת"ס חו"מ סי' עז ד"ה ויעיין.
  110. ס' ארץ ישראל שם. ועי' שכנה"ג שם ואשל אברהם שם (ד"ה בזה), שדחו טעם זה.
  111. ס' ארץ ישראל שם.
  112. מחזור ויטרי שם.
  113. ציונים 98 ואילך.