דרשני:ברכת הלבנה

ברכת לבנה (או קידוש לבנה) היא תפילה הנאמרת אחת לחודש בעת חידוש הלבנה. במאמר זה אדון מה גדר ברכה זו (ברכת הנהנין/ראיה), זמני אמירתה, חיוב נשים בברכה וכן האם יש חיוב לאומרה.

מקור

בגמ' סנהדרין מב. מובאת מחל' אמוראים לגבי סוף זמן אמירת ברכת הלבנה. הכלל הבסיסי הוא שניתן לברך על הלבנה "עד שתתמלא פגימתה" ונחלקו האמוראים בהבנת גדר זה. רבי יעקב בר אידי אומר בשם רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש, ונהרדעי סוברים שניתן עד ט"ז לחודש. הגמרא מסבירה שמכיוון שהברכה היא "מחדש חודשים" סובר רב יהודה שניתן לברך כל עוד הלבנה מתחדשת- עד שתהיה כחצי עיגול, ונהרדעי סוברים שצריך שיהיה עיגול שלם, עד הזמן שמתחיל להיחסר ומפסיק לגדול.

תחילת זמן הברכה

למרות המחלוקת לעניין סוף זמן ברכת הלבנה, לא התברר בגמ' מהו תחילת זמן הברכה ונחלקו בכך הראשונים:
הרמב"ם (ברכות י,יז) פוסק שניתן לברך על הלבנה מהראשון בחודש עד ל16 בו. לעומתו רבינו יונה (ברכות ל:) פוסק שאפשר לברך רק שלושה ימים מעת המולד. הבית יוסף הביא את שיטת מהר"י ג'יקילטיא הפוסק שניתן לברך רק שבעה ימים לאחר המולד.

במסכת סופרים מסכת סופרים כ א מובא שאין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם. והביאו שיש המקשרים את הברכה לברכת הבשמים וכתבו שאין הדבר מתקבל משום שאין קשר בין הבשמים לבין ברכת הלבנה. מאידך, יש המפרשים שכוונת מבושם הוא שיהיה בבגדים נאים ונקי, שרק כך נכון לברך את הלבנה (שזהו כעין קבלת שכינה). לפי פירוש זה, אין לחלק בין מוצ"ש לבין מוצאי יו"ט (שבו אין מברכים על הבשמים) וכן פסק במשנה ברורה.

רבינו יונה (בברכות שם) גורס במסכת סופרים מברכים על הלבנה משתתבשם, ומפרש שיש לחכות עד תעשה הלבנה כעין חופה או שיהיה לה אור מתוק ומפרש שיש לחכות 3 ימים עד שהלבנה תגדל מעט ורק אז ניתן לברך עליה. בבית יוסף פסק שלמרות שאנו גורסים במסכת סופרים אחרת מר' יונה, עדיין אנו פוסקים שיש לברך על הלבנה רק לאחר 3 ימים משום שרק אז נהנים מאורה.

הרמב"ם פסק שניתן לברך על הלבנה מתחילת החודש ועד לט"ז בו. לכאורה יש להקשות על פסקו- כיצד יסביר את הברייתא במסכת סופרים המסבירה שיש לברך בביסום?
הרי אם יסביר כשיטת ר' יונה היה עליו לפסוק שיש לחכות שלושה ימים עד שהלבנה תתבסם, ואם גרס כב"י, מדוע לא הזכיר את הדין שיש לברך על הלבנה במוצאי שבתות ויו"ט? לכן נראה שהרמב"ם כלל לא חשש לברייתא במסכת סופרים ופסק כדברי הגמ' שלא התייחסה כלל לתחילת זמן הברכה ומשמע ממנה שיש לברך מתחילת החודש.

הב"י הביא את שיטת מהר"י מג'יקטיליא הפוסק על פי הקבלה שניתן לברך על הלבנה עד שבעה ימים מתחילת החודש. הב"ח הקשה על שיטה זו ממחל' האמוראים לעיל בה סובר רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש וברור שלא סבר שניתן לברך רק לאחר 7 ימים מתחילת החודש. ואף נהדרעי החולקים עליו, דנים רק על סוף זמן הברכה ולא משמע שחולקים על תחילת זמן הברכה.

גדר הברכה

הגמ' מקשה מדוע אין מברכים על תוספת ההנאה מאור הלבנה "הטוב והמטיב" כמו שמברכים על תוספת הנאה בברכת הגפן? ומתרצת שמכיוון שדרך העולם שהלבנה מתמעטת וגדלה- אין לברך עליה . רש"י מסביר שקושיית הגמ' היא על שיטת רב יהודה, שאף אם סובר שאין לברך ברכת הלבנה אלא בזמן בו היא גודלת לחצי עיגול (ואז תחילת ההנאה ממנה), עדיין אמורים לברך "הטוב והמטיב" על שאר הימים עד ט"ז בחודש שבהם נהנים יותר מאורה. מאידך, לשיטת נהרדעי קושיא זו אינה שייכת משום שלשיטתם מברכים על הלבנה כל עוד היא גדלה, ואין אפשרות לברך הטוב והמטיב משום שלאחר מכן אין תוספת טובה. החכמת שלמה (על רש"י שם) מסביר שניתן לפרש שהקושיא איננה רק על שיטת רב יהודה אלא גם לנהרדעי. הוא מסביר שקושיית הגמ' היא שנברך גם על ברכת הלבנה וגם הטוב והמטיב בדומה לברכת הגפן בה מברכים על הבריאה בורא פרי הגפן, ולאחריה מברכים על תוספת הטובה את ברכת הטוב והמטיב. ברכת הראייה על בריאת הלבנה- העולה מדבריו שברכת הלבנה היא ברכה על בריאת הלבנה, ואנו מברכים רק פעם בחודש בעת חידושה כמו בכל ברכות הראייה עליהם מברכים כאשר יש חידוש בראייה (כגון הרואה הרים גדולים וכדו' בברכת עושה מעשה בראשית).

הרואה את הלבנה ביום

האג"מ (חו"מ ב,מז) הוכיח מדברי הרמב"ם לעיל שסובר גם שהברכה היא על בריאת הלבנה, משום שפוסק שניתן לברך על הלבנה אף ביום הראשון של החודש- למרות שעדיין לא נהנים מאורה. ומביא נפק"מ לעניין בכך שהרואה את הלבנה ביום ט"ו לחודש, עליו לברך עליה- למרות שלא נהנה מאורה, משום שלא יוכל לברך בלילה, והברכה היא על עצם בריאתה. ומה שהרמ"א פוסק שיש לברך על הלבנה רק בלילה בעת שנהנים מאורה, זוהי תוספת בעלמא ואין חיוב בדבר.

מאידך, יש הסוברים שברכת הלבנה איננה ברכת הראייה אלא היא כברכת המצוות. אפשר להוכיח כדבריהם מכך שר' יונה דורש לחכות 3 ימים על מנת שהלבנה תגדל מעט ויוכלו ליהנות ממנה- ומשמע שההנאה היא חלק מהותי מהברכה.

באופן אחר, ניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הראייה. בעוד שבירושלמי מביאים ברכת הלבנה כחלק ממסכת ברכות וכשאר ברכות הראייה (וכן מביא הרמב"ם בברכות פרק י), הבבלי מביא דין ברכת הלבנה כחלק ממסכת סנהדרין. בחלוקה זו, ניתן להסביר גם שר' יונה תופס את ברכת הלבנה כטקס עצמאי וכברכת המצוות, ולכן דורש גם שיהיה האדם מבוסם ויחכה שלושה ימים שהלבנה תהיה בהדרה, וכן השו"ע הכניס הלכה זו בדיני ראשי חודשים. מאידך, הרמב"ם שרואה את הדבר כברכת הראייה, לא מצריך תוספות אלו לברכה.

חובת הברכה

נפקא מינה בין השיטות קיימת בשאלה האם יש חובה לברך ברכת הלבנה. הנודע ביהודה (שו"ת קמא,מא) כתב שציבור שהיה באמצע קריאת המגילה בפורים ולא הספיקו לברך על הלבנה, ונראתה הלבנה בחוץ- רשאים להפסיק מקריאת המגילה ולברך על הלבנה לפני שתתכסה. מאידך בעל החכמת שלמה (שנות חיים, קלא) פסק שאין חיוב לברך על הלבנה, וכל החיוב הוא לברך במידה ורואה את הלבנה, אך אין צורך לחפש אחריה. חיוב סומא בברכה- המג"א פסק שסומא חייב לברך ברכת הלבנה על אף שאינו רואה אותה ומשמע מדבריו שאין ברכת הלבנה ברכת הראייה באופן הרגיל. לעומתו, רע"א פסק שסומא פטור מהברכה, והמשנ"ב פסק שמכיוון שיש מחל' בדבר על הסומא לשמוע הברכה מאחר. ברכה סמוך לראייה- בשאר ברכות הראייה ישנו הדין שיכול האדם לברך רק בסמוך לראייה ואינו יכול לברך זמן רב לאחר הראייה. באותו אופן, מי שראה הר גדול ולא בירך עליו, אינו רשאי לברך עליו למחרת מכיוון שכבר איבד את חובת הברכה. מצד שני, בברכת הלבנה אנו יכולים לחכות שבוע ויותר עד לברכה, ועל אף שכבר רואים את הלבנה במשך הזמן- אין פגם בדבר .

קבלת פני שכינה

הגמ' דורשת ג"ש מכך שנאמר "החודש הזה לכם" וכן "זה אלי ואנוהו" שכל המברך את החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, אביי אף פוסק מכך להלכה שיש לאומרה מעומד. הכרה בפעולות הקב"ה בעולם- רבינו יונה מסביר עניין זה בכך שבהתבוננות בברכת הלבנה ניתן ללמוד על דרכי הקב"ה. דרכי ה' נסתרות כמו שנאמר בישעיה "אכן אתה אל מסתתר", אך כאשר אנו רואים את מעשיו ופעולותיו בחידוש הלבנה, אנו מתחברים למעשה הבריאה ובכך כמו מקבלים פני שכינה.

• מרמז על גאולת עמ"י- המהרש"א מפרש שהדבר קשור לכך שישראל נמשלו ללבנה. בדומה ללבנה הקטנה וגדלה, כך עמ"י קטנים בגלות וגדלים לעתיד לבוא (ובפרט מלכות בית דוד), וממילא חידוש הלבנה הוא סימן לעמ"י על כך שהם עתידים להתחדש כמותה-ולהגיע לידי קבלת פני שכינה.
• שמירת ההבטחה לגאולה- בשיבולי הלקט (קסז) כתב בדומה לדבריו, שכמו שהכוכבים והירח לא משנים את מסלולם ותפקידם, כך גם אין הקב"ה מואס בעמ"י כדברי הכתוב "אם ימשו החוקים האלה.. גם אני אמאס בכל זרע ישראל" (ירמיה לא,לה). ממילא דומה הדבר לקבלת פני שכינה בכך שכאשר אנו רואים שהקב"ה חפץ בנו אנו כמו מקבלים פני שכינה.

נשים בברכת הלבנה

הגמ' דנה בנוסח הברכה, ומביאה שבארץ ישראל מברכים "ברוך מחדש חדשים". רב אשי עונה שנוסח פשוט זה אף הנשים יכולות לברך, ושנוסח הברכה האמיתי הוא כדברי רב יהודה "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועל אמת שפעולתו אמת, וללבנה אמר שתתחדש. עטרת תפארת לעמוסי בטן, שגם הם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, בא"י מחדש חדשים".

המאירי פירש בגמ' שלמרות שגם הגברים וגם הנשים חייבים באותו נוסח, ודברי רב אשי היו שמי שאינו בקיא בנוסח יכול לומר את הנוסח המקוצר. נשים פטורות, מצוות עשה שהזמן גרמא- לעומתו, המג"א (תכו,א) כתב שהגמ' לא דיברה על נשים בדווקא אלא על עמי הארצות (ודבריה לגבי נשים כנראה דרך גוזמא בלבד)ואכן הנשים פטורות מברכת הלבנה כמו כל מצוות עשה שהז"ג. ולמרות שהנשים ההולכות לשיטת הרמ"א עושות גם מצוות עשה שהז"ג, כאן משום שהנשים גרמו לפגם הלבנה- אין הן מצוות בדבר.

מאידך, החכמת שלמה הקשה על דברי המג"א שהרי אין ברכת הלבנה מצווה שהז"ג אלא היא מצווה התלויה בחידוש הלבנה. לדבריו, הגדרת מצוות עשה שהז"ג היא מצווה שתמיד יש אפשרות לעשותה, אך רק בזמנים מסוימים המצווה חלה. לדוגמא, תמיד יש אפשרות ליטול לולב, אך רק נטילתו בימי חג סוכות עולה לאדם כמצווה. לפי עקרון זה, אין אפשרות לומר שברכת הלבנה היא מעשה"ג שהרי אין מניעה בזמן באמירתה, ורק יש צורך במציאות שהלבנה תתחדש ללא קשר לזמן בחודש. החכמת שלמה משווה דין ברכת הלבנה לדין שהחיינו על פרי חדש- שלא שייך לומר שמדובר בברכה שהזמן גרמא, שהרי אין חיוב לאומרה בזמנים מסוימים, אלא הברכה תלויה בהתחדשות הטבעית . שני חלקים בברכת לבנה- ועוד הסביר החכמת שלמה (שו"ת האלף לך שלמה,קצג) שישנם שני חלקים בברכת הלבנה: חלק אחד הוא ברכה על חידוש הלבנה, וחלק זה איננו מצוות עשה"ג כמו שנתבאר לעיל. חלק שני של הברכה הוא הודאה על בריאת המאורות ומעשה בראשית- והוא תלוי בזמן. ממילא, בתחילה הגמ' הביאה נוסח של "מחדש חדשים", המוסב רק על החלק הראשון של הברכה (חידוש הלבנה) והוא לא תלוי בזמן- ולכן איננו מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן אמר רב אשי שברכה כזו גם הנשים יכולות לברך. לכן טען שהברכה כוללת גם את החלק השני- הודאה על בריאת המאורות והלבנה, והוסיף את הנוסח הארוך אותו לא שייך שהנשים יגידו.

לסיכום

ישנה מחלוקת עקרונית האם ברכת הלבנה מוגדרת כברכת הראייה, או כברכת הנהנין. נפקא מינה בין השיטות תהיה בחיוב הברכה באופן כללי, וכן ייתכן לתלות זאת בחיוב נשים בברכה.