הצהרת כורש

From ויקישיבה
(Redirected from הכרזת כורש)
Jump to navigation Jump to search

הצהרת כורש הינה הכרזה בכתב ובעל פה מאת המלך הפרסי כורש ובה הוא מעניק ליהודים רישיון להקים מחדש את בית המקדש בירושלים, ובכך מתחילה תקופת שיבת ציון. בעקבות ההצהרה, עולים לארץ ראשי אבות משבטי יהודה ובנימין בהנהגת יהושע בן יהוצדק הכהן וזרובבל ובונים את המזבח ולאחר מכן גם את בית המקדש.

גליל כורש- הצהרת כורש מקבילה להצהרה ליהודים בה כורש מאפשר לבבלים לשקם מחדש את המקדשים שלהם

בניגוד לתקופת שלטונה של בבל, כורש נקט במדיניות מאפשרת ונתן לכל עם את הרשות להקים מחדש את המקדשים שלו. הצהרה דומה של כורש נמצאה בגילויים ארכיאולוגיים בה נאמר כי כורש מאפשר לעם הבבלי אותו הוא כבש להקים מחדש את המקדשים הישנים שלו.

ההצהרה[edit]

בספר עזרא מתואר כי לאחר שכורש, מלך פרס, כבש את מלכות בבל, ה' העיר את רוחו והוביל אותו להעביר קול ולהכריז על הענקת רישיון להקמה מחודשת של בית המקדש לקב"ה בירושלים.

Geresh.png וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁמֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם. Geresh.png
(עזרא א,א)

מתיאור זמן ההכרזה נרמז כי הצהרה זו גם התאימה לנבאותו של ירמיהו (ירמיהו כט י) שנשלחה לגולים, בה נאמר כי לאחר שבעים שנה הקב"ה ישיב את עם ישראל לארצו. ואכן, לאחר 70 שנות גלות הכרזת כורש פתחה לראשונה פתח לחזרת עם ישראל לארצו בתקופת שיבת ציון ולהקמה מחודשת של בית המקדש. גם בעובדה שכורש מאפשר להחזיר את כלי בית המקדש ישנו ביטוי להשלמת נבואת ירמיהו, כאשר בעוד ירמיהו מטיח בעם כי הם עתידים לגלות יחד עם כלי המקדש (ירמיהו כז כב) חזרתם של הכלים מבטאת את הכיוון ההפוך ואת הגאולה.

כחלק מהענקת הרישיון לבניית בית המקדש, כורש גם מאפשר ליהודים לעלות לירושלים וכן מאפשר ואף מעודד אנשים לתרום לעולים אשר רוצים לבוא ולבנות את בית המקדש.

הכרזה בכתב ובעל פה[edit]

כפי שנאמר בעזרא, הצהרת כורש הועברה הן בהכרזה בקול והן בכתב. שנים לאחר ההצהרה, כאשר היהודים דורשים לקיים את הנאמר בה מדרוויש המלך, מובא שוב (עזרא ו,א) נוסח ההצרה באופן מקוצר ומעט שונה- המכונה כתב זיכרון ("דיכרונה"). ניתן לשער שההכרזה בקול הייתה רשמית ומפוארת יותר, והיא הכתובה בתחילת ספר עזרא, ואילו ההצהרה הכתובה הייתה מנוסחת באופן מקוצר ובלשון חוקית ומעשית.

רקע להכרזה[edit]

מלבד ההסבר הרוחני, ישנו גם הסבר ארצי לרצונו של כורש להחזרת עבודת המקדש (סיבתיות כפולה). בניגוד לבבל שנהגו להגלות עמים ממקומם, המדיניות של כורש הייתה לאפשר לכל עם להתגורר בארצו ולעבוד את אלוהיו. בממצאים ארכיאולוגיים אף נמצא בהריסות בבל "גליל כורש", הקוראת להחזרת המקדשים הקדומים שהיו בבבל. ניתן לשער כי כורש שלח הכרזה שונה לכל עם בה הוא מגדיר את עצמו כשליח האל המקומי ומאפשר להם להשיב את המקדשים שנהרסו בתקופה הבבלית.

ייתכן ואידיאולוגיה זו מושפעת מהרעיון כי לכל אזור ישנו את האל שלו ולכן כורש רוצה לאפשר לכל עם לרצות את האל המקומי. חיזוק לרעיון זה ניתן למצוא בכך שכורש וכן דרוויש לאחריו דורשים להקריב קורבנות ולהתפלל להצלחת מלכותו. מנגד, ייתכן ומדובר באסטרטגיה טקטית המאפשרת לכל עם להמשיך את מנהגיו וממילא לקבל על עצמם ברצון את השלטון הפרסי "הרך".

התגובה להצהרה[edit]

בהמשך להצהרה, ראשי האבות של יהודה ובנימין, ובראשם ששבצר, יחד עם הכהנים והלווים עלו לבנות את בית המקדש, כאשר האנשים מסביבם תרמו להם כסף וזהב ואף כורש העניק להם את כלי בית ה' אשר גלו בימי נבוכדנאצר. אמנם, גם לאחר הצהרת כורש, רוב יהודי הגולה העדיפו להישאר שם ורק מעטים עלו יחד עם הכהנים והלווים לבנות מחדש את בית המקדש.

לאחר העלייה, התאספו העם ובראשם המנהיג הדתי יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול והמנהיג המדיני זרובבל בן שאלתיאל ובנו מחדש את המזבח והקריבו עליו את קורבנות החגים. שנה לאחר מכן, בחודש אייר‏[1], התחילה המלאכה לבניית היכל בית המקדש עצמו.

כתב השטנה וביטול הבנייה[edit]

לאחר שהתחילה בניית ההיכל פנו אל היהודים השומרונים תושבי המקום (צרי יהודה ובנימין), הגויים אשר סנחריב הושיב בישראל לאחר הגלות וביקשו להצטרף אל בניית בית המקדש ולעבודת ה'. זרובבל ויהושע מסרבים להצעתם ואומרים כי הם יבנו לבד את הבית כפי שציווה כורש. המלבי"ם מפרש כי צרי יהודה ובנימין היו עובדים בשיתוף גם את הקב"ה וגם את העבודה הזרה, ולכן סירבו ראשי העם לצרף אותם לבניית בית המקדש.

לאחר שסורבו להצטרף לבניית בית המקדש, החלו צרי יהודה ובנימין לנסות להפריע לבנייה ולבסוף, שלחו למלך הפרסי ארתחשסתא אגרת כתב שטנה על יושבי יהודה וירושלים ובה טענו כי היהודים מתכננים להפסיק להעלות מס למלך וכי שבניית המקדש היא רק חלק מתכנית היהודים למרוד באימפריה הפרסית. האיגרת עשתה את פעולתה והמלך הורה על הפסקת בניית בית המקדש.

מציאת הצו בימי דריווש[edit]

זמן רב לאחר הפסקת בניית בית המקדש, בשנת שתיים לדריוש המלך, התנבאו חגי וזכריה וקראו לעם להמשיך את בניית בית המקדש. אמנם, אל הבונים הגיע תתני שהיה הפחה האזורי של "עבר הנהר", וביקש הבהרה על בניית המקדש. בעקבות טענות העם כי הבנייה נעשית באישור וכחלק מהצהרת כורש, תתני שולח אגרת בה הוא מבקש הנחייה מהמלך האם אכן ישנו צו כזה. לאחר שדריוש קיבל את המכתב מתתני, הוא הלך לבדוק באחמתא‏[2] בבית הספרים ושם אכן מצא את אישורו של כורש לבניית הבית. בעקבות מציאת הצו, דריוש מצווה על תתני וחבריו להתרחק ממקום הבניה ולהניח ליהודים לבנות את בית המקדש. תתני קיבל את האגרת של דריוש והבנייה נמשכה עד שהבית הושלם ארבע שנים לאחר מכן ביום ג' באדר בשנת שש לדריוש.

לקריאה נוספת[edit]

  • שמואל אברמסקי, הרקע ההיסטורי להכרזת כורש, מחניים ע"ה, 1963

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. ייתכן ובחרו בחודש זה בדומה לשלמה המלך שגם התחיל את בניית בית המקדש בחודש זיו- חודש אייר כמובא במלכים א' פרק ו'
  2. רש"י ומפרשים נוספים הסבירו כי מדובר בכד (מלשון "חמת") שבתוכו נמצאה האגרת, אמנם במחקר נמצא כי אחמתא הייתה עיר פרסית גדולה שבתוכה שמרו את הגנזים