2,444
עריכות
מיגו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (תיקון הקלדה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
'''בטעמו''' חוקרים ראשי הישיבות האם הוא מה לי לשקר (נאמנות) או כח הטענה, וארבע שיטות בזה: | '''בטעמו''' חוקרים ראשי הישיבות האם הוא מה לי לשקר (נאמנות) או כח הטענה, וארבע שיטות בזה: | ||
@ בפשטות הוא ראיית מה לי לשקר - שאם היה רוצה לשקר היה טוען את הטענה הטובה, ומכך שלא טען אותה אלא את הטענה הגרועה, מוכח שהוא דובר אמת. וזה בירור המציאות האמיתית {{מקור|(לכן אפשרות זו מכונה "אנן סהדי" - קובץ שיעורים ח"ב ג-ד)}}, שהוא באמת צודק {{מקור|(שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח. והפלפולא חריפתא הוסיף לפי זה שכל מיגו מבוסס על דין רוב, שהרי מקצת בני האדם לא עלה על דעתם כלל לטעון את הטענה הטובה, ואנו מסתמכים על כך שהטוען הוא מרוב בני האדם שכן עלה בדעתם לטעון. אך יש חולקים עליו<ref>כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה רוב.</ref>, וכן נחלקו לגבי כל האומדנות האם הם מבוססות בעצם על דין רוב<ref>ע"ע [[חזקת אומדנא#מקור_וטעם]] ד"ה בטעמה.</ref>)}}. | @ בפשטות הוא ראיית מה לי לשקר - שאם היה רוצה לשקר היה טוען את הטענה הטובה, ומכך שלא טען אותה אלא את הטענה הגרועה, מוכח שהוא דובר אמת. וזה בירור המציאות האמיתית {{מקור|(לכן אפשרות זו מכונה "אנן סהדי" - קובץ שיעורים ח"ב ג-ד)}}, שהוא באמת צודק {{מקור|(שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח. והפלפולא חריפתא הוסיף לפי זה שכל מיגו מבוסס על דין רוב, שהרי מקצת בני האדם לא עלה על דעתם כלל לטעון את הטענה הטובה, ואנו מסתמכים על כך שהטוען הוא מרוב בני האדם שכן עלה בדעתם לטעון. אך יש חולקים עליו<ref>כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה רוב.</ref>, וכן נחלקו לגבי כל האומדנות האם הם מבוססות בעצם על דין רוב<ref>ע"ע [[חזקת אומדנא#מקור_וטעם]] ד"ה בטעמה.</ref>)}}. | ||
@ אך חידשו ראשי הישיבות שהוא כח הטענה - דהיינו, משום שהיתה לו אפשרות לטעון את הטענה הטובה ולזכות, אפילו שבאמת לא עשה זאת {{מקור|גרנ"ט קלז (ד"ה והנראה) וקובץ שער התורה כתובות כב. כתבו שיתכן שיש רק את כח הטענה. גר"ש שקאפ בבא מציעא ה וקובץ שיעורים ח"ב ג-ד הביאו את שני הצדדים. עוד דנו בזה שרידי אש ח"א עמוד רפא (בעניין מיגו), קונטרסי שיעורים בבא בתרא א-ג ד"ה גם, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה עכ"פ, ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר)}}. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו. כמובן שסברא זו שייכת רק משום שכל דין טענה אינו נאמנות (בירור המציאות) אלא הנהגה, שהרי לנאמנות לא מספיקה האפשרות לטעון, שלא שייך שנאמין לטענה שלא טען ממש אלא שהיה רק באפשרותו לטעון {{מקור|(מנחת אשר שם ד"ה אלא, ר' נחום שם)}}. ובהסבר לזה מצאנו שלוש דעות: [א] כיוון שהיה יכול לטעון ולזכות, הנכס כבר נחשב בחזקתו כאילו הוא מוחזק בו, והמוציא מחבירו עליו הראיה {{מקור|(גר"ש שקאפ שם)}}. [ב] בית דין טוענים בשבילו את כל הטענות שהיה יכול לטעון, כעין דין טענינן {{מקור|(שרידי אש)}} {{מקור|(שם וקונטרסי שיעורים שם)}}. [ג] כיוון שהיה יכול לזכות בטענה, לא יאבד את זכותו בגלל שבחר מרצונו לטעון טענה חלשה יותר {{מקור|(מנחת אשר)}} {{מקור|(שם. ומעין זה כתב ר' נחום (שם) שכיוון שהיה יכול לזכות בטענה, יכול לתבוע את חבירו להביא ראיה. והוא מעין מה שמצאנו בכמה דינים שמספיק הבכח (האפשרות) ולא צריך את הבפועל (המציאות). למשל, אפשר ליטול אתרוג דמאי, משום שהיה יכול להפקיר נכסיו, להיות עני, ולאכול דמאי, אע"פ שבפועל לא הפקיר. וכך גם בדיני טענות, מספיקה האפשרות לטעון, ולא צריך לטעון בפועל)}}. | @ אך חידשו ראשי הישיבות שהוא כח הטענה - דהיינו, משום שהיתה לו אפשרות לטעון את הטענה הטובה ולזכות, אפילו שבאמת לא עשה זאת {{מקור|גרנ"ט קלז (ד"ה והנראה) וקובץ שער התורה כתובות כב. כתבו שיתכן שיש רק את כח הטענה. גר"ש שקאפ בבא מציעא ה וקובץ שיעורים ח"ב ג-ד הביאו את שני הצדדים. עוד דנו בזה שרידי אש ח"א עמוד רפא (בעניין מיגו), קונטרסי שיעורים בבא בתרא א-ג ד"ה גם, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה עכ"פ, ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר) וכן כתב בתשובות עטרת חכמים לבעל הברוך טעם סימן כ'}}. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו. כמובן שסברא זו שייכת רק משום שכל דין טענה אינו נאמנות (בירור המציאות) אלא הנהגה, שהרי לנאמנות לא מספיקה האפשרות לטעון, שלא שייך שנאמין לטענה שלא טען ממש אלא שהיה רק באפשרותו לטעון {{מקור|(מנחת אשר שם ד"ה אלא, ר' נחום שם)}}. ובהסבר לזה מצאנו שלוש דעות: [א] כיוון שהיה יכול לטעון ולזכות, הנכס כבר נחשב בחזקתו כאילו הוא מוחזק בו, והמוציא מחבירו עליו הראיה {{מקור|(גר"ש שקאפ שם)}}. [ב] בית דין טוענים בשבילו את כל הטענות שהיה יכול לטעון, כעין דין טענינן {{מקור|(שרידי אש)}} {{מקור|(שם וקונטרסי שיעורים שם)}}. [ג] כיוון שהיה יכול לזכות בטענה, לא יאבד את זכותו בגלל שבחר מרצונו לטעון טענה חלשה יותר {{מקור|(מנחת אשר)}} {{מקור|(שם. ומעין זה כתב ר' נחום (שם) שכיוון שהיה יכול לזכות בטענה, יכול לתבוע את חבירו להביא ראיה. והוא מעין מה שמצאנו בכמה דינים שמספיק הבכח (האפשרות) ולא צריך את הבפועל (המציאות). למשל, אפשר ליטול אתרוג דמאי, משום שהיה יכול להפקיר נכסיו, להיות עני, ולאכול דמאי, אע"פ שבפועל לא הפקיר. וכך גם בדיני טענות, מספיקה האפשרות לטעון, ולא צריך לטעון בפועל)}}. | ||
@ יש מי שכתב שתלוי לגבי איזה עניין - לממון מספיק כח הטענה, אך לפטור משבועה<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה שבועה) שנחלקו האם פוטר משבועה.</ref> או נגד חזקת אומדנא צריך מה לי לשקר. ועל פי זה ביאר שמיגו דהעזה - שהיה מתבייש לטעון את הטענה הטובה - יש בו רק כח הטענה, שהיה יכול בכח לטעון, אך אין מה לי לשקר, שהרי הוא מתבייש לעשות זאת, ולכן מועיל רק לממון ולא לשבועה {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא כז. ומעין זה כתב הקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-ג ד"ה ולפ"ז) בדעת הרא"ש והר"ן, שלממון מספיק כח הטענה, ולפטור משבועה צריך גם מה לי לשקר וגם כח הטענה יחד)}}. | @ יש מי שכתב שתלוי לגבי איזה עניין - לממון מספיק כח הטענה, אך לפטור משבועה<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה שבועה) שנחלקו האם פוטר משבועה.</ref> או נגד חזקת אומדנא צריך מה לי לשקר. ועל פי זה ביאר שמיגו דהעזה - שהיה מתבייש לטעון את הטענה הטובה - יש בו רק כח הטענה, שהיה יכול בכח לטעון, אך אין מה לי לשקר, שהרי הוא מתבייש לעשות זאת, ולכן מועיל רק לממון ולא לשבועה {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא כז. ומעין זה כתב הקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-ג ד"ה ולפ"ז) בדעת הרא"ש והר"ן, שלממון מספיק כח הטענה, ולפטור משבועה צריך גם מה לי לשקר וגם כח הטענה יחד)}}. | ||
@ המנחת אשר {{מקור|(בבא בתרא יח-א)}} כתב שכח הטענה ומה לי לשקר אינם שני גדרים נפרדים, אלא שניים שהם אחד ומשלימים זה את זה, משום שמה לי לשקר אינו בירור גמור, וצריך איתו את סברת כח הטענה<ref>כדלקמן בסמוך ד"ה לגבי ודאותו.</ref>. | @ המנחת אשר {{מקור|(בבא בתרא יח-א)}} כתב שכח הטענה ומה לי לשקר אינם שני גדרים נפרדים, אלא שניים שהם אחד ומשלימים זה את זה, משום שמה לי לשקר אינו בירור גמור, וצריך איתו את סברת כח הטענה<ref>כדלקמן בסמוך ד"ה לגבי ודאותו.</ref>. | ||