פקוח נפש: הבדלים בין גרסאות בדף

בערך זה יידונו הכללים והגדרים של פיקוח נפש, וכן פרטי דינים שונים הנוגעים לפיקוח נפש<ref>ביחס לעניינים הלכתיים נוספים - ראה ע' שבת.</ref>.

== גדרים וכללים==

יש מי שכתב, שבעניין פיקוח נפש אפילו מתכווין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פיקוח נפש - מותר, מפני שהיא מלאכת חובה, ומצווה היא עליו, לפיכך התירו חכמים אפילו כשעושה עמה מלאכת הרשות, כדי שלא ימנע בשום עניין מפיקוח נפש המוטלת חובה עליו<ref>ר"ן <makor>בבלי שבת קו ב</makor> ד"ה הא.</ref>.

'''ספק פיקוח נפש''' לא רק וודאי פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה, אלא גם ספק פיקוח נפש<ref><makor>בבלי יומא פג א-פד ב;</makor> <makor>בבלי ערכין ז ב;</makor> <makor>רמב"ם שבת ב א;</makor> טושו"ע או"ח שכח ג. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ד <makor>בבלי שבת @ סי' שכח</makor> אות ה.</ref>. לפיכך אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב<ref><makor>בבלי יומא פד ב-פה א;</makor> כתובות טו ב. לענין רוב וקביעות ראה מחלוקת רש"י וסיעתו יומא שם, ורמב"ם וסיעתו הל' <makor>בבלי שבת ב כ.</makor> וראה ראב"ד, מ"מ וכס"מ שם, ומה שהקשו חכמי לוניל על הרמב"ם. וראה עוד בנידון בשו"ע אבהע"ז ד לד, וברמ"א שם, ב"ש שם סקנ"ח, וביאור הגר"א שם סקצ"ב; ביאוה"ל סי' שכט ס"ב. וראה באריכות בספר החיים (המהרש"ק) או"ח סי' שכט.</ref>, שהרי אמרה התורה 'וחי בהם'<ref><makor>ויקרא יח ה.</makor></ref>, שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל על ידי שמירת מצוות<ref><makor>תוס' יומא פה א</makor> ד"ה ולפקח; ר"ש מכשירין ב ז. וראה חי' החת"ס סופ"ק כתובות.</ref>.

'''ספק בשלוש עבירות שייהרג ולא יעבור''' בדין ספק אם חייב למסור עצמו למיתה, כגון ספק בדין באחד משלוש עבירות שיהרג ולא יעבור, או במצבים אחרים שחייב למסור עצמו למיתה<ref>ראה להלן הע' 108 ואילך.</ref>- יש שכתבו, שאינו חייב למסור נפשו, שספק נפשות להקל<ref>יש"ש <makor>בבלי יבמות פ"ו סי' ג;</makor> רש"ש <makor>בבלי יבמות נג ב,</makor> בדעת התוס'; בתי כהונה ח"ב סי' יב; עזר מקודש אבהע"ז סי' כ.</ref>; ויש שכתבו, שאין בזה דין של ספק נפשות להקל, לפי שבקידוש השם לא הקפידה תורה על נפש<ref>שו"ת תרומת הדשן סי' קצט (הובא בש"ך יו"ד סי' קנז סק"א); תיבת גומא פר' וישב, אות ב (הובא בחי' רעק"א יו"ד רסי' קנז); עמודי ארזים על <makor>יראים סי' ה אות ג,</makor> בדעת היראים; מנ"ח מ' רצה, בדעת הכס"מ; שבט מיהודה שער א פר' ב-ג.</ref>.

'''דיני רודף''' הרודף אחר חברו להורגו, אפילו היה הרודף קטן<ref>ראה ע' קטן הע' 735.</ref>, או חרש או שוטה<ref>ראה <makor>אור שמח רוצח א ו.</makor></ref>, הרי כל ישראל מצווים להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של הרודף<ref><makor>בבלי סנהדרין עג ב;</makor> <makor>רמב"ם רוצח א ו;</makor> טושו"ע חו"מ תכה א.</ref>. ואין הנרדף צריך להתרות ברודף, וכן אינו צריך לדקדק אם יכול להציל עצמו על ידי פגיעה באחד מאבריו של הרודף, אלא הוא רשאי להורגו, וכל זה מחמת שהוא בהול על חייו<ref>שו"ת הריב"ש סי' רלח וסי' תעג. וראה עוד בנידון במשל"מ חובל ומזיק ח י; שו"ת חות יאיר סי' לא; חזו"א סנהדרין סי' יט סק"ו; שו"ת <makor>משפט כהן סי' קלג; הרב י.</makor> אריאל תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 62 ואילך; הרב י. רוזן, תחומין, שם, עמ' 76 ואילך. וראה באריכות בגדרי רודף ותנאי הצלתו בפסק דינו של השופט מ. אלון, ע"פ 89/78 אפנג'ר נ' מדינת ישראל פ"ד לג# 141 ואילך.</ref>.