מילון הראי"ה:תכלית הידיעה שלא נדע (כינוי)
|
|
שלילת הידיעה, (אשר בההשגה האלהית) היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה היא מטשטשת את הידוע, כשם שהיא מבררת אותו, מפני הטשטוש הנמצא במדע האדם, וה"ה בכל מדע של כל הויה מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים הרי הם היחש האלהי של ההויה. וזה אצור בידיעה הנעלמת, הנתפסת רק ברעותא דליבא היותר כמוסה, ואי־אפשר לה להיות מוגלמת בידיעה מובלטת, מפני שתתטשטש ע"י ההגבלה, ובזה יבוטל קשר המציאות. ע"כ אי־אפשר לשום הויה שתתפוס את ההויה האלהית, כדי שלא תתבטל מציאותה. ותכלית הידיעה ממשכת החיים וההויה, שאין בינה ובין מקור חיי החיים והוית ההויה שום מסך מבדיל, שום דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע, כלומר לא הציור של העדר ידיעתינו, כי־אם עצמותה של שלילת הידיעה, שבחשכה העליון עצמות הידיעה האמיתית מונחת היא בלא שום מגע יד מוגבלה הממעטת את דיוקנה. "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד'"[1][מ"ה יראה ב (א"ק ד תלא)]. ◊ הידיעה הזאת, של אי־הידיעה, יש לה גוונים עליונים, נוראים ונפלאים מאד, שהם הם מקור חיינו, וזיו מהות עצמיות נצחיותנו [ע"ר ב עד]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, תארי החיוב. ושם, תארי השלילה. ע' במדור זה, מעשה מרכבה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ תכלית הידיעה שלא נדע, "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד'" - ע"ע פי' הרב ברנייס, המובא בבאור הרש"ר הירש לבראשית ד כו ד"ה אז הוחל לקרא בשם ד'. ובמ"ר 41 "הצרך לחשוב על דבר אלהים היא ירידה גדולה ודרושה לאדם רק בתור רפואה. הכפירה היא הכנה שלילית לצרך העלוי העליון, שלא יהיה שום צרך לחשוב ע"ד אלהות, כ"א עצם החיים יהיה אור אלהים". וע' א' קיא "אין לנו שום מושג מהאורה־האלהית כ"א מה שאנו חשים את מציאותה ומתענגים מזיוה בכל עומק נפש רוח ונשמה". וע"ש קכד־ה. ובע"ה דעת אלהים. ע"ע נפה"ח, שער ג, ד־ז. וע' בנספחות, מדור מחקרים, סובב וממלא.