מיקרופדיה תלמודית:דררא דממונא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - ספק בדין שבין אדם לחברו כשיש בו הפסד ממון ודאי לאחד מהם, או כשיש להם שייכות וזיקה ודאית לממון

גדרו

נחלקו ראשונים בפירוש המושג דררא דממונא:

  • יש מפרשים שהוא חסרון והפסד ממון, שאם יפרע זה שלא כדין הרי זה חסרון ממון לו, ואם נפטרנו שלא כדין נמצא השני חסר (רש"י בבא מציעא ב ב ד"ה דררא), ודבר שאין בו דררא דממונא הוא כגון ספק במציאה: שנים אוחזים בטלית, זה אומר אני מצאתיה וכולה שלי, וזה אומר אני מצאתיה וכולה שלי, שאם נפסוק הדין כאחד מהם אין בזה חסרון ממון לשני, שבחינם באה לו (שיטה מקובצת שם, בדעת רש"י); או כגון במקח וממכר, שזה אומר אני קניתי חפץ זה, וזה אומר אני קניתיו, והמוכר קיבל דמיו משניהם, מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו, ורוצה להחזיר הממון לזה שנתן בעל כרחו, שאין כאן הפסד ממון לזה שלא יקנה החפץ, שיקבל מעותיו בחזרה (שיטה מקובצת שם).
  • יש מפרשים שהוא שייכות וזיקה לממון (ריטב"א שם; שיטה מקובצת שם, בשם תלמיד הר"פ), אלא שבגדר שייכות זו נחלקו: יש מפרשים שבלא טענותיהם יש לאחד תביעה על חברו, והספק נולד מעצמו אצל בית דין, כגון שור שגנח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואין ידוע אם ילדה לפני שנגחה ולא מת הולד מחמת הנגיחה אלא מאליו, ואין בעל השור חייב לשלם בעד הולד, או שמחמת הנגיחה ילדה וחייב, שהספק הוא בעצם, אפילו אם לא יטענו הם טענותיהם, או כגון המחליף פרה מעוברת בחמור וילדה, ואין ידוע אם בשעה שמשך בעל הפרה את החמור כבר ילדה הפרה, ונמצא שהולד לא נקנה לבעל החמור, או שילדה אחר קנין המשיכה, והולד של בעל החמור, שאף כאן הספק הוא אף אם לא יטענו הם; ודבר שאין בו דררא דממונא הוא כגון במציאה, שבלא טענותיהם לא היה לבית דין ספק בדבר, ששנים שאוחזים בטלית, כיון ששניהם מוחזקים היינו אומרים של שניהם היא (תוספות שם ד"ה היכא, ושם ק א ד"ה וליחזי, ובבא בתרא לה ב ד"ה דררא; שיטה מקובצת בבא מציעא ב ב, בשם תלמיד הר"פ); ויש מפרשים שייכות זו שעיקר הממון יש כאן בודאי לכל אחד מהם בלא מחלוקת, כגון המחליף פרה בחמור, שלבעל הפרה יש חזקה גמורה שלו היתה קודם לכן, ולכן שלו הוא תובע, וכן בעל החמור יש לו חזקה שלו היא עכשיו בודאי בלא מחלוקת, ולכן שלו הוא תובע, וכן בשור שנגח את הפרה, בעל השור מוחזק ודאי בשורו, ובעל הפרה מוחזק בולד חי, והרי הוא עכשיו מת לפנינו, מה שאין כן במציאה, שאין לאחד מהם חזקה כלל, שחברו מכחישו לגמרי (כן משמע מרבנו גרשום ורשב"ם בבא בתרא לה א ד"ה התם; רמב"ן ורשב"א ור"ן בבא מציא ב ב; ריטב"א שם, ובבא בתרא לה ב).
  • ויש שכתבו שדררא דממונא הוא לשון אחד המתחלק לשני עניינים, ולפעמים פירושו הפסד ממון, כגון בשור שנגח את הפרה, ובמחליף פרה בחמור, ולפעמים פירושו עיקר ממון, היינו חזקה בלא מחלוקת, כגון ספינה שנחלקו שנים עליה, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, שאמרו שאין בו דררא דממונא (ראה בבא בתרא לה ב), שודאי יש שם הפסד ממון לזה שיטלו ממנו, אלא שאין בו חזקה ודאית לכל אחד, שהרי כל אחד מכחיש שלא היתה של חברו מעולם (רשב"א בבא מציעא ב ב, בדעת רש"י).

בספק ממון

ספק ממון ששני בעלי דינים טוענים עליו, וכל אחד אומר שלי הוא, ואין אחד מהם מוחזק בו - שאם אין בו דררא דממונא, הדין "כל דאלים גבר" (ראה להלן) - אם יש בו דררא דממונא, חולקים אותו ביניהם (בבא בתרא לה א-ב), אלא שהדבר תלוי במחלוקת תנאים באיזה ספק ממון הדברים אמורים:

  • יש אומרים שאין הדברים אמורים אלא כשאין אחד מהם מוחזק בחזקה של עכשיו, שאין ספק הממון עומד עכשיו ברשותו, אבל חזקה שמקודם, שהיה אחד מהם מוחזק בו קודם לכן, אינה גורעת מהדין של חלוקה, ולכן המחליף פרה מעוברת בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר עד שלא מכרתי ילדה והולד שלי, וזה אומר משלקחתי ילדה והולד שלי, והפרה והשפחה עומדות באגם, היינו ברשות שאינה של שניהם, מכיון שלשניהם יש בו דררא דממונא - יחלוקו, אף על פי שלבעלי הפרה והשפחה יש חזקת-מרא-קמא (ראה ערכו), שקודם לכן היה הולד שלהם (בבא מציעא ק א, בדעת סומכוס).
  • ויש אומרים שאין דין החלוקה אמור אלא כשאין לאחד מהם שום חזקה כלל, לא של עכשיו ולא שמקודם לכן (תוספות בבא בתרא לה א ד"ה ומאי, וחידושי הר"ן שם ובבא מציעא ג א, בדעת חכמים), כגון כותל חצר שבין שני שותפים שנפל, ואין ידוע האבנים של מי הן, שאף על פי שנפלו לרשות של אחד מהם, אין זו חזקה, כיון שמתחילה לא היה מבורר הדבר, ובשביל שנפלו האבנים לרשות של אחד מהם לא יפסיד השני כחו, וכיון שיש בו דררא דממונא - יחלוקו (תוספות בבא בתרא ב א ד"ה לפיכך). אבל אם יש לאחד מהם חזקת מרא קמא, כגון במחליף פרה בחמור ומוכר שפחתו וילדה, אף שיש בו דררא דממונא, אין אומרים בו יחלוקו, אלא המוציא מחברו עליו הראיה (תוספות שם לה א ד"ה ומאי, על פי בבא מציעא ק ט); ויש סוברים שאף לדעה זו אין הולכים אחר חזקת מרא קמא, אם שניהם אינם יודעים מתי ילדה ושניהם טוענים שמא - ויחלוקו (מגיד משנה מכירה כ יא, ואור שמח שם, ובאור הגר"א חו"מ רכג ז, בדעת הרמב"ם שם).

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש פוסקים שאף בשניהם אינם יודעים הולד הוא של בעל הפרה, מפני חזקתו הקודמת (נמוקי יוסף בבא מציעא ק א; שיטה מקובצת שם, בשם הרמ"ך; רא"ש שם ח יח; טור חו"מ רכג; שו"ע שם, בסתם).
  • ויש פוסקים בשניהם אינם יודעים - יחלוקו (רמב"ם מכירה כ יא; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר), אם מפני שהלכה בזה כדעה הראשונה (ט"ז שם א ד"ה אפילו אם; באור הגר"א שם סק"א), או מפני שסוברים שאף חכמים מודים בשמא ושמא (מגיד משנה שם; באור הגר"א שם ז)[2].

כשהחלוקה אינה יכולה להיות אמת

חלוקה זו ביש בו דררא דממונא, בין לדעה הראשונה שהיא אפילו שיש לאחד חזקת מרא קמא, ובין לדעה השניה שהיא דוקא כשאין לאחד מהם חזקת מרא קמא, היא אפילו כשאין החלוקה יכולה להיות אמת, שבודאי הדבר שדנים עליו הוא של אחד מהם בלבד, ואין כאן ספק לומר שהוא באמת של שניהם, כגון במחליף פרה בחמור, שהולד ודאי של אחד מהם (תוספות בבא מציעא ב א ד"ה ויחלוקו).

כשמוחזקים בחפץ

הבדל זה בין יש בו דררא דממונא לאין בו דררא דממונא הוא רק כשאינם מוחזקים בדבר שדנים עליו, אבל אם היו מוחזקים בו, אחד מהם או שניהם, אין חילוק בין יש בו לאין בו דררא דממונא, אלא חולקים כששניהם מוחזקים (בבא מציעא ב ב), או המוציא מחברו עליו הראיה כשאחד מהם מוחזק (ראה בבא מציעא ק א)[3].

בחיוב שבועה

התובע מחברו תביעת ממון, והלה כופר הכל, שדינו שחייב להישבע שבועת היסת (ראה ערכו), נחלקו שתי לשונות בתלמוד אם שבועה זו היא דוקא כשיש בו דררא דממונא:

  • ללשון הראשונה בין שיש בו דררא דממונא, כגון שהנתבע משיב לו: לויתי ממך אבל החזרתי לך - שלשניהם היתה שייכות וזיקה לממון זה - ובין שאין בו דררא דממונא, כגון שמשיב: מעולם לא לויתי ממך, חייב שבועת היסת (סתמא דגמ' בשם רב נחמן בשבועות מ ב, לפי גמ' שם מא א).
  • וללשון השניה דוקא כשמשיב החזרתי לך, שיש בו דררא דממונא, חייב להישבע, אבל כשאומר לא לויתי ממך, שאין בו דררא דממונא, פטור משבועה (רב חביבא בשם רב נחמן שם מ ב, לפי גמ' שם מא א).

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש פוסקים כלשון הראשונה (משפטי שבועות לרב האי גאון, ח א בדפוס ונציה; רי"ף שם; תוספות שם מא א ד"ה ומאן, בדעת ריב"א; רא"ש שם ו ח; רמב"ם טוען א ג), וכן הלכה (טוש"ע חו"מ עה ז ופז א).
  • ויש פוסקים שמספק אין משביעים אותו, באין בו דררא דממונא (משפטי שבועות שם, בשם הרבה מן הרבנים; תוספות בבא קמא קיח א ד"ה רב, ורא"ש בבא מציעא א ז, בשם רב האי גאון).

הערות שוליים

  1. ז', טור' תשלג-תשלח.
  2. אם מעמידים על חזקת מרא קמא כשהתובע טוען ברי והנתבע שמא, ראה ערך ברי ושמא; אם צריך הנתבע להישבע, כששניהם טוענים ברי ומעמידים על חזקת מרא קמא, מאחר שהוא מודה בגוף הפרה, ראה ערך מודה במקצת.
  3. על פרטי הדינים כשמוחזקים שניהם או אחד מהם ועל דעת סומכוס כשאחד מהם מוחזק, ראה ערך המוציא מחברו עליו הראיה וערך חזקת ממון וערך ספק ממון.