פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אין האשה מקודשת אלא לרצונה (קידושין ב,ב). והמקדש אשה בעל כרחה, אינה מקודשת (ב"ב מח,ב). אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כרחו, הרי זו מקודשת (רמב"ם,רשב"א), וי"א שאינה מקודשת (רי"ף,עיטור), הילכך הוה ליה ספק. הגה: אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין (שם). לקח יד האשה בחזקה שלא ברצונה וקידש, והיא לא זרקה הקדושין, הוי מקודשת. אע"פ שמתחלה באונס היה, ונתן לה סתם ולא אמר לה כלום, הואיל ובתחלה דבר עמה מקדושיןא (הגהות מרדכי סוף גיטין אות תעא). היה חייב לה מעות ואמרה לו: תן לי מעותי, וכאשר התחיל ליתן אמר לה: הרי את מקודשת לי, וזרקה היא המעות מידה, אינן קידושין (טור בשם תשובת הרא"ש).
ב"ב מח,ב: אמר אמימר: תליוה וקדיש - קדושיו קדושין. מר בר רב אשי אמר: באשה ודאי קדושין לא הוו, הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה.
רי"ף,רמב"ם,רא"ש: הלכה כמבר"א שאפקעינהו.
איש שאנסוהו: רמב"ם,רשב"א: מקודשת. מ"מ – מעיקר הדין גם באנסוהו וגם באנסוה הקידושין תופסים אלא שבאשה אפקעינהו (לפי שלא עשה כהוגן עשו לו שלא כהוגן והפקיעו קידושיו, כמבואר בב"ב מח,ב) ובאיש לא נזקקו להפקיע בגלל שיכול אח"כ לגרשה בעל כרחה. הב"ש כותב שלכאורה בזה"ז לאחר שתיקן רגמ"ה לא לגרש אשה בע"כ יופקעו הקידושין גם באיש שאנסוהו, ומסיים שיתכן שבאנסוהו לא גזר הרגמ"ה ויכול לגרש בע"כ ושכן כתב הט"ז.
רי"ף,עיטור: אינה מקודשת.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרי"ף הילכך ספק מקודשת. עיין בסיכום לסימן נ,ו שהפת"ש מבין בדעת השו"ע שהעיקר כרמב"ם אלא שחש לרי"ף ועיטור.
אנסוהו לקנות חפץ:
עיטור,רמ"א חו"מ רה,יב,נתיבות,חת"ס: לא קנה. דוקא באנסוהו למכור הוי מכר.
ח"מ: הקשה שכאן אף לסוברים שאינה מקודשת הטעם הוא שעשו תקנה מיוחדת להפקיע הקידושין, וא"כ באנסוהו לקנות קנה. כוונתו לדעת הרי"ף אך לעיטור כמובן מעיקר הדין אינה מקודשת.
ב"ש: הקשה שכאן הובאו שתי הדעות להלכה, ומדוע שם פסק בפשטות שלא קנה.
גר"א: פוסק שקנה, משום שהעיקר כדעת הרמב"ם והרשב"א כאן שאין חילוק בין אנסוהו למכור לאנסוהו לקנות.
לאנוס משודך שחזר בו: חת"ס – אפשר לאונסו, ואף שהוכחתי כרמ"א שבאנסוהו לקנות לא קנה, ולפי"ז לכאורה לא מועיל אף כשאונסים כהוגן, מ"מ מועיל מצד כפייה עד שיאמר רוצה אני כעין קרבן, לפי שמהדין עליו לקדשה. אמנם אם מעריכים שלא יהא שלום ביניהם עדיף לא לכוף.
א. קידשה בכח ולא זרקה:
הגמ"ר,רמ"א כאן: מקודשת. לדעת הח"מ כוונתו שמקודשת מספק לחומרא, כמבואר בסי' כח,ה בדין שתיקה לאחר מתן מעות שניתנו לקידושין, וכתב שכן משמע מלשון הגמ"ר, אך לדעת הב"ש שהעמיד בהתרצתה בתחילה משמע שמקודשת ודאי.
רמ"ה,רמ"א כח,ד: אינה מקודשת.
ח"מ: הגמ"ר והרמ"ה חלוקים, וצ"ע על הסתירה ברמ"א. בקידושין יב,ב לדעת רב הונא מקודשת משום שאם לא היתה מתרצה היתה זורקת, ולדעת רב אחאי אינה מקודשת משום שיתכן שחששה לזרוק שמא יחייבוה באחריות החפץ. ולכאורה הגמ"ר פוסק כרב הונא והרמ"ה כרב אחאי.
ב"ש: אינם חלוקים אלא מדובר כאן שהתרצתה בתחילה ואח"כ קידשה בכח. כמבואר בסימן ל,ו שאם נתרצתה בתחילה מקודשת אע"פ ששתקה בסוף.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.