פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קלט א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קלט א

סעיף א[עריכה]

זרק לה הגט בחצרהא, בין שהוא קנוי לה (גיטין עז,א) או שאול או מושכר, הרי זו מגורשת (עז,ב). בד"א, כשהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתהב, אבל אם אינה עומדת שם, אע"פ שהוא משתמר לדעתה, אינה מגורשתג (כעולא שם).

א. חצר: רש"י,ב"ש – דוקא בחצר של נכסי מילוג, אך בנכסי צאן ברזל שהם מחוסרי גוביינא אינה יכולה לזכות בגט.

ב. משתמר לדעתה: ב"י – כלומר, לאפוקי חצר גדולה ועומדת בצד אחד ונתן בצד השני.

ג. אינה עומדת בצד חצרה: גיטין עז,ב: אמר עולא: והוא, שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה. ר' אושעיא אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי. הלכה כעולא. בב"מ יא,ב מסיק רב אשי שחצר התרבתה מיד ולא גרעה משליחות, אך גבי גט שחוב הוא לה אינה זוכה מטעם שליחות כיוון שאין חבין לאדם שלא בפניו, ולפיכך צירכה לעמוד בצד חצרה כדי שתוכל לזכות מטעם יד.

כשמתגרשת מדעתה: ירושלמי,רשב"א,ר"ן – בכל זאת אינה מגורשת, שמא חזרה בה ואז חוב הוא לה. ב"ש – גם אם אמרה לו שיזרוק לחצרה אלא שלא אמרה תזכה לי חצרי.

כשאומרת תזכה חצרי: ירושלמי: נתן לה את גיטה ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו, אמר רבי חנינא נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה. נראה שכאן לא אומרים שמא חזרה בה הואיל ומינתה את החצר לשליח והוי ככל שליח קבלה שלא חוששים שחזרה בה[1]. הר"ן כתב שנראה עיקר שהירושלמי אינו הולך רק בשיטת ר' אושעיא בבבלי אלא אף לפי עולא.

רשב"א: מגורשת בין אם מינתה החצר לפני שהבעל אמר הרי זה גיטך בין כשמינתה לאחר אמירתו.

ר"ן: מגורשת דוקא כשממנה לפני אמירתו, אך לאחר מכן הוי כנתן בידה לפיקדון ושוב לא מועילה אמירתה אלא אם יחזור ויאמר הרי זה גיטך.

רמ"ה: סובר שצריך שתעמוד בצד החצר גם בשעת נתינת הגט לחצר, וא"כ לא מספיק שתמנה החצר לפני אמירת הבעל אלא צריך לפני שהניח הגט בחצר.

שו"ע סע' ב: לענין עמידה בצד החצר בשעת נתינת הגט לתוכו פסק סתם כרמ"ה וי"א כרשב"א וכר"ן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. נראה הטעם בכך הוא שלא אתי מחשבה ומבטלת דיבורה, אך כשרק מגלה דעתה שניחא לה ולא ממנה בפירוש אתי מחשבה ומבטלת מחשבה.