פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמא יט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמא יט

סעיף יט[עריכה]

וכן מי שהיה מושלך לבור ואמר: כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי, ופירש שמו ושם אשתו, שם עירו ושם עירה, הרי אלו יכתבו לה (משנה גיטין סו,א ע"פ רמב"ם). ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו, הרי זו כשר (יבמות קכב,א), שזה כשעת הסכנה הוא, שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין (גיטין סו,א). וי"א דהני מילי שראו לו דמות אדם וחזו ליה נמי בבואה דבבואה, הא לאו הכי חיישינן שמא שד הוא, שדרך השדים לימצא בבורות וכן בשדות (ע"פ רי"ף ורא"ש).

חשש לשד: גיטין סו,א: משנה: מי שהיה מושלך לבור, ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו - הרי אלו יכתבו ויתנו. גמרא: וליחוש שמא שד הוא! א"ר יהודה: כשראו לו דמות אדם. אינהו נמי אידמויי אידמו!... דחזו ליה בבואה דבבואה... בבואה דבבואה לית להו. ודלמא צרה היא! תנא דבי רבי ישמעאל: בשעת הסכנה, כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין.

רמב"ם: במושלך לבור אין חוששים לא לשד ולא לצרה. דבי רבי ישמעאל בא לדחות את תשובת ר' יהודה, ולדעתו הואיל והמושלך בבור הוי שעת הסכנה איננו חוששים אפילו לשד.

רי"ף,רא"ש: אין חוששים לצרה אך חוששים לשד ולכן כשר רק כשראו דמות אדם וגם בבואה דבבואה. דבי רבי ישמעאל בא רק ליישב את השאלה מצרה שלה איננו חוששים בשעת סכנה משום שלא שכיח, אמנם שדים שכיחים יותר ולכך יש לחשוש אף בשעת צרה.

שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרי"ף ורא"ש.

בעיר שלא בבור: רשב"א,רא"ש,ב"י – לא חוששים לשד, אלא רק בבור או בשדה.

כל הרוצה יכתוב: תוס' א^[1],רמב"ן: הלשון אינה מועילה למינוי שליחות.

תוס' ב,ר"ן: מועילה, ואע"פ כן המודר הנאה מחברו רשאי לומר כל הרוצה לתרום יתרום ולא נחשב כמהנה הואיל ולא ציווה את השליח לעשות זאת.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]