פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמט א

סעיף א[עריכה]

המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים, (או שגלוי לכל שבא עליה, כגון שנשאה^א) (הר"ן פרק כל הגט) קודם שתנשא לאחר^ב, בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין, הואיל ואשתו היתה, הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות (גיטין פא,ב). ואפי' ראו שנתן לה מעות, שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה. לפיכך הרי זו מקודשת קדושי ודאי, וצריכה ממנו גט שני^ג (רמב"ם מגיטין עג,ב).

גיטין פא,א: משנה: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובה"א: צריכה הימנו גט שני. אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ומודים, בנתגרשה מן האירוסין - שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה. גמרא [פא,ב]: מתני' בשלא ראוה שנבעלה... במאי פליגי? דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה, ב"ש סברי: לא אמרי' הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, וב"ה סברי: אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה.

א. נשאה: ב"ש – תמה על הרמ"א, אם מדובר בנשאה כדין ודאי גם קידשה כדין לפני הבעילה ואם מדובר שנשאה שלא כדין מניין שבעל לשם קידושין, ודברי הר"ן עוסקים בארוסה שכתב לה גט אך לא נתן לה ואח"כ נשאה, והדין הוא שתולים שבה עליה ולכן נחשב כגט ישן ופסול.

ב. נישאה לאחר והתגרשה: ש"ג^[1],ב"ש: לא תולים שבעל לשם קידושין. הב"ש מדייק כן גם מדברי הרמב"ם והשו"ע שכתבו "ובעלה קודם שתינשא לאחר". ומבאר הב"ש שאם יבעלה בלי לקדשה יעבור בלאו של מחזיר גרושתו אך לא יתחייב במלקות ואילו יקדשה גם יתחייב מלקות, ולכן כאן לא שייך לומר שרצה לקדשה כדי שלא תהיה בעילתו בזנות.

כנה"ג: הסתפק בכך, ובפרט כשיש עדי ביאה ולא רק יחוד. דוקא לגבי איסור נידה כתב הריב"ש שאם אינו חושש לכך ודאי גם לא חושש לבעול בזנות, משום שנידה זה איסור כרת משא"כ כאן ששני האיסורים הם לאו בלבד, ועוד יש לחלק שאיסור נידה ידוע לכל. ובשם רבו הביא שכל שאינו יכול לקיימה לא חוששים שבעל לשם קידושין. לפי"ז נראה שבנישאה ונתגרשה וכן בכהן אכן לא תולים שבעל לשם קידושין אך בנידה תולים.

כשהיא נידה: ריב"ש,רדב"ז: אם נתייחד עימה לא תולים שקידשה, כי ממ"נ אם אינו זהיר באיסור כרת ובעלה בנידותה גם אינו חושש לבעילת זנות. רעק"א כותב שהמל"מ חולק, אך הפת"ש השיג שאדרבה קיבל דבריו.

כנה"ג,באר היטב: הבינו ברדב"ז שדוקא בעדי יחוד, אך אם יש עדי ביאה אסורה.

מל"מ,פת"ש: אף כשיש עדי ביאה. הפת"ש מבאר שסברתו שייכת גם בכך.

שו"ת רשב"א,אבנ"מ: הרשב"א כתב לגבי זינתה תחתיו שאע"פ שאסורה לו ואינו חושש לכך תולים שהתכוון לקדשה. האבנ"מ מוכיח מכך שחולק על הרדב"ז, והוסיף שאין ראיה מהש"ג לגבי נישאה לאחר והתגרשה, כי דוקא שם שיותר חמור לקדש מאשר לא לקדש מסתבר יותר שלא רצה לקדשה, אך במקום שפחות חמור לקדש תולים שקידש גם אם עבר איסורים אחרים, אא"כ הוא פרוץ בזנות.

כהן: ר"י הלוי,פת"ש: לא תולים שקידשה. הפת"ש כותב שאף לחולקים בנידה יש לומר שיודו כאן, כי דוקא שם אף שאינו חושש לנידה יתכן שבכל אופן מה שבידו להפחית מהאיסורים הוא עושה, אולם כאן עדיף לו לבוא עליה בלי לקדשה כי אז יעבור רק איסור אחד ואילו יקדשה יעבור בשניים, ואם כן אין שום סברא לומר שרצה לקדשה, ודומה למקרה של נישאה לאחר והתגרשה.

כנה"ג: הסתפק בכך, ובפרט כשיש עדי ביאה ולא רק יחוד.

יש לו אשה אחרת: מהרי"ט: לא תולים שקידשה, כי אם יקדשה יעבור על חרם דר"ג.

כנה"ג: הביא פוסקים החולקים.

ג. נתן מעות: נלמד מכך שהגמ' בתחילה העמידה את הדין שתולים בזנות בנתן מעות ולבסוף העמדה זו נדחית, וא"כ גם בכך תולים שרצה לקדשה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]