פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעז ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | ניעור נר מטבלה[עריכה]
הברייתא אומרת (שם) שנר ששכחו אותו על הטבלה מותר לנער את הטבלה והוא נופל מאליו ואם כבה כבה[1]. (ורק אם לא מתכוון מותר כדברי רבי שמעון (טור)). ורבי ינאי אומר שרק אם שכח מותר, אבל אם הניח מדעת נעשה בסיס לדבר האסור.
◄ תוספות, רא"ש, ר"ן, מגיד משנה: בנר שמן אסור כיוון שמבעיר או מכבה את השמן אם מזיז את הנר.
◄ ערוך: גם נר שמן מותר, כי זה פסיק רישה דלא ניחא ומותר (לדעתו).
כלבו: עדיף לנער על ידי גוי.
☜ שו"ע: מותר לנער נר דולק ששכח על הטבלה, והוא שלא יתכוון לכבות, ורק נר שעווה מותר, אך לא בנר שמן[2]. ואם הניח מדעת אסור לנערו כיוון שהטבלה נעשתה בסיס לדבר האסור. רמ"א: וטוב לנער על ידי גוי במקום שאינו צריך כל כך[3].
רמ"א (בשם מרדכי): מותר לגעת בטבלה שעליה מונחים הנרות או במנורה שבבית הכנסת, כיוון שאינו מנענע אותם.
מותר לנער רק בנחת, אבל אם מנער בחזקה הוי פסיק רישיה (מאירי, מהרי"ל ואליה רבה).
כשמנער על ידי גוי מותר אפילו בנר של שמן, כיוון שזה אינו מתכוון למרות שזה פסיק רישה. (מג"א). ואם אין גוי יראה לבקש מקטן (משנ"ב בשם מהרי"ל).
מותר לטלטל בנחת את הטבלה שמונח עליה הנר, כיוון שאין זה פס"ר (משנ"ב).
דין השלחן כדין טבלה (שנעשה לבסיס אם הניח מדעת) ודלא כאליה רבה שכתב ששלחן חשוב ואינו בטל (משנ"ב וביה"ל).
אם היו מונחים על השלחן עוד חפצים חשובים (כלחם וכדומה שודאי חשובים יותר משלהבת הנר), אין השלחן נעשה בסיס לדבר האסור, ומותר לנער את הנרות[4]. ואם צריך למקום השלחן מותר לטלטלו משם ולנער במקום אחר. ויטלטל בנחת שלא יבוא לידי הבערת השמן (משנ"ב).
האחרונים כותבים שהרמ"א התיר לגעת במנורה קבועה בלבד, אבל לא בתלויה משום שבקלות ינדנד את המנורה (משנ"ב). ואם הפירוש שמדובר על מנורה תלויה ומותר כי זה טלטול מהצד, ודאי שמדובר רק על נר שעווה ולא על נר שמן (ביה"ל).
❖ גדר שכח והניח מדעת[עריכה]
האחרונים כותבים שלא כל הנחה שהייתה מדעת נחשבת להנחה שעושה את השלחן לבסיס. עיקר דיון זה נמצא בסימן שט, סעיף ד. יש אומרים שאם הניח את הנרות כדי שישארו שם בבין השמשות הרי שהם בסיס לאיסור, ויש אומרים שרק אם השאיר אותם כדי שישארו כל השבת הם בסיס לאיסור. ע"ש.
☜ ב"ח: אפשר להקל כדעה המקילה במקום הפסד, (כגון אם נפלו הנרות שעווה על השלחן ואין קטן או גוי שיפנו את הנר) (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הירושלמי (ג, ה"ז) אומר שרק בנר כבוי מותר לנער אבל נר דולק אסור. הכלבו מיישב שהבבלי והירושלמי חולקים. הבבלי מתיר לנער נר דולק והירושלמי מתיר רק נר כבוי (וקמ"ל שמותר לנער מוקצה בניעור). הגהות מימוניות מיישב שהבבלי דיבר על נר שעווה שעל ידי הניעור לא תתקרב השעווה ללהבה ולא יבעיר. והירושלמי דיבר על נר שמן שאם ינער אותו נמצא מבעיר. הטור ושו"ע מתירים לנער גם נר דולק.
- ↑ למרות שזה פסיק רישה שלא ניחא ליה, מכל מקום רוב הפוסקים אסרו בזה. ולכאורה מוכח מפה שהבין בשו"ע שאסר פסיק רישה דלא ניחא ליה. ואכמ"ל.
- ↑ הגר"א מבאר שהחמיר בגלל שחשש לירושלמי כיוון שזה קרוב לכיבוי. ואם הנר כבר כבה מותר לכו"ע לנערו (ביה"ל).
- ↑
חשיבות נמדדת לפי הצורך כעת ולא כפי הערך הממוני (שבט הלוי (ח, נב)). ואם מקפיד שלא לעשות שום תשמיש בפמוטות, הרי שהן מוקצה מחמת חסרון כיס, וכתב במנוחת אהבה (א, יד, הערה סד) שבכזה מצב צריך שחפץ ההיתר יהיה חשוב יותר מהפמוט עצמו. ועיין עוד בסימן שי, ח במה שכתבנו שם בהערה.