פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | מותר לכבות נר בשביל חולה[עריכה]
במשנה נאמר (כט:) שהמכבה את הנר מפני גוים או ליסטים או מפני רוח רעה או בשביל חולה פטור. בגמרא מבואר שהמשנה עוסקת בחולה שיש בו סכנה, וכוונתה שהמכבה בשביל חולה שיש בו סכנה מותר (ושנתה 'פטור' משום הסיפא שחייב), אבל חולה שאין בו סכנה חייב חטאת. ולדעת רבי שמעון חולה שאין בו סכנה פטור כי זו משאצל"ג.
המשנה מסיימת (שם) שאם כיבה בגלל שחס על הנר או על השמן או על הפתילה חייב. ורבי יוסי פוטר בכולם חוץ אם כוונתו בשביל הפתילה, מפני שעושה פחם. בגמרא מבואר שרבי יוסי סובר כדעת רבי שמעון שפטר במשאצל"ג, ולכן רק על פתילה חייב כי הכיבוי נעשה לצורך הפתילה. אבל ת"ק סובר כדעת רבי יהודה ומחייב בכולם.
◄ רי"ף (לדעת הרמב"ן והר"ן) רמב"ן, ר"ן, הרב המגיד וטור: הלכה כרבי שמעון ורבי יוסי.
◄ רמב"ם: הלכה כרבי יהודה ות"ק.
☜ שו"ע: מותר לכבות נר לצורך חולה שיש בו סכנה כדי שישן.
ברמב"ם בפירוש המשנה כתב שרק אם אי אפשר להוציא את החולה או את הנר משם (כי יכבד החולי יותר) יכבנו. אבל אם אפשר, ודאי עדיף לעבור על איסור מוקצה מאשר על כיבוי (משנ"ב).
אם יש גוי מזומן לפנינו עדיף לעשות על ידו אם זה לא ישהה את ההדלקה או הכיבוי (רמ"א בסימן שכח, יב ועיין שם בשו"ע שחולק).
מותר גם להדליק נר לחולה כשיקיץ משנתו (משנ"ב). ואסור להטות את הנר שיאיר טוב יותר, כי רק מה שהוכרח לצורך החולה הותר (ביה"ל).
אסור לכבות נר בשביל חולה שאין בו סכנה, אפילו לפוסקים שסוברים שאין חוב מהתורה בכיבוי (משום שזו משאצל"ג) (משנ"ב). (ונראה מדברי הביה"ל (ד"ה מותר) שהגם שהקלו בשאר שבותים בעניין חולה שאין בו סכנה, לא הקלו לעניין כיבוי[1]).
גם הפוסקים הפוטרים במשאצל"ג, מודים שהוא איסור חמור יותר משאר איסורי חכמים, ולכן כיבוי דליקה חמורה יותר משאר איסורי חכמים (משנ"ב).
השו"ע כתב 'כדי שישן' כי שינה יפה לחולה ועל ידה מסתמא יתחזק גופו, ואפילו יחיה יותר זמן, גם כן מותר. וגם חולה שאין בו סכנה ויש בו חשש שיתחזק חוליו אם לא ישן- מותר לכבות לו את הנר (ביה"ל).
הגדרת מלאכה שאינה צריכה לגופה: כשעושה את המלאכה שלא לשם תכליתה אלא לשם תכלית אחרת. למשל: מכבה את הנר מפני הסכנה (שהבהוב הפתילה הוא תכלית מלאכת הכיבוי), חופר בור ואינו צריך אלא את עפרו (שהבור הוא תכלית מלאכת החפירה) (משנ"ב).
עבור צער רבים התירו מלאכה שאינה צריכה לגופה (סוף סימן שלד) מה שאין כן בשביל צער של יחיד, ולכן אסור לכבות נר לחולה שאין בו סכנה (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ורק כיבוי שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אבל שאר שבותים הותרו לצורך חולה שאין בו סכנה (עיין סימן שכח, יז ובמה שכתבנו שם). ולכן מותר לכבות אור בשבת כלאחר ידו בשביל חולה שאין בו סכנה (כך פסק גם בחזו"ע א, עמוד רנז).