פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שטז ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | צידת והריגת פרעוש[עריכה]
נחלקו (קז:) רבי אליעזר ורבי יהושע האם הצד פרעוש חייב או פטור. לר"א חייב הגם שאין במינו ניצוד, ולר"י פטור כי אין במינו ניצוד.
❖ צידת פרעוש[עריכה]
תוספות ורא"ש בשם רבינו פורת: פרעוש הגורם צער לאדם מותר לצודו ולכן אם הוא על בשר האדם ונושכו מותר לתופסו[1]. אבל אם הוא על בגד האדם מבחוץ, אסור ליטלו ביד אבל יכול להפילו ממנו.
⤶ נחלקו הראשונים בהגדרת ההיתר לצוד פרעוש על גוף האדם:
◄סמ"ג, סמ"ק, הגה"מ, מרדכי, תרומה, רוקח, אור זרוע, וכך נראה מתחילת התוספות: מותר לצוד פרעוש רק אם הוא הולך על בשר האדם ועוקצו.
☜ שו"ע: אסור לצוד פרעוש[2], אך מותר לצודו כאשר הוא על בשרו ועוקצו.
⤶ אליה רבה[3]: גם אם הולך לעקוץ. מג"א וגר"א: רק אם עוקץ.
◄ ר"ן ומגיד משנה בשם תוספות, רשב"א, רש"י[4], ר"ן, ריטב"א, וכך נראה מסוף התוספות: מותר לצוד פרעוש גם אם הוא מתחת לבגד ולא על הבשר ממש, ואם הוא על הבגד מבחוץ אסור לצודו.
☜ כך פוסק ט"ז. (ובשער הציון כתב שנכון להחמיר לכתחילה ואין למחות ביד המקילים).
אע"פ שפרעוש אין במינו ניצוד, אסור מדרבנן לצודו (ולאפוקי מדעות המתירות להרוג ולצוד את המין הנקרא ברגות כדין כינה[5]) (משנ"ב).
אם יכול להסירם מעליו בלי לצודם נכון להחמיר בפרעוש שמתחת לבגד (משנ"ב).
אם מסופק אם זו כינה או פרעוש יכול לצודו אבל לא להורגו (משנ"ב).
❖ הריגת פרעוש[עריכה]
הגמרא (שם) אומרת שגם כשפטר רבי יהושע את הצד פרעוש, היינו כי אין במינו ניצוד, אבל אם הרגו גם רבי יהושע מחייב, כיוון שהוא פרה ורבה[6].
◄ טור: אסור להרוג פרעוש גם אם נמצא על בשרו, כיוון שאין עקיצתו כואבת מאוד. (בשונה משאר מזיקים שעקיצתם מכאיבה מאוד ומותר להורגם אם היו רצים אחריו).
☜ שו"ע: אסור להרוג פרעוש.
◄ ר"ת: מותר להרוג פרעוש כיוון שזה איסור דרבנן, ובמקום צער לא גזרו.
שו"ע כותב שאסור להרוג פרעוש למרות שיש בו חיוב מהתורה (שהוא פרה ורבה), כיוון שמדובר על ההורגו כדי להנצל מנשיכתו, והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שפטור עליה לדעתו (ביה"ל).
אסרו להרוג פרעוש אפילו אם עוקצו, ולא התירו כמו שהתירו לצודו, כיוון שפרעוש אין במינו ניצוד והוי דרבנן, אבל הריגתו זה משאצל"ג ולא הקלו בו כאיסור דרבנן רגיל (ביה"ל).
❖ מלילת פרעוש[עריכה]
רש"י, תוספות, רא"ש, רבינו ירוחם: לא ימלול בידו פרעוש שמא יהרגנו.
☜ כך פוסקים רמ"א וביה"ל.
⤶ אליה רבה: מותר למלול (כשעוקצו). [על פי הבנתו את הר”ן והרמב”ן והרשב”א (ובביה"ל סתר ראייתו)].
מותר לפלות בגדיו מפרעושים ולא יטלם בידו, אלא יפלם מעליו (משנ"ב).
❖ הריגת כינה[עריכה]
בית הלל (דף יב.) מתירים להרוג כינה בשבת (כי אינה פרה ורבה כאילים במשכן). ובברייתא חלוקים ת"ק ואבא שאול האם מותר למלול כינה מבגדיו בשבת, לדעת ת"ק מותר למלול ולדעת אבא שאול אסור למלול. ואומר רב הונא שהלכה שמולל וזורק אפילו בחול וזהו כבודו. אחר כך מובא בגמרא שרבה ורב ששת היו הורגים את הכינים.
◄רש"י: בית הלל מתירים להרוג כינה, וכן התירו להפלות בגדיו. התנאים אסרו להרוג כינה. ומחלוקתם: אם יש לגזור מלילה משום הריגה. האמוראים היו הורגים את הכינים בשבת גם כשהיו מפלים בגדיהם (כדעת ב"ה).
◄רמב"ם, ר"ן, רמב"ן, רשב"א ועוד: התנאים אסרו להרוג כינים וב"ה התירו (גם להפלות), וקיי"ל כדברי ב"ה[7].
☜ הרב חיים מצאנז: מותר למלול כינים מבגד. אליה רבה: מותר, אך ירא שמים יחמיר (מובא בביה"ל).
◄ רא"ש וטור: לכו"ע מותר להרוג כינה. אלא שבכליו יש לחשוש שמא יבוא להרוג פרעוש, גזרו חכמים שלא להרוג כינה (ולאבא שאול אסור אפילו למלול). והאמוראים הרגו בשבת כינים שהוציאו מהראש, ששם אין גזירה משום פרעושים[8].
☜ שו"ע: מותר להרוג כינה, אבל אם מפלה בגדיו אסור להרוג אלא ימלול ויזרוק. אבל אם מפלה כינים מראשו[9] מותר להרגם.
⤶ וכן מותר להפלות כינים מעל בשרו, כיוון שלא שכיחים שם פרעושים, ולא אסרו אלא בבגדיו (ט"ז).
מותר לפלות כינים מכליו ולזורקם למים, שלא גזרו בכך[10] (מג"א). אבל בפרעושים אסור, דהוי חשש איסור דאורייתא של הריגה (משנ"ב).
לא יפלה כינים מתוך עורות שועלים, כיוון שמנתק את הצמר, והוי פס"ר[11]* (מג"א).
❖ הריגת רמשים שנוצרו מפירות[עריכה]
נחלקו הראשונים מניין נוצר הפרעוש וכיצד יש איסור תורה בהריגתו:
◄רמב"ם: פרעוש הוא הנוצר מהעפר, או הפרה ורבה, וחייב עליו. ורמשים שהוויתם מתוך פירות שהבאישו או מתוך גללים או בשר וקטניות, פטור עליהם.
⤶ סברת הרמב"ם: א. כיוון שנוצר מהעפר, נחשב כאילו נוצר מזכר ונקבה[12] (משנ"ב). ב. למרות שנוצר מהעפר יש בכוחו להוליד בלי זכר ונקבה ויש בו חיוב (ביה"ל).
◄רמב"ן: פרעוש הוא הנולד מזכר ונקבה, אבל הנוצר מהעפר אין בו חיוב. (כי לא ייתכן שיפרה וירבה).
☜ משנ"ב וביה"ל: רמשים שנתהוו מפירות מחוברים, או מעפר, חייב עליהם (כדברי הרמב"ם. כיוון שיש בכוח לפרות ולרבות (ביה"ל)). אך רמשים שנתהוו מגללים, פירות תלושים שהבאישו או זיעה, פטור עליהם (אך אסור, משום שדומה קצת לכינים, אך לא לגמרי[13]).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואין בו איסור מוקצה, כמו שהתירו חכמים לפנות קוץ ברה"ר (פחות פחות מד' אמות) או בכרמלית, משום נזק הרבים (רא"ש). ואעפ"כ שבפרעוש זה רק צער יחיד, וקוץ זה לצורך רבים. אפשר שכאן האיסור קל יותר ולכן גם לצורך יחיד מותר. ואפשר ששם התירו רק מפני רבים כי זה רק חשש, ואצלנו זה ודאי צער (למרות שהוא של יחיד) כנלע"ד.
- ↑ בטור ובבית יוסף הביאו כאן מחלוקת ראשונים מהו פרעוש ומהי כינה. לרבינו יוסף שחור (ברגות) היא כינה ולבן הוא פרעוש. לר"ת, רא"ש ורמב"ם השחור הוא פרעוש ולבן זו כינה. וכן פסק בשו"ע. (ולדעת הרמב"ן ורשב"א מותר לצוד ולהרוג את השחור, ופרעוש הוא מין רחש אחר הפרה ורבה (ועיין משנ"ב לו, שביאר שהשו"ע פסק לאסור, לאפוקי מדעתם)). ע"ש. והביא הב"י את דברי המרדכי שהיו רבנים שנמנעו מלצוד פרעוש גם במקום צער, אך זה רק מידת חסידות.
- ↑ וכן פסק בשש”כ (כה, ג).
- ↑ רש"י מנמק שמתחת לבגד הוא ניצוד ועומד, ורק על הבגד אסור כי אינו ניצוד.
- ↑
מוכח שמוצר לצוד כינה בשבת (כדין הריגתה). נראה לע"ד להוכיח מכך שהתירו התנאים למלול כינה ולא חששו משום צידה. וכן זה שהתירו לפלות בגדים בשבת מכינים (ורק משום פרעושים אסרו) ולא אסרו בגלל צידה. ונלע"ד שהסברא היא, כיוון שאין בה חשיבות מצד הרגיתה, כמו כן אין בה חשיבות מצד צידתה.
- ↑ לרמב"ם פרעוש נתהווה מהעפר ועם זאת פרה ורבה, כיוון שהוא יכול להוליד, ועיקר החיוב זה יכולת ההולדה. ועיין בכל זה לקמן.
- ↑ ומה שרב הונא פסק הלכה שמולל וזורק אפילו בחול, אין כוונתו שאסור בשבת, אלא שגם בחול יותר מכובד למלול ולא להרוג, הגם שמותר אפילו בשבת.
- ↑ הרא"ש כתב כך כיוון שהיה קשה לו איך האמוראים הרגו כינה בשבת כנגד התנאים שאסרו זאת (קושיא זו קשה רק לרא"ש אך לא לרש"י, כיוון שלדעת רש"י ב"ה התירו גם במפלה כליו), ולכן הוא חידש את החילוק בין הראש לבגדים.
- ↑ ואין זה משום בורר, או משום שהוא רק מנקה את ראשו ואינו בורר. או משום שזה לא נקרא בלשון בני אדם ברירה (ואז אינו נחשב לתערובת, לע"ד) (שש"כ (ג הערה ז)).
- ↑
ואין בזה מוקצה, משום שמאוסות בעיניו, והוי כגרף של רעי (פרי מגדים (משב"ז ח) ותהילה לדוד (ס"ק יא)).
- ↑
* ולעניין בדיקת כינים משיער ארוך של בנות, כתב להקל בזה בהליכות עולם (ד, עמוד כ, כה) כיוון שתלישת שיער ביד אסורה רק מדרבנן, והיא אינה מתכוונת לזה, ואפילו יהיה בזה פס"ר, הרי זה פסיק רישה בדרבנן דלא ניחא ליה. אך בשש"כ כתב לאסור בזה (יד, נט).
- ↑ ובביה"ל כתב שזה דוחק גדול.
- ↑ קיצור עיקרי דברי הביה"ל (ד"ה להרגה): המג"א כתב שתולעים הנוצרות מפירות מחוברים חייב עליהם, דמקרי שרץ גמור. והפרי מגדים סובר שאף בפירות מחוברים פטור (כשנוצרו לאחר העיפוש). והרחיב הביה"ל בביאור דעת הרמב"ם שאף אלו הנולדים מפירות יש בכוחם לפרות ולרבות (וכן אלו הנוצרים מהעפר), חוץ מאלו הנוצרים מעיפוש הפירות, שאינם פרים ורבים (ולכן ההורגם פטור). ולדעת הרמב"ן כל שאינו נוצר מזכר ונקבה אינו יכול לפרות ולרבות. למסקנה: פרי תלוש: למג"א פטור. לביה"ל: רק אם הוא מעופש. פרי מחובר: למג"א וביה"ל: חייב. לפרי מגדים: רק אם הוא מעופש.