פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | השוחט והמבשל לחולה בשבת[עריכה]
הגמרא בחולין (טו:) מביאה מחלוקת לגבי השוחט והמבשל לחולה בשבת: רבי יצחק בר אדא סובר שבשחיטה אסור לבריא, כיוון שהבהמה הייתה מוקצה מבעוד יום, והמבשל מותר לבריא כיוון שהיה אפשר לכוס את הבשר חי. רב פפא סובר שאם היה חולה מבעוד יום גם שוחט מותר, ואילו אם בישל דלעת שהייתה מחוברת בביה"ש, גם מבשל אסור.
רב דימי מנהרדעא פוסק ששוחט מותר לבריא כיוון שאין חשש שמא ירבה בשבילו והרי הוא שוחט בשביל החולה, והמבשל אסור כי יש חשש שירבה בשביל הבריא.
[תוספות, רא"ש ור"ן: הבריא יכול לאכול את הבשר השחוט חי ללא מליחה (משום שאסור למלוח בשבת). ☜ וכך פוסק שו"ע (וצריך הדחה מפני הדם שבעין (משנ"ב))].
הראשונים נחלקו בפסיקת ההלכה[1]:
◄ רש"י, ראב"ד ור"ן: מותר לבריא לאכול משחיטה שנעשתה לצורך חולה שחלה מערב שבת בלבד.
◄ רי"ף, רמב"ם, רא"ש, רמב"ן (רבו של הרשב"א), הרב המגיד: מותר לבריא לאכול משחיטה שנעשתה אף לחולה שחלה בשבת עצמה[2].
☜ כך פוסק שו"ע (שבשחיטה מותר בכל מקרה ובבישול אסור בכל מקרה, שמה ירבה).
רמ"א: דין שאר המלאכות כדין מבשל (שיש חשש שמא ירבה). ורק בשבת אסור להנות ממנה (אבל במוצאי שבת יכול להנות מיד, כי עשה בהיתר (משנ"ב)).
❖ בישל גוי עבור חולה[עריכה]
תוספות ור"ן: אף אם בישל גוי בשביל חולה אסור לבריא לאכול בשבת מהבשר.
☜ כך פוסק רמ"א.
⤶ במוצאי שבת נחלקו הפוסקים:
◄ רא"ה, רמ"א (יו"ד קיז, טז) גר"א ומשנ"ב כאן: מותר לכולם במוצאי שבת.
◄ ר"ן: מותר לחולה ואסור לבריא.
◄ רשב"א: אסור לחולה ולבריא במוצאי שבת (משום בישולי גויים).
☜ וכך פוסק משנ"ב (בסימן שכח, סעיף יט[3]).
⤶ לעניין הקדירה כתב המשנ"ב בסימן שכח (ס"ק סג) שאינה צריכה הכשר.
❖ הקוצץ פרי לחולה[עריכה]
אורחות חיים ורא"ה: הקוצץ פרי לחולה בשבת, אפילו שחלה מבעוד יום, אסור לבריא כיוון שהפרי גדל במחובר עוד (והוי נולד[4]).
☜ כך פוסק רמ"א.
⤶ כלומר, לא מועילה הכנה מראש (שכן החולה חלה כבר מערב שבת), כיוון שהפרי המשיך לגדול בשבת עצמה. ובפרי שאינו גדל עוד גם הרמ"א מודה להתיר. חולה שחלה בשבת ודאי שאסור משום מוקצה דמחובר (משנ"ב).
☜ מג"א וגר"א: האיסור שגדל בשבת בטל בהיתר, ומותר לבריא אם החולה חלה מבעוד יום.
❖ ריבוי בשיעורים (משנ"ב ס"ק יג)[עריכה]
כנ"ל הגמרא (חולין טו:) אסרה לבריא לאכול מבשר שבישלו בשביל חולה בשבת, שמא ירבה בשבילו.
☜ וכך פוסקים טור שו"ע.
הראשונים נחלקו באיזה אופן יש איסור מהתורה להרבות בשיעורים בשביל בריא:
◄ ר"ן: יש איסור תורה להרבות בשיעורים, ולכן מי שמכניס יותר חתיכות בשר לסיר בשביל הבריא, עובר באיסור תורה (וזה פירושו של החשש 'שמא ירבה בשבילו', ולא שיש חשש שיבשל בקדירה אחרת בשר בשביל החולה[5]).
☜ כך פוסק משנ"ב.
◄ רשב"א: יש איסור דרבנן בריבוי בשיעורים, ומי שעושה בפעולה אחת יותר כמות - אינו עובר באיסור תורה, אבל בשני קדירות יש איסור תורה (ופירוש 'שמא ירבה' הוא, שמא יבשל קדירה נוספת לצורך הבריא).
❖ הנאת חולה שאין בו סכנה מבישול לחולה מסוכן[עריכה]
◄ אגור בשם הרשב"א: אסור לחולה שאין בו סכנה להנות מבישול הנעשה לצורך חולה מסוכן, כיוון שאפשר לבשל לו על ידי גוי.
◄ בית יוסף בשם הרשב"א: אסור, כיוון שלפעמים אין גוי ויש חשש שמא יבואו להרבות בשבילו.
☜ שו"ע: אסור לחולה שאין בו סכנה לאכול ממה שבישלו לחולה מסוכן.
⤶ נפק"מ כשאין גוי[6]:
◄ גר"א: גם אם אין גוי אסור, שהרי החולה שאין בו סכנה הוא כבריא (כדעת הב"י).
◄ פרי מגדים: אם אין גוי מותר, שהרי אי אפשר על ידי גוי (כאגור).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ביאור המחלוקת. הראשונים נחלקו האם רב דימי חלק וחשש רק לשמא ירבה בשבילו אך למוקצה לא חשש גם בשוחט בשבת עצמה (רי"ף), או שמא רב דימי לא חולק בשחיטה כלל והוא דיבר רק על מבשל (רש"י ור"ן). ושורש המחלוקת: נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון האם יש מיגו דאיתקצאי, היינו: האם דבר שהיה אסור בכניסת שבת (והיה יכול להיות מותר בשבת, כמו נר קטן) והסתלק ממנו איסורו, האם נשאר אסור או לא. להלכה קיי"ל (רעט, א) כרבי יהודה שאסור. אלא שרק אם דחה בידיים (כמו נר) אסור, אבל אם לא דחה בידיים קיי"ל שמותר (שי, ב). הבית יוסף מבאר שנחלקו הראשונים האם בהמה נחשבת כמי שדחאה בידיים או לא. לדעת רש"י בהמה נחשבת שדחאה בידיים ואסורה, ולדעת הרי"ף בהמה לא נחשבת שדחאה ומותרת. וכך מבאר המשנ"ב. אפשרות נוספת: הבית יוסף מביא (וכך נראה מדברי הרז"ה והר"ן) שלכו"ע בהמה אינה נחשבת שדחאה בידיים, אלא שהראשונים חולקים האם דבר שלא עשוי להיות מותר (כמו נר גדול) ולא דחה אותו בידיים (בהמה) מותר או אסור: לדעת רש"י אסור, ולכן בהמה אסורה (אם לא היה חולה מערב שבת), ולדעת הרי"ף רבי שמעון מתיר אם לא דחה בידיים ולכן בהמה מותרת (כיוון שקיי"ל כרבי שמעון בדבר שלא דחאו בידיים).
- ↑ עיין בהערה הקודמת. ומקשה הבית יוסף, הרי הגמרא בביצה אומרת שפירות שקטף גוי בשבת עצמה אסורים באכילה, ולכאורה מדוע שונה דין הפירות מדין הבהמה. הבית יוסף מבאר: א. פירות זה דבר שקל לקטוף, ולכן אם לא קטף מבעוד יום גילה בדעתו שאינו רוצה בהם והוי כדחאה בידיים. ב. אפשר שהגמרא אסרה בפירות משום מוקצה רק לרבי יהודה שיש לו מוקצה, אבל לרבי שמעון שאין מוקצה, טעם האיסור הוא שמא יעלה ויתלוש, ולא שייך בבהמה. (אמנם אין זה מסתדר לדעת הרא"ש שכתב שפירות אסורים כי הקצה דעתו מהם). וכעין זה ביאר המגן אברהם (ס"ק ב). ג. רבי שמעון סובר שבעלי חיים שמתו בשבת מותרים באכילה כי דעתו עליהם שמא ימותו, והוא הדין בעלי חיים ששחטם בשבת. (ולא כתב מדוע לא נאמר כך גם בפירות. ואפשר שזה מתקשר לתירוצים הקודמים שטעם האיסור בפירות הוא שמא יעלה ויתלוש או שדחה בידיים ולא שייך לומר שדעתו עליהם וצ"ב).
- ↑ וכן פסקו רוב האחרונים להלכה (עיין לוית חן (מב) וכף החיים (לא)). ועיין בסימן שכח במה שהבאנו ביישוב הסתירה בדברי המשנ"ב.
- ↑ וכותב התוספות (ביצה ב. ד"ה קא סלקא) שבנולד גמור גם רבי שמעון מודה שאסור (למרות שבנולד בשבת קיי"ל כרבי שמעון שמותר כדאיתא שם בגמרא).
- ↑ ויש להקשות אם כך, מדוע לא גזרו גם בשוחט שמא ירבה, שהרי יש חשש שמא ישחט בהמה גדולה יותר, כמו שחששו שיבשל יותר חתיכות. ובאמת בשו"ת הר צבי (או"ח קעז) כתב שאין הבדל בין בהמה קטנה לגדולה בחומרת האיסור. ויש אחרונים (עיין כף החיים, שכח ס"ק פז) שפסקו שיש הבדל, וצ"ע כיצד יישבו את החשש כאן.
- ↑ כנלע"ד מלשון השער הציון והפרי מגדים.