פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכה ב


סעיף ב | אם מוציא לכרמלית[עריכה]

אור זרוע: אם חל יד' ניסן בשבת, מותר לתת לגוי חמץ בידיים כדי שיוציאו מהבית כיוון שבימינו אין רה"ר מהתורה. וכן הקילו לשלוח לגוי חולה שרצה ממאכל היהודי. ועוד הקלו אם יש בזה משום דרכי שלום או כשהגוי אלים (הגהות מימוניות בשם האור זרוע).

⤶ בית יוסף (בהסבר דעתו ובדעת תוספות): האור זרוע התיר לתת לגוי רק במקום צורך או כשהגוי אלים. אבל בסתמא אסור אפילו בכרמלית.

☜ שו"ע: מותר לתת לגוי חפץ אם יש בזה משום דרכי שלום או כשהגוי אלים.

רמ"א (בשם המרדכי): וכן במקום מצווה.

⤶ למרות שבאופן עקרוני אסור לתת לגוי חפצים כשידוע שהוא יוציא אותם לרה"ר, כיוון שלהרבה פוסקים אין רה"ר היום[1], אפשר להקל בזה במקום מצווה או אלימות הגוי (משנ"ב).

  1. אף במקום מצווה ובכרמלית צריך להזהר שלא לתת לגוי בידיים את החפץ, אלא ייקח מעצמו (משנ"ב) (והאליה רבה מקל גם בזה. אלא שכיוון שאפשר כך, צריך להחמיר).

  2. אין להקל לשלוח לגוי מאכל משום דרכי שלום (אם הגוי אינו חולה) שהרי אפשר לשלוח לגוי שיבוא לקחת. ורק כאשר הגוי חלה מותר, שכן הם יודעים שמותר לחלל שבת בשביל חולה יהודי (שער הציון).


הערות שוליים[עריכה]

  1. למרות שלחלק מהפוסקים יש גם בימינו רה"ר מהתורה, סומכים על המקילים לעניין אמירה לגוי, ובפרט כשלא נותן לו בידיו אלא רק מניח לפניו (ועיין בסימן שז שהקלו לעניין אמירה לגוי בטלטול בחצר שאינה מעורבת (או כרמלית) במקום מצווה). (שער הציון). ויש חולקים וסוברים שגם למ"ד שיש רה"ר מהתורה בימינו, התירו מפני דרכי שלום (כף החיים (טז)).