פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט יד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לט יד

סעיף יד[עריכה]

חייב עצמו לשנים בקנין, ואמר לעדים שיכתבו ויתנו בידו, וכן עשו, ומסר החייב השטר לאחד מהם, אף על פי שלא ידע האחר מזו המסירה, ואפילו מת ולא ידע, זכה בחלקו, ויגבוהו היתומים (בעה"ת בשם רנב"מ).

הש"ך חולק על השו"ע וכותב שהרנב"מ כתב כן דוקא במקרה שלא אמר לעדים כלום והם מסרו לאחד מהם, אך כשמסרו למתחייב והוא מסר להם, הוא מתחייב רק לזה שמסר לו. וסיים הש"ך שאולי השו"ע עוסק במסר לו במפורש כדי שיזכה עבור חברו. הנתיבות כתב שגם לדעת השו"ע (שבאופן פשוט סובר שחייב גם במוסר סתם) זה דוקא בשטרי אקנייתא, שעקרונית חלים מיד אמנם בגלל שביקש מהעדים שיחזירו לו את השטר ודאי כוונתו שיחול רק בעת שיצא השטר מידו (ואז יחול למפרע), ואז מספיק שיגיע לאחד מהם, אמנם בשטרות ללא קנין החלים רק על ידי קבלת השטר צריך שיגיע לידי שניהם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.