פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עא א

סעיף א[עריכה]

התנה המלוה עם הלוה שיהא נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו, הרי זה נוטל בלא שבועה^א אעפ"י שטען שפרעו (רמב"ם), אפילו היא מלוה על פה (מ"מ). הגה: ודוקא בדאיכא עדים שהאמינו עליו, אבל אי ליכא עדים, והלוה אומר שהאמינו ופרעו, נאמן במיגו^ב. ועיין לעיל סי' ס"ט סעיף ב'. אבל אם הביא עדים שפרעו, אינו נוטל כלום^ג. ואם התנה עמו שיהא המלוה נאמן כשני עדים, אף על פי שהביא עדים שפרעו, הרי זה גובה ממנו בלא שבועה, ואפילו הביא מאה עדים שפרעו בפניהם, שהשנים כמאה^ד. הגה: ואפילו היה ללוה מיגו, והיה אפשר למיפטר עצמו בטענה אחרת, לא מהימנינן ליה במיגו נגד הנאמנות שהאמין עליו^ב (ב"י בשם הרשב"א). אבל אם אמר לו: הרי אתה נאמן עלי כשלשה, הואיל וירד למנין, אם פרעו בפני ארבעה הרי זה פרוע (שבועות מב,א).

א. בלא שבועה: סמ"ע – במלווה בשטר הטעם שנאמן בלא שבועה פשוט, כיוון שגם ללא הנאמנות היה נאמן בשבועה וא"כ ודאי הנאמנות באה לפוטרו משבועה, אולם במלווה ע"פ קשה מה הטעם וכן יש לכך סתירה מסע' כא לגבי מלווה שהאמין ללווה. ותירץ שכשלווה מאמין המלווה אנן סהדי שרצה לפוטרו גם משבועה מכיוון שמה לו ולצרה זו לתת מעותיו ולהכניס נפשו בשבועה, אמנם מלווה המאמין לווה זה נגד הסברא ולכן יד הלווה על התחתונה.

ב. מיגו נגד נאמנות: שו"ת רשב"א,רמ"א: במקרה הראשון כתבו שנאמן במיגו ובמקרה השני כתבו שלא.

סמ"ע: בתחילה כתב שהחילוק הוא, שבמקרה הראשון מדובר על מיגו בעיקר הנאמנות ואז נאמן ואילו במקרה השני יש לו מיגו שאינו בעיקר הנאמנות, ואח"כ חזר וכתב שדוקא כשמאמינו כשני עדים לא מועיל מיגו שאינו בעיקר הנאמנות אבל במאמינו סתם מועיל, וא"כ במקרה הראשון כיוון שמדובר במאמינו סתם אפי' אם היה מדובר במיגו שאינו בעיקר הנאמנות היה מועיל, ואילו במקרה השני מדובר בנאמנות כשני עדים ולכן אינו נאמן (במיגו רגיל, אך משמע שמיגו בעיקר הנאמנות היה מועיל גם כאן. אולם הנתיבות הבין בדבריו שאפי' מיגו בעיקר הנאמנות לא מועיל).

מהרי"ט,ש"ך,נתיבות: כחילוק הראשון של הסמ"ע, שבמקרה הראשון מדובר על מיגו בעיקר הנאמנות ובשני על מיגו שאינו בעיקר הנאמנות, ובשני המקרים אין חילוק בין מאמינו בסתם למאמינו כשני עדים.

סמ"ע: גם העיטור שחלק בסימן סט וסבר שאינו נאמן במיגו במקרה שיש שטר לא מקויים עם נאמנות, מודה כאן, ודוקא שם אינו נאמן לומר שפרע כיוון שאם היה פורע היה לו לקחת השטר שמא יקיים המלווה את השטר.

ג. עד אחד נגד נאמנות סתם:

ראב"ד,רמב"ן,ש"ך בשו"ע: נאמן לחייב שבועה.

ר"ח,רא"ש^[1],סמ"ע בשו"ע: אינו נאמן אפילו לחייב שבועה. בכתובות פה,א מסופר שלאחר שרבא הפך שבועה אשכנגדה על סמך דברי אשתו שבעלת הדין חשודה, אמר רב פפא השתא דאמור רבנן קים לי בגווה מילתא היא מרענא שטרא ע"פ אבא מרי בני. ונחלקו הראשונים מה המשמעות של "מרענא שטרא", ור"ח מפרש שמחייבים שבועה את המלווה, ונפק"מ לשטר שיש בו נאמנות שבד"כ מועילה כנגד ע"א ואינו מחייב שבועה, משא"כ בשטר שהורע. הסמ"ע דייק שכן דעת השו"ע מכך שנקט דוקא "הביא עדים", והש"ך דחה שהשו"ע רצה לומר שעדים פוטרים לגמרי משא"כ בע"א שהשני נוטל אלא שצריך להישבע.

ד. עדים נגד נאמנות כבי תרי: גמ',שו"ע: אינם נאמנים.

ש"ך: דוקא כשהמלווה טוען סיטראי, אך אם טוען להד"ם אינו נאמן, כיוון שאמנם נאמן לענין הפרעון אך לא לענין אחר, ולכן יכול הלווה לפרוע כעת בפני בי"ד ואז לתובעו ע"י העדים ע"כ שבעבר נתן לו כסף, וע"כ הם יהיו נאמנים כיוון שכעת אלו כבר לא מעות הפרעון, ואפוכי מטרתא למה לי. עיין בסיכום לעיל סימן ע,ד, שהש"ך כתב כן בשם הראב"ד. מהשו"ע משמע בפשטות שחולק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]