פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה כד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עה כד

סעיף כד[עריכה]

האומר לחבירו: מנה לי בידך, והלוה אומר: אין לך בידי כלום, או: פרעתיך, ואמר התובע: השבע לי היסת, והשיב הנתבע: הלא יש לך שטר עלי ואתה רוצה להשביעני תחלה ואחר כך תוציא השטר הפרוע ותגבה בו, אומרים לו: הבא השטר; ואם אמר התובע: לא היה לי שטר מעולם, או: היה לי שטר ואבד, אומרים למלוה: בטל כל שטר שיש לך עליו קודם לזמן הזה ואחר כך תשביעהו היסת או תחרים סתם ואחר כך צא ובקש השטר (רמב"ם).

הגאונים למדו דין זה מהנאמר בב"מ לד,ב שהמלווה נשבע תחילה שמא ישבע הלווה ויוציא הלה את הפקדון. רש"י שם והסמ"ע פז,סקצ"ה נימקו שמא יתברר הדבר הפך שבועתו ונמצאת שבועתו שבועת שקר. התוס' והש"ך נימקו שלא תהיה שבועה לבטלה, ודחו טעמו של רש"י שאדרבה הדבר יגרום לו לדקדק בשבועתו, וכי עבדינן תקנה לרמאי?!

בשארית יוסף כתב שדוקא אם מתחילה אינו מזכיר את ענין השטר אנו חושדים שהוא מערים ואומרים לו לבטל השטר, אך אם מתחילה אומר שיש לו שטר שאבד איננו דורשים שיבטלו, ובכך מיישב את סימן פז,לא, אמנם הב"ח, הסמ"ע והש"ך כותבים שאין חילוק, ושם פשוט מדובר שהנתבע לא ביקש ממנו לבטל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.