פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא ח

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פא ח

סעיף ח[עריכה]

אמר בפני שנים: הריני מודה לפניכם שיש לפלוני אצלי מנה, ואמר כן דרך הודאה גמורה ולא דרך שיחה, אעפ"י שלא אמר: אתם עדי, ואע"פ שאין התובע עמוא, הרי זה עדות גמורה, ומשלם על פיהםב (רמב"ם).

דרך הודאה: רמב"ם,שו"ע: הוי כאתם עדי, שאינו יכול לטעון השטאה והשבעה. הכס"מ מביא את המקור לכך – נאמר במשנה: "לא אמרו כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז". והגמ' אומרת ע"כ דמסייע ליה לרב יהודה, דאמר: צריך שיאמר אתם עדי. משמע שדרך הודאה הוי כאמירת אתם עדי. וכן נאמר בירושלמי: "אם היה מתכוון למסור לו עדות, עדותו מתקיימת".

רא"ש: לא הוי כאתם עדי.

פי' דרך הודאה: הסמ"ג ביאר שקיבצם לצורך עדות ואמר בפניהם דרך הודאה. ובמהר"ם אלשיך ובמבי"ט כתבו שאם אמר לשון "מודה אני" הוי דרך הודאה, אף כשלא קיבצם במיוחד. הש"ך הביא דבריהם ולא ציין במפורש שהם חלוקים, אך בפשטות נראה שהם חלוקים.

טענת השבעה כשאמר "אתם עדי" אך ההודאה לא היתה בפני התובע:

מרדכי,טור: אפשר לטעון, כיוון שלא הודה בפני התובע.

ש"ך: אי אפשר. אע"פ שלפי הרמב"ם והשו"ע בסע' יד, כשהודה שלא בפני התובע יכול לטעון טענת השבעה, גם אם הודה דרך הודאה גמורה, מ"מ באתם עדי אינו יכול שכן מהרמב"ם והשו"ע כאן שכתבו שאם אמר דרך הודאה גמורה, אע"פ שלא אמר אתם עדי, הוי עדות גמורה, משמע שאמירת אתם עדי עדיפה מדרך הודאה, וכן עיקר, כי בש"ס משמע בכל מקום שאין כלום לאחר אתם עדי.

עיין עוד בסע' טו.

א. הש"ך מקשה - משמע מהשו"ע שכשההודאה לא היתה דרך הודאה גמורה, יכול לטעון משטה, אע"פ שלא הודה בפני התובע, והרי בסע' ה פסק השו"ע שאינו יכול. ועונה, שנקט "אע"פ שאין התובע עימו" כדי לומר שכאן אין חילוק כמו בהשבעה ששם כשאין התובע עימו זה מהווה סיבה לאפשר לטעון, אך לענין השטאה אכן אינו יכול, ואדרבה זה מהווה סיבה למנוע את היכולת לטעון. בדעת הרמב"ם עצמו, שהוא המקור לדברים אלו, סובר הש"ך שאפשר לטעון השטאה גם כשהודה שלא בפני התובע – עיין לעיל בסיכום על סעיף ה.

ב. ומ"מ כשאין התובע עימו, שייכת טענת השבעה, כמבואר בסע' יד שלדעת הרמב"ם והשו"ע טענת השבעה שייכת גם כשהודה בדרך הודאה גמורה (סמ"ע).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.