פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פט ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
בעל הבית אומר: שתים קצצתי לך, והשכיר אומר: שלשה קצצת לי, המוציא מחבירו עליו הראיה (שבועות מו,א); ואם לא הביא ראיה, אע"פ שכבר נתן לו שתים או שאמר ליה: הילך, הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץא (רמב"ם). בד"א, כששכרו בעדים, ולא ידעו כמה פסק לו, ותבעו בזמנו. אבל אם שכרו שלא בעדים, או שתבעו אחר זמנו, ישבע בעל הבית, היסת (רמב"ם).
א. כופר הכל: גמרא: א"ר ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו, אומן אומר שתים קצצת לי, והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת, מי נשבע? אמר להן: בזו ישבע בעל הבית ויפסיד אומן, קציצה ודאי מידכר דכירי אינשי. איני? והא תני רבה בר שמואל: קצץ - המע"ה, ואי לא מייתי ראיה - פקע, אמאי? ישבע בעל הבית ויפסיד אומן! אמר רב נחמן: לצדדין קתני, או מביא ראיה ויטול, או ישבע בעל הבית ויפסיד אומן. מיתיבי: הנותן טליתו לאומן, אומן אומר קצצת לי שתים, והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת, כל זמן שטלית ביד אומן - על בעה"ב להביא ראיה, נתנה לו, בזמנו - נשבע ונוטל, עבר זמנו - המע"ה.
רמב"ם,רא"ש,שו"ע: הדיון של הגמ' הוא גם לגבי כופר הכל (כגון שכבר פרע את מה שמודה שקצץ), וא"כ למסקנה בקציצה, חז"ל תקנו שבעה"ב שכופר הכל ישבע ויפטר. כך מוכח מקושיית הגמ' מהברייתא האומרת שאם קצץ המע"ה, כי אם הגמ' עוסקת במו"ב, לא מובן כיצד היתה לה הו"א שיפטר ללא שבועה.
רי"ף,ש"ך: הדיון הוא רק לגבי מו"ב, אך בכופר הכל לא תקנו שום שבועה, ובעה"ב פטור לגמרי (ונשבע היסת). הרמב"ן והש"ך יישבו, שההו"א היתה שבעה"ב טרוד ואינו זוכר אפי' הקציצה ולכן א"א להשביעו אפי' כשמו"ב, ומאידך לא נותנים לאומן להישבע וליטול, כיוון שכאן שנחלקו רק על הקציצה ודאי קיבל כדי חייו, ולא תקנו לו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.