פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלב ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקחא, מחזירו אפי' לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. (רמב"ם,רי"ף,רא"ש). אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, ה"ז מחל ואינו יכול להחזירב. (רמב"ם).
א. דבר שאפשר להבחינו: מ"מ,ב"י,סמ"ע - דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכול לטעמו ולא הקפיד לטעום, אינו חוזר.
ב. נשתמש אחר שראה המום: מ"מ - המקור לרמב"ם הוא מכתובות עה,ב: המקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין, אמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו יפה.
עם הארץ: ארחות משפט: מסתפק בעם הארץ שאינו יודע שאם רוצה להחזיר אסור לו להשתמש בינתיים, ומשתמש וצווח שאינו מוחל, אם גם כאן נאמר שמאחר והשתמש אינו יכול להחזיר.
פת"ש: גם הוא לא יכול להחזיר, לפי שלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורים.
השתמש מכורח הכרח: ארחות משפט: מסתפק בקונה סוס ובאמצע הדרך ראה בו מום, אם כאן יכול להחזיר בגלל שרק מגודל ההכרח המשיך להשתמש בו.
פת"ש: יכול לחזור.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.