פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצ טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז[עריכה]
כשיגדילו היתומים, נותן להם ממון מורישן, ואינו צריך לעשות להם חשבונות מה שהכניס והוציא, אלא אומר להם: זה הנשאר, ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלם כלום (כדעת רשב"ג בגיטין נב,א). במה דברים אמורים, כשמינוהו בית דין. אבל אפוטרופוס שמינהו אבי היתומים, וכן שאר המורישן, אין נשבע על טענת ספק (כדעת אבא שאול שםא). הגה: וי"א דהואיל ואינו נשבע, צריך ליתן חשבון, במינהו אבי יתומים (מרדכי פרק הנזקין בשם העיטור), והכי יש לנהוג (מהר"ם פאדוואה סימן ל"ח). ומחרימין חרם סתם על מי שלקח משל יתומים (ב"י בשם הרשב"א). ראובן שאומר שיש לו בידו מעות של שמעון, ואומר שציוהו לתת לבניו, אם רוצה לתת לכל בניו בשוה אינן יכולין להשביעו, דהוה ליה כאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים. אבל אם רוצה ליתן לקצתן ולא לכולן, אם כן לפי דבריו אינו אפוטרופוס עליהן, ויכולין להשביעו שלא עכב כלום לעצמו. ואם הם קטנים, ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ומשביעין אותו (מרדכי פרק הנזקין). אבל נשבע על טענת ודאיב (רי"ף,רא"ש,רמב"ם). וכן אם אבד שום דבר מנכסי היתומים, נשבע שבועת השומרים (רמ"ה). ואם יש לאפוטרופוס חלק בריוח, אפילו מינהו אבי היתומים, נשבע אפילו על טענת ספקג (רמ"ה).
א. סברת אבא שאול היא, שכשבי"ד ממנים אותו יש לו הנאה מכך שיוצא עליו שם של נאמן שבי"ד סומכים עליו, ולכן לא ימנע מכך למרות השבועה, אך כשממנה אותו האב, אם נצריך שבועה, אף אחד לא יסכים להתמנות.
ב. כלומר - אם יגדלו היתומים ואז יטענו ברי.
ג. ב"י - כיון שאם יש לו רווח, ודאי לא ימנע מלהתמנות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.