פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אין השואל רשאי להשאיל, אפילו שאל ספר תורהא, שעושה מצוה בשאלתו, אינו רשאי להשאיל לאחריםב. (ב"מ כט,ב); ואם השאיל לאחרים, אפילו נתקלקל מחמת המלאכה ששאלו בשבילה, חייב, אלא אם כן יש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היה בידוג, כמו שנתבאר בסימן רצ"א סעיף כ"ו. הגה: מיהו דבר שאי אפשר להבריח ולכפור בו, כגון בית או ספינה, מותר להשאילד (תשובות רשב"א אלף נ"ג, ואלף קמ"ה). וע"ל סימן שט"ז.
א. השואל ספר תורה: מהשו"ע: משמע שנחשב שואל, ולכן נקט שממ"מ.
שו"ת מוהר"ם: נחשב שואל.
שו"ת הר"ן: נחשב שוכר, כיון שהמשאיל עושה בכך מצוה ומרויח פרוטה דרב יוסף.
קצות: את מוהר"ם אפשר ליישב שפסק כרבה לגבי פרוטה דרב יוסף, אך על השו"ע קשה. ומציע דרך לדחות את הדיוק מהשו"ע.
נתיבות סי' עב סקי"ז: הר"ן עסק בגוונא שיש ביד המשאיל משכון, אחרת הוי שואל.
ב. ש"ך - מסתבר שרשאי להשאיל אף לאדם שהמשאיל רגיל להפקיד בידו, גם אם אינו רגיל להשאיל לו, ולא יכול המפקיד לומר שסומך עליו רק בפקדון (שצריך גם לפשוע בשמירה וגם להישבע לשקר כדי להיפטר שלא כדין).
ג. ריטב"א,ב"י,ש"ך - ש"ח או ש"ש שהשכיר או השאיל חייב בכל מקרה אף באונסין כדין שולח יד.
ד. שו"ת הרשב"א: מותר לשואל להשאיל דבר שאינו עשוי להבריח כגון בית או ספינה מפני שדרך הבעלים להישאל או להישכר עימה. ראיה - בב"מ עט,ב נאמר שהשוכר ספינה יכול לפרקה בחצי הדרך ולהביא שוכר חדש תחתיו, וה"ה בשואל כמו שמצאנו בכתובות לד,ב שהיתומים יכולים להשתמש בפרה ששאל אביהם במשך כל ימי שאילתה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.