פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפא א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפא א

סעיף א – רחיצה לאבל[עריכה]

מועד קטן טו ע"ב[עריכה]

אָבֵל אסור ברחיצה דכתיב: "ואל תסוכי שמן", ורחיצה בכלל סיכה.

תענית יג ע"ב[עריכה]

והלכתא: אָבֵל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין ובין בצונן כל שבעה. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין - אסור, בצונן - מותר. אבל לסוך - אפילו כל שהוא אסור. ואם לעבר את הזוהמא - מותר.

  • וכ"פ השו"ע: "רחיצה כיצד? אסור לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן; אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין[1]אסור; בצונן – מותר. ואם היה מלוכלך מטיט וצואה – רוחץ כדרכו ואינו חושש". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב, הלכ' רחיצה סע' ה, עמ' קסד).

רחיצה אחר שבעה[עריכה]

  • כתב הרמ"א: "וכל זה מדינא אינו אסור רק ז', אבל אח"כ מותר ברחיצה, אלא שנהגו האידנא לאסור (כל)[2] רחיצה כל ל' יום, ואפי' לחוף הראש אסור (לקמן סי' שצ ובאו"ז), ואין לשנות המנהג, כי מנהג קדום הוא ונתייסד ע"פ ותיקין".

  • וכתב הט"ז (ס"ק א) שלדעת האור זרוע הטעם שאסור לאבל לרחוץ הוא שמא יסרק ראשו. ומכיוון שאנו מתירים לסרק את הראש (כפי שיתבאר לקמן - סי' שצ סע' ו) יהיה מותר גם לרחוץ. אך לדעת הרש"ל הטעם שאסור לרחוץ הוא שמא יבוא להסתפר[3], וטעם זה שייך כל 30 יום[4].

  • והחזו"ע (אבלות ח"ב, הלכות רחיצה הלכה ה, עמ' קסד) כתב שמנהג הספרדים להקל לרחוץ אחר השבעה.

  • ונראה לענ"ד שבזמנינו, אף ליוצאי אשכנז יש להקל בזה מכמה סיבות, כמפורט בהערה.[5]

טבילת עזרא לאבל בתוך שבעה[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות רחיצה הע' א, עמ' קנט) ע"פ הנוב"י: "הדבר פשוט שמכיון שאסור מן הדין לאבל לרחוף גופו אפילו בצונן - אין שום היתר לאבל תוך שבעה שהוא בעל קרי לטבול טבילת עזרא".

נטילת ידיים לאבל בתוך שבעה[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות רחיצה הל' ב עמ' קנט) שמותר ליטול ידיו כהרגלו עד סוף כף היד, בין כשקם משנתו ובין כשנכנס לבית הכיסא, שנוטל רק כדי להעביר רוח רעה מעל ידיו.

  • עוד כתב החזו"ע (ח"ב הלכות רחיצה הל' ג, עמ' קס) שאף לכהן שהוא אבל מותר ליטול ידיו כהרגלו לצורך נשיאת כפים.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכתב בספר תפארת למשה (הובא בפת"ש ס"ק א) שיש להחמיר אף במים פושרים שחיממו אותם באש והופשרו, משום שלא פלוג חכמים, וכן משום שאין דרך לרחוץ במים רותחים וכשאסרו רחיצה בחמין הכוונה גם בפושרים.

  2. וכתב הש"ך (ס"ק א) שיש להסיר את המילה "כל", משום שאף לדידן רחיצה בצונן מותרת. אך הדגמ"ר (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב על הש"ך, שכל מה שמותר זה רק רחיצת פניו ידיו רגליו, אבל כל גופו גם בצונן אסור, כל שלושים יום. ובשו"ת תשואת חן (סי' לא, הובא בפת"ש ס"ק ב) הסיק שירא שמים יחמיר שלא לרחוץ כל גופו אף בצונן, אבל בשאר אנשים יש להקל כשיש בזה מצווה כגון לכבוד שבת, אבל ברחיצה לתענוג בנהרות יש לאסור לכולם.

  3. וביאר הט"ז (ס"ק א) שאע"פ שבחוה"מ גם אסור להסתפר, לא גזרו בו איסור רחיצה כיון שהאיסור להסתפר בחול המועד מוטל על הרבים ולכן אנשים מזכירים אחד לשני, מה שאין כן באבל שהאיסור מוטל על היחיד ויש חשש שישכח ויסתפר.

  4. והקשה הפת"ש (ס"ק ב) על טעמו של הרש"ל, אם הטעם של איסור רחיצה הוא מדין גילוח, מדוע כשהוא אבל על הוריו לא נאסר להתרחץ אף לאחר שלושים יום, עד שיגערו בו חבריו, כפי שנאסר בגילוח (כדלקמן סי' שצ סע' ד).

  5. הטעמים שנראה שהיום ניתן להקל בזה הם:

    לדעת האור זרוע שאסר רחיצה משום סירוק, אנו שמקילים בסירוק יכולים להקל.

    נראה שכו"ע היום נחשבים כאיסטניס לעניין רחיצה 30 יום, ובאיסטניס הקלנו (כדלקמן סע' ג).

    יש בזה איסור של "כבוד הבריות" ומי שאינו רוחץ הוא חב לאחריני.

    עלול להיות בכך בעיה של "חילול ה'" שריח גופו של אדם עשוי לפגוע בסובב. וניתן לומר שבחשש חילול ה' מקילים (קל וחומר מעטיפת הראש שכתבו ראשוני אשכנז להקל בו מצד חילול ה', אע"פ שהוא מדינא דגמרא).