פרשני:תנ"ך:שיר השירים ה ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
{ב} אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל | דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי-לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא-טָ֔ל קְוֻּצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה:
אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי. ארבעה לשונות חיבה.
תמתי. עניין שלמות.
נמלא טל. נתמלא טל.
קוצותי. קצוות השער.
רסיסי. עניין זילוף ונטיפה.
לפי רש"י: מדובר על תקופת הבית הראשון.
אני ישנה. כשהייתי שלוה בבית ראשון נואשתי מלעבוד את הקב"ה, כישנה ונרדמת.
ולבי ער. זה הקב"ה, שהוא ער לשמרני.
קול דודי דופק. ה' משרה שכינתו על הנביאים ומזהיר את עמו על ידם.
פתחי לי. אל תגרמו לי שאסתלק.
לפי המצודות: הרעיה (כנס"י) חוזרת ומסבירה את סיבת אריכות הגלות.
אני ישנה ולבי ער. מדובר על התקופה בה הגלות לא הייתה גמורה, שעדיין אין הרעיה ישנה לגמרי אלא עדיין חצי ערה (לפי המצודות זו גלות בבל), והרעיה שמעה את דודה דופק על הדלת ומבקש להכנס, ויש לו צער לעמוד בחוץ.