קידושי כסף

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

האיש נותן לאשה כסף וכך הוא מקדשה (הסוגיות בקידושין דפים ב-ח).

בערך זה נדון בקידושי כסף בפרט. בכלל דין קידושין ע"ע קידושין.

דינים דומים: קניין כסף[1] - הרמב"ם מחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד) או מלווה (מכירה יא-י) - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא).

מקור וטעם[edit]

מקורו מהפסוק באמה עבריה (שמות כא-יא) "ויצאה חינם אין כסף" - אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר (בקידושין) (קידושין ג:), או מהפסוק (דברים כד-א) "כי יקח איש אשה" (קידושין ד:).

אמנם רבותיו של רש"י סוברים שקידושי כסף דרבנן, משום שאינם כתובים בפירוש בתורה (וכן כתב רבנו גרשום בבא בתרא מח: ד"ה התינח), ורש"י הקשה עליהם ודחה את דבריהם (רש"י גיטין לג. ד"ה בעילת זנות. וכמו כן הרשב"ם בבא בתרא מח: (ד"ה תינח) הביא שיש מי שפירש שקידושי כסף דרבנן, ודחה את דבריו). וכן הרמב"ם נקט "ובכסף מדברי סופרים" (אישות א-ב), אך כל נושאי כליו (מגיד משנה, כסף משנה, לחם משנה, משנה למלך) ביארו שגם הוא סובר שקידושי כסף מדאורייתא, אלא שכיוון שאינם מפורשים בתורה קורא להם בשם זה.

מהפסוק "ויצאה חינם" לומדים גם שהאב זכאי בקידושי בתו. ולולא פסוק זה הו"א שמקדשה בנתינה לבד ואין צריך אפילו כסף (שיטה מקובצת כתובות מו: ד"ה השתא (בלשון "שמא")).

המקור שמתקדשת בכסף לבד בלי ביאה, לירושלמי (ריש קידושין) הוא מהפסוק "ויצאה חינם אין כסף". אך רש"י (קידושין ט: ד"ה הואיל) כתב שלאחר שלמדנו שביאה מועילה לבד בלי כסף (מהפסוק "בעולת בעל"), אנו יודעים ממילא שגם כסף מועיל בלי ביאה.

טעמו - נחלקו הפוסקים והאחרונים האם קידושי כסף הם קניין (מעשה נתינה) (ט"ז חו"מ קצ-א), או פירעון כנגד האשה (וכמו שנחלקו בקניין כסף) (אבני מילואים כט-ב. דנו בשאלה זו קובץ שיעורים קידושין כג, תורת הקניינים ח"א עמוד סג).

פרטי הדין[edit]

באופן הקניין חוקרים בין שלושה צדדים[2]:

  1. חלים ע"י נתינת האיש (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ג (ד"ה ועכ"פ) בדעת הרמב"ן).
  2. ע"י קבלת האשה (פרי משה קניינים סג-א. דרכי משה דרכי הקניינים ח-ג (ד"ה ועכ"פ) בדעת רש"י תוס' ורמב"ם).
  3. נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") (הגר"ש שקאפ קידושין ב סובר כך בין בקניינים ובין בקידושין, אך האפיקי ים ח"א טז סובר זאת רק בקניינים, אך בקידושין סובר שנתינת הכסף עצמה מחילה את הקניין, ולא החוב שנוצר מהנתינה. במחלוקתם דן שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד ח).

זמן הקניין - האשה קונה את הכסף, ורגע לאחר מכן הקידושין חלים (ולא באותו הרגע) (תורת הקניינים ח"א עמוד תקב).

שיעור הכסף לקידושין הוא פרוטה (קידושין ב. לדעת בית הלל במשנה). ויש לכך שני טעמים:

  1. פחות מפרוטה אינו נחשב ממון כלל,
  2. השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני) (קהילות יעקב קידושין ב (ד"ה והנראה) הביא את שני הטעמים. והוסיף (בד"ה אכן) שזו שיטת הרשב"א, אך לרמב"ן יש רק את הטעם שאינו ממון).

שווה כסף מועיל (משנה ריש קידוש�ן). ונחלקו הראשונים במקור לזה: תוס' (שם ד"ה בפרוטה) כתבו שנלמד בכלל ופרט וכלל, אך הריטב"א (שם) כתב שנלמד מסברא (והמהרש"א שם תמה גם על תוס' למה לא לומדים זאת מסברא).

המקדש בשטר חוב של אחרים, חקר ר' שמואל האם הוא מקדש בכסף שבשטר (כאילו נתן לה את הכסף אע"פ שעדיין לא בא לידה), או בזכות של הכסף, שהחוב הוא דבר השווה ממון לימכר בשוק (מקדש בשווה כסף ולא בכסף) (חידושי ר' שמואל קידושין ה-ה (עמוד קלד)).

קידושין בקרקע (מדין שווה כסף) נחלקו בהם הראשונים: לר"ן (ריש קידושין) א"א לקדש בה כשם שא"א לגרש בגט שמחובר לקרקע, שהרי הוקשה הוויה ליציאה ("ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד-ב)), ולרשב"א (המובא בו) אפשר לקדש, שכל ההיקש נאמר רק על קידושין בשטר ולא על קידושין בכסף.

חליפין אינם מועילים בקידושין (קידושין ג.). וחקר הקונטרסי שיעורים (קידושין ד) האם הם מדין קניין כסף, או קניין נפרד.

ראה גם[edit]

  • כסף (לגבי קנייני ממונות)
  • קידושין (לגבי קידושי חליפין שווה בשווה ע"ע חליפין שווה בשווה בסעיף "בקידושין")
  • קנין איסור

הערות שוליים[edit]

  1. ע"ע כסף (קניין).
  2. מחלוקת דומה (בין שלוש דעות) ישנה גם בקניין כסף בממונות, הובאה בערך ‎כסף#פרטי_הדין ד"ה אופן הקניין.