ראשי אברים
|
|
הגדרה[עריכה]
אדון שחבל באחד מראשי האברים של עבדו הכנעני - העבד יוצא לחירות (הסוגיא בקידושין כד. והלאה).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מפסוקים: "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושיחתה, לחופשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחופשי ישלחנו תחת שינו" (שמות כא-כו).
בטעמו חקרו האם הוא מדין תשלומין לעבד על שהאדון הזיק לו, או מדין קנס לאדון (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה ראשי איברים. ובמשנת יעבץ יו"ד לב חקר האם היא תשלומין או) (דין נפרד. ודרכי משה דרכי הקניינים ג-יא (ד"ה ומובן) כתב שאינו בגלל עצם ההחסרה אלא בתור עונש לרבו על העבירה שעבר)).במהות החבלה דן הרוגאצ'ובר האם יוצא לחירות בגלל החיסרון (המום) שנעשה באבר, או בגלל שאותו האבר בטל ממלאכתו (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה עבד כנעני).
במהות השחרור נחלקו התנאים האם צריך גם גט שחרור (קידושין כד:). ולדעות שצריך גט שחרור, רוב המפרשים (חינוך שמז, רבנו ירוחם שהובא בב"י יו"ד רסז, ועוד מפרשים, הביאם מנחת נתן קידושין נב) כתבו שכופין את הרב לתת לו את הגט, אך שער המלך (חגיגה ב-א) כתב שאין כופין[1].
גם לדעות שצריך גט שחרור, בפשטות קניין הממון כן פקע, וצריך את הגט רק כדי להפקיע את האיסורין (דהיינו להתיר את העבד בבת חורין) (מנחת נתן קידושין נב). אך יש שכתבו (נחלת משה קידושין כד. על תד"ה תנא, וכן משמע מערוך השולחן יו"ד רסז-נב, הביאם המנחת נתן שם) שהראשי אברים רק גורמים שיכופו את האדון לשחרר את העבד בשטר.
פרטי הדין[עריכה]
האדון פטור מלשלם לעבדו על הנזק. ודן הגר"ח האם הפטור הוא ככל שאר חבלות, או רק משום שיוצא בזה לחירות (גר"ח סטנסיל קכא, קסז).
לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה-מו) - הסתפק המנחת נתן (קידושין נ) האם אדון שחבל בעבד עובר בלאו זה, משום שגורם לו להשתחרר.
ראה גם[עריכה]