רבי גדליה חיון

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מתוך הויקיפדיה העברית: הרב גדליה חיון (Rabbi Gedalia Hayoun, Rosh Yeshiva of the Kabbalists Beit El in Jerusalem) היה מקובל, שד"ר, מייסד וראש הישיבה הראשון של ישיבת המקובלים בית אל בירושלים ומחשובי חכמיה במחצית הראשונה של המאה ה-18.

חייו[edit]

נולד בטורקיה בעיר קושטא שם היה תלמידו של ר' חיים אלפנדרי.

הרב החיד"א שהיה סמוך לזמנו ולמד בישיבתו מתאר אותו בהערצה גדולה ומכנה אותו בתואר "קדוש" תואר השמור ליחידי סגולה שחיו חיי קדושה ופרישות כמו כן תיאר אותו כ"בעל מופת".

בשנת ה'תצ"ג (1733) פנו אליו במיוחד אנשי היישוב היהודי בחברון שהיה במצב קשה ביותר, בבקשה לצאת מטעמם כשד"ר לטורקיה. בקושטא הבירה פעל מוסד כלל יהודי בשם "ועד פקידי קושטא" שהוקם במטרה לרכז את הסיוע ליישוב היהודי שבירושלים, אנשי חברון ביקשו מר' גדליה להשפיע עליהם לפעול גם למען יהודי חברון, ואכן הצליח ר' גדליה במשימתו זו ובזכותו הוקם בקושטא ועד "פקידי חברון" שתפקידו היה לסייע במיוחד בהסדרת תשלום חובותיהם של יהודי חברון לשליטים מטעם האימפריה העות'מאנית שהרבו לרדות ולהתעמר בהם.

ר' גדליה מצוין לשבח על שסירב לקבל עבור שליחותו זו כל שכר שהוא, למרות השכר הרב שהיה מקובל לתת לשליחים שהסכימו לצאת למסעות מסוג שכזה.

בשובו משליחותו בשנת ה'תצ"ז (1737) ייסד בירושלים ועמד בראשה של ישיבת מקובלים שנקראה בשם "מדרש חסידים" ואחר כך בשם ישיבת המקובלים בית אל, כנראה בזכות כספים שהצליח לאסוף למטרה זו בשעה שעבר בקהילות טורקיה. הישיבה נוסדה מראשיתה כמקום ללימוד תורת הסוד, למובחרים שבאנשי ירושלים, ובמהרה נודע שמעה בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. עם השנים הגיעו רבים מהגולה במיוחד כדי ללמוד בה, למשל רבי אברהם גרשון מקיטוב מברודי שבמדינת גליציה, גיסו ותלמידו של הבעל שם טוב.

אף על פי שחכמי ירושלים אסרו על כל גורם פרטי, מוסד או קהילה, מבין העדות שבעיר באותם ימים לשלוח בעצמם שד"רים, קיבל מוסד זה אישור לשלוח מטעמו שד"רים לקהילות ישראל שבגולה ולהקים בהן קופות למען הישיבה. הישיבה קיימת עד היום בעיר העתיקה בירושלים.

בשנת ה'תצ"ט (1739) נתן חיון הסכמה לספר "אדמת קודש" שכתב ר' ניסים חיים משה מזרחי.

בשנת ה'תק"ז (1747) נתן הסכמה לספר "פרי האדמה" שכתב ר' מיוחס ב"ר שמואל וכן נתן הסכמה לספר "ראשון לציון" שכתב ר' חיים בן עטר.

בשנת ה'תק"ט (1749) חתם על תקנות שונות בירושלים.

בשנת ה'תק"י (1750), על פי בקשתו, מונה לראשות הישיבה תלמידו המקובל ר' הרב שלום שרעבי הרש"ש (הראשון) שעלה לארץ ישראל מתימן ונשא את בתו חנה.

ר' גדליה חיון נפטר בשנת ה'תקי"א (1751) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.