רודף

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

הרודף להרוג את חבירו, וכן הרודף לאנוס חייבי מיתות בית דין או כרת - מצווה על כל אדם להורגו (הסוגיא בסנהדרין עג.).

לדוגמא, הרואה אדם שרודף אחר נערה מאורסה לאונסה - מצווה להרוג את הרודף (סנהדרין עג.).

החולקים על פרטי דין זה הם רבי שמעון שמוסיף שגם העובד עבודת כוכבים מצילין אותו בנפשו, דהיינו שהורגים אותו כדי שלא יעבוד (סנהדרין עג:). ורבי אלעזר ברבי שמעון שמוסיף עוד שגם המחלל את השבת מצילין אותו בנפשו (סנהדרין עד.). ואין הלכה כמותם.

מקור וטעם[edit]

המקור להריגת רודף הוא מפרשת אונס נערה מאורסה, שנאמר בה (דברים כב-כו) "ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מוות, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. כי בשדה מצאה, צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה". ודורשים: "ואין מושיע לה" - מכאן שאם יש לה מושיע שיכול להושיעה בכל דבר וגם ע"י הריגת הרודף, "חטא" - אלו חייבי כריתות, "מוות" - אלו חייבי מיתות בית דין, "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" - מכאן שהוקשה נערה מאורסה לרוצח שגם רוצח ניתן להצילו בנפשו ע"י הריגת הרודף (סנהדרין עג.).

בטעמו חקרו בין שלושה צדדים (אור גדול דף כז טור א חוקר בין שלושת האפשרויות):

  1. חייב מיתה בגלל עונש על העבירה שרוצה לעבור.
  2. כדי להצילו מהעבירה.
  3. בשביל הצלת הנרדף (אפיקי ים ח"ב מ וגר"ח סטנסיל שג: עונש או הצלת הנרדף. אחיעזר ח"א יח-ב (סוף ד"ה והנה) בדעת רש"י: גם עונש וגם הצלת הנרדף. ולדעה שהוא בשביל הצלת הנרדף חקר בחידושי ר' שמואל (פסחים עמוד צד בדפיו) האם אין בו כלל איסור רציחה, או שיש בו איסור רציחה, ומותר לרוצחו מדין פיקוח נפש, שגזירת הכתוב שברודף פיקוח נפש דוחה גם איסור רציחה (שלא כשאר רציחה שיהרג ואל יעבור)).

פרטי הדין[edit]

רודף בתנאי, דהיינו שאומר לחבירו "אהרוג אותך אם לא תעשה כך וכך", נחשב שהוא רודף, ואע"פ שחבירו יכול לעשות את המעשה ההוא ולהינצל (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד צה בדפיו).

הרודף אחר נערה המאורסה לאונסה בשבת, הסתפק המשנה למלך האם מותר להורגו, שאולי כל ההיתר הוא רק על איסור רציחתו, אך אין היתר לחלל שבת בהריגתו (שבת כד-ז, והוכיח מהרי"ף שמותר גם בשבת).

יש ברודף דין קים ליה בדרבה מיניה, כגון שרדף אחר חבירו להורגו ושבר את הכלים - פטור על הכלים משום שמתחייב בנפשו (סנהדרין עד.). והטעם לזה הוא שגם בדין של רודף יש טעם של עונש - להעניש את הרודף (חוץ מהטעם להציל את הנרדף) (אחיעזר ח"א יח-ב (תחילת ד"ה ובשיטת) לדעת רש"י)[1].

אדם שאמר לחבירו להורגו - בוודאי שאסור לו להורגו, ואם הרגו חייב עליו. אך הסתפק המנחת חינוך האם יש לו דין רודף (לד-א [יג] ד"ה ואני מסופק)[2].

מוסר - במקור ובטעם ההיתר להורגו יש ארבעה צדדים:

  1. מדין רודף משום שבגרמתו האדם נהרג.
  2. מדין רודף משום שהוא כבא במחתרת, שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו (אפיקי ים ח"ב מ חקר בין שני הצדדים הנ"ל).
  3. מדין מורידין ולא מעלין (משנת יעבץ יו"ד א חקר האם מדין רודף או מדין מורידין ואין מעלין).
  4. מתקנת חכמים, שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה לצורך גדול (אור גדול (דף כז ד"ה אמנם נראה) חקר האם הוא מדין רודף ומדאורייתא, או מתקנת חכמים).

ראה גם[edit]


הערות שוליים[edit]

  1. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שנחלקו בזה.
  2. בערך בעלות#הנכס (ד"ה החיים) הבאנו ששיטת המנחת חינוך בכמה מקומות שהחיים שייכים לאדם.