שליחות יד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נטילת הפקדון על ידי הנפקד כדי להשתמש בו.השומר אינו רשאי להשתמש בפקדון שהופקד בידו אפילו שימוש קל שהפקדון אינו מתקלקל מחמתו.שומר שהשתמש בפקדון שהופקד בידו, הרי הוא "שואל שלא מדעת" והוא נחשב כגזלן.מלבד איסור ההשתמשות בפקדון, השומר מתחייב משעת נטילת הפקדון כדי להשתמש בו (למרות שהוא עדיין לא הספיק להשתמש בו) על אובדן או על נזק שאירעו לפקדון, ואפילו אם הדבר אירע באונס, שהרי דינו של השומר לאחר הגבהת הפקדון כדי להשתמש בו הוא כגזלן.נחלקו תנאים בשאלה, מה דינו של שומר שנטל את הפקדון כדי להשתמש בו ולאחר מכן נמלך והחזירו למקומו: רבי ישמעאל סובר, שכיון שהשומר החזירו למקומו עוד לפני שהשתמש בו, חזר השומר לדינו ואינו מתחייב באונסים. לעומתו סובר רבי עקיבא, כי כל עוד לא הודיע השומר לבעל הפקדון על כך, הריהו חייב באחריותו. לדעתו, מרגע שהשומר שלח יד בפקדון דינו כגזלן ולא כשומר.שומר שחשב לשלוח יד בפקדון, כגון שאמר בפני עדים שישלח בו יד, נחלקו תנאים בדינו: לדעת בית שמאי, הריהו מתחייב באונסים כאילו כבר שלח בו יד. זאת למדים הם ממה שנאמר (שמות כב, ח): "על כל דבר פשע" - כבר משעה שדיבר לשלוח בו יד, הריהו פושע. לעומתם סוברים בית הלל, כי אינו מתחייב באונסים עד אשר ישלח בו יד בפועל, שכן מקרא מלא אומר: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"[1].

הערות שוליים[עריכה]

  1. לדעתם, מה שנאמר "על כל דבר פשע", נצרך לדרשה זו: "יכול אין לי אלא הוא (שהשומר עצמו שלח יד בפקדון); אמר לעבדו ולשלוחו (לשלוח יד בפקדון) מניין (שהוא חייב)? תלמוד לומר: על כל דבר פשע".