תהילים פרק כג

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

תהלים פרק כג

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: (ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: (ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: (ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: (ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: (ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים:

מזמור זה נאמר בהזדמניות רבות - כגון: לפי נוסח ספרד - בתפילת ערבית של ליל שבת לפני עלינו לשבח, בסעודה שלישית, לפני הקידוש.

במזמור מבטא דוד המלך את ביטחונו בה' - שהוא הרועה שלו. ע"פ הדרש נאמר המזמור על ידי דוד בשעה שברח משאול (תערוך לפני שולחן - זו המלכות, צוררי - דואג ואחיתופל, בית ה' - בית המקדש שהתחיל דוד לבנות), או שנאמר על עם ישראל (רד"ק).

ניתן לראות את עומק הבטחון של דוד שבוטח בה' גם ב"שבט" וגם ב"משענת" - אותו המקל שמביא עליו יסורים הוא שיביא עליו גאולה.