רבי משה בן מימון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(51 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''רבי משה בן מימון''' (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה), בראשי תיבות '''הרמב"ם''' (מכונה לעיתים '''הנשר הגדול'''), הוא אחד מגדולי ה[[ראשונים]], שהשאיר את חותמו לנצח על ה[[תורה שבעל פה]]. פסיקותיו ב[[הלכה]] נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר [[יהודי תימן]] שקיבלו עליהם את פסקיו. עליו אמרו במליצה (רמ"א) "מ[[משה]] (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה".
{{להשלים|כל הערך=כן}}
הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: ב[[הלכה]], ב[[משנה]], ב[[אמונה]] ו[[פילוסופיה]] ובלוגיקה.   
[[תמונה:rmbm.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור המיוחס לרמב"ם, אם כי ככל הנראה ציור זה אינו דיוקנו של הרמב"ם (שכן לא יתכן שהרמב"ם הקיף פאות ראשו כבציור)]]
'''רבי משה בן מימון''' ('''הרמב"ם''') (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה) היה [[רב]] ו[[תלמיד חכם]], מגדולי ה[[ראשונים]], שהשאיר את חותמו לנצח על ה[[תורה שבעל פה]]. פסיקותיו ב[[הלכה]] נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר [[יהודי תימן]] שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי '''הנשר הגדול''', ועליו אמרו במליצה "מ[[משה]] (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה".  
הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: ב[[הלכה]], ב[[משנה]], ב[[אמונה]] ו[[פילוסופיה]], ב[[רפואה]] ובלוגיקה.   
== תולדותיו ==
== תולדותיו ==
נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) לאביו [[רבי מיימון]] שהיה [[דיין]].
נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו [[רבי מיימון בן יוסף]] שהיה [[דיין]] בעיר (בעל "אגרת הנחמה").


כתוב בספר עומר השכחה <ref>פירוש על [[ספר משלי]], בפירוש על פסוק "עטרת זקנים בני בנים"</ref>, כי "בשעת פטירת ה[[רי"ף]] ז"ל נכנס אצלו הרמב"ם ז"ל והוא כבן ה' שנים, ונשק ידו, וברכו הריא"ף, ואמר הרמב"ם שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו". וכתב [[החיד"א]] כי הדברים ככתבם לא יתכנו, כי הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף. ולכן נראה שהענין אמת רק במקום שהסיפור ארע עם  ה[[ר"י מיגאש]] ולא עם רבו הרי"ף, והיה הרמב"ם בן שבע שנים, והיה קבוע בלב הרמב"ם ואביו שברכת הרב הר"י מיגאש עשתה פירות ושהוא כיוון  להאציל עליו מחכמתו, ולכן קרא הרמב"ם למהר"י הלוי (הר"י מיגאש) רבו. {{מקור|שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ', וראה בהקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם|כן}}.
את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס ל[[רבי יהודה הנשיא]], אשר יחוסו מזרע [[דוד המלך]]. {{מקור|שם הגדולים לחיד"א|כן}}.  


הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עינו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: [[הקדמות הרמב"ם]], הקדמות למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו {{מקור| משנה תורה הלכות שאלה ופקדון פ"ה ה"ו|כן}}; "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)".  
כתוב בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6238&st=%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D&pgnum=121 עומר השכחה] <ref>פירוש על [[ספר משלי]] מאת רבי אברהם גבישון, בפירוש על הפסוק "עטרת זקנים בני בנים" {{מקור|משלי יז ו|כן}}.</ref>, כי "הרמב"ם ז"ל, בשעת פטירת ה[[רבי יצחק אלפסי|ריא"ף]] ז"ל נכנס אצלו ונשק בידו והוא כבן ה' שנים, ואמר (הרמב"ם) שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו", אמנם ה[[חיד"א]] כתב כי מבחינה כרונולוגית הסיפור לא יתכן, שכן הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, הסביר שהמעשה ארע עם תלמידו של הרי"ף, ]]רבי יוסף אבן מיגש]] (רבו של רבי מימון אביו), שנפטר כשהיה הרמב"ם כבן שבע, והואיל וברכתו והאצלתו על הרמב"ם עשתה פירותיה - קראו הרמב"ם רבו אף על פי שלא למד ממנו ישירות {{מקור|שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם|כן}}. הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: [[הקדמות הרמב"ם|הקדמת הרמב"ם למשנה]]). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו ({{מקור|שו"ת הרמב"ם שאלה ה ו}} ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)".  


נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו בשנת ד"א תתק"ח (1148) עקב כיבושה ע"י ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו, עירו של הרי"ף. בשנת דתתקכ"ה (1165) עלתה המשפחה ל[[ארץ ישראל]], ומשם ירד ל[[מצרים]] והתיישב בפוסטט - היא קהיר העתיקה. שם התווכח הרמב"ם עם הקהילה ה[[קראים|קראית]] המקומית.
בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב פרעות ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה ל[[ארץ ישראל]], ומשם ירד ל[[מצרים]] והתיישב בפוסטאט - היא קהיר העתיקה. בפוסטאט נחשב הרמב"ם לגדול החכמים ולמנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית. כמו כן, ניהל ישיבה גדולה, בה למדו חכמים מופלגים, בהם [[רבי חננאל בן שמואל]], ראש דייני פוסטאט, שאף היה מחותנו (השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, [[רבי אברהם בן הרמב"ם|רבי אברהם]]). ניהל מלחמה חריפה עם היהודים ה[[קראים]] במצרים.  


השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו.
הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו.  
היה בקשרי אגרות עם קהילות רבות שהיה שולח להם מכתבי עידוד, שחלקן פורסמו בספר "[[אגרות הרמב"ם]]", ראה להלן.  


נפטר בכ' ב[[טבת]] ד"א תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת ב[[טבריה]] (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות ב[[חברון]]<ref>ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו</ref>, אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה).
[[תמונה:Kever rambam.jpg|250px|שמאל|ממוזער| קבר הרמב"ם בטבריה]]


היה מיוחס ל[[רבי יהודה הנשיא]], אשר יחוסו מזרע [[דוד המלך]]. {{מקור|שם הגדולים לחיד"א|כן}}.


== ספריו ==
נפטר בכ' ב[[טבת]]<ref>כך מובא בשם נכדו [[רבי דוד הנגיד]] ברוב הספרים ובראשם ב"שם הגדולים" ל[[חיד"א]] (המקור הוא בסוף הפירוש למסכת ראש השנה המיוחס לרמב). אולם, יש המביאים בשם [[רבי ישראל מרוז'ין]] שזו טעות סופר, וכי יום פטירתו הוא בכ"ד ב[[טבת]], יום פטירתו של [[בעל התניא]] (כתבי הר"חא ביחובסקי בשם ר' שלמה תומרקין, מובא בספר "עירין קדישין" עמ' תקנו).</ref> ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת ב[[טבריה]] (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות ב[[חברון]]<ref>ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו</ref>, אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה).
הרמבכתב ספרים רבים שנמצאים כיום בכל [[ארון ספרים יהודי]].
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=4965|מספר שנים=66}}


=== פירוש המשניות ===
==כתביו==
===פירוש המשניות===
{{ערך מורחב|ערך=[[פירוש המשנה לרמב"ם]]}}
ספרו הראשון הוא "'''פירוש המשנה'''", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם ל[[עברית]] על ידי בני משפחת אבן תבון וכן על ידי [[הרב יוסף קאפח]], והפך לאחד הפירושים הנפוצים ביתר למשנה. 
====הקדמות====
{{ערך מורחב|ערך=[[הקדמות הרמב"ם]]}}
בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם:
@"[[הקדמת הרמב"ם למשנה|הקדמה למשנה]]", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות ה[[תורה שבעל פה]] וה[[מסורת]],
@"[[הקדמת הרמב"ם לפרק חלק|הקדמה לפרק חלק]]", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא [[השכר והעונש]], [[העולם הבא]] ו[[ימות המשיח]] והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור ל[[שלושה עשר עיקר האמונה]] המפורסמים שלו. 
@"[[הקדמת הרמב"ם למסכת אבות|הקדמה למסכת אבות]]" הידועה בשם "[[שמונה פרקים לרמב"ם]]" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.


ספרו הראשון הוא "'''פירוש המשניות'''", שנכתב בערבית שהיתה אז "שפת העם". הפירוש נועד להקל על לימוד ה[[משנה]] ע"י כל [[עם ישראל]]. הפירוש תורגם ל[[עברית]], ומודםס כיום כעמט בכל מהדורת משניות.  
=== פירוש על התלמוד ===
הרמב"ם חיבר פירוש על ה[[תלמוד הבבלי]] (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על [[התלמוד הירושלמי]] במתכונת חיבורו של ה[[רי"ף]]<ref>ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ ל[[סדר נשים]], ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא ב[[תבנית:הידעת?/כ"ט שבט ה'תשס"ט|פינת הידעת?]].</ref>. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם<ref>‫ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה. </ref>. כמו כן, מצויים בידינו חידושים המיוחסים לרמב"ם על [[מסכת ראש השנה]].


=== פירוש על התלמוד ===
=== משנה תורה ===
{{ערך מורחב|ערך=[[משנה תורה]]}}
[[תמונה:Mishne torah.jpg|ימין|200px|ממוזער| שער הספר 'משנה תורה' דפוס ונציה]] ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "'''משנה תורה'''", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו.


הרמב"ם חיבר פירוש על ה[[תלמוד הבבלי]] (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על [[התלמוד הירושלמי]] במתכונת חיבורו של ה[[רי"ף]]<ref>ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ ל[[סדר נשים]], ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא ב[[תבנית:הידעת?/כ"ט שבט ה'תשס"ט|פינת הידעת?]].</ref>. הרוב אבד אך יש בידינו מעט מחידושיו, הודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור". וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי<ref>‫ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה. </ref>.
[[רבי יוסף קארו]], בכתבו את ה[[שולחן ערוך]], הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם וה[[רא"ש]]. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב ה[[ראב"ד השני|ראב"ד]], גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים ש[[הגאונים]] חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו"<ref>לגבי יחסו של הרמבלהשגות הראב"ד - ראה [[תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט]]</ref>.


===הקדמות ===
{{ערך מורחב|ערך=[[הקדמות הרמב"ם]]}}
בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם: "[[הקדמת הרמב"ם למשנה|הקדמה למשנה]]", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות ה[[תורה שבעל פה]] וה[[מסורת]], "[[הקדמת הרמב"ם לפרק חלק|הקדמה לפרק חלק]]", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא [[השכר והעונש]], [[העולם הבא]] ו[[ימות המשיח]] והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור ל[[שלושה עשר עיקר האמונה]] המפורסמים שלו.  "[[הקדמת הרמב"ם למסכת אבות|הקדמה למסכת אבות]]" הידועה בשם "[[שמונה פרקים להרמב"ם]]" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.


=== משנה תורה ===
{{ערך מורחב|ערך=[[משנה תורה]]}}
ספרו הגדול של הרמב"ם הוא "'''משנה תורה'''", הידוע בכינוי "[[הי"ד החזקה]]", מאחר והוא מחולק ל-14 חלקים, כגימטריית י"ד. זהו ספר [[הלכה]] תמציתי.


רבים השיגו עליו, כפי שכותב ה[[ראב"ד]]: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים ש[[הגאונים]] חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו.
הספר כתוב בלשון ברורה ומדויקת<ref>כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הרמב"ם אות ג; "אמרי שפר" מאת [[הרב אברהם שפירא]] ועוד.</ref>, והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כ[[רי"ף]] שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר".  


יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ר' [[תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט]]
בספר "שם הגדולים" מאת ה[[חיד"א]], מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם [[רבי דוד הנגיד]], נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני"<ref>שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.</ref>.


ספר הלכה זה יחודי גם בכך שהוא הראשון שלא סודר לפי סדר ה[[גמרא]], כי אם ע"פ סדר נושאים שקבע הרמב"ם.
====ספר המצוות====
{{ערך מורחב|ערך=[[ספר המצוות לרמב"ם]]}}
כעין הקדמה לספר משנה תורה, כתב הרמב"ם את ספר המצוות המכיל את מניין [[תרי"ג המצוות]] ופרטיהן לפי שיטתו.  


למרות המחלוקת התקבל הספר לאחד מספרי היסוד בהלכה, ש[[רבי יוסף קארו]] מחשיבו לאחד מ"שלושת עמודי ההוראה" שעל פיהם פסק ב[[שולחן ערוך]]. הספר נקרא "משנה תורה" - "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" - כדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר.
הספר מחולק ל"עשין" ו"לאוין", ובתחילתו מובאים "שורשים"- העקרונות על פיהן הרמב"ם קובע אילו מצוות נכללות בספרו ואלו לא.


הספר כתב בלשון ברורה ומדויקת<ref>כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הקמב"ם, "אמרי שפר" מאת [[הרב אברהם שפירא]] ועוד.</ref>, והוא ערוך בצורה מופתית ל-14 חלקים כשכל חלק מחולק לנושאי משנה, והם מחולקים לפרקים ולהלכות. ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. שיטתו בהלכה יחודית, ולעיתים הוא מבין את הסוגיא ב[[גמרא]] בצורה שונה משאר המפרשים. הוא כותב שבד"כ פוסק כ[[רי"ף]] שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר". לפני הספר כתב הרמב"ם את מניין [[תרי"ג המצוות]] לפי שיטתו - וזהו "'''[[ספרי מצוות|ספר המצוות]] לרמב"ם'''".
===מורה הנבוכים===
{{ערך מורחב|ערך=[[מורה הנבוכים]]}}
[[תמונה:More Nevuchim.jpg|ימין|200px|ממוזער| שער הספר מורה נבוכים]] ספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] הגדול הוא "'''מורה הנבוכים'''", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי [[רבי שמואל אבן תיבון]]. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי [[אריסטו]], אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי {{מקור|בבלי בבא קמא פב}}). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י [[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]]). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל [[רבי שם טוב אבן שם טוב]] מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "[[ספר האמונות]]".  


מסופר, כי עאשר כתב הרצב"ם חיבור זה, הסתגר בחדרו ולא יצא למשך כאחת עשרה שנה. לכשסיים, נגלה אליו בחלום אביו רבי מימון ואיתו אדם נוסף. שאלו הרמב"ם מיהו אותו האיש, וענה לו רבי מימון שזהו [[משה רבינו]]. הרמב"ם נרתע לאחוריו, אולם משה הרגיעו ואמר לו כי ברצונו לראות את הספר. משראה את הספר אמר לרמב"ם: "יישר כחך בני"<ref>שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.</ref>.  
עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, ו[[הרב קוק]] החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה {{מקור|אדר היקר ועוד|כן}}.


=== מורה הנבוכים ===
ספרו מעורר המחלוקת ביותר היה "'''[[מורה הנבוכים]]'''" (שמוכר יותר בכינוי "מורה נבוכים"), שנכתב אף הוא בערבית. הספר תורגם לעברית על ידי רבי יהודה אבן תיבון. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד מ[[אריסטו]]. הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס בקהילות שונות, ביחוד בצרפת ואשכנז, היות והוא מסתמך על חכמי יוון כאריסטו וחבריו. ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י [[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]]). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה נבוכים, אולם בסופו של דבר הספר נחשב כיום לאחד מספרי מחשבת ישראל החשובים ביותר. כמו כן [[הרב קוק]] החשיבו כאחד מחמשת ספרי האמונה היסודיים ([[אדר היקר]] ועוד).
===תשובות הרמב"ם- פאר הדור===
===תשובות הרמב"ם- פאר הדור===
ספר [[שאלותותשובות]] שענה הרמב"ם לאנשים שונים.  
ספר [[שאלות ותשובות]] הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים.  
===[[אגרות הרמב"ם]]===
 
===אגרות הרמב"ם===
{{ערך מורחב|ערך=[[אגרות הרמב"ם]]}}
קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: [[אגרת השמד]], [[אגרת תימן]] ו[[מאמר תחית המתים]].
קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: [[אגרת השמד]], [[אגרת תימן]] ו[[מאמר תחית המתים]].


== הויכוח על משנתו ==
===מילות ההגיון===
[[רבינו יונה]] גירונדי, בעל [[שערי תשובה]], היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע ל[[ארץ ישראל]] ל[[טבריה]], על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ.
חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער.  
 
===כתבים רפואיים===
הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "'''פרקי משה'''", "'''קיצורי גלינוס'''", "'''על שמות הרפואות'''", "'''ספר הזכירה'''" ו"'''תשובות רפואיות'''". ספריו אלו יצאו לאור על ידי [[מוסד הרב קוק]] בתוספת מבוא, ביאורים והוספות מאת ד"ר זיסמן מונטנר.


==הרמב"ם והקבלה==
==הויכוח על משנתו==
ישנן כמה שיטות בהסבר יחסו של הרמב"ם ל[[קבלה]] ולספר ה[[זוהר]].
{{להשלים|כל הפרק=כן}}
[[רבינו יונה גירונדי]] היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע ל[[ארץ ישראל]] ל[[טבריה]], על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ.


יש הטוענים שהרמב"ם ידע והכיר את הקבלה והזוהר, ואף בכמה מקומות הראו שהמקור לדבריו הוא מהזוהר, ובכך הוכיחו את טענתם שהרמב"ם למד את הקבלה. בשיטה זו הלכו [[מהר"ם אלשקר]]<ref>"[[שו"ת]] מהראלשקר" סי' קיז.</ref>, [[רבי מאיר שפירא]] מלובלין (בעל הדף היומי)<ref>שו"ת "אור המאיר" חלק א' סי' לא</ref>, [[רבי חיים פלאג'י]]<ref>"חיים ומלך" על הרמב"ם, הלכות דעות פרק ד הלכה ג' ובספרו "חיים ומזון" על זוהר חדש חלק א' דף רעו עמוד א.</ref> ובנו רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י<ref>בספרו "אבות הראש" על מסכת [[אבות דרבי נתן]], ובספר "יפה תלמוד" על [[מסכת שבת]] דף קה עמוד ב'.</ref>, [[הרב חיים דוד הלוי]]<ref>שו"ת "עשה לך רב" חלק ה' סימן י"ז ועוד.</ref>, [[רבי יצחק אייזיק סאפרין]]- ה[[אדמו"ר]] מקומרנא<ref>"נתיב התורה" שביל א', "זוהר חי" פרשת וארא אות כ"ד, בספרו "היכל הברכה" ובהערה בכתב ידו של בספר [[שם הגדולים]] לחיד"א.</ref>, נכדו רבי משה טויב מקאלוב<ref>קובץ "עץ חיים" (באבוב) חלק ו'.</ref>, רבי חנוך העניך טייטלבוים מסאסוב<ref>שו"ת "מפענח נעלמים" סימן ה'</ref>, [[הרב עובדיה הדאיה]]<ref>שו"ת "ישכיל עבדי" חלק ז יורה דעה סימן לג סעיף ב</ref>, [[הרב ראובן מרגליות]]<ref>בכתב העת "סיני", בכותרת "הרמב"ם והזוהר"</ref>, הרב בן ציון ישראלי (מחנך בכפר חב"ד)<ref>חוברת "אהבת המלך" עמ' 31.</ref>, רבי אלעזר הורוויץ<ref>שו"ת "יד אלעזר" סי' לב.</ref> ועוד.
ה[[תוספות]] העריכו את שיטתו של הרמבואף ציטטו אותו מספר פעמים. הרמב"ם מוזכר בתוספות בשלוש מקומות: {{#makor-new:ברכות מד א|ראשונים-תוספות-ברכות|מד|א}} {{#makor-new:כתובות פו א|ראשונים-תוספות-כתובות|פו|א}} {{#makor-new:מנחות מב ב|ראשונים-תוספות-מנחות|מב|ב}}{{הערה|דורשי רשומות נתנו סימן למיקום במנחות כראשי תיבות בשמו של הרמב"ם- ר'אה מ'נחות מ}}.
כמו כן, היו שטענו שהרמב"ם הכיר את הקבלה, אך לא פרסם אותה ולא התייחס אליה בפירוש בכתביו, מפני שהם מיועדים לכל עם ישראל, ולא ליחידי סגולה ([[הרב צבי יהודה הכהן קוק]]<ref>"מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' רג.</ref>, שיטת [[חב"ד]]- [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]]<ref>"ספר השיחות" קיץ ת"ש עמ' 41 בשם [[הבעל שם טוב]].</ref> וחתנו [[רבי מנחם מנדל שניאורסון]]<ref>בהערה על ספר השיחות שם וב"אגרות קודש" חלק ב' עמ' רמז ועמ' שפו וחלק ג' עמ' רכד-רכה </ref>, וכן שיטת ה"מגדל עוז"<ref>ראה לקמן</ref>).  


לעומת זאת, ישנם הטוענים כי הרמב"ם כלל לאה הכיר את הקבלה ולא ראה את הזוהר, שנתגלה רק מאוחר יותר. בשיטה זו החזיקו [[רבי אברהם יעלין]]<ref>"[[ארך אפיים]]" סי' א' "ויוסף אברהם" ס"ק ב.</ref>, [[רבי יוסף חיים]]- הבן איש חי<ref>שו"ת רב פעלים חלק א' [[אורח חיים]] סימן א.</ref>, [[רבי חיים ויטאל]]<ref>הקדמה ל"שער הגלגולים", שם מסביר שזה היה מפני ששורש נשמתו הוא מפאת הזקן הימנית.</ref>, [[הרב יוסף קאפח]]<ref>שו"ת הריב"ד, ספר המדע סי' ג'</ref>, [[החיד"א]]<ref>"שם הגדולים" ערך הרמב"ם, שו"ת "יוסף אומץ" סימן נ"א.</ref>, רבי משה קוניץ<ref>"בן יוחאי" שער ז' מענה י"ד.</ref>, [[הרב חיים קנייבסקי]]<ref>"קרית מלך" על הרמב"ם, עמ' רפח.</ref>, [[הרב עובדיה יוסף]]<ref>שו"ת "[[יביע אומר]]" חלק יורה דעה סימן כח.</ref> רבי יוסף אירגאס<ref>"שומר אמונים" (הקדמון), ויכוח ראשון אותיות י"ב- י"ג. </ref>, [[הראב"ד]]<ref>"השגות הראב"ד", הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י</ref>, [[רבי חיים חזקיהו מדיני]]<ref>"שדי חמד" כרך ט' קונטרס כללי הפוסקים סימן ה' אות כ"ב.</ref>, [[רבי שלמה הלוי אלקבץ]]<ref>בפירושו ל[[שיר השירים]].</ref>, הרב פנחס זביחי<ref>שו"ת "עטרת פז" חלק א' כרך ג' [[אבן העזר]] סימן יב עמ' רפח בהערהו</ref>, [[רבי יואל טייטלבוים]]<ref>"[[ויואל משה]]" מאמר ב' סימן מח וכן ב"דברי יואל" ל[[פרשת ויקהל]] דף שסא עמוד א.</ref>, רבי מאיר איבן גבאי<ref>"עבודת הקודש" חלק העבודה פרק כ"ג</ref> ועוד. חלקם נתנו כמה תירוצים לגבי אותם המקומות שהרמב"ם כותב דברים שמקורם בזוהר: א. הרמב"ם ראה את כתבי [[הגאונים]], שהם ראו את הזוהר. ב. היו מדרשים ששאבו גם הם מתורתו של [[רבי שמעון בן יוחאי|רשב"י]] כמו הזוהר, ונכתבו בהם עניינים דומים או זהים לעניינים שנכתבו בזוהר, ומדרשים אלו אבדו מאיתנו במהלך השנים, ועליהם הסתמך הרמב"ם.  ג. נתגלו לו ברוח הקודש רעיונות קבליים. ד. מתוך עניינים קרובים לדברי הזוהר שמופיעים בגמרא ובמדרשים, שמהם הסיק מסקנות דומות למסקנות הזוהר.
==הרמב"ם והקבלה==
{{ערך מורחב|ערך=[[הרמב"ם והקבלה]]}}
==משפחתו==
כאמור, הרמב"ם היה בנו של [[רבי מיימון בן יוסף]], הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים {{דרוש מקור}}. בנו המפורסם של הרמב"ם הוא [[רבי אברהם בן הרמב"ם]], בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא [[רבי דוד הנגיד]], מרבני מצרים.
==ההערכה כלפיו==
הרמב"ם זכה להערכה יוצאת דופן בקרב כל חכמי ישראל בכל הדורות. פתגם מפורסם שגור על לשונם של ישראל: "ממשה (רבינו) עד משה (רמב"ם) לא קם כמשה". [[רבי ידעיה הפניני]] כתב עליו בספרו "בחינות עולם": "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל שאחר חתימת התלמוד". גם המתנגדים הגדולים לשיטתו של הרמב"ם, כדוגמת [[רבי שם טוב אבן שם טוב]] (מחבר [[ספר האמונות]]), העריצו את דמותו ואת גדלותו בתורה.  
==לקריאה נוספת==
* [[הרב יהודה לייב הכהן מימון]], '''חיי הרמב"ם'''
* מ, אוריין, '''המורה לדורות''', בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]
* '''הרמב"ם'''- בתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל" בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]
* הרב יואל שוורץ, '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47369&pgnum=1 תולדות רבינו משה בן מימון (הרמב"ם) זצללה"ה]''', תשנ"ט
* שבח קנבל, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2713&st=&pgnum=21 תולדות הרמב"ם] בתוך: "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו


היו שכתבו כי הרמב"ם הכיר את הקבלה בסוף ימיו ([[רבי יצחק אברבנאל]]<ref>נחלת אבות על [[מסכת אבות]] סוף פרק ג</ref>, [[הרב מרדכי אליהו]]<ref>בעל פה, הובא בשו"ת הריב"ד  שהוזכר לעיל</ref>, ספר הדורות<ref>ערך הרמב"ם, בשם ספר "זקן אהרן"</ref>, אחד ממפרשי ה[[רמב"ן]] על התורה<ref>ל[[פרשת בשלח]]. זהותו אינה ידועה, הוא מובא ב"שומר אמונים" שהוזכר לעיל</ref>, וכן המגדל עוז).
== קישורים חיצוניים ==
* {{ישיבה|קישור=midrash/Hmidrash.aspx?cat=1483}}
* [[הרב יעקב אריאל|הרב יעקב שטיגליץ]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/haikarim.htm י"ג העִקרים לרמב"ם] (אתר דעת)




המגדל עוז <ref>על הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י'</ref> כותב: "אבל הוא בעצמו (הרמב"ם) ידע כי דרך האמת נעלמת ואינה נמסרת אלא מפה אל פה ובחשאי... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם '''בסוף ימיו''', שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתנו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן ומעושן לשון זה: אני משה ב"ר מימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בענין הקץ... וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים..." ובהמשך שם כותב שראה כתבים שהרמב"ם החל לכתוב בקבלה, אולם, הוא מוסיף "וכמדומה לו שטבע אלה הנסתרות להיות נעדרות מלפרסמם... ולכן לא גמרם וגנזם...". אולם, [[הרב יצחק שילת]], כתב על מגילה זו כי היא מזויפת<ref>[[אגרות הרמב"ם]] מהדורת הרב שילת, "אגרות מזויפות".</ref>. כמו כן, דחה את דברי המגדל עוז האלו גם הרב קאפח<ref>בשו"ת הריב"ד שהובא לעיל.</ref>.
{{הערות שוליים}}


==הערות שוליים==
<references/>
{{מיון רגיל:משה בן מימון}}
{{מיון רגיל:משה בן מימון}}
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]]
[[קטגוריה:הרמב"ם|*]]
[[קטגוריה:ראשונים]]
[[קטגוריה:ראשונים]]
[[קטגוריה:פוסקים]]
[[קטגוריה:פוסקים]]
[[קטגוריה:פרשני המשנה]]
[[קטגוריה:פרשני המשנה]]
[[קטגוריה:הרמב"ם]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:חכמי ספרד]]
[[קטגוריה:חכמי מצרים]]

גרסה אחרונה מ־23:50, 15 באוגוסט 2021

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
ציור המיוחס לרמב"ם, אם כי ככל הנראה ציור זה אינו דיוקנו של הרמב"ם (שכן לא יתכן שהרמב"ם הקיף פאות ראשו כבציור)

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה) היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הראשונים, שהשאיר את חותמו לנצח על התורה שבעל פה. פסיקותיו בהלכה נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר יהודי תימן שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי הנשר הגדול, ועליו אמרו במליצה "ממשה (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: בהלכה, במשנה, באמונה ופילוסופיה, ברפואה ובלוגיקה.

תולדותיו[עריכה]

נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו רבי מיימון בן יוסף שהיה דיין בעיר (בעל "אגרת הנחמה").

את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, אשר יחוסו מזרע דוד המלך. (שם הגדולים לחיד"א).

כתוב בספר עומר השכחה [1], כי "הרמב"ם ז"ל, בשעת פטירת הריא"ף ז"ל נכנס אצלו ונשק בידו והוא כבן ה' שנים, ואמר (הרמב"ם) שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו", אמנם החיד"א כתב כי מבחינה כרונולוגית הסיפור לא יתכן, שכן הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, הסביר שהמעשה ארע עם תלמידו של הרי"ף, ]]רבי יוסף אבן מיגש]] (רבו של רבי מימון אביו), שנפטר כשהיה הרמב"ם כבן שבע, והואיל וברכתו והאצלתו על הרמב"ם עשתה פירותיה - קראו הרמב"ם רבו אף על פי שלא למד ממנו ישירות (שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם). הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: הקדמת הרמב"ם למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו (שו"ת הרמב"ם שאלה ה ו ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)".

בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב פרעות ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה לארץ ישראל, ומשם ירד למצרים והתיישב בפוסטאט - היא קהיר העתיקה. בפוסטאט נחשב הרמב"ם לגדול החכמים ולמנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית. כמו כן, ניהל ישיבה גדולה, בה למדו חכמים מופלגים, בהם רבי חננאל בן שמואל, ראש דייני פוסטאט, שאף היה מחותנו (השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, רבי אברהם). ניהל מלחמה חריפה עם היהודים הקראים במצרים.

הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו.

קבר הרמב"ם בטבריה


נפטר בכ' בטבת[2] ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת בטבריה (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות בחברון[3], אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה).

תקופת חייו של רבי משה בן מימון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

כתביו[עריכה]

פירוש המשניות[עריכה]

ערך מורחב - פירוש המשנה לרמב"ם

ספרו הראשון הוא "פירוש המשנה", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם לעברית על ידי בני משפחת אבן תבון וכן על ידי הרב יוסף קאפח, והפך לאחד הפירושים הנפוצים ביתר למשנה.

הקדמות[עריכה]

ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם

בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם:

  1. "הקדמה למשנה", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות התורה שבעל פה והמסורת,
  2. "הקדמה לפרק חלק", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא השכר והעונש, העולם הבא וימות המשיח והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור לשלושה עשר עיקר האמונה המפורסמים שלו.
  3. "הקדמה למסכת אבות" הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.

פירוש על התלמוד[עריכה]

הרמב"ם חיבר פירוש על התלמוד הבבלי (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על התלמוד הירושלמי במתכונת חיבורו של הרי"ף[4]. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם[5]. כמו כן, מצויים בידינו חידושים המיוחסים לרמב"ם על מסכת ראש השנה.

משנה תורה[עריכה]

ערך מורחב - משנה תורה
שער הספר 'משנה תורה' דפוס ונציה

ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "משנה תורה", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו.

רבי יוסף קארו, בכתבו את השולחן ערוך, הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב הראב"ד, גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו"[6].


הספר כתוב בלשון ברורה ומדויקת[7], והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כרי"ף שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר".

בספר "שם הגדולים" מאת החיד"א, מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני"[8].

ספר המצוות[עריכה]

ערך מורחב - ספר המצוות לרמב"ם

כעין הקדמה לספר משנה תורה, כתב הרמב"ם את ספר המצוות המכיל את מניין תרי"ג המצוות ופרטיהן לפי שיטתו.

הספר מחולק ל"עשין" ו"לאוין", ובתחילתו מובאים "שורשים"- העקרונות על פיהן הרמב"ם קובע אילו מצוות נכללות בספרו ואלו לא.

מורה הנבוכים[עריכה]

ערך מורחב - מורה הנבוכים
שער הספר מורה נבוכים

ספרו הפילוסופי הגדול הוא "מורה הנבוכים", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי רבי שמואל אבן תיבון. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי אריסטו, אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי בבלי בבא קמא פב). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י חסידי ברסלב). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל רבי שם טוב אבן שם טוב מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "ספר האמונות".

עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, והרב קוק החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה (אדר היקר ועוד).

תשובות הרמב"ם- פאר הדור[עריכה]

ספר שאלות ותשובות הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים.

אגרות הרמב"ם[עריכה]

ערך מורחב - אגרות הרמב"ם

קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: אגרת השמד, אגרת תימן ומאמר תחית המתים.

מילות ההגיון[עריכה]

חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער.

כתבים רפואיים[עריכה]

הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "פרקי משה", "קיצורי גלינוס", "על שמות הרפואות", "ספר הזכירה" ו"תשובות רפואיות". ספריו אלו יצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק בתוספת מבוא, ביאורים והוספות מאת ד"ר זיסמן מונטנר.

הויכוח על משנתו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

רבינו יונה גירונדי היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע לארץ ישראל לטבריה, על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ.

התוספות העריכו את שיטתו של הרמב"ם ואף ציטטו אותו מספר פעמים. הרמב"ם מוזכר בתוספות בשלוש מקומות: ברכות מד א כתובות פו א מנחות מב ב[9].

הרמב"ם והקבלה[עריכה]

ערך מורחב - הרמב"ם והקבלה

משפחתו[עריכה]

כאמור, הרמב"ם היה בנו של רבי מיימון בן יוסף, הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים (דרוש מקור). בנו המפורסם של הרמב"ם הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא רבי דוד הנגיד, מרבני מצרים.

ההערכה כלפיו[עריכה]

הרמב"ם זכה להערכה יוצאת דופן בקרב כל חכמי ישראל בכל הדורות. פתגם מפורסם שגור על לשונם של ישראל: "ממשה (רבינו) עד משה (רמב"ם) לא קם כמשה". רבי ידעיה הפניני כתב עליו בספרו "בחינות עולם": "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל שאחר חתימת התלמוד". גם המתנגדים הגדולים לשיטתו של הרמב"ם, כדוגמת רבי שם טוב אבן שם טוב (מחבר ספר האמונות), העריצו את דמותו ואת גדלותו בתורה.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. פירוש על ספר משלי מאת רבי אברהם גבישון, בפירוש על הפסוק "עטרת זקנים בני בנים" (משלי יז ו).
  2. כך מובא בשם נכדו רבי דוד הנגיד ברוב הספרים ובראשם ב"שם הגדולים" לחיד"א (המקור הוא בסוף הפירוש למסכת ראש השנה המיוחס לרמב"ם). אולם, יש המביאים בשם רבי ישראל מרוז'ין שזו טעות סופר, וכי יום פטירתו הוא בכ"ד בטבת, יום פטירתו של בעל התניא (כתבי הר"חא ביחובסקי בשם ר' שלמה תומרקין, מובא בספר "עירין קדישין" עמ' תקנו).
  3. ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו
  4. ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ לסדר נשים, ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא בפינת הידעת?.
  5. ‫ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה.
  6. לגבי יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ראה תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט
  7. כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הרמב"ם אות ג; "אמרי שפר" מאת הרב אברהם שפירא ועוד.
  8. שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.
  9. דורשי רשומות נתנו סימן למיקום במנחות כראשי תיבות בשמו של הרמב"ם- ר'אה מ'נחות מ"ב