אתחלתא דגאולה
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
אתחלתא דגאולה הוא ביטוי בארמית שמשמעו "התחלת הגאולה". מושג זה, מבטא תקופה או זמן של ראשית הגאולה. מושג זה הוא אחד היסודות החשובים של השקפת הציונות הדתית.
מקור המושג והבנתו
בגמרא בבבלי מגילה יז ב מובא: "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".
בספרות חז"ל ישנן התייחסויות רבות לתקופה שלפני הגאולה, כאשר הבולטות שבהן הן "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם ערי ישראל ענפכם תתנו וכו'", "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי (החוצפה תגדל)" ועוד.
אתחלתא דגאולה בתקופות קדומות
השימוש הראשון במושג של התחלת הגאולה בצורה מעשית, נמצא אצל הגר"א, שהצביע על שנת ת"ר כשנת התחלת הגאולה ועל כן הורה לתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולבנותה לקראת תאריך זה.
גישת הציונות הדתית לאתחלתא דגאולה
השקפת הוגי הציונות הדתית רואה בפיתוח בנין הארץ שהחל בימי הציונות, בהצהרת בלפור, בהקמת מדינת ישראל (ויש שרואים אפילו בשואה) סממנים של "אתלחתא דגאולה", בעיקר על פי דברי רבי אבא (מסכת סנהדרין דף צ"ח ע"ב) האומר כי: "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: (יחזקאל לו ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", כפי שמתאר זאת הרב קוק באגרתו:
"כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו" (אגרות הראי"ה ג' עמ' קנה).
בעקבות ביטוי זה השתרש הביטוי (שמקורו בתפילה לשלום המדינה) "ראשית צמיחת גאולתנו".
הרב מנחם מנדל כשר, מרבני חסידות גור ובעל השקפה ציונית מובהקת, כתב ספר בסיסי ויסודי בשם "התקופה הגדולה" העוסק בהסברת גישת הציונות הדתית לנושא "אתחלתא דגאולה".
הרב יצחק דדון, מרבני ישיבת מרכז הרב, קיבץ את שיטות גדולי הדורות הקודמים שראו בציונות ובהקמת מדינת ישראל "אתחלתא דגאולה", בשני ספריו "אתחלתא היא".
השקפת היהדות החרדית על המושג
מנהיגי היהדות החרדית מתנגדים להגדרת הקץ המגולה כ"אתחלתא דגאולה". על פי גישתם, יש להבדיל בין "אתחלתא דגאולה", שזוהי, כאמור, תחילת הגאולה, לבין "עקבתא דמשיחא" שאלו הם ימי סוף הגלות, "עקבותיו של המשיח", אבל אינם חלק מהגאולה עצמה (כי אם מבשרים על בואה הקרב).
אחד מגדולי מנהיגי היהדות החרדית באירופה, הרב אלחנן וסרמן, כתב מאמר בספרו "קובץ מאמרים" בשם "עקבתא דמשיחא" בו הוא דן בכל צדדי המושג, ומסיק כי מדובר בתקופה של מצב רוחני ירוד. הוא תוקף את השקפת הציונות הדתית והמזרחי, שדוגלים בגישה הרואה את מאורעות התקופה כאתחלתא דגאולה.
גם שיטת חב"ד שוללת מכל וכל את הגדרת המדינה כ"אתחלתא דגאולה". הרבי מליובאוויטש התנגד לתפיסה זו, כיון שמדינת ישראל לא הוקמה על בסיס תורה ומצוות, ולכן היא אינה יכולה להוות התחלה לגאולה. הרבי ציין מספר רב של פעמים שהתחלת הגאולה על פי הלכה היא אך ורק בסדר אותו קבע הרמב"ם, שתהיה תחילה על ידי מלך המשיח. על פיו, לא ניתן על סמך דברי אגדה של "אין לך קץ מגולה מזה" להורות השקפה כללית.
תלמידו של הרבי מליובאוויטש, הרב לשום דובער הלוי וולפא, כתב ספר בו הוא מסדר את שיטתו של הרבי בענין, בשם "בין אור לחושך".
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב מנחם מנדל כשר, "התקופה הגדולה".
- הרב שלום דובער הלוי וולפא, "בין אור לחושך".
- הרב יצחק דדון, "אתחלתא היא".
- הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "קול דודי דופק" ו"חמש דרשות".
- הרב ישכר שלמה טייכטל, "אם הבנים שמחה".
- הרב יעקב מצשה ברגמן, "המדינה היהודית- האם מדינת ישראל של היום יכולה להיות אתחלתא דגאולה?"
- רבי יואל טייטלבוים, "ויואל משה".
- הרב אלחנן וסרמן, "קובץ מאמרים".