בית הכנסת החורבה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה הישן לפני 1947 - המקור:ויקישיתוף, העלה את התמונה Slav
ה"קשת" בבית הכנסת החורבה - כך עמדה החורבה עד לתחילתהבנייה מחדש - כמעט 40 שנה, מקור התמונה:ויקישיתוף, צילום:MathKnight
בית הכנסת החורבה, מאי 2008 - המקור: ויקישיתוף, צילמה:תמר הירדני

בית הכנסת החורבה או בשמו המלא "בית הכנסת בית יעקב שבחצר חורבת רבי יהודה חסיד" היה בית הכנסת האשכנזי המרכזי בירושלים, מאז הקמתו בשנת 1864 ועד לנפילת הרובע היהודי של ירושלים במלחמת העצמאות. היסודות לבנייתו הונחו בשנת 1701, עמד בחורבתו שנים אחדות , מכאן שמו "חורבת רבי יהודה החסיד", הושלם ונהרס בשנת 1720. הוא נבנה שוב ונחנך בשנת 1864. בשנת 1948 , לאחר נפילת העיר-העתיקה בידי חיילי הממלכת ירדן, הוא נשרף, נהרס ונבזז בידי ערביי העיר העתיקה. בשנת 2008 מסתיימת בניתו מחדש. הוא נחשב לבית הכנסת המפואר ביותר של העיר העתיקה. חצר "החורבה" היה מרכז היהודים האשנזים בעיר. הערבים קראו לו: "דאר אלאשכנז - בית האשכנזים.

בית הכנסת הוקם על ידי ר' יהודה החסיד, אשר עלה לירושלים בשנת תס"א (1701) עם קבוצה של 300 עולים בהנהגתו. מטרתה העלייה של הקבוצה לארץ ישראל הייתה : "לקרב את הגאולה על ידי סגופים וצומות, תפילה וצדקה וקינה על גלות השכינה". הוא רכש חצר הסמוכה לבית הכנסת הרמב"ן העתיק והחל בבניית בית כנסת לקהילה האשכנזית בעיר.[1]

הערבים ניסו להפריע ורק באמצעות מתן שוחד נמנעה המשך ההתנכלות לבנייה. אחד החסידים סיפר : "שחדים הרבה הוציאו לראשי העם ישמעאל אשר בירושלים עד שהניחו לבנות את הבנין הזה". כעבור זמן קצר נפטר ר' יהודה החסיד והבנייה נעצרה. על רקע של חובות כספיים, שהשאירו בוניו הוא נהרס על ידי מוסלמים בשנת 1720. בשנת 1857 הושגה הסכמת השלטונות לבנייה מחדש של בית הכנסת.

אברהם משה לונץ זוקף את קבלת האישור "ללורד נפיור, מלאך בריטניה, בבירת ממשלתנו הרוממה (קושטא)". הוא בקר בעיר והבטיח לראשי העדה להשיג את הרשיון לבנייה. אז, נורתה אבן הפינה ואחרי שלוש שנים "כלתה מלאכת בנינו ממסד עד הטפחות, לשמחת לב כל אוהבי ירושלים בכל הארצות, אשר לקחו חלק בהוצאות לבנינו".

לפי השלט שהיה בכניסה לבית הכנסת הוא נחנך בשנת תרכ"ה , שנת 1864.

תאור בית הכנסת הישן[עריכה]

אברהם משה לונץ, איש ירושלים, מחבר מורה דרך בארץ ישראל וסוריה כותב בשנת " תרנ"א - ותתב"ג לגלותנו - שנת 1890" על בית הכנסת:

"בשמונה מעלות יעלו להחצר הזה אשר בו מכוננים" המבנים הבאים:

  • בית הכנסת הגדול "בית יעקב". לבית הכנסת כיפה עגולה המוקפת מבפנים ומבחוץ במעקה ברזל יפה ונהדרת. ממנה ייראו את "הדר מקום המקדש ובניניו". המתפללים בבית הכנסת עולים למעקה בימי במועדים להתפלל תפילת "ומפני חטאינו"
  • בית המדרש "שערי ציון" או החדש הוא מול בית הכנסת. בו אוצר ספרים גדול. "ורבים מיושבי בעיר ישבו בו בלילה כביום להגות בתורת קודשנו".
  • בית המדרש "מנחם ציון" או הישן הוא בקצה החצר לצפונו והוא הבניין הראשון שנבנה בחצר בשנת תקצ"ז (1837). גם בו "אוצר ספרים" גדול וילמוד בו כל היום וחלק מהלילה. יש בו "חבורת משומרים" אשר חבריה לומדים בלילה מצאת הכוכבים עד חצות ומשמר שני מחצות הלילה עד עלות השחר.
  • בתי התלמוד תורה.
  • ישיבת עץ חיים, כוללת 17 חדרים בו ילמדו 250 נערים מ"תחילת לימוד הקריאה עד למוד גפ"ת (ראשי תבות של גמרא, פירוש רש"י, תוספות), לימודי קודש וגם כתב וחשבון. בישיבה לומדים רק 40 והם מקבלים "תמיכה קטנה לכלכלת ביתם"
  • והכנסת אורחים

מול הישיבה גר הראב"ד ( ראש בית דין רבני לעדת האשכנזים, המוכן "לקבל ברצון את כל הבא ךתור את ארה"ק (ארץ הקודש) ולשאול בשלומה.

זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל, הביא ב"מדריך ירושלים" משנת 1946 תאור של בית הכנסת [2].:

בית הכנסת נקרא גם בשם הסימלי "בית יעקב", על יסוד דברי ישעיהו הנביא: " בֵּית, יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה' (ב',ה'). מעל שערי הברזל היה ציור של קבר רחל ובית הכנסת עצמו. מעל הכניסה של אולם בית הכנסת היה כתוב: " לזכר עולם יהי' צדיק...נדב לבנות משכן לאביר יעקב...ויזכו לראות בבנין אפיריון (בית המקדש) על מכון הר ציון ב'ב'א' (במהרה בימינו אמו) שנת הבית הזה יהי עליון לפ"ק" - דהיינו שנת תרכ"ה , שנת 1864, היא שנת חנוכת הבנין.

לאולם בית הכנסת הייתה כיפה רמה. למטה ממנו היו ציורי המקומות הקדושים. סביב הפתח, מבפנים, היו מצויירים עצי ערבה על גדות נהרות בבל ועליהם כלי הזמר של גולי ירושלים. בפינות האולם למעלה היו : ציורי נמר, נשר, צבי ואריה המסמלים את דברי החכמים בפרקי אבות:"יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן. כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.(ה',י"ח).

בחצר החורבה היו מוסדות הקהילה האשכנזית: בית הדין וישיבת "עץ חיים" המפורסמת. הישיבה הועברה לעיר החדשה בשנת 1936, בשל המאורעות של ערביי ארץ ישראל. על הקיר בחצר היה למעלה "שעון שמש לשעות ארץ ישראל". הוא נקבע לצרכי תפילה.

בקצה החצר היה בית מדרש קטן, הישן ביותר של האשכנזים בירושלים. מכאן שמו העממי "בית המדרש הישן". מעל לכניסה אליו הייתה כתובת: בס"ד (בסייעתא דשמיא - בעזרת השמים) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. נ' ונ' ת"ל (נעשה ונגמר תהילה לאל) בה' כסלו שנת תקצ"ז היא שנת 1837 ךסה"נ. זאב וילנאי מציין כי המיוחד בכתובת זו ששם ה' המפורש מובא בה, דבר שאינו רגיל בכתובות.

בחצר הייתה איצטבה שהיו קוראים לה "קונה". עליה היו מעמידים לראווה את החוטא על מצוות דת או מוסר. בגובה האדם היו קבועים שני ווים נקובים בראשיהם. על צוואר החוטא היו שמים כעין חישוק והיו סוגרין אותו על הווים בשני מנעולים. המילה "קונה" הפילה פחד על התושבים וזאב וילנאי מסיים: "ואוי למי שהעמד עליה!"

קרל נטר[עריכה]

בשנת 1867, בקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לידי שיפור במצבם הכלכלי אלה על ידי הכשרת לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים, הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים". משה סמילנסקי מספר כי "כל הקהל געה בבכי לשמע דבריו. כאשר יצא מבית הכנסת לחצו את ידו ויבכו על צווארו. יום גדול היה היום ההוא ליהודי ירושלים[3]. ואכן, הוא הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפאריז להקים את בית הספר חקלאי בשנת 1870 מקווה ישראל

הנרייך הרץ[עריכה]

בשנת 1872 התפלל בבית הכנסת ההיסטוריון המפורסם הנרייך גרץ. בשעת התפילה, קם אחד "מקנאי ירושלים" -כותב זאב וילנאי - והטיל עליו חרם בשם הרבנים. הם התנגדו לספריו ולפרושיו על המקרא.

ביקור הרברט סמואל[עריכה]

דגל אשר דוגמתו הופקדו בחורבה - מקור:ויקישיתוף, צילם:Mobius1ski
הרברט סמואל בצעדה אחרת, בעיר יפו, בשנת 1920
הרב קוק והרברט שמואל ביחד - בשנת 1923 - בחנוכת ביתו של הרב קוק המקור: Mr. Fischel presenting the key of the building

זאב ז'בוטינסקי קיים ב"חורבה" עצרת למען התנדבות לגדוד העברי. בבית הכנסת היו שמורים הדגלים של הגדודים העבריים שנלחמו בקרב הצבא הבריטי בכיבוש עבר הירדן בשנת 1918. [4]

בשנת 1920, בשבת נחמו , התפלל בבית הכנסת הנציב העליון הרברט סמואל. הייתה זו השבת הראשונה בה שהה בארץ ישראל, הרברט סמואל התכבד בקריאת ברכות ההפטרה מספר ישעיהו: " נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.(מ',א'-ב')). הפטרה הבאה לנחם את העם אחרי ימי בין המצרים - שלושת השבועות המסתיימות בתשעה באב - המועד בה חרב בית המקדש. "לימים יאמר סמואל כי זה היה הטקס המרגש ביות בחייו".

וכך מספר נתנאל ליפשיץ במקור ראשון. במטרה לשהות בתחום שבת, הרברט סמואל ירד ממעונו בבית הממשלה אשר היה באכסניית אוגוסטה ויקטוריה, השוכנת במרומי הר הצופים. הוא בחר להתאכסן במלון של ר' ירחמיאל אמדורסקי, כיום "מלון פטרה" - 100 מטר משער יפו.

בשבת בבוקר, בדרך מהמלון לבית הכנסת, נפרשו שטיחים אדומים ומשני צידי הרחוב עמדו משמרות שוטרים. מבעוד יום, קושטו בפרחים בתי הרחובות בדרך בה הוא הוא היה אמור לעבור בשבת. נשים ספרדיות השמיעו קולות רינה מסורתיות (לו-לו-לו) והתיזו דרך החלונות מי ורדים על ראשו של הנציב. קבוצת קצינים צעדה בראש ולימינו צעד מושל ירושלים רונלד סטורס.

הנציב הגיע לבית הכנסת בתפילת נשמת כל חי. הקהל עמד על רגליו. הוא ישב על כיסא מיוחד שהוכן עבורו ליד ארון הקודש. לידו ישב המושל חגור אקדח. ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר עלה לתורה וקבל "מפטיר" הוא קרא בקולו הצלול את ברכות ההפטרה . לאחר קריאת ההפטרה, הוא סיים בברכות הנאמרות לאחר ההפטרה והביע את המשאלה כי: "על כסאו לא ישב זר". הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה האשכנזי של העיר, שהיה נוכח בבית הכנסת, קם ממקומו וחזר בקול על המשפט ורעד עבר בקהל. המעשה הזה של הרב קוק הידהד עוד שנים ארוכות ברחבי העולם היהודי.

לאחר התפילה הוזמנו כל הנכבדים לקידוש למלון של אמדורסקי. החוויה נשארה חרותה בליבם של הנוכחים. ‏‏[5] .

בימי מלחמת העולם השנייה, ביום ב' כסלו תש"ג (1943), התקיימה בבית הכנסת עצרת תפילה להצלת יהודי אירופה. העצרת נערכה תפילה על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג הרב הראשי לא"י, והאדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור. זאב וילנאי מסכם בשנת 1946: "עם דילול היישוב האשכנזי בעיר העתיקה שמם גם בית-כנסת מםואר זה"

לאחר נפילת הרובע היהודי, במאי 1948, פוצצו הערבים את בית הכנסת, כמעשה סמלי המבטא את נצחונם.

השיקום[עריכה]

אחרי מלחמת ששת הימים, שוחזרה אחת מארבעת הקשתות שתמכו בכיפה הגבוהה של בית הכנסת. משנת 2003נערכות עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות. בתחילת השיקום נערכו חפירת ארכאולוגית בה נמצאו בין השאר מספר מקוואות מתקופת בית שני ורחוב ממהתקופה הביזנטית. העתיקות עומדות להיות מוצגות במרתף בית הכנסת עם פתיחתו.

בשנת תשס"ו הוצא לאור הספר "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" על ידי הרב ליאור זילבר.

בשנת תשס"ז הוכתר הרב שמחה הכהן קוק , רבה של רחובות, כרבה של בית הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד'. על כתב ההכתרה חתמו גדולי ישראל , ובראשם הרב יוסף שלום אלישיב וגדולי תורה נוספים. הראשון לציון הגאון הרב שלמה עמאר דיבר על ענין החזרת העטרה ליושנה, בבחינת "קמה אלומתי וגם נצבה", המסמל באופן מיוחד את ביהכנ"ס החורבה ההולך ומוקם לתפארת ירושלים. רב הכותל המערבי הרב שמואל רבינוביץ, הביע את תקוותו כי עיכובי הבניה ייפסקו וכי מעמד זה יסמל את הנחת האבן הרוחנית לביהכנ"ס שתגרור אחריה גם את כל האבנים האחרות בבניינן.

חתם את המעמד חתן השמחה, רבו של בית הכנסת החורבה, הגר"ש קוק , באומרו כי אירוע זה הינו בבחינת "דרישה לציון", היא הכיסופין שלנו לבנין ביהמ"ק. [6].

תמונות מבית הכנסת שנחרב[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. לספרדים היה בית כנסת משלהם שנקרא ע"ש יוחנן בן זכאי
  2. עמוד 48
  3. מקור:משה סמילנסקי פרקים בתולדות הישוב - חלק ראשון, הוצאת דביר - תל אביב, 1939, עמ' 7
  4. לפי אחת הגירסאות הופקו בו דגלים ביום כיבוש ירושלים על גנרל אלנבי , כבר בשנת 1917.
  5. ‏בינהם אביו של הכותב, ר' שמשון, שבנו של ר' נתנאל הסופר בעל התפילון - כשסמואל עלה למפטיר. מתוך מכתבים למערכת, 29 באוגוסט 2008‏
  6. בחדרח חדרים

לקריאה נוספת[עריכה]

  • זאב וילנאי, מדריך ירושלים, הוצאת תור, ירושלים, 1946, הדפסה מחודשת של הוצאת אריאל ירושלים, תשל"ח
  • ארגון אור האורות, חורבת ר' יהודה החסיד - בית הכנסת הגדול בית יעקב ו'עץ חיים', בנשיאות מרן הראי"ה קוק, ירושלים, תש"ע.

קישורים חיצוניים[עריכה]

ד"ר אריה מורגנשטרן ההיסטוריה של בית הכנסת החורבה :חלק 1: שנות המאבק " אתר "היקום של אלי אשד" http://www.notes.co.il/eshed/65858.asp ד"ר אריה מורגנשטרן " ההיסטוריה של בית הכנסת "החורבה " חלק 2" הבנייה " אתר ה"היקום של אלי אשד" http://www.notes.co.il/eshed/65883.asp