גיוס בני הישיבות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: בנוי כהסברה אקטואלית, ולא כאנציקלופדיה.. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בין המגזרים הדתיים ישנם שתי גישות עיקריות אם וכיצד להתגייס לצבא הגנה לישראל, ונזכירם בקצרה:

במגזר הדתי-לאומי[עריכה]

ערך מורחב - ישיבת הסדר

מתוך מטרה לשלב את הצורך הלאומי בגיוס צבאי, והצורך הרוחני בלימוד תורה ועליה רוחנית, הוקמו ה"ישיבות הסדר", והם ישיבות המשלבות לימודים תורניים ושירות צבאי מקוצר במסגרת דתית. נכון ל-2011, קיימות 68 ישיבות הסדר ברחבי הארץ, ובהן כ-8,500 תלמידים.

במגזר החרדי[עריכה]

עפ"י החוק האזרחי, בדומה לחוק בשאר מדינות העולם, מי שעוסק בלימוד דת למשך כל שעות היום, רשאי לדחות את השרות הצבאית. ואכן רבים מבני הישיבות, בעיקר במגזר החרדי, נמנעים מלהתגייס לצבא, ויש לכך מספר סיבות:
  1. על פי התלמוד מסכת מכות דף י עמוד א: א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכ"ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם - מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. - והיינו שלימוד התורה מהווה מגן רוחני על עם ישראל שגורם לחיילים להצליח במלחמותיהם. הרב מרדכי נוייגרשל מציין שלכן במלחמות ישראל נאמר "אלף למטה אלף למטה" (חומש במדבר לא, ד) והיינו שרק אלף אנשים גוייסו מכל אחת מ-12 שבטי ישראל, והשאר עסקו בתורה. ועל כן, הואיל והרוב המוחלט של עם ישראל כיום אינם זוכים ללמוד תורה, לפי ראות גדולי ישראל החרדים יש צורך שכל הנערים שאכן מוכנים ללמוד תורה יומם ולילה, שיעשו כן, כדי שעי"ז יצליחו החיילים במעשי ידיהם. הרבנים מציינים גם שאפילו אם יתגייסו כל בני הישיבות לצבא, עדיין לא יהיה מספיק כח אדם לעמוד מול המיליוני אויבים העבריים לפי דרך הטבע, כך שעם ישראל זקוק מאוד להגנה רוחנית מעל דרך הטבע (כמובן מלבד הצורך בצבא), וזהו תפקידם של בני הישיבות להביא על עם ישראל הגנה זו ע"י לימוד התורה שהיא מגינה ומצילה.
  2. סיבה נוספת, הקושי לשמור בצבא על רמה רוחנית גבוה ועל ההלכה בדקדוקיה לפי הרמה המקובלת בציבור החרדי, ובפרט במה שנוגע לפיתויים שהמסגרת הצבאית מעמידה בפני חרדי רווק[1]. כניסיון להתגבר על בעיה זו, ובעידודו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א (מגדולי רבני היהדות החרדית הליטאית), הוקם הנח"ל החרדי, אך לדעת רבים מהרבנים החרדיים, הבעיה לא נפתרה כל הצורך.
  3. נער בשנות השמנה עשרה לחייו עדיין נמצא בעיצומה של הפריחה והעליה הלימודית בישיבה, והגיוס יכול לגרום לכך שלא יצמחו תלמידי חכמים בעם ישראל.

מקורות בנושא גיוס תלמידי חכמים[עריכה]

  1. אסור לעשות אנגריא [-עבודת המלך להוליכן למלחמה] בתלמידי חכמים[2].
  2. מהר"ל מבאר שאף שתלמידי חכמים מביאים להצלחת המלחמה משום שה' עמם, אין לשעבדם במלחמה שאין לשעבד את שכל [התורה][3].
  3. במסכת בבא בתרא מבואר שהמטיל מס גולגולת על תלמידי חכמים עובר בכך על התורה על הנביאים ועל הכתובים. רשב"ץ קושר זאת גם לדברי הגמרא במסכת נדרים שאסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים. כשם שהם פטורים ממיסים כך הם פטורים מעבודת הצבא [4].
  4. במסכת מגילה דף כח עמוד ב מבואר שאין להשתמש בכתר תורה היינו במי ששונה הלכות. בספר מדרש שמואל מבאר שלפי זה המוציא תלמידי חכמים למלחמה הוא בכלל מי שנאמר עליו "ודאשתמש בתגא - חלף"[5].
  5. בספר מגן אבות לרשב"ץ כתב שהמוציא תלמידי חכמים למלחמה הוא בכלל המשתמש בכלי תשמישו של מלכו של עולם. כשם שאין רוכבים על סוסו של מלך בשר ודם כן אין להשתמש בתלמידי חכמים שהם כלי תשמישו של מלכו של עולם[6].
  6. המאירי על מסכת סוטה דף מד עמוד א מבאר שתלמיד חכם אינו כשאר בני אדם אלא פטור ממנה. וכשם שתלמיד חכם פטור ממיסים כן הוא פטור מעבודת המלך ובכללה יציאה לצבא - וכל שמטילים עליהם עבודת המלך להוציאם לצבא נענשים על כך[7].
  7. מהרש"א על מסכת שבועות מבאר מחלוקת הגמרא בפירוש הפסוק "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו" - לפי שיטה אחת על כל אלף חיילים בצבא יש להשאיר מאתים לומדי תורה בישיבה, ולפי שיטה שנייה, על כל אלף לומדי תורה יש רשות להוציא מאתים חיילים לצבא[8].
  8. קרן אורה על סוטה מד עמוד ב סובר שבמלחמת מצווה אפילו תלמידי חכמים צריכים לבטל מלימודם[9].
  9. מבואר בגמרא מסכת סנדרין דף מט עמוד א, שיש לעבור על פקודת המלך ולא להוציא לצבא העוסקים בלימוד מסכת. ברש"י שם מבואר שאפילו פקודה מפורשת אין לקיים בנושא זה - "...שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו".[10].
  10. מבואר במסכת סנהדרין דף מט עמוד א, שזכות התורה מועילה להצלחת הצבא[11].
  11. שבט לוי שהוא עשירית מהעם לא היה יוצא בצבא, אלא היה מיועד ללימוד תורה[12].
  12. עמידת רגלי ישראל במלחמה היא בזכות התורה[13].
  13. במדרש רבה על איכה מבואר שתפיסת עולם לפיה אנשי הצבא הם השומרים על עם ישראל מביאה להחרבת עם ישראל. לומדי התורה הם השומרים והמגינים על קיומו של עם ישראל[14].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. דוגמא לכך, באתר הידברות.
  2. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב/א - "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? - מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו...". ובר"ן שם: "שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים - שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את חניכיו דהיינו בני אדם שחנך לתורה"
  3. ספר גבורות השם - פרק ט עוד יש לפרש דעת חכמים שכל אחד בא לתת טעם למה היו ראוים זרעו לשעבוד דוקא, ולא לעונש אחר רק בשעבוד. כי לדעת ר' אבהו שאמר מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, מפני כי ת"ח מצד עצמם אין ראוי לשעבד, כי כל משועבד מתפעל מן המשעבד, ולא יתכן ההתפעלות רק אל בעלי החומר שהוא מתפעל, לא אל הצורה הנבדלת, והשכל הנבדל כיון שאינו בעל חומר אינו מתפעל ומאחר שאינו מתפעל לא שייך בו שיעבוד, ולפיכך ראוי שלא יהיה שום שיעבוד אל ת"ח אשר יש להם שכל נבדל. וזהו שאמרו חכמים בברייתא דשנו (אבות ט"ו) אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות, שכל העוסק כו', הרי אין שיעבוד לת"ח. ומזה הטעם האי מאן דרמי כרגא ארבנן עבר אדאורייתא אנביאים וכתובים כדאיתא בבבא בתרא (דף ח' ע"א) שאין שיעבוד בשכל, רק ראוי לשכל להיות בן חורין. ומפני שעשה אברהם אנגריא בת"ח נמשך דבר זה בזרעו. ספר דרך חיים - פרק ו משנה ב ואמר ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, מפני שר"ל כי בכל מה שישאלו לו נהנין ממנו, ואלו אמר ונמצא בו עצה ותושיה היה אפשר לומר כי ימצא עצה ותושיה לעצמו כי יותר יש עצה לאדם אשר צריך לעצמו, ולכך אמר ונהנין ממנו עצה ותושיה כי כל אשר צריך לעצה נהנה ממנו עצה, כי לא שייך למוד אצל גבורה ופירוש גבורה ר"ל כי דבריו מחזיקים את האדם ונותנין לאדם גבורה וכח כאשר ישמע דבריו, ואם לא כן קשיא איך נהנין ממנו גבורה ואצל זה לא שייך לומר לשון למוד רק נהנים. ויש לפרש מה שאמר שנהנים ממנו גבורה היינו גבורה ממש, כי הש"י עם מי שעוסק בתורה ומתגבר על הכל כמו ונהנין ממנו עצה שהשם יתברך עם עצתו, וכן ונהנין ממנו גבורה כי הש"י עמו עד שמתגבר על אויביו וכמו אברהם שלכך נטל עמו ת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו כדאיתא בנדרים (ל"ב, א') ונענש ע"ז על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. ספר חדושי אגדות חלק שני עמוד ט - מסכת נדרים מפני מה נענש אברהם וכו'. יש לפרש שדעת רז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות, כדי שיקנו האמונה וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו וגבורותיו אשר עשה לאויביו כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולו' והנוראות והטובה שעשה לאוהביו, וכמו שמשמע מן הכתוב שכלא שר היה עושה [היה] שידעו שמו וגבורתו תמיד. ולפיכך סובר ר' אבהו שנרא' באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי שהרי עשה אנגריא בתלמידי חכמים ולקחם למלחמה מיראתו. ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס, אבל [מה ש]לקח תלמידי חכמים מורה שהיה ירא והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח, ולפיכך נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה, שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלימה.
  4. ספר מגן אבות לרשב"ץ על אבות - פרק רביעי משנה ה ומה שהותר לתלמיד חכם הוא, שתמכר סחורתו קודם לכל אדם, ולהפטר מהמסים ומהארנוניות ומבניין העיר, והמחייבם בזה עובר על התורה ועל הנביאים ועל הכתובים, כמו שנזכר בהשותפין שרצו, ואפילו כסף גלגולת הצבור חייבין לתת בשבילם, וכן כתב רבינו משה ז"ל בהלכות ת"ת, וכתב בכאן כי אפילו היה עשיר גדול, פטור מכל זה כיון שתורתו אומנותו, וכן היה מורה רבו רבינו יוסף הלוי אבן מאגש ז"ל ואברהם נענש מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, כמו שנזכר בנדרים פ"ד דנדרים וכן אסא, כמו שנזכר בראשון מסוטה והחכם פוטר את עצמו ואין בזה משום יהללך זר ולא פיך, כמו שאמרו בנדרים פרק קונם יין, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא ולא יהיבנא כרגא, וכן הותר לתלמיד חכם לקבל דורונות מבעלי בתים שאפילו לעם הארץ נכבד עושין כן וזהו שאמרו בראשון מברכות, הרוצה ליהנות, יהנה כאלישע שקבל אכסניא מהשונמית דרך כבוד, והרוצה להחמיר על עצמו שלא ליהנות מדרכי חסידות אל יהנה כשמואל, שכל מקום שהיה הולך ביתו עמו, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואין בזה משום יוהרא וכן אם הבריות רוצים להתיקר בו להסב עמהם בסעודה, מותר לו לכבדם, כמו שאמר ר' זירא כשהיה סועד בביתו של ריש גלותא, יקירי דמיקרי בי, כמו שנזכר בפרק אלו טרפות, ואין כל זה בכלל נאות בדברי תורה אבל הוא כבודה של תורה...
  5. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח/ב תנן התם ודאשתמש בתגא חלף תני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה רבינו נסים על הרי"ף מגילה דף ט/א ודאישתמש בתגא חלף. מי שנשתמש בכתר תורה דהיינו ת"ח: חלף. אבד מן העולם: זה המשתמש במי ששונה הלכות. אע"פ שאינו לומד תלמוד כיון שלומד הלכות דהיינו משנה. ספר מדרש שמואל על אבות - פרק ראשון משנה יד ואפשר עוד שאמר עם מה שאמרו במגלה פ' בני העיר אמר ריש לקיש ודאשתמש בתגא חלף זה המשתמש בתלמידי חכמים וכן אמרו בנדרים פרק ארבעה נדרים מפני מה נענש אברהם מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שהוציאן למלחמה וירק את חניכיו ילידי ביתו
  6. ספר מגן אבות לרשב"ץ על אבות - פרק ראשון משנה יג ובגמ' מגילה פ' בני העיר פי' זה במי שמשתמש בת"ח דאמר ריש לקיש ודישתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות. וכן אמרו בנדרים מפני מה נענש אברהם אבינו מפני שעשה אנגריא בת"ח פי' שהוציאם שנאמר, וירק את חניכיו. וכ"א באסא פ"א מסוטה לפי שת"ח הם כלי תשמישו של מלכו של עולם, וכמו שאין רוכבין על סוסו של מלך כמ"ש בסנהדרין פרק כ"ג ואין משתמשין בשרביטו כן אסור להשתמש בת"ח.
  7. המאירי על מסכת סוטה דף י/א תלמיד חכם אין עבודת המלך מוטלת עליו כבשאר בני אדם אלא פטור ממנה על הדרך שהוא פטור מכמה דברים כמו שהתבאר בראשון של בתרא וכל שמטילים עליהם נענשים דרך הערה אמרו מפני מה נענש אסא מפני שעשה אינגריא בתלמידי חכמים דכתיב והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה.
  8. מהרש"א על שבועות דף לה/ב כל שלמה כו' כרמי שלי לפני האלף לך שלמה לדידיה כו'. ר"ל האי כרמי הוא כ"י כמ"ש כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואמר שמכלל ישראל היו אלף לעבדים לשלמה ליוצאי מלחמה כמ"ש מבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו וגו' ואמר שהותיר מישראל מלצאת במלחמה חלק ששית מאלף שהם מאתים לנוטרים פריו שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת"ח כמ"ש בסוטה באסא שנענש על כך ושמואל דריש בהיפך דיש להניח אלף מכלל ישראל לשלמה למלכותא דרקיעא שיהיו עוסקין בתורה וחלק ששית שהם ר' אם יעשה מלכותא דארעא אנגריא לא מיענש עלייהו ובמלכותא דישראל איירי דהיינו כרמי שהוא כ"י וכמ"ש בחדושי הלכות על דברי התוס' ודו"ק:
  9. קרן אורה על מסכת סוטה דף מד/ב והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מלכים (ה"א) כתב דמלחמת מצוה היא מלחמת עמלק ושבעה עממין ולהושיע להם מצרים הבאים עליהם. ולכאורה הוא נגד מסקנא דשמעתין דלמעוטי עו"ג דלא ליתו עלייהו הוי רשות לרבנן ומד' הלחם משנה ז"ל שם משמע דיש חילוק כי היכי דלא ליתו עלייהו הוי רשות אבל עזרת ישראל אם כבר באו עליהם זה ודאי מצוה היא ומסתבר כן אבל פשטא דשמעתין לא משמע הכי. אבל לפי דברי הירושלמי דלעיל נראה כד' הרמב"ם ז"ל דאתיין אינון עלן הוי מלחמת מצוה לרבנן ג"כ ובכהאי גוונא ג"כ הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו אלא דמהא דאמרינן לעיל (י' ע"א) גבי אסא המלך שנענש מפני שעשה אנגריא בת"ח והשמיע אין נקי אפי' חתן מחדרו והרי התם היה מפני אויב דאתא עלייהו מפני בעשא מלך ישראל ואפי' הכי שלא כדין הוי וי"ל דהתם כבר הלך בעשא ממנו ע"י מלחמת ארם כמבואר בקראי התם (מלכים א' ט"ו). ומשמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן וא"כ יש לדקדק מהא דשבע בן בכרי דאמרינן בסנהדרין (מ"ט ע"א) דעמשא דריש אכין ורקין ואשכח לרבנן דפתחי במסכתא והא התם הוי מלחמת מצוה משונא הבא עליהם ואפילו ת"ח צריכין לצאת וצ"ל דעיקר מרד שבע בן בכרי היה בכבוד מלכות וזה לאו בכלל מלחמת מצוה הוא ועי' בד' הרע"ב ז"ל והתוי"ט ז"ל במתניתין. הדרן עלך פרק משוח מלחמה. עכ"ל. ונראה שזה תלוי לפי צורך, כלומר אם יש צורך בתוספת חיילים שלא ניתן להביאה מתוך אלו שאינן לומדים תורה אז יש רשות לבטל תורה במלחמת מצווה.
  10. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מט/א אתיוה ליואב דייניה אמר ליה ...מאי טעמא קטלתיה לעמשא? אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו' אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ רש"י סנהדרין דף מט/א אכין ורקין דרש - אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן, כדמפרש ואזיל, דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ רקין מיעוטין, שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו:
  11. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מט/א אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו
  12. רמב"ם, משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל יג, י-יא: ולמה לא זכה [שבט] לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו: מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג, י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג, יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח, כ). ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו הא-לוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז, ה).
  13. תלמוד בבלי מסכת מכות דף י: אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהילים קכב), מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.
  14. מדרש רבה איכה הקדמה פסקה ב (בתרגום חלקי): תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנאמר: "על מה אבדה הארץ?... ויאמר ה' על עזבם את תורתי" (ירמיהו ט, יא-יב). רבי שלח את רבי אסי ורבי אמי שיצאו ויתקנו הקריות [=עיירות] של ארץ ישראל, והיו נכנסים לקרייה, ואומרים להם: הביאו לנו את שומרי העיר [=נטורי קרתא בארמית], והיו מביאים להם את שומר הנשק ואחראי ההגנה, והיו אומרים להם: אלו שומרי העיר?! אלו מחריבי העיר! אמרו להם, ומי הם שומרי העיר? אמרו להם: אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר:"והגית בו יומם ולילה" (יהושע א'), וכן הוא אומר: " אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהלים קכ"ז).