דן

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף דן בן יעקב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה עוסק בדן בן יעקב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך דן (פירושונים).

דן או דן בן יעקב הוא אחד משבטי ישראל, בנה השני של בלהה שפחת רחל, ובנו השביעי של יעקב אבינו.

משה רבינו מברך את השבט:"וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן-הַבָּשָׁן" ([[ספר דברים]]נ,כ"ב)

הסמלים שנבחרו עבור שבט דן היו הנחש, המאזניים או כמו בתמונה משמאל "מזנק מן הבשן".

דן נולד ביום ט' אלול בשנה העשירית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת ב' קצ"ח - 2,198 לבריאת העולם, . הוא מת בן מאה עשרים וחמש שנה [1]

מקורו של השם[עריכה]

רחל אימנו, אשר שפחתה ילדה את דן בחרה את שמו באמרה :"... רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹקים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן"([[ספר בראשית]],ל'ו')

רש"י מפרט את שלבי סבלה של רחל באמרה:דנני אלוהים - "דנני וחייבני וזכני".

רבי עובדיה ספורנו מרחיב בהסבר ודן גם במעמד של האימהות בתור שפחות וכך הוא מפרש את חלקי הפסוק:

  • דָּנַנִּי אֱלהִים - צַדִּיק הוּא בְּדִינו שֶׁלּא נָתַן לִי הֵרָיון.
  • וְגַם שָׁמַע בְּקלִי - וְאַף עַל פִּי כֵן קִבֵּל תְּפִלָּתִי.
  • וַיִּתֶּן לִי בֵּן - 'חוּטְרָא לְיָדָהּ וּמָרָא לִקְבוּרָה', כֵּיוָן שֶׁנּולַד עַל בִּרְכַּי. וְהִנֵּה הִסְכִּימוּ הַגְּבִירות בְּדִבְרֵיהֶם אֵלֶּה שֶׁתִּהְיֶינָה הַשְּׁפָחות מְשֻׁחְרָרות, וְזֶה בְּאָמְרָן שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחות לָהֶן לְבָנִים, לא לַעֲבָדִים, כְּמו שֶׁהָיָה הַדִּין אִם הָיוּ אִמּותָם שְׁפָחות, כְּאָמְרו "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדנֶיהָ" [2] . לְפִיכָךְ לא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן כְּמו שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדָה שָׂרָה בְּהָגָר בְּהַסְכָּמַת אִישָׁהּ, בְּאָמְרו "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ" [3]. וּבְכֵן הָיוּ כֻּלָּם "בְּנֵי יַעֲקב" לִירְשׁו, וְהָיוּ כֻּלָּם רְצוּיִים לְזִכָּרון לִפְנֵי ה' בָּאֵפוד וּבַחשֶׁן, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נֶחֱשַׁב לְיַעֲקב, זַרְעו הַמְּיֻחָס אַחֲרָיו. וְהֵפֶךְ זֶה הָיָה בְּיִשְׁמָעֵאל, כְּאָמְרו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [4]." הסיכום, מקומם בחשן משפט מעיג על השיויון שלהן עם בני האימהות.


סמלו של השבט[עריכה]

יהלום -המקור:ויקישיתוף, Hgrobe

יששכר היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על לֶשֶׁם [5] בחשן משפט. רבינו בחיי קורא אותה אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך,על שם ששבט דן הפכו את הקערהעל פיה, והפכו לסמל בפסל מיכה.

הם קרו לעירם לשם,כשם האבן, כפי שנאצר בספר יהושע:"וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" [6]

על אבן הלשם בויקיפדיה העברית

לישועתך קויתי ה'[עריכה]

שמשון בא משבט דן. עליו נרמז כבר בברכת יעקב אבינו :"יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" ([[ספר בראשית]],נ', י"ז-י"ט). המפרשים רואים בכך רמז לפעולותיו של שמשון הגיבור.

מדרש רבה מפרט:יהי דן נחש עלי דרך -

  • מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים.
  • מה הנחש נאסר בשבועה, כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה. (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי.
  • מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו, כך שמשון, (שם טז) אם גולחתי וסר ממני כחי.
  • מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה, כך (שם) ויהיו המתים אשר המית במותו וגו'.

ועל הביטוי הנושך עקבי סוס כותבים המפרשים:(שם) קראו לשמשון וישחק לנו.

אמר ר' לוי: כתיב: (שם) ועל הגג כשלושת אלפים, אלו מה שהיו על שפת הגג, אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם, אין בריה יודעת, ואת אמרת (שם)וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו', בקבר מנוח אביו?! אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר.

ועל ההמשך של הפסוק ויפול רוכבו אחור - "יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת לישועתך קויתי ה'.

על הפסוק:"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" יש מדרשים אחדים:

אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב.

בקווי יסורין, הה"ד: (ישעיהו כו) אף אורח משפטיך. ה' קוינוך, אלו יסורין.

  • לשמך, זו קדושת השם.
  • ולזכרך, זו זכות אבות.
  • תאות נפש, זו תאותו של עוה"ב.
  • חנינה בקווי: (שם לג) ה' חננו לך קוינו.
  • סליחה בקווי: (תהלים קל)כי עמך הסליחה.

מה כתיב בתריה? קויתי ה' לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת, מיד אמר: לישועתך קויתי ה'.


גבורתו של השבט[עריכה]

הרב אליהו מאלי במאמרו נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאלמציין את התכונות המיוחדות לשבט דן הן דין וגבורה. יעקב אבינו בברכתו לדן אומר : " דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר ([[ספר בראשית]],מ"ט, ט"ז- י"ז) . הנחש מציין את האויב המכה מכה אנושה מאחור בערמומיות בלא שהמוכה מרגיש בו. הנחש הוא בעל ארס. הוא הסמל להרס וחבלה.

משה רבינו בברכתו מדגיש שני דברים: את גבורתו של דן, ואת שייכותו לצפון! " "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן-הַבָּשָׁן" (ספר דברים, ל"ב, כ"ג)

בתקופת השופטים, מתגלת שמותו של שמשון אף הוא משבט דן. שמשון הוא שיא של גבורה גופנית. הוא משתמש בה על מנת להושיע את ישראל. שמשון בכוחו הגדול נאבק יחידי! מול כל מחנה הפלישתים ויכול להם. גבורתו מקורה בגבורה הכללית של שבט דן. אך נובעת מנזירותו - " נזיר אלוהים אני מבטן אמי... " (מקור: ספר שופטים, ט"ז י"ז).

חז"ל מספרים : "בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשיו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשיו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב... ומת עשיו (מקור: מסכת סוטה דף יג א) .

אף בעת הויכוח של יהודה עם יוסף לאחר שנתפס בנימין עם הגביע בידו, מסופר על גבורתו של חושים בן דן. "א"ר יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין... מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרס, עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ ליהפך, עליהם אמר איוב שאגת אריה וקול שחל". שאגת אריה זה יהודה שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל זה חושים בן דן ששניהם נמשלו כארי שנא' דן גור אריה..." (מקור:בראשית רבה צג ז).

שבט דן במסע במדבר[עריכה]

במפקד שבטי ישראל במדבר סיני היה שבט דן השבט השני בגודלו: בתחילת המסע במדבר - 62,700 נפש במניין הראשון ([[ספר במדבר]], ב', כ"ו), ובערבות מואב, לפני הכניסה לארץ ישראל - 64,400 נפש {{מקור|(שם, כ"ו,מ"ב)}]. מקום חנייתו של השבט היה מצפון למשכן, ובעת מסעות הוא היה המאסף , יחד עם שבט אשר ושבט נפתלי (שם, שם, כ"ז).

נחלת שבט דן[עריכה]

ערך מורחב - נחלת שבט דן


נחלת שבט דן נקבעה בהגרלה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען, בטקס פומבי, יחד עם הגרלת נחלתם של שאר נחלות השבטים. הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה לרשות השבט. יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה נאחזו בקרן זוית בחבל צרעה המקראית ו"אשתאול המקראית". הסיבה הייתה כי ה"אמורי" לא איפשרו לשבט דן לנחול את עריו: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק (ספר שופטים, א',ל"ד).

אתרי ערי הגבול: בכחול


צאצאי שבט דן בימינו[עריכה]

בימי הבינים עבר בין קהילות ישראל אדם בשם "אלדד הדני" שטען שהוא משבט דן. בין השאר נפגש עם ריה"ל. כיום, קהילת "ביתא ישראל" מאתיופיה מיוחסת ע"י רבים כצאצאי שבט דן, וכן פסק הגר"ע יוסף שליט"א.

קבר דן[עריכה]

המצבה על קבר דן ביער צרעה

המסורת המקובלת היא שקבר דן נמצא במקום הנוכחי של "יער צרעה" וזאת בשל היות המקום בתחום נחלת שבט דן וכן "ספר-הישר" כתב כי קבר-דן מצוי באשתאול.

עם זאת קיימות גם מסורות אחרות. חוקר ארץ ישראל, יהודה זיו, מצביע על הישוב הנקרא היום כפר דניאל, על שם נשיא ציוני ארה"ב [7] אף הוא בנחלת השבט. הכפר יושב על מקומו של כפר ערבי לשעבר - כפר דניאן או דניאל, שבדורות קודמים היה קרוי תחילה כפר-דאן. שם זה בא לו מן הקבר המקודש שבתוך מסגד הכפר - "מקאם א-נבי דאן", כלומר "קבר הנביא דן", בן יעקב. ערביי לוד וסביבותיה נהגו לעלות לכאן לרגל ולהשתטח על הקבר בקיץ, כתום עונת-הקציר. לתל יש כפר דניאל, הוא מהגבוהים בשפלת יהודה (111 מטר מעל פני-הים) צופה היא על מרחבי-נוף בצפונה של נחלת דן - ואפשר, לפיכך, יהודה זיו משער כי במקום זה אכן הצביעו בני-דן, בשעתם, על קבר-אביהם...

מקום נוסף לקברו של דן הוא בבארבל, הצופה על ים-כינרת. מסורת זו מובאת לראשונה ביומן-המסע של נאד'ר ח'וסרו ( 1047 לספירה), המספר שם ( על "ארבעת קבריהם של בני יעקב, עליו השלום" - ועלי אל-הראוי ( 1173 מפרט יותר ואף מונה במקום את שמות בעלי-הקברים: דן, ישכאן (יששכר),זבולון וקאד (גד). שיהאב א-דין יאקות כבר מביא בספרו ( 1225 ) מסורת מפורטת זו כעובדה מוגמרת.

עוד מקום, המכונה בפי הערבים נבי דניאל (או דניאן) גם הוא,מצוי בדרומו של גוש-עציון - והוא שנתן, כזכור, את שמו לשיירה הנודעת בימי מלחמת העצמאות. אלא ששם אין הקבר מיוחס לדן בן-יעקב, אלא לדניאל - והיישוב הקהילתי החדש אשר הוקם בצדו,מכונה לפיכך נוה-דניאל.

אידאות ותכונות רוחניות ששבט דן מבטא[עריכה]

  • מידתו של דן כעס בקדושה [8]
  • דן מאסף לכל המחנות הוא ראש הדגל ונקרא על שמו מחנה דן אף דהוא הירוד שבשבטים (שמות רבה מ', ד') מכל מקום ענין מאסף המחנות הוא על ידי זה שהוא הירוד ומאסף כל המדריגות היותר תחתונות מישראל וזהו עיקר דגלו - ספר ליקוטי אמרים - אות טז.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. מקורספר סדר הדורות
  2. ספר שמות כ"א, ד'
  3. ט"ז, ו'
  4. כ"א, י"ב
  5. ספר שמות כ"ח,י"Y
  6. י"ט,מ"ז
  7. דניאל פריש, ששימש נשיא ההסתדרות של ציוני ארה"ב והלך לעולמו בשנת ייסודו של המושב ( 1949 )
  8. (5) ספר ליקוטי אמרים - אות טז ומכל מקום התחלת לידת שפחת רחל היה דן הירוד שבשבטים (שמות רבה מ', ד') המאסף לכל המחנות שהולך באחרונה ואמרו ז"ל (תנחומא תצא י') דמהם הענן פולטן כי היו חוץ למחנה ישראל, כי בהם שורש הכעס כמו שנאמר (שופטים י"ח, כ"ה) שהיו מרי נפש וכן אמרו ז"ל (בכורות נ"ה.) ירדן שיורד מדן והירדן רומז לכעס כמו שנתבאר למעלה וכן יהי דן נחש וגו', ועל כן אמרה דנני וגו' רצה לומר עורר מדת הדין והכעס ומאותה מידה נולד זה על ידו יתברך דהותר על ידי מדתו זו בקדושה כי באמת כח זה אצלו בקדושה, ועל כן הוא תמיד מחובר עם יהודה דגם דוד אדמוני רק עם יפה עינים אינו הורג אלא מדעת סנהדרין (בראשית רבה ס"ג, ח') שרק על ידי כח התשובה אז נעשה הרע טוב מאוד עד שידין עמו כאחד וגו' כמיוחד שבשבטים (שם צ"ט, י'):
  9. ) ספר ליקוטי אמרים - אות טז "...מה שאין כן כח כעס ורציחה, תכלית הטוב שבו שלכך נברא הוא כדי למחות זרע עמלק, ואחר כך יתבטל כח זה לגמרי, ועל כן משיח בן יוסף שהוא יהיה המשיח מלחמה נגד אומות העולם והוא הנבחר מזרעא דרחל בתכלית הפרישות מתאוות וכל כעסו רק למחות שורש הרע וזרע עמלק מן העולם, גם הוא יהרג, היינו דכח זה אינו נצחיי עד שיבוא משיח בן דוד לעשות שלום בעולם והוא יחייהו למשיח בן יוסף על ידי מדת השלום המחבר הכל דהכל אחד וכל ישראל באמת בשורשם כולם דבוקים יחד: וחודש אדר המוכן למחיית עמלק ושפיכת הזעם דיוסף וזרעא דרחל על ראש עמלק הוא נגד נפתלי שהוא מבלהה שפחת רחל, והוא הבא לחברה עם לאה לברר דבאמת גם בו אין שום כח של כעס כלל וכל כעס הוא נגד עמלק לבד, ולהיות על ידי תוקף הכעס שהוא היציאה ממחנה ישראל יוכל לדמות לגוים חס ושלום על כן מצד זה דייקא הוא תוקף המלחמה נגדם והניצוח להם, ודן ידין וגו' על ידי שמשון שלמראית עין טענו נגדו האין בבנות עמך וגו' שרצה לידבק חס ושלום בהם אבל באמת הכתוב העיד עליו כי מאת ה' הוא לבקש תואנה בפלשתים אדרבא כדי להאבידם על ידי זה לא לידבק בהם כלל: וזהו הרבותא כאחד שבטי וגו' אף דהוא הירוד דומה למיוחד שבשבטים שהוא יהודה המברר מדת התאוה לשם שמים והוא בתאוה של אמת דמאתו יצאו כבושים, ואצל שמשון היה הבירור על תאוה של כזב להתאוות לגויה מזה אי אפשר להיות בו קדושה ולשם שמים כלל ועם כל זה היה גם זה מאת ה', והיינו שבאמת לא היה כאן תאוה כלל רק כעס שהוא היפך התאוה וזהו ידין במדת הדין ושפיכות הזעם על פלשתים על ידי זה: ונמצא תאוה זו גם כן שחוק ועל דרך השחוק של אדר שהוא התראות גוון של דמיון היפך האמת


בני יעקב

ראובן, שמעון, לוי, יהודה

יששכר, זבולון, דן, נפתלי

גד, אשר, יוסף, בנימין

דינה