נחש

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה עוסק בבעל חיים. אם התכוונתם לסוג של מום, עיינו בערך חלזון נחש.
צפע ארצישראלי- הנחש הארסי הנפוץ ביותר בארץ ישראל

נחש הוא זוחל נפוץ. יש מיני נחש ארסיים המכישים בארסם הרעיל את טרפם, וחלקם אף מסוכנים לבני אדם.

הנחש בתורה[edit]

הנחש מופיעה בתורה מספר פעמים:
בתחילת ספר בראשית בסיפור גן-עדן הנחש הסית את חווה לאכול מעץ הדעת, ובכך גרם לסילוק אדם וחווה מגן עדן, למוות, ולקשיי פרנסה והריון, והוא נענש בהליכה על הגחון, באכילת עפר ובאיבה בינו לבין המין האנושי.
בתחילת ספר שמות - המטה של משה נהפך לנחש כאות לכך שהקב"ה שלחו להוציא את ישראל ממצרים.
במדבר, תקפו נחשים את בני ישראל לאחר שחטאו, ומשה הכין נחש עשוי נחושת (נחושתן) על מנת לעצור את המגפה, שכן היה תלוי על נס גבוה וכל המסתכל בו מכוון את פניו ולבו לשמים.

על פי ההלכה, כל הקודם להרוג נחש, זכה, אף אם לא הזיק, מחשש שמא יכיש אדם ויהרוג אותו.

בתנ"ך יש לנחש שמות רבים: פתן, צפעוני, שרף ועוד.

הנחש בגן עדן חטא עץ הדעת[edit]

לנחש יש חלק מרכזי בסיפור גן עדן בתורה. הנחש מפתה את האישה לאכול מעץ הדעת טוב ורע, בניגוד לציווי הא-לוקי, ובכך הוא גורם לסילוק אדם וחווה מגן-עדן, לגזירת מוות על המין האנושי, ולקשיי הפרנסה, ההריון, וכל שאר הקשיים בחיים בעולם הזה!

"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל."בראשית ג, א-ו

גם הנחש מקבל עונש מיוחד על מעשיו:

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."בראשית ג, א-ו

מהות הנחש[edit]

תפקיד הנחש בסיפור זה ויכולותיו לדבר עם האשה מובילים לפרש שהוא השטן/ יצר הרע / הכח הדמיוני. ואילו, העונשים בסוף הפרשה - הליכה על גחון, אכילת עפר והכשת בני האדם - מובילים לפרשנות שמדובר בנחש ממש המוכר לנו, ושנעשה בו שינוי גדול. מכאן הביטוי לגבי מהותו לפני העונש- "נחש הקדמוני".

"משל לכח הדמיוני" בראשית ג,א, רלב"ג ספר הזוהר מציג מחלוקת באשר למהותו של הנחש: "רבי יצחק אמר: דא יצר הרע, רבי יהודה אמר: נחש ממש".
ראב"ע מקשה על השיטה שהשטן הוא יצר הרע: "ואחרים אמרו (פר"א וראה יג) , שהוא שטן; ואיך לא יראו סוף הפרשה? כי איך ילך השטן על גחון , ואיך יאכל עפר (ראה להלן , יד) , ומה טעם לקללת "הוא ישופך ראש" (להלן , טו)".

יכולת הדיבור שלו[edit]

כיצד דיבר הנחש עם חווה? 1. הנחש איננו בעל חיים אלא שטן / / יצר הרע / הכח הדמיוני.
2. ברמיזה ושפת גוף: אב"ע בשם יש מפרשים : "ברמיזה", וכן אברבנאל מפרש שהנחש אמר לאשה בשפת גופו, לא מתוך מודעות, אלא שמעשיו "דברו לאשה".
3. ע"י מלאך: רס"ג: "הנחש גם האתון (ראה במ' כב , כח) לא דברו , רק מלאך דבר בשבילם."
4. הייתה לו יכולת דיבור: אב"ע: "שהם הדברים כמשמעם , והנחש היה מדבר , והיה הולך בקומה זקופה; והַשָּׂם דעת באדם , שם בו.".

רמב"ם נראה שמפרש את הדברים גם כפשוטם ומתמודד עם שאלת הסתירה למציאות הידועה לנו, וגם באופן מטפורי, שני הדברים במקביל.

שיחת הנחש והאישה[edit]

התורה מפרטת את השיחה בין הנחש לאישה - הנחש מרחיב את איסור האכילה לכל העצים, והאישה מוסיפה איסור לגעת בעץ הדעת. "שמא אמר לכם: לא תאכלו מכל עץ הגן - ואע"פ שראה אותם אוכלים משאר הפירות , הרבה עליהם דברים כדי שתשיבנו , ויבאו לדבר באותו עץ." רש"י ולא תגעו בו - הוסיפה על הצווי , לפיכך באת לידי גירוע; הוא שנאמר: "אל תוסף על דבריו" (מש' ל , ו; ראה ב"ר יט , ג). רש"י

זוהמת הנחש במין האנושי[edit]

"בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא".בראשית רבה פרק ג וכן בגמרא: דא"ר יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא" הגמרא מוסיפה שבמעמד הר סיני פסקה זוהמה זו מישראל: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" עבודה זרה כב,ב

בא על חוה[edit]

רש"י מבאר את הסיבה לכך שהנחש פיתה את חווה לאכול מהעץ: "אלא לימדך מאיזו עצה קפץ הנחש עליהם: ראה אותם ערומים ועסוקין בתשמיש לעין כל , ונתאוה לה."

הפיכת המטה לנחש[edit]

האות הראשון שהקב"ה נותן למשה במעמד הסנה בהר סיני על מנת שעם ישראל יאמינו שהוא שלחו הוא הפיכת המטה של משה לנחש:

רש"י מבאר שיש בכך רמז למשה: "רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל (באומרו לא יאמינו לי) ותפש אומנתו של נחש"

עונש ישראל במדבר סיני בנחשים, והצלתם על ידי נחש הנחושת[edit]

"ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי." במדבר כא, ו-ח

"עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי. וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים." משנה ראש השנה ג ח

בהמשך הדורות בני ישראל עבדו נחש זה ועשאוהו עבודה זרה, עד שחזקיה מלך יהודה כתתו.

הנחש בדברי חז"ל[edit]

"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת" כתובות עז,א.

"טוב שבנחשים רצוץ את מוחו." מדרש תנחומא פרשת בשלח ח' א'

בליעת משה[edit]

כשמשה היה בדרך להוציא את ישראל ממצרים התורה מתארת שה' רצה להרוג אותו וציפורה עשתה ברית לבנו ובכך הצילה אותו. "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת." שמות ד, כד-כו

חז"ל מבארים שהיא ידעה שזו הדרך להציל את משה כי ראתה נחש שבולע אותו עד מקום הברית.

"והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא" רש"י.

לקריאה נוספת[edit]

דיבור הנחש עם חווה - מציאות או משל?