המזבח בהר עיבל

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית המזבח , צילום:דניאל ונטורה

המזבח בהר עיבל או כפי שמכונה במפת ישראל מזבח יהושע בן-נון משוחזר בחלקו באתר אל-בורנאט בהר עיבל. ב"סקר הר מנשה" האתר הוגדר בתור "מיתחם פולחני". הוא מצוי בשיפוע הצפוני בגובה של 790 מטר מעל פני הים - 25 מטר מעל פני הסביבה. הוא התגלה על ידי הארכאולוג דר' אדם זרטל, מאוניברסיטת חיפה, בשנת 1980 אבל החפירות בו החלו רק בשנת 1982. הודות לתהודה שזכה הגילוי בעולם - היותו אתר מקורי מתקופת התנחלות בני ישראל , התואם את הפרטים המובאים על מזבח עולה במקרא ובמשנה - ניתן היה להשיג די אמצעים כספיים ולבצע באתר בדיקה יסודית של תוכנו. צילום אויר של האתר גיבש את מעמדו של האתר בתור אתר פולחני מרכזי, מסביב לאתר המזבח התגלה מסלול תהלוכה, שאוךי בו נהגו הכהנים לקיים את המנהג המוזכר בספר תהילים : "סובו ציון ןהקיפוה". האתר במבנהו כפי שנחשף בצילום האויר, גרם לגילוי עוד שני אתרים דומים בנחל תרצה ובעמק הירדן, אשר כונו על ידי זרטל "הגלגלים" מהשורש ה"גלגל" - אתרי קדושה של שבטי ישראל בבואם לארץ כנען.

תאור האתר[עריכה]

האתר כולל כיפה, עליה המזבח ושלוחה, עליה המיחתם הפולחני המוגדר מסביב למזבח. האזור היה בעיבוד חקלאי חלקי בלבד. מהאתר יש תצפית מרהיבה על ההרים סביבו : במזרח - הר כביר, במזרח הרחוק - הרי הגלעד בצפון נחל תרצה (ואדי אל-פרעה) ובמערב על רמות יציד וחרייש.

המתחם הוא כפול: הפנימי - בשטח ארבע דונם ומוקף קיר אבן בעובי 1.5 - 2 מטר וגובה נמוך, החיצוני - 14 דונם. במתחם הפנימי נחשף מכלול בנוי ובו מזבח עולה מלא אפר ועצמות של בעלי חיים. אליו עולה כבש, הנמצא בין שני חצרות מרוצפות באבנים. מול מזבח העולה רוצפה ככר מרכזית, כן נבנתה כניסה רחבה מרוצפת באבנים.

במקום נמצאו שתי חרפושיות מן השליש האחרןם שך מלכות רעמסס השני, חותם אבן וכן כלי באן וכלי מצכת. הקיראמיקה, כןלה מתקופה אחת: תקופת ברזל א' . מכאן ההשערה כי המדובר באתר הפולחני והמזבח המוזכרים בספר דברים כ"ז, א-ט"ו ובספר יהושע ח' ל-ל"ה .

באתר נמצאה שכבה תחתונה מתחת למזבח העולה שכללה אגן-אבן עגול בתוך מבנה, באגן נמצאו עצמות בעלי-חיים.

שלבי החפירה[עריכה]

כבר בסקר החירום שתוכנו שחיבורו נערך על ידי מ' כוכבי בספר יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (תשל"ב), ירושלים נמצא האתר אך לא זכה לתשומת לב.

החפירות בוצעו במשך שמונה עונות חפירה, ממחנה שהיה במדרשת שומרון בישוב שבי שומרון. רוב המשתתפים בחפירות באו מחו"ל, בעבקבות הפירסומים העתונות על גילוי אפשרי של מזבע יהושע בן נון. מסקנת זרטל הייתה כי "לפנינו מקום פולחן ישראלי מרכזי בשלבים הקדומים של תקופת ההתנחלות" [1]

החפירות נערכו בשלבים אחדים: הסרת תוכן האתר , הוצאת תוכנו וניתוח מקורם של שרידי העצמות שנמצאו בו. כל זאת במטרה לבחון, האם בעלי החיים שהוקרבו המזבח תואמים את דרישות ההלכה היהודית. ואכן ניתול של 2,862 שרידי עצמות אעלה את המסקנה שמוצאן מארבע מינים: כבשים, עיזים, בקר ויחמורים. [2].

מקורות לתיאור המזבח[עריכה]

כך נאמר בספר יהושע: " אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר, עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה "מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל"; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב-שָׁם עַל-הָאֲבָנִים--אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁהאֲשֶׁר לֹאקָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם" מקור=יהושע,ח', ל'-ל"ח

תמיכה לאמור לעיל הממצאים:

  1. מזבח אבנים שלמות - כל האבנים שנמצאו באתר הן שלמות ללא כל עיבוד.
  2. ויזבחו שלמים - אכן הבהמות היו טהורות, חוץ מיוצאי דופן אחד.
  3. העם עומד מול הר גריזים ומול הר עיבל. זרטל מראה בשטח כיצד ניתן לצפות על האתר : משיפולי הר עיבל ומשיפולים לכיוון הר כביר המזוהה אצלו בתור הר גריזים.
  4. בניסוי שנערך במקום התברר כי שומעים בשיפולי ההר, דברים הנאמרים בקול באתר המזבח.

ניתוח הממצאים[עריכה]

בקרב קהילת הארכאולוגיים קיימים חילוקי דעות על משמעות המימצאים באתר. אדם זרטל, בעזרת חוקרי מקרא, מצא את התימוכין להשערתו במימצאים הבאים:

  • המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שבני ישראל הצטוו. כאמור בספר דברים:

ויצו משה וזקני-ישראל את העם לאמר... והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצווה אתכם היום בהר-עיבל ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח לה' א-להיך, מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' א-להיך, והעלית עליו עולות לה' א-להיך. וזבחת שלמים ואכלת שם, ושמחת לפני ה' א-להיך. וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב (דברים כז, א-ח).

  • המבנה הסכמטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן.
  • לדוגמה: אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּ‏בֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי המיקראי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ', כג).
  • מסביב למזבח, בגובה שליש המזבח, יש סוללה המאפשרת מעבר מסביב למזבח. מדובר ב"סובב" המוזכר בהלכה.
  • ניתוח שרידי בעלי החיים העלה כי מדובר בבהמות טהרות, להוציא מקרה אחד. נמצאו בו גם עצמות יחמור (הכשרים לאכילה אך לא להקרבה).
  • נמצאו באתר שתי חרפושיות (חותמות מצריות) המתארכות את המבנה למאה ה-13 לפנה"ס, כמאתיים שנה לאחר ימי הכניסה לארץ ע"פ התיארוך המקראי ומכאן טוענים שוללי קיום המזבח כי אין זה "מזבח יהושע".

הטענה העיקרית של הטוענים נגד זיהוי האתר היא שאין רואים ממנו את הר גריזים. לפי הכתוב בספר יהושע, עמדו בני ישראל במקום אשר ממנו צפו חלקם לעבר הר עיבל וחלקם - על הר גריזים. אדם זרטל סבור כי הר גריזים המקורי היה בהר כביר, שהיום מצוי בשיפוליו הדרומיים היישוב אלון מורה. מאתר המזבח רואים מצד אחד את פסגת הר עיבל ומצד שני את הר כביר.

אדם זרטל בנה דגם של המזבח והוא מצוי במוזיאון בקיבוצו עין שמר. הוא פרסם ספר עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל ובו תאור המימצאים והמסקנות אליהם הגיע. (ראו תמונות בערך הר עיבל)

משמעותם של הממצאים[עריכה]

הגם שהממצאים של אדם זורטל הם מהפכנים, כיון שמצביעים על ספר התנ"ך כספר היסטורי שאכן נכתב בזמן האירועים. וכך כותב זרטל:

המסקנות הנוספות מהחפירה בהר עיבל היו מרחיקות לכת, בקשר לראשית ישראל ובקשר לאמינות חלקו הקדום של המקרא כאחד. אם עמד מזבח עולה בהר עיבל ונערך בו "טקס יסוד" (עניין העולה ממיקומו ומהנוף הנשקף ממנו – תיאטרון טבעי גדול) מאשש הדבר את המסורת בדברים וביהושע. אם נצרף לאלה את הזהות בין קורבנות הבהמה למצוות התורה ואת העדרן של צלמיות אלים (שלא כבמקדשים הסמוכים של שכם הכנענית), מעיד הדבר על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל בתקופה קדומה מאוד – ממש כמופיע בתורה[3].

ב-1991 אמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכיאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים"[4].

למרות המשמעות המהפכנית, עדיין לא היה פרסום שהתעמת עם טענותיו של זרטל.

הרב זלמן מנחם קורן מציין, שגילוי המזבח מאשש לא רק את האוטנטיות ההיסטורית של התורה שבכתב, כי אם גם מהימנותה של המסורת של התורה שבעל פה, כיון שמידות המזבח וצורתו מתאימות בדקדוק למה שמבואר במשניות, ויתירה מזו, בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה נאמר ש"גנזו" את מזבח יהושע אחרי שסיימו את הקרבת הקרבנות, ואכן בממצא הארכיאולוגי של המזבח, המזבח היה "קבור" מתחת לאבנים שניכר היטב שהונחו בכוונה כדי להטמין את המזבח[5].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. מקור: אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך ראשון, קער שכם, בהוצאת משרד הבטחון - הההוצאה לאור והוצאת הספרים של אוהיברסיטת חיפה - 1992, עמ' 492
  2. (עמוד 97)
  3. אדם זרטל, "לכו להר עיבל", מוסף עיתון "הארץ", 11/11/99
  4. מתוך מאמר "אוניברסיטת חיפה – קיבוץ עין שמר"
  5. מאמר על מזבח הר עיבל, קובץ מעלין בקודש, בהוצאת כולל בית הבחירה, כרך יט, עמוד 55.