הרב אברהם אמינוף

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
רבי אברהם אמינוף
250px
הרב אברהם אמינוף
תאריך לידה 1857
תאריך פטירה 1939
מקום פעילות שכונת הבוכרים, ירושלים
השתייכות הקהילה הבוכרית
חיבוריו ליקוטי דינים, שולחן טהור

הרב אברהם אמינוף (אמינוב -אמינאב) תלמודי (ה'תרי"ז, 1857 - ט' בשבט ה'תרצ"ט, 1939) היה רבּה ומנהיגהּ של הקהילה הבוכרית בירושלים.

ביוגרפיה[edit]

נולד בשנת 1857 (ה׳תרי"ז) בבוכרה, לרבי בנימין ולציפורה. בבגרותו למד בישיבה של סבו, רבי פנחס הידוע בכינוי "פנחס הקטן"‏[1], אשר היה חתנו של רבי יוסף ממן מערבי‏[2].

בשנת 1871 (ה׳תרל"א) למד לצד הרב יוסף כוג'הינוף והרב שלמה מוסאיוף (הראשון) בישיבתו של השד"ר הרב יהושע שושן, בה צמחה הנהגתה העתידית של יהדות בוכרה. לאחר מכן עבר עם משפחתו ועם הרב יוסף כוג'הינוף להתגורר בעיר סמרקנד, שם פעל רבות בקרב היהודים לחיזוק ידיעותיהם בלימוד התורה ובקיום המצוות.

רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים[edit]

בשנת 1889 (ה׳תרמ"ט) עלה מבוכרה לישראל והשתכן בירושלים. בשנים אלו גדל זרם העולים לישראל מארצות אסיה התיכונה, ובעידודו של הרב יעקב מאיר הוקמה חברת "חובבי ציון" במטרה לספק את צורכי הקהילה הבוכרית בירושלים. יחד עם חבריו הרב שמעון חכם הרב שלמה מוסיוף, הרב יוסף כוג'הינוף ועוד, הקימו שכונה בשם "שכונת רחובות" (המכוּנה כיום "שכונת הבוכרים") לבני הקהילה.

בשנת 1891 (ה׳תרנ"א) התמנה לשמש כרבה של הקהילה היהודית הבוכרית בירושלים וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.

חיי שכונת "רחובות" עד מלחמת העולם הראשונה התנהלו בפיקוח ועד השכונה אשר רבי אברהם עמד בראשו, הוועד זכתה לתמיכת מוסדות השלטון המקומיים ונהנה מיוקרה רבה בקרב בני הקהילה בארץ ומחוצה לה, פעילות הוועד הייתה רחבה וסיפקה את כל צורכי התושבים.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פעל הוועד רבות למען בניית השכונה ומוסדותיה, בתקופה זו נבנו בשכונה בנייני פאר ובניהם "הארמון", בית דוידוף (אשר שימש כמשכנה של הגימנסיה העברית), בית משהיוף (אשר היה הבית הגדול בשכונה, כחמישה דונמים שטחו). על מנת לאפשר גם בני הקהילה מועטי היכולת לגור בשכונה הוקמו 25 בתי דירות אשר היו כמעין "שיכון" ומחירן היה נמוך ממחירו של בית פרטי וכן הוקם במרכז השכונה חצר אשר כולה נבנתה מכספי הקדש ואשר פעלו בה חמישה בתי כנסת, ישיבות, תלמוד תורה של הקהילה ובור מים גדול אשר שימש את תושבי החצר הרבים. הוועד דאג לסלילת כבישים ונטיעת עצים בשכונה "גן אילנות ופרחים כדי להיות אוויר חשוב לילדים"‏[3].

מותו[edit]

רבי אברהם נפטר ב-29 בינואר 1939 (ט' בשבט ה'תרצ"ט). הרחוב הנקרא "רחוב אברהם תלמודי" או בשמו השני רחוב הרב תלמודי בשכונת הבוכרים בירושלים נקרא על-שמו.

לאחר פטירתו מונה הרב משה יצחקוף הכהן לשמש כרב העדה.

פועלו הספרותי[edit]

את כל ספריו הוציא רבי אברהם בירושלים ושלח אותם לבוכרה כדי שיופצו לרבים ללא תשלום, כל ספריו היו מנוקדים וחלקם תורגמו לתג'יכית על ידי רבי שמעון חכם. ספרו העיקרי הוא "ליקוטי דינים" הכולל דינים והלכות מעשיות לכל השנה על פי מנהגי יהדות בוכרה, וכך כתב בהקדמתו לחלק א' של ספרו:

Geresh.png חלק ראשון, אשר לקטתי ואספתי במאמרים, מפי ספרים וסופרים, דינים הנצרכים, משולחנם של מלכים, פוסקים אחרונים ובראשם מרן זכרו לברכה, גדול הסגנים, אנא זעירא דמן חברייא, עפר רגלי החכמים, הצעיר בעבדי ה', אברהם אמינוב ס"ט, יליד בוכארה, תושב עיר הקודש, ירושלים תבנה ותיכונן במהרה בימינו, וכדי לזכות את רבת בני עמי, יושבי בוכארה ואגפיה, למען ילמדו ויבינו מרבית המון העם, נער וזקן, איש ואישה, פשוט ובעל מלאכה, העתקתים ללשון פרסי צח, באותיות מרובעות ובנקודות... Geresh.png

ספריו[edit]

ספרים אשר נערכו והודפסו על ידו[edit]

לקריאה נוספת[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. המכונה גם "מולא נייאז", (תקס"ה, 1805 - תרל"ח, 1875).
  2. (תק"א, 1741 - תקפ"ג, 1823).
  3. מפרוטוקול ישיבת החברה בשנת תרס"ז, 1906.