הרחקות מאשתו נדה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: בנוי כאוסף מקורות ולא כערך אנציקלודפי. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

על פי ההלכה ישנן מספר הרחקות שבהן מחוייב האדם להתרחק מאשתו בזמן נידתה, במשך כל ימי ראייתה ושבעת הימים הנקיים עד שתטהר מנידתה.

גדרי ההרחקות[עריכה]

חלק מן ההרחקות הינן חלק מאיסור קריבה לעריות, שכן גם אשה נידה הנה בכלל העריות, חלק אחר מן ההרחקות הוא תקנת חז"ל, שנועדה להרחיק מן העבירה, וחלק הן תקנות ומנהגים מאוחרים יותר.

רקע[עריכה]

ערך מורחב - איסורי נדה

אסור מן התורה לכל אדם מישראל לבוא על אשה נדה (ויקרא יח, יט; שם כ, יח), ואף נגיעה של חיבה אסורה בכל העריות (רמב"ם ר"פ כא מהל' איסורי ביאה), ונדה בכלל (עי' שו"ת מִשנה הלכות ח"ה סי' קכז שהאריך להוכיח ד"ז).

חז"ל כדרכם גזרו והטילו חיובי הרחקה מהערווה, המחייבים את האדם להישמר מכל קשר עִם אשה האסורה עליו (ר' בהרחבה בטור ובשו"ע אה"ע כא ובנו"כ וש"נ), ונדה בכלל (עי' מ"ב סי' עה סוף ס"ק ז, יז, וכן סי' ריז ס"ק טז ושעה"צ אות כו; שו"ת מִשנה הלכות ח"ה יו"ד סי' קכז ואילך; ועוד).

אולם, ביחס לחיובי ההרחקה שגזרו חכמים, שונה הבעל מכל אדם זר, שלבעל מותר להתייחד עם אשתו נדה[1] (סנהדרין לז. וכן תוספתא סוטה פ"א ה"ב המובאת בסוטה ז. רמב"ם ר"פ כב מהל' איסו"ב שו"ע יו"ד ר"ס קצה ועוד), וכן הותר לו להסתכל וליהנות מיופייה של אשתו (רמ"א יו"ד סי' קצה סע' ז), מלבד בחלקים מסוימים של גופה (ר' להלן).

מאידך, גם לחומרה שונה הבעל מאחרים, שכן היא רגילה עמו ולבו גס בה, ועוד שמותר להם להתייחד, והם רגילים להתייחד תמיד (רא"ש סוף הל' נדה בקיצור ובשו"ת הרא"ש כלל מז), וקיים חשש כבד שהם יכשלו באיסור זה. בנוסף, יש חשש שהבעל יגיע להרהור עבירה[2] ולהוצאת זרע לבטלה, בגלל קירוב הדעת הגדול שיש בינו לרעייתו (עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ח, עמ' מ). מסיבות אלו, גזרו חכמים על הבעל חיובי הרחקה מיוחדים, שאינם נוהגים באדם זר[3], עד שתטבול ותטהר (עי' שו"ע יו"ד ר"ס קצ שהאשה אינה מותרת עד שתטבול).

להלן רשימה של הדברים האסורים בזמן שאשה נדה (עפ"י דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ט, עמ' מא):

  1. נגיעה באשתו נדה או בבגדיה (ואפילו אינם נהנים) והושטת חפץ מיד ליד.
  2. הסתכלות במקומות המכוסים של אשתו ויש אומרים אף שמיעת קול שירתה.
  3. הרהור עבירה באשתו (ר' להלן).
  4. קלות ראש המרגילה לערווה ודיבורים בענייני תשמיש (שו"ע יו"ד סי' קצה סע' א).
  5. אכילה ביחד (- על שולחן אחד או בפיקניק וכיו"ב[4]) ללא שינוי.
  6. אכילת שיירי מאכל של אשתו דרך חיבה.
  7. ישיבה ושכיבה של הבעל על מיטת אשתו (הנמצאת בעיר), והאשה על מיטת בעלה בפניו.
  8. ישיבה ושכיבה על אותו ספסל או מיטה.
  9. יש אומרים שראוי להימנע מלצאת לטיול לבדם.
  10. מזיגת הכוס בפניו ויש אומרים אף הגשת האוכל.
  11. הצעת המיטה.
  12. יציקת מים על הבעל, ידיו, רגליו וכד'.

יש לציין, שאין הכוונה בדברים אלו לרחק את אשתו ולהימנע מדברי חיבה הנצרכים, ולהפך, מצווה לקרבה אם רואה שהיא מצטערת, ובכל זה, אין להחמיר יותר ממה ששיערו חז"ל, שחומרה יתירה בדברים אלו עלולה להביא לדברים לא טובים (הרב מרדכי אליהו זצ"ל, דרכי טהרה, שם, סע' ד, עמ' לח; ור' להלן).

כמובן, פרטי הדברים יבוארו להלן בעזה"י. ועי' מאירי נדה סד.

[להעביר להמשך – אך מכל מקום אסור לאדם להחמיר יותר ממה שקבעו חז"ל בהרחקות, שדבר זה יכול לגרום לקטטות בבית, ולגנותה של האשה בעיני בעלה, שזה דבר אסור[5].

וכדאי לדעת ולזכור שבתוך דם הנדה יש רעל (מינו-טוקסין) המשפיע זמנית על גוף האשה (- כאבים, כבדות ועייפות) ומצב רוחה, ובימים אלו היא זקוקה ביותר לעידוד, לשימת לב ולהתחשבות, יחד עם ההקפדה על כל פרטי הלכות ההרחקה, וחייב הבעל למצוא דרך לעודדה ולהרים את מצב רוחה באופן המותר, וזה צריך מחשבה והתחכמות (הרב שלמה וולבה זצ"ל, שיחות לחתנים, עמ' 18).

נגיעה[עריכה]

אסור לנדה לבעלה לגעת זה בזו וזו בזה (שו"ע יו"ד סי' קצ סע' ב), ואפילו כשאינו לשם תאווה והנאה (שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, שם אות א, עמ' רנו).

ונאסרה אפילו נגיעה באצבע קטנה (רמב"ם פי"א מהל' איסורי ביאה הי"ח, הרשב"א בספר תורת הבית, בית ז שער ב, דף ד ע"א[6] ושו"ע שם וכן משמע בשבת יג:), שאין בה הרגשת הנאה (שיעורי שבט הלוי, שם, אות ב).

דעת הרמב"ם (ר"פ כא מהל' איסורי ביאה וספר המצוות ל"ת שנג) שנגיעה בנדה אסורה מן התורה (לכל אדם, ככל העריות). ויש אומרים (פשטות[7] דבריהרמב"ן[8] בהשגותיו לספר המצוות שם) שאיסור זה הוא רק מדרבנן. ויש מי שכתב להסתפק אם איסור זה הוא מהתורה או מדרבנן (שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן[9], סי' קכז.

ויש אומרים, שאף לדעת הרמב"ם, אין איסור דאורייתא אלא בנגיעה של חיבה ותאווה (עי' ש"ך יו"ד סוף סי' קצה, ס"ק כ, בדעת הרמ"א והט"ז; ביאור הגר"א שם אות כא; ש"ך שם סי' קנז ס"ק י; פ"ת שם ס"ק יא; ועוד), ויש חולקים וסוברים שבכלל איסור התורה אף נגיעה שאין בה חיבה ותאווה (ב"ש סי' כ ס"ק א בדעת הב"י ביו"ד שם; ועוד)[10]. ] ובכל מקרה חמור יותר האיסור על הבעל בכל הנוגע לנגיעה באשתו נדה מאשר על אנשים אחרים, ולפיכך במקום סכנה יש שהתירו לאחרים נגיעות שונות באשה נדה, ולא התירו דברים כאלו לבעל {{מקור|(}]רמ"א יו"ד סוף סי' קצה סע' יז; ש"ך שם; ועוד, וכ"ה פשטות דברי הב"י שם). וישנם שני הסברים בטעם הדבר:

  1. יש אומרים שהוא מחמת שלבעל בלבד נאסרה נגיעה שאין בה חיבה ותאווה[11], ככל ההרחקות שנאסרו רק לבעל (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' נד אות ב לדעת הש"ך הנ"ל וסיעתו שהאיסור דאו' הוא רק בנגיעה של חיבה; תורת היולדת פ"א הערה א; שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, מהד' תשמ"ו, סוף סי' קצה, עמ' רעח, בשם הפלתי ביו"ד שם ושאר אח'; ועוד).
  2. ויש אומרים שהוא משום שלבעל יש יותר חיבה והנאה מקירוב בשר לאשתו, בעוד שאחרים אין ליבם גס בה, וכשכוונתם לרפואה רחוק הוא שיבואו להנאה[12] בקריבה (שו"ת אגרות משה הנ"ל לדעת הב"ש הנ"ל שהאיסור הוא גם בנגיעה שאין בה חיבה; וכ"ה בתורת השלמים יו"ד סוף סי' קצה סוף ס"ק טו; ועוד).

בין בעל לאשתו אסורה נגיעה אפילו באצבע קטנה דרך אגב[13], כגון כשמעביר חפץ מיד ליד[14] (כן מבואר בתנא דבי אליהו רבה פר' טז, מובא בתוס' שבת יג: ד"ה בימי, שהוא המקור לדברי הראשונים הנ"ל שנאסרה נגיעה באצבע קטנה; וכ"כ להדיא כמה מחכמי זמנינו) או עוסק במלאכתו (שיעורי שט הלוי, שם, אות א), וכל כיו"ב.

וכן אסור ליגע בבגדיה בשעה שלבושה בהם (תשב"ץ ח"ג סי' נח אות ט; טהרת הבית, ח"ב, סי' יב סע' ב, עמ' פו). וכתב הרוקח (סוף סימן שיח):

"מעשה בתלמיד אחד שמת ולא הלכו אחר מיטתו עשרה בני אדם. התחיל חברו לבכות, אמר: 'זו תורה וזו שכרה?' פקח הקב"ה עיניו בחלום ואמר לו: 'חברך לא עבר עבירה מימיו כי אם פעם אחת עברה אשתו נדה לפניו ונגע בבגדיה. לכן (ה)גבו עבירה ממנו'. בו בלילה ראה את חברו מהלך בתוך הפרדס בתוך המעיין של מים בתוך גן עדן".

ובכלל זה אסור ג"כ שבגדיו יגעו בבגדיה (דרכי טהרה, הד' תשס"ז, פ"ה סע' יג, עמ' מב עפ"י שבת יג.-יג: ותנא דבי אליהו רבה פרק טז ע"ש; וכ"ה להדיא בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות מג, בערוך השולחן יו"ד סי' קצה אות כ, ובדברי השואל בשו"ת רב פעלים ח"ג יו"ד ריש סי' יז), ואפילו אם יגיעו מבלי שירגישו (טהרת הבית הנ"ל - ח"ב, סי' יב סע' ב, עמ' פו).


חיבור ומגע ע"י הבל[עריכה]

עזרה בטבילה[עריכה]

עי' נוב"י תנינא יו"ד סי' קכב, פ"ת יו"ד קצ ס"ק ב, שי' שבט הלוי אות א ועוד.

הושטת חפץ מיד ליד[עריכה]

הסתכלות, הירהור וזמר באשתו נדה[עריכה]

מותר לבעל להסתכל על אשתו וליהנות מיופייה (רמ"א שם שהביא ד' הב"י בשם הרמב"ם, וכ"ד כל הפוסקים הנ"ל), הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן (- אם תטבול) אינו בא לידי מכשול (ש"ך שם ס"ק יב). אולם יש להיתר זה כמה הגבלות:


מקומות האסורים בהסתכלות[עריכה]

כתוב בגמרא (נדרים כ.):

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה (- הרגיל לצפות[15]) בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אִשה - הויין [- יהיו] לו בנים שאינן מהוגנין (- הגונים). אמר רב יוסף: ו[אפילו[16]] באשתו נדה.
אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני - במקום הטינופת, שהוא מכוון כנגד העקב.

בפשטות מבואר כאן שאסור להסתכל במקום התורף של אשתו בימי נידתה[17], אך בשאר גופה מותר לבעל להסתכל (מגיד משנה פכ"א מהל' איסורי ביאה ה"ד בדעת הרמב"ם[18], וכ"מ בשו"ת הריב"ש סי' תכה בתו"ד ובספר הרוקח, הל' נדה, סי' שיז, דף רא ריש ע"א, ד"ה שכחה ולא בדקה[19]).

ויש שפסקו שאסור לבעל להסתכל בכל המקומות המכוסים שבאשתו נדה (טור יו"ד סי' קצה; ספר אוהל מועד, שער איסור והיתר, דרך יא סוף נתיב ב; וכ"ה פשטות דבריהראב"ד פכ"א מהל' איסורי ביאה ה"ד[20]; וכ"פ השו"ע יו"ד שם סע' ז[21]; לבוש שם; ב"ש סי' כא ס"ק ז וערוה"ש שם סע' ו; ועוד).

ולכאורה הדברים תמוהים, שכן בגמרא מבואר שהאיסור הוא דווקא במקום התורף, ולא בכל המקומות המכוסים, ונאמרו בזה כמה תירוצים:

  1. ויש מי שכתב לתרץ שזה כדעת המפרשים (ראב"ן מובא בהגהות מימוני שם אות א; הרשב"א בתורת הבית הארוך בית ז שער ב דף ד סוף ע"א ובתורת הבית הקצר שם ע"ב, מובא בב"י שם אות ז; ועוד) שאמרו חכמים "עקב" ו"מקום התורף", וה"ה לכל המקומות המכוסים שבאשתו (ב"י שם בדעת הטור).
  2. ויש מי שכתב שכל מקום המבוזה שבגופה נקרא "מקום התורף" (דעת הר"א אב"ד, בספר האשכול, ח"א סי' מט, דף רא ריש ע"א, כפי שהובא בטהרת הבית ח"ב עמ' קנח).
  3. ויש מי שכתב לתרץ שנחלקו הדעות בגמרא[22] אם כוונת רבי אחא ברבי יאשיה לאסור להסתכל כנגד העקב כוונתו להסתכלות כנגד העקב כפשוטו (ולא מקום התורף), והוא הדין לא המקומות המכוסים, ודווקא באשתו נדה (- דעת רב יוסף), או שהאיסור הוא רק על מקום התורף (- דעת ריש לקיש) והוא גם בימי טהרתה. ולהלכה אנו מחמירים בשני הדברים: שלא להסתכל במקום התורף של אשתו תמיד, ושלא להסתכל בכל מקומות המכוסים בימי נידתה (הראב"ד בספר בעלי הנפש, שער הפרישה סי' א ד"ה תניא בנדרים, הביאוהו האח'[23]).
  4. ויש מי שכתב שלדעות אלו האסור להסתכל על כל המקומות המכוסים שבאשתו נדה, אלא שהעונש שיהיו לו בנים שאינם הגונים הוא רק במסתכל במקום התורף (ב"ח יו"ד שם ס"ק ח; – אכן כתב בס' קנה בשם, יו"ד שם, שיש לתמוה דמנ"ל שאסור להסתכל במקומות המכוסים, הא בגמ' נזכר רק מקום התורף).
  5. ויש מי שכתב שלדעה זו לא גורסים בגמרא את דברי ריש לקיש שעקבה היינו מקום התורף (ביאור הגר"א יו"ד שם אות יא), ועקבה הוא דוגמא למקומות המכוסים.
  6. עי' דרישה שם ס"ק ב

] והמאירי מפרש את דברי הגמ' באשה לבושה, שאז מותר לו להסתכל עליה בימי טהרתה כדי לחבבה עליו[24], אך בימי טומאתה - אסור (ועי' שו"ת משנה הלכות חי"ד סי' כא וטהרת הבית ח"ב סי' יב הע' כו סוף ד"ה איברא).

ויש מי שכתב שאין איסור כלל להסתכל באשתו נדה, ואפילו במקום התורף, אלא שהמסתכל שם נענש שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים, אך אין בדבר איסור (מגדל עז שם בדעת הרמב"ם).

ויש מי שכתב שאסור להרבות להסתכל באשתו נדה אפילו במקומות הגלויים שבה, וכוונת הגמרא אפילו עקבה שהוא מקום הטינופת והכיעור, וכ"ש שאסור להסתכל בה במקומות נאים שבגופה (סדרי טהרה שם ס"ק טו בשם שערי דורא; ועי' בדי השולחן עמ' ערה בביאורים שנקט שכ"ד המאירי הנ"ל ובנדה סד. בטהרת הבית ח"ב סי' יב הערה כו סוד"ה איברא השיג עליו).


בגדר מקומות המכוסים (שער וכיו"ב)[עריכה]

יש אומרים שמקומות המכוסים בגופה שאסרו לבעל להסתכל בהם היינו מקומות שאסור לקרא קריאת שמע כנגדם (חוט השני, שיעורי הגר"נ קרליץ, נדה, סי' קצה סע' ז, עמ' רכד) ואסורים בראיה אצל כל אשה[25] (הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ספר הלכה ב פי"ד; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' סא, עמ' נה), דהיינו זרוע, שוק וכו' (דרכי טהרה שם). ] ולכן, צריכה האשה לכסות את ראשה כל ימי נידתה (דרכי טהרה שם; וכעי"ז בחוט השני שם; נטעי גבריאל, הל' נדה, ח"א פרק לד סע' ג-ד והע' ה-ו, עמ' שז-שח), ונוהגים ששער שלה נחשב מקום המכוסה ואפילו בבית (שיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קצה סע' ז, אות ב, עמ' רסח). מלבד שער היוצא מהצמת (לדעות המקלות בו גם לגבי אנשים אחרים - עי' רמ"א או"ח סי' עה סע' ב ומ"ב שם ס"ק יד) שמותר לבעל לראותו (חוט השני שם, עמ' רכד-רכה).

אך, יש מי שאומר, שאם נפל כיסוי ראשה בשעת השינה - אין בכך כלום, כי אין חומרת ההסתכלות באשתו נדה כחומרת ההסתכלות באשה סתם, שהרי מותר לאדם ליהנות מראיית אשתו הנדה (דרכי טהרה שם).

ויש מי שאומר שאשה הנוהגת להסתובב בביתה (כשאין שם זרים) בימי טהרתה מבלי לכסות את ראשה[26] והבעל רגיל לראות תמיד את שערותיה - אין לו איסור לראותם אף בימי נידתה, והגמרא (כתובות עב.-עב:) והפוסקים (רמב"ם פכ"ד מהל' אישות הי"א ופכ"א מהל' איסורי ביאה הי"ז שו"ע אה"G סי' כא סע' בועוד) אסרו על האשה הוא רק לצאת לשוק פרועת ראש, ולא הזכירו שאסור לה להסתובב בביתה פרועת ראש, אע"פ שימי נידתה הם יותר מרבע מהזמן[27]. ומ"מ טוב להחמיר בזה כשאפשר באופן טוב ושלום (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סי' עה ד"ה ובדבר קול, מובא בטהרת הבית ח"ב סי' יב סוף הערה כו, עמ' קסה-קסו, ד"ה ועינא דשפיר, ועוד).

והוסיף שמסתבר שהמקומות המכוסים שאסור לבעל להסתכל הוא רק המקומות המכוסים אף בביתה כשאין שם רק בעלה או כשאין שום איש, שרגילות להיות לבושות[28], ולא מסתבר כלל שהכוונה למקומות המכוסים כשהולכות בשוק בפני זרים, שאז צריכות ללכת יותר בצניעות, אך טוב להחמיר כשאפשר באופן טוב ושלום כי בעניינים אלו המחמיר משובח (אג"מ שם, הובא בטהרת הבית הנ"ל ועוד).

אכן, יש שכתבו להשיג על דבריו, שהרי העקב עצמו הוא מקום המגולה בבית (שאין נועלים נעליים), ואעפ"כ אסרו חכמים להסתכל בו, וה"ה לכל מקומות שבימי טהרתה רגילה ללכת מגולה בביתה (כגון כפות רגליה, ופעמים שאף שערה וכנ"ל), ומ"מ בימי טומאתה אסור להסתכל בהם (משמרת הטהרה סי' קצה ס"ק צ-צא וביאה"ל אות כח). ויש שישבו ראייה זו, שבימי חז"ל היו הולכים בבגדים ארוכים שהיו מכסים את העקב גם בבית (בדי השולחן הל' נדה סי' קצה ביאה"ל סוף ד"ה לא יסתכל, בשם חכ"א).

ויש מי שכתב שהאשה צריכה להקפיד שלא יתגלו כפות רגליה כלל וצריכה ללבוש גרביים (נטעי גבריאל ח"א פל"ד סע' ו והע' ח, עמ' שט; משמרת הטהרה סי' קצה ס"ק צ-צא וביאה"ל אות כח, אלא שכתב להקל בשעה שהולכת לישון, ועי' להלן).

ראייה בעלמא במקומות המכוסים[עריכה]

יש אומרים כל מה שאסרו הפוסקים להסתכל במקומות המכוסים שבה היינו בהסתכלות והתבוננות יתירה[29], אבל ראייה בעלמא מותרת (טהרת הבית ח"ב סי' יב הערה כו ד"ה ודע, עמ' קס-קסג; חוט השני, נדה, שם, עמ' רכה; משמרת הטהרה, הרב משה מרדכי קארפ שליט"א, ח"ב, ביאור ע"ס השו"ע - סי' קצה סע' ז, ס"ק פט וביאה"ל אות כז ושעה"צ הע' 196-197; הרב מרדכי שטרנברג שליט"א; ועוד).

ויש מי שכתב להסתפק בדבר (בדי השולחן, נדה, סי' קצה ס"ק קי וביאה"ל ד"ה לא יסתכל, עמ' ערה; ובעי"ז בלבושי עז שם עמ' תטז), ויש מי שכתב שאע"פ שיתכן שיש להבדיל בין ראייה להסתכלות בהתבוננות, מ"מ קשה להבדיל בזה ואין ביניהם אלא כחוט השערה (שיעורי שבט הלוי, שם, אות ג, ד"ה במקומות המכוסים, עמ' רסח-רסט; ועוד), ולמעשה אין להקל בדבר (לבושי עז הנ"ל).

ויש מי שכתב שהיות ולדעת רבים מהראשונים[30] מותרת ההסתכלות במקומות המכוסים שבאשתו מלבד מקום התורף, אין להחמיר אלא שלא להסתכל בהתבוננות יתירה במקומות המכוסים, ואין צורך להימנע מראייה בעלמא מלבד מקום התורף (טהרת הבית שם).

ומ"מ במקום התורף נכון למנוע אפילו מראייה בעלמא (עזר מקודש סי' כה סע' ב[31]), ואין להקל בזה כלל (ר' בטהרת הבית שם, וכן פשוט לפוסקים).

ומכוח דברים אלו, יש מי שאמר שכל האיסור הוא על הבעל, אבל האשה יכולה ללבוש כרצונה[32] בביתה (כשאין שם אחרים), ואין היא מכשילה בזה את בעלה, שכן איסורו הוא רק בהתבוננות והסתכלות, וכשרואֶה מקום המכוסה שבה יכול להעצים עיניו ולהטות ראשו (הרב מרדכי שטרנברג שליט"א).

אך שאר הפוסקים כתבו שיש ללמד לאשה להתלבש בצניעות בימי נידתה אף כשאין שם אחרים (חוט השני, שם, עמ' רכה; ועוד[33]), שאסור לה להכשיל אותו ולגרום לו להסתכל וליהנות (משמרת הטהרה שם ס"ק פט-צא וביאה"ל אות כז-כח; נטעי גבריאל, הל' נדה, ח"א פרק לד סע' ה והע' ז, עמ' שט, בשם הגרש"ק במי נדה סי' קצה; ועוד). אולם יש מי שהקל בלבישת גרביים[34] כשהולכת לישן, שאין דרך ליהנות מראיית כפות הרגליים (משמרת הטהרה שם) ויש שהחמירו גם בזה (עי' נטעי גבריאל שם סע' ו והע' ח).


פרטי דינים בהסתכלות האסורה[עריכה]

  • הסתכלות ע"י מראה במקומות שאסור להסתכל - אסורה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' עה סוף ד"ה ובאם הבעל; בדי השולחן, הל' נדה, סי' קצה ס"ק קיא; נטעי גבריאל, הל' נדה, פרק לד סע' ב והע' ב, עמ' שו).
  • הסתכלות במקומות שאסור להסתכל דרך בגדים שקופים אסורה (שיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קצה סע' ז, סוף אות ב, עמ' רסח; נטעי גבריאל, ה' נדה, פרק לד סע' ב והע' ג, עמ' שו).
  • יש אומרים שמותר לבעל לשהות עם אשתו בחדר לידה בזמן שיולדת ובלבד שלא יסתכל במקומות המכוסים שבה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' עה סוף ד"ה ובאם הבעל; טהרת הבית ח"ב עמ' קסו-קסז; ועוד), ויש שכתבו שלא לעשות כן (שיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קצה סע' ז, סוף אות ג, ד"ה בזמן האחרון, עמ' רסט; חוט השני, נדה, שם עמ' רכד-רכה; שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' ערב; ועוד).

]

הירהור[עריכה]

אף שמותר להסתכל ביופייה של אשתו במקומות המותרים, (שו"ת אג"מ אה"ע ח"א ס"ט(?) ד"ה ____________, משכן ישראל ח"ב סוף עמ' ל, ובהערות טוהר הבית[35], עמ' נ-נא) עי' שו"ת משנה הלכות חי"ד סי' כ, תורת חיים עירובין יח: ד"ה אפילו בי רב, פני יהושע מסכת שבת דף פב עמוד ב ד"ה שם ואמר רבה, בתו"ד: "...דאפילו להרהר ולהסתכל בה [- בע"ז] אסור והיינו ממש כמו נדה..." של"ה שער האותיות אות טי"ת - טהרה אות ח: "...והיה נוהג גם כן לטבול ביום שטבלה אשתו מימי נדותה, כי אמר בלבו, אולי היה בלבו איזה הרהור כשהיה פורש מאשתו..." (אולם י"ל שהכוונה להירהור בנשים אחרות, כשאין פת בסלו). שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע. שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נ סוף אות ב: [ואגב. תמוה בעיני על הרדב"ז שם שכותב הטעם שאמרו בברכות ד' ס"א דלא יהלך אפילו אחורי אשתו, דהוא מפני ההרהור ובאשתו נמי איכא הרהור ע"ש, וזה חידוש גדול לומר דבאשתו איכא בכה"ג משום הרהור. ורש"י שם בברכות מפרש הטעם בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע לא נפסק מזה בכלל. ויעוין באוצה"פ סי' כ"ג אות ח' סק"ד ויש להאריך].

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן טו ד"ה ולפ"ז אין הטעם: "...ובאשתו הא מותר להסתכל בה אפילו ליהנות מיופיה אפילו בימי נדתה כדאיתא ברמ"א יו"ד סימן קצ"ה סעי' ז' במקומות הגלויים, ואין חוששין להרהור דאם היו חוששין להרהור הא אסור אפילו באשתו ובימי טהרתה, שהרי איסור הרהור אינו איסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה כדאיתא בכתובות דף מ"ו דדריש ר' פנחס בן יאיר מקרא דונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וזה שייך גם במהרהר באשתו בענייני תשמיש, ועי' בתשובתי בחאה"ע סימן ס"ט שאיכא עוד איסור הרהור מקרא דאחרי עיניכם, והוא עניין הרהור אחר שלא יהרהר לעשות עבירה דזנות, אבל לא שייך לחוש לזה בהסתכלות וכדומה אלא לענין חשש דהוצאת זרע עי"ז, הרי בהכרח צריך לומר דלהסתכל באשתו אפילו ליהנות מיופיה אין לחוש שיביא לידי הוצאת זרע,..."

שמיעת קול שירתה[עריכה]

אם מותר לשמוע קול שיר של אשתו נדה. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן עה שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן טו

ג. ותבט עיני להרב לחם ושמלה (סי' קצה בלחם סק"כ), שכ' לאסור בפשיטות לשמוע קול זמר של אשתו נדה. וכן פסק עוד בספרו קיצור ש"ע (סימן קנג אות י). גם בפתחי תשובה (סי' קצה סק"י) צידד לאסור, משום דבשבת יג מקשינן אשתו נדה לאשת רעהו, וה"נ י"ל שמכיון דבא"א קי"ל קול באשה ערוה ה"נ באשתו נדה. והניח בצ"ע. גם בערוך השלחן (שם ס"ק כג) כ' לאסור בפשיטות. ע"ש. אולם לפע"ד אין דבריהם מוכרחים כלל וכמו שהוכחנו במישור מדין הסתכלות באשתו נדה, שמותרת, ולא אסרנו מטעם היקש הנ"ל. ועוד שנראים הדברים ק"ו, כי ההסתכלות לשם הנאה חמירא מקול שיר בעלמא, כי טוב מראה עינים מהלך נפש, ודרשינן (יומא עד:) טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה. וע' למהר"ם בן חביב בתוספת יוהכ"פ שם. והרי דעת הבית שמואל (סי' כא סק"ד) שמותר לשמוע קול שיר של פנויה שאינה נדה. וכ"כ הפמ"ג (במש"ז סי' עה סק"ב). ובשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קצ). ואילו הסתכלות לשם הנאה אסורה גם בפנויה. וכמ"ש בהדיא בע"ז (כ). אלמא שאין איסור שמיעת קול חמורה כהסתכלות. ומכיון שההסתכלות באשתו נדה מותרת לכ"ע אפילו כשנהנה מראייתו, ורוב הפוסקים מתירים גם הסתכלות במקומות המכוסים של אשתו נדה (חוץ ממקום התורף), כל שכן דשרי לשמוע ממנה קול שיר, ואין בזה איסור כלל, הואיל ועתידה להיות מותרת אליו. וכבר כתבנו בס"ד טעם נכון לחלק בין ההיקש של הוא בבגדו והיא בבגדה דהוי מה"ת, להסתכלות ושמיעת קול דהוו מדרבנן. ואפי' להתוס' (שבת יג) והרמב"ן בס' המצות דס"ל שאף הוא בבגדו והיא בבגדה הוי מדרבנן, אין לנו לדמות מעצמינו גזירות חז"ל זו לזו. וכעין מ"ש התוס' חולין (קד). וכ"כ להדיא בשו"ת פני יהושע ח"ב (חאה"ע סי' מד). ע"ש. וע' בב"ח אה"ע (סי' כא) בד"ה ואסור לשמוע קול ערוה וכו', דבערוה אסור לשמוע קולה ולהסתכל, אבל באשתו אין אסור לשמוע קולה, וה"ה להסתכל שרי אם טהורה היא. ע"כ. ומשמע דבאשתו נדה אסור לשמוע קול שיר שלה. אבל אינו מובן מה שמוכח בסוף דבריו שאסור להסתכל בה אם איננה טהורה. וזה היפך דברי הטור והפוסקים ז"ל. ומצאתי להגרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (חיו"ד סי' כט) שנשאל ע"ד הב"ח הנ"ל, וכתב, אפשר שכוונת הב"ח שבשניהם יחד לשמוע קולה וגם להסתכל בה באותו פרק שהיא מזמרת בקולה בזה נכון להזהר, עכ"ל. ואע"פ שיש סמך לזה מדברי ראבי"ה (ברכות ס"ס עו), דהא דקול באשה ערוה, י"מ משום שדרכו להביט בה כשמנגנת וכו'. ע"ש. אלמא דבכה"ג חמיר טפי. ולפ"ז מותר לשמוע קול שיר של אשתו נדה כשמעלים עיניו. ומ"מ אינו במשמעות דברי הב"ח. ויותר היה נראה לומר שכוונתו על הסתכלות במקומות המכוסים, וכד' הראב"ד וסיעתו. וע' בברכי יוסף אה"ע (סי' כא סק"ב). ודו"ק.

ד. ומצאתי בשו"ת חמדת משה (חיו"ד סי' נח), שנשאל בנ"ד, והביא ד' הפתחי תשובה, וסייעו מד' הב"ח הנ"ל. ושוב דחה שאין כוונת הב"ח במ"ש אם טהורה היא, אלא אדסמיך ליה היינו שלא יסתכל בה, כמבואר בש"ע שזה אסור בנדה. (היינו במקומות המכוסים.) ומסיק בכחא דהיתרא מטעם שכתבנו שאין ההיקש לכל דבר, שהרי מותר להסתכל באשתו נדה במקומות הגלויים שבה, ובאשת רעהו אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה. א"ו כיון שרגיל בה והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול, וה"ה נמי לענין שמיעת קול זמר של אשתו נדה דשרי מה"ט, דהוי כמו הסתכלות במקומות הגלויים שבה. ע"כ. והניף ידו שנית בספרו תרשיש שהם (במילואים סי' טו דק"ג ע"ג), וכ' לחזק ההיתר עפ"ד הבאר שבע בקונט' באר מים חיים סי' ג, והלק"ט (סי' צג), שמוכח ג"כ להקל. ע"ש. והוא תנא דמסייע לנו. והן אמת כי לעומתו ראיתי להגרי"ח בס' בן איש חי ש"ב (פר' צו אות כה), שפסק להלכה כד' הלחם ושמלה שאסור לשמוע קול זמר שלה. וסיים, דמ"מ מה שנוהגות הנשים לשורר בקול נעים שירי ערש להרדים התינוק, אם הילד בוכה הרבה, והתינוק הורגל לכך, ואין מקום אחר לבעל לילך שם, נראה שיש להקל באשתו נדה. ע"ש. ולפמש"כ לעיל ההיתר מרווח להלכה דלא כהלחם ושמלה וסיעתו. וכן מצאתי הלום בס' תועפות ראם על היראים השלם (סי' כו אות קל) שדחה ג"כ ד' הפתחי תשובה שהחמיר בזה, שהרי מותר להסתכל באשתו נדה, ובפסוק הוקשו יחדיו כי קולך ערב ומראך נאוה, וכשם שאין חשש בהסתכלות ה"ה שאין לחוש בשמיעת קול שיר שלה. ושזוהי ראיה שאין עליה תשובה. ע"ש. ואע"פ שהרוצה לחוש להמחמירים תע"ב, מ"מ המיקל לא הפסיד. ואפילו בערוה הכל לפי מה שהוא אדם, וכמ"ש הריטב"א בחי' (סוף קידושין), שאם מכיר בעצמו שיצרו כפוף ונכנע לו ואינו מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום א"א, אלא שאין ראוי להקל באלו אלא לחסיד גדול וכו'. ע"ש. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן. שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן ע ד"ה ואגב, הנה [- בטייפרקורדר, נגינתה, ועוד] שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' כה

קלות ראש[עריכה]

שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' קפו

דוגמאות ספציפיות[עריכה]

  • משחק סביבון – שיעורי שבה"ל סי' קצה
  • משחק שח-מט ומשחק פינג-פונג – עי' שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' קנ שהחמיר בזה בניגוד לדעת הבאר משה (רבי משה שטרן זצ"ל מדערבצין) ח"??? סי' מט אות ה
  • מניפה שמחזיקה אשתו נדה העושה אויר קר על בעלה – שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן ע ד"ה ומש"כ דיש

הליכה לטיול עם אשתו[עריכה]

רמ"א יו"ד קצה, ה, ובמפרשים, שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב ריש סימן פג ד"ה ובדבר ללכת יחד) שהקל בזה, משנה הלכות ח"ה סי' קמד וח"ז סי' קמג ועוד.

אכילה מקערה אחת ובשולחן אחד[עריכה]

כשיש שם אחרים - הגהת מהרש"ל מובאת בשל"ה שער האותיות, אות הקוף, קדושת הזיווג, אות שעה.

שינה במיטה אחת[עריכה]

מצעים משותפים – עי' שו"ת אדמת קודש א יו"ד ט

ישיבה על ספסל אחד[עריכה]

ברכב - שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' קפג

במקום חולי[עריכה]

עי' בערך נדה#במצבי חולי; לעיל בכותרת איסור נגיעה.


ברכי יוסף או"ח ריז, ג;

שו"ת בית שערים יו"ד סי' עדר

ובכל מקרה חמור יותר האיסור על הבעל בכל הנוגע לנגיעה באשה נידה מאשר על אנשים אחרים, ולפיכך במקום רפואה יש שהתירו לאחרים נגיעות שונות באשה נידה, ולא התירו דברים כאלו לבעל. טעם הדבר הוא, משום שלבעל יש יותר חיבה והנאה מקירוב בשר לאשתו, בעוד שאחרים אין ליבם גס בה, וכשכוונתם לרפואה רחוק הוא שיבואו להנאה בקריבה[36]. אך מכל מקום אסור לאדם להחמיר יותר ממה שקבעו חז"ל בהרחקות, שדבר זה יכול לגרום לקטטות בבית, ולגנותה של האשה בעיני בעלה, שזה דבר אסור[37].

הפוסקים דנו בפירוט ביחס להרחקות השונות במקרים שהבעל או האשה חולים, וזקוקים לעזרה בעת שהאשה נידה. באופן כללי יש הגבלות רבות יותר, והאיסור חמור יותר, כאשר האשה חולה והבעל בריא, כיוון שכאשר הבעל בריא, יש חשש שיתגבר יצרו ויבוא לדבר עבירה אם יגע באשתו, מה שאין כן כאשר האשה בריאה והבעל חולה ותש כוחו, שאין יצרו מתגבר עליו כל כך, ואין לחוש שיבוא לדבר עבירה, שאין דרך האשה להרגילו לדבר עבירה.

הטיפול בבעל חולה על ידי אשתו נדה (אנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

סוגי המחלות אם הבעל חולה במחלה שיש בה סכנה, ואין לו מי שישמשנו זולת אשתו הנידה, פשוט שמותרת לשמשו כצורכו, ואפילו בהרחצת פניו וידיו, ובהצעת המיטה לפניו[38]; אם הוא חולה במחלה שאין בה סכנה, התירו לאשתו הנידה לשמשו כדי צורכו, כגון להקימו ולהשכיבו, להאכילו ולהשקותו וכיו"ב, רק שתיזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המיטה בפניו, שהם דברים של חיבה[39], אבל אם אי אפשר בעניין אחר, מותר גם רחיצת פניו וידיו והצעת המיטה[40]; ואם יש לו רק מיחושים, אסורה אשתו הנידה לשמשו גם בדברים שאינם של חיבה[41].

אם הבעל חולה במחלת עינים, וצריכה אשתו הנידה לטפטף לו טיפות, אם אי אפשר על ידי אחר, וגם אי אפשר על ידי הפסק בגד, מותרת לטפל בו ולפתוח את עיניו[42].

דינים אלו נכונים גם בחולה משותק, אף שהוא במצב קבוע ויציב, אבל זקוק למישהו שישמשנו, צריך לשכור איש אחר שישמשנו, ורק אם אי אפשר לו לשכור אחר, מותר לאשתו לשמשו, ואם יש צורך גדול מותר לה לא רק להשכיבו ולהקימו, אלא גם לרחוץ פנים, אבל תעשה זאת על ידי הפסקת כפפות, וכן מותר לה להאכילו עם כפפות[43].

דרכי העזרה כאשר אשתו נידה צריכה לשמשו, עדיף שתעשה זאת בהפסק בגד[44], כגון לבישת כפפות[45]; ויש מי שכתב, שלא די בכפפות אלא צריך בגד מיוחד להפסק[46]. אבל אם אי אפשר אלא בדרך של נגיעה בבשרו - מותר[47]. ויש מי שכתב, שכל מה שאפשר לעשות בדרך שינוי צריך להשתדל לעשות כן[48].

מותר לאשה נידה להכין אמבטיה לבעלה החולה[49]. ומותר לאשה נידה להציע כרים וכסתות לבעלה החולה[50].

כאשר יש צורך להעלות או להוריד מיטה אשר שוכב עליה איש חולה, מותר לאשתו נידה לעשות פעולות אלו, בין אם הן נעשות על ידי מתג חשמלי, ובין אם הן נעשות באופן ידני, ועדיף ללבוש כפפות בעת הפעולה לצורך היכר[51].

וכל זה דווקא אם אין כלל מי שיכול לשמשו, אבל אם יש מי שישמשנו, אפילו על ידי הדחק, אשתו הנידה אסורה לשמשו[52], אבל אינה חייבת לשכור לו מי שישמשנו[53].

אשה-רופאה בעל חולה שאשתו רופאה, והיא נידה, אם אין שם רופא אחר, מותר לה למשש לו את הדופק[54], וכן מותר לה לתת לו זריקה, או לקחת ממנו דם לבדיקות, אלא שיש להקפיד לעשות זאת בהפסק בגד[55].

הנחת תפילין בעל חולה שאינו יכול להניח תפילין, מותר לאשתו נידה להניח לו, בתנאי שאין לו דרך אחרת להניח תפילין, ובתנאי שהאשה לובשת כפפות[56], ובתנאי שהוא חולה ממש וחלש בכל גופו, או שהוא משותק[57].

עזרה לזולת מותר לבעל ולאשתו נידה לעזור לחולה משותק, להעמידו ולהושיבו ולהוליכו, כאשר כל אחד מהם משני צידי החולה[58].

טיפול על ידי הבעל באשתו חולה בעת נידתה[עריכה]

סוגי מחלות וסוגי עזרה אשה חולה והיא נידה - יש אומרים, שאסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסומכה[59]. יש אומרים, שהאיסור הוא גם כשהיא חולה במחלה שיש בה סכנה[60]. טעמם: הדבר נחשב כגילוי עריות, שאסור אפילו בפיקוח נפש; יש אומרים, שבמקום סכנה לכל הדעות מותר לשמשה, כיוון שאין זה דרך חיבה ותאווה, אלא לצורך רפואה[61], ומכל מקום עדיף שיעשה על ידי הפסק עם כפפות, אבל אם האשה חולה במחלה שאין בה סכנה, אסור לבעל לשמשה, ואפילו על ידי הפסק עם כפפות[62]. ולשיטה זו - אשה נידה החולה במחלה שיש בה סכנה, שצריכה לסוך את גופה במשחה, מותר לבעלה לעשות זאת, ואפילו אם צריך לסוך במקומות המכוסים, אם אי אפשר על ידי אחרים[63]; ויש אומרים, שאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל אלו, וכן נוהגים אם צריכה הרבה לכך[64]. טעמם: איסור נידה הוא טומאה ולא עריות; אין איסור בקירוב שלא לתאווה במקום חולי. ולפיכך אותם הנזהרים שלא ליגע בנשותיהן נידות כשהן חולות, זהו חסידות של שטות[65], והיינו אפילו אם אשתו הנידה חולה במחלה שאין בה סכנה[66]. ומכל מקום צריך לשכור מי שישמשנה אפילו בהוצאת ממון, ורק אם אין מוצאים, מותר לבעלה לשמשנה[67], והכוונה איננה שיוציא כל ממונו, אלא כשאפשר לו שישכור אחות לשמשנה[68]. וכל זה דווקא כשצריך לנגוע בה ממש, אבל כשצריך רק להושיט לה מאכל וכד', מותר לבעל לעשות זאת בעצמו, ולא צריך לשכור מי שישמשנה בכך[69].

מותר לבעל לטפטף טיפות לעיני אשתו נידה כשהיא חולה, אם היא עצמה פותחת את עיניה, ואין הבעל נוגע בה[70], ואם צריך הבעל לפתוח את עיניה כדי להכניס בהן טיפות, יעשה זאת על ידי הפסק בגד[71].

דברים המותרים לכל הדעות מצווה וחובה על הבעל לעזור לאשתו נידה החולה בכל מה שצריכה אם הדבר איננו כרוך בנגיעה, כגון הבאת משקה ואוכל וכיו"ב[72]; וכן מותר לשמשה בנגיעה על ידי דבר אחר, כגון להנעילה[73], ואשה משותקת שצריכה עזרה בדברים שצריכים שימוש בשתי הידיים, כגון לנעול נעלים ולכפתר בגדים, מותר לבעלה לעזור לה בעת נידתה, כיוון שאין הבעל נוגע בה אלא על ידי דבר אחר[74]; וכן מותר לבעל ליצוק מים על ידי אשתו נידה החולה לנטילת ידיים לפני הסעודה[75]; וכן מותר לבעל להכין מים לאשתו הנידה החולה לצורך רחיצת פניה, ידיה ורגליה[76]; וכן מותר לבעל להרטיב פיה, וכן מותר לו להחזיק בידיו את מכשיר החמצן, אם אין אחות שתעשה זאת, וכן מותר לו לסדר את הכר והכסת שיהיה נוח לה לשכב עליהם[77].

נידה חולה ששוכבת בבית חולים במיטה שאפשר להגביהה על ידי הפעלה חשמלית, או באופן ידני, מותר לבעל להגביה את המיטה, ועדיף ללבוש כפפות בעת הפעולה לצורך היכר[78].

בעל-רופא יש אומרים, שאסור לבעל רופא למשש את הדופק של אשתו החולה כשהיא נידה[79], ולשיטה זו יש מי שכתבו, שהאיסור הוא אפילו במצב של פיקוח נפש[80]; יש מי שכתבו, שבמקום סכנה מותר לו למשש את הדופק, אם אין שם רופא אחר[81], שכן אינו עושה זאת דרך תאווה[82], אבל שלא במקום סכנה - אסור[83], וגם במקום סכנה, עדיף שיעשה על ידי בגד מפסיק[84]. ומכל מקום, אם יש חשש שעל ידי שלא ישמשנה תגיע למצב של סכנה - מותר[85]; ויש אומרים, שמותר לו למשש את הדופק של אשתו נידה כשהיא חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, ואפילו אם יש רופא אחר, אלא שאינו מומחה כמו הבעל[86].

אשה נידה שזקוקה לקבל זריקות או שצריך לקחת ממנה דם, מותר לבעלה הרופא לעשות זאת, אם אין שם רופא בקי כמוהו[87]. וכן מותר לבעל למדוד את לחץ דמה של אשתו הנידה על ידי הפסק[88].

עירוי דם נידה חולה שזקוקה לעירוי דם מבעלה דווקא, מותר לרופא לעשות פעולה זו[89].

בבית חולים האיסור לשמש את אשתו נידה כשהיא חולה הוא גם כאשר האשה נמצאת בבית חולים, אף על פי שאין שם גדר ייחוד[90].



לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ר' בערכים נדה#איסור ייחוד וייחוד עם הנדה.
  2. ר' ס�"ג (לאוין סי' פא סוף ד"ה מציאת האשה) שכתב: "...שכל המלאכות שהאשה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ...ורחיצת פניו ידיו ורגליו גזירה משום הירהור עבירה". אכן אפשר שכוונתו שההרהור יביאנו לבעול (כדברי ההרמב"ם פכ"א מהל' אישות ה"ח). ועי' לבוש (או"ח סי' תרטו סע' א) שכתב שביום כיפור "יזהר מלישון עם אשתו במטה, ואפילו ליגע בה יזהר כאילו היא נדה, פן יבא לידי הרהור וקרי".
  3. ועי' רמ"א אה"ע כא, ה, ב"ש שם ס"ק ט ושאר הפוסקים שם לעניין דיני אדם זר בהרחקות אלו.
  4. עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' כט, עמ' מז.
  5. ראה טושו"ע יו"ד קצה ט, ובביאור הגר"א שם; ערוה"ש שם כא-כב; דרכי טהרה, פ"ה.
  6. בתורת הבית הקצר - נמצא בדף ד ריש ע"א; ובתורת הבית הארוך - לקראת סוף עמ' א (כמה שורות קודם ד"ה פעמים שאדם).
  7. והגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, כתב שאף לדעת הרמב"ן, יתכן להסביר שאיסור נגיעה של חיבה בנדה הוא אסור מן התורה, וזה משום שהוא חצי ביאה, והוא כחצי שיעור באיכות (שיעורי שבט הלוי, הלכות נדה, סי' קצה סע' א, ס"ק א, סוף עמ' רנד; שם סע' יז בש"ך סק"כ, עמ' רעז; וכ"כ רבי אברהם יצחקי זצ"ל בשו"ת זרע אברהם יו"ד סי' ז, דף פב ע"ג, - הביא דבריו בטהרת הבית ח"ב עמ' ריז), אכן, "האמת יורה דרכו" שדעת הרמב"ן למסקנה היא שאיסורו רק מדרבנן (שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפו ד"ה וקודם; טהרת הבית ח"ב סי' יב הערה מו עמ' ריז בשם כמה אח' שחלקו ע"ד הזרע אברהם הנ"ל).
  8. ועי' להלן משו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן.
  9. יש להדגיש, זו דעת הרשב"א, ולא הרמב"ן (שו"ת פנ"י אה"ע סי' מד, הובא בשבט הלוי הנ"ל).
  10. (וע"ע באוצר הפוסקים, סי' כ ס"ק ג, ח"ט עמ' 24-26, וכן בספר גן נעול, הרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' 88 ואילך, שהביאו חבל אח' הסוברים כדעת הש"ך, וחבל אח' הסוברים כדעת הב"ש. ובאוצר הפוסקים שם הביאו דברי האח' שלחיצת יד לשם נימוס יש בה חיבה ואסורה מדאורייתא לכל השיטות).
  11. ולפי זה, לאדם זר מותר לגעת בערווה נגיעה שאינה של חיבה, אך יש שכתבו שיש בדבר איסור מדרבנן (עי' גן נעול, הרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' 88 הערה 1; – ונפלה שם ט"ס בציון לאג"מ וצ"ל אה"ע ח"ב סי' יז).
  12. ואף שיש אומרים שיש איסור דרבנן בנגיעה שאינה של חיבה, מ"מ במקום חולי לא גזרו (גן נעול, הרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' 88 סוף הערה 1 בשם הג"ר בנימין י. זילבר זצ"ל, מקור ההלכה על מס' שבת ח"ב סי' יז אות ד).
  13. יתכן שאף לדעות שיש איסור דאו' אף בנגיעה שאין בו חיבה ותאווה, מ"מ נגיעה שלא במתכוון נאסרה רק באשתו נדה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' יז (אולי: יד-?) ד"ה________, בתו"ד).
  14. ור' להלן שלדעת הרבה ראשונים נאסרה העברת חפץ מידו לידה, וכן הלכה (שו"ע יו"ד קצ, ב).
  15. שטמ"ק שם בשם הרא"ם.
  16. ר"ן שם ד"ה ובאשתו נדה. וכעי"ז בשטמ"ק בשם הרא"מ שרק באשתו נדה הוצרכו לומר כן, שהרי בשאר נשים זה אסור מכלל "ונשמרת" (כתובות מו. ע"ז כ.-כ:].
  17. מדברים אלו משמע שכל האיסור להסתכל במקום התורף של אשתו הוא רק בימי נידתה, אבל מותר לבעל להסתכל במקום התורף של אשתו בימי טהרתה. וכ"ד כמה פוסקים (עי' רמ"א אה"ע סי' כה סע' ב וביאור הגר"א שם אות טו, ויש חולקים (הראב"ד והטור שם; ב"ש שם ס"ק א; שו"ע או"ח סי' רמ סע' ד; ועוד. – ועי' טהרת הבית ח"ב עמ' קס), ולשיטתם צ"ל שבאשתו נדה נאמר העונש (שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים) אך באשתו טהורה יש בדבר איסור ולא עונש (הגר"א שם, ועי' משכן ישראל ח"ב סוף עמ' מט בהערות טוהר הבית אות א וש"נ). א"נ בעניין האיסור באשתו נדה - סוברים כדעת הראשונים (ר' להלן בפנים) שהאיסור באשתו נדה הוא בכל מקומות המכוסים, בניגוד לימי היתרה שאז האיסור דווקא במקום התורף. (ואף שפי' זה דחוק בדברי הגמ', לפי' התוה"ש [המובא להלן בפנים] אין בכך דוחק ודו"ק). (אגב, יתכן וזהו ההסבר לביאור הלכה שם שהעתיק העונש שיהיו בנים סומים, ואע"פ שמדבר בימי היתר, ומתורצת תמיהת הרב מרדכי גרוס שליט"א בהערות טוהר הבית הנ"ל).
  18. ועי' ברכי יוסף (אה"ע סי' כא דין ד ס"ק ב) שהציע לפרש דעת הרב המגיד שכל המקומות המכוסים אסורים בראייה, אך דחה שזהו דוחק גדול בדבריו. ובטהרת הבית ח"ב עמ' קנט כתב שא"א לפרש כן בדעת הרב המגיד ע"ש.
  19. הביאם הרב עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' טו ס"ק א; טהרת הבית ח"ב סי' יב הע' כו באורך).
  20. ר' להלן בהערה הבאה שרבי רפאל ברדוגו זצ"ל כתב שאף הראב"ד סובר כדעה הראשונה, שלא נאסרה הסתכלות אלא במקום התורף, וכוונתו במילים "מקום הסתר" רק לאותו המקום ולא לכל המקומות המכוסים.
  21. בפשטות דעת המחבר לפסוק להלכה כשיטות אלו (וכ"כ בפשטות בשיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצה סע' ז ס"ק א בתו"ד; ועוד), אכן, עי' שו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' טו סוף ס"ק א) שכתב: "...ומ"ש מרן השו"ע... לא יסתכל ...במקומות המכוסים שבה, י"ל שאין זה מן הדין אלא דרך חומרא וחסידות, לחוש לדעת הראב"ד... שמחמיר... והגאון רבי רפאל ברדוגו זצ"ל בס' תורת אמת (דכ"ו ע"ד), הביא לשון מרן השו"ע וכתב, צ"ע שלא זכר הרב שרבים וגדולים מתירים להסתכל בכל גופה אפילו במקומות המכוסים שבה... ולענ"ד נראה שאף הראב"ד ס"ל... [- שמותר להסתכל במקומות המכוסים], וזהו דקדוק לשונו מקום הסתר שלה ולא כ' מקומות הנסתרים שלה אלמא שאינו אוסר אלא במקום התורף. שו"ר להראב"ד בבעלי הנפש שהביא ד' יש מפרשים וכו', וסיים ואנן לית לן לאכרועי מילתא ונקטינן לחומרא בנדה באפי' בעקבה, ובאינה נדה במקום הטינופת אסור... עכת"ד. וי"ל ע"ד. וגם לא זכר שר שמרן הב"י עצמו פסק באה"ע (סי' כא ס"ד) כד' הרמב"ם להתיר מדינא..." וכן בספרו טהרת הבית (ח"ב, סי' יב הע' כו, עמ' קנט-קס) העלה שדעת מרן לפסוק לדינא שהאסור הוא רק במקום התורף (כמגיד משנה), אלא שכתב להחמיר לחוש לדעת שאר הראשונים ע"ש. [אכן, שאר האח' לא נקטו כדבריו, וסברו שיש לבאר ד' מרן מהמפורש ביו"ד שאסור להסתכל במקומות המכוסים, ולא מהסתום באה"ע, שאפשר לבאר ד' הר"מ והשו"ע באופנים שונים; אך הגרע"י שליט"א ס"ל (בתורת הבית שם) שאין לסטות בפירוש הרמב"ם מדברי הרב המגיד, ובפרט שהב"י באה"ע הביאו ולא השיג ע"ד].
  22. ויש שני סגנונות בתירוץ זה (ר' בראב"ד ובאח' דלהלן): יש אומרים שנחלקו האמוראים ואנו מחמירים מספק לחוש לשתי הדעות, ויש אומרים שלא נחלקו האמוראים אלא בפירוש דברי רבי אחא ברבי יאשיה, אבל שניהם מסכימים שאסור להסתכל במקום התורף באשתו טהורה ובימי נידתה בכל המקומות המכוסים.
  23. עי' תורת השלמים יו"ד שם ס"ק ט; סדרי טהרה שם ס"ק יד; ערוך השולחן שם סוף סע' טז במוסגר.
  24. יש אומרים שנכון לאדם להסתכל באשתו בימי טהרתה, במידה הנחוצה כדי לחבבה (עי' משכן ישראל ח"ב עמ' נ-נב, ומש"כ שם בשם החזו"א באגרות קודש ב), ויש אומרים שאין נכון לעשות כן (שו"ת משנה הלכות חי"ד סי' כ ואילך, ועי' עזר מקודש סי' כה סוף סע' ב בתו"ד). [ואפשר שנידון זה מתיילד משתי האסכולות – שהביא הרב יוסף קלנר שליט"א (בחוברת 'איתי מלבנון כלה' עמ' סח) – ביחס להנאה מתשמיש המיטה].
  25. שהמקומות שאסור לקרא ק"ש כנגדם מחוייבת האשה לכסותם ואסורים בראיה (עי' מ"ב סי' עה ס"ק י; גן נעול, להרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' 32, ובהמשך; עם כלביא ח"ב עמ' 55; ועוד).
  26. עי' מ"ב (סי' עה ס"ק יד) שאין חיוב לאשה לכסות ראשה בביתה, אך יש בזה מידת חסידות כקמחית.
  27. לפי המובא להלן בשם הרב מרדכי שטרנברג שליט"א, אין להביא מכאן ראיה, שכן האשה איננה מוזהרת כלל על ההתלבשות בימי נידתה, רק בעלה צריך להיזהר מלהסתכל ולהתבונן בה.
  28. נראה שיש לסמוך על דברים אלו לגבי מקומות גבוליים, כגון שפתח בית הצוואר רחב קצת (כסנטימטר או שנים) או שהשרוולים קצרים מעט, ואף שבחוץ אין להקל בדבר ח"ו, מ"מ בביתה ניתן להקל בדבר אף בימי נידתה (וכ"ש בדברים שמעיקר הדין אין חיוב לכסותם - כגון כפות הרגליים וכיו"ב), אם רגילה ללכת כן בימי טהרתה. אך אין לסמוך ע"ז לעניין לבוש חלקי או פרוץ (כגון: חולצה ללא שרוולים, חולצה שאיננה מכסה את כל הבטן עד החצאית, וכיו"ב) ויש לנהוג כדרך בנות ישראל הצנועות בלבושן (יש המורים כן).
  29. עי' מגן אברהם (סי' קכח ס"ק לה; סי' רכה ס"ק כ; וע"ע בלשונו בסי' תכו ס"ק ח) שהסתכלות היינו להסתכל הרבה (בהתבוננות) ולא ראייה בעלמא (וכ"ה בשו"ע או"ח ר"ס רכט, וביאור הגר"א שם, וכן בפתחי תשובה חו"מ סי' יז ס"ק טז; עזר מקודש סי' כה סוף סע' ב), וכן שיגרת הלשון של הפוס' במקומות רבים (עי' אליה רבה או"ח סי' תרמח ס"ק כד ואליה זוטא שם ס"ק ט, שע"ת שם ס"ק יט, מ"ב שם ס"ק מו ושעה"צ אות מט; ביאור הלכה סי' שז סע' טז ד"ה ועובר משום אל תפנו וכו' בדעת המ"א שם ס"ק כג, וכ"ה בערוך השולחן שם סוף סע' ח; שו"ע הרב בעל התניא, חו"מ הל' נזקי ממון סע' יג; קיצור שו"ע להגר"ש גאנצפריד, סי' ס סע' טו; ערוך השולחן או"ח סי' רכה סוף סע' יד; ערוה"ש אה"ע סי' סה סע' ג; ועוד). ומאידך, עי' סמ"ע סי' קנד ס"ק יד וצ"ע).
  30. ר' לעיל בכותרת: מקומות האסורים בהסתכלות.
  31. מובא במשכן ישראל ח"ב עמ' מט.
  32. ואף שצריכה לנהוג בצניעות בכל מעשיה (שו"ע או"ח סי' ב), מ"מ בזמן שמתארגנת לישון או שמתקלחת וכיו"ב שרי (הרב מרדכי שטרנברג שליט"א, ודימה זה לדין המבואר שם שבבית המרחץ יכול להתלבש כדרכו).
  33. עי' דרכי טהרה (מהד' תשס"ז, פ"ה סע' סא, עמ' נה, בתו"ד: "צריכה האשה לכסות את ראשה כל ימי נידתה". וכן מוכח מהאג"מ (יו"ד ח"ב סי' עה) שהובא לעיל בכותרת: "בגדר מקומות המכוסים".
  34. ועי' לעיל בכותרת: בגדר מקומות המכוסים.
  35. אלו הערותיו של הרב מרדכי גרוס שליט"א על ספר 'משכן ישראל'.
  36. ראה שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' נד אות ב.
  37. ראה טושו"ע יו"ד קצה ט, ובביאור הגר"א שם; ערוה"ש שם כא-כב; דרכי טהרה, פ"ה.
  38. שו"ת בשמים ראש סי' קיח; שיעורי שבט הלוי שם; טהרת הבית ח"ב סי' יב במשמרת הטהרה סקמ"ה.
  39. שו"ת הרא"ש כלל כט סי' ג; טושו"ע יו"ד קצה טו; לחם ושמלה שם סקכ"ח; שו"ת בשמים ראש סי' קיח; חכמת אדם קטז יא; שו"ת רב פעלים ח"ג חיו"ד סי' יב; שיעורי שבט הלוי סי' קצה סט"ו סק"א.
  40. ב"י שם; מקור חיים שם סקנ"ז; צמח צדק בפס"ד סי' קצה סט"ו; ערוה"ש יו"ד קצה כד; שו"ת קובץ תשובות סי' פז. וראה דרכ"ת שם סקנ"א.
  41. מקור חיים שם סקנ"ח; דרכ"ת שם סקמ"ט.
  42. טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ה.
  43. שו"ת קובץ תשובות סי' פז.
  44. שו"ת רב פעלים ח"ג חיו"ד סי' יב. וראה לחם ושמלה סי' קצה סקכ"ח.
  45. שיעורי שבט הלוי שם סק"ב.
  46. שו"ת בית שערים חיו"ד סי' רעד.
  47. טהרת הבית ח"ב סי' יב סמ"ה.
  48. דרכ"ת שם סקמ"ט.
  49. שיעורי שבט הלוי סי' קצה סי"ב סק"א.
  50. גופי הלכות, הלכות נידה, סי' קצה סקע"ט.
  51. שיעורי שבט הלוי סי' קצה סט"ז סק"ד; שו"ת באר משה ח"ד סי' עד; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סוסקמ"ו.
  52. ב"י יו"ד סי' קצה; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ב.
  53. שו"ת הרדב"ז שם; לחם ושמלה סי' קצה סק"ל; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ה. וראה שם, שבשו"ת רב פעלים ח"ג חיו"ד סי' יב נפלה טעות בהעתקת הרדב"ז, עיי"ש.
  54. בדי השולחן, ביאורים סוסי' קצה; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ה.
  55. טהרת הבית שם.
  56. סוגה בשושנים פל"ו סכ"ה; שו"ת באר משה ח"ד סי' ו; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ה. וראה עוד בע' חולה הע' 152 ואילך.
  57. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"א.
  58. שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' סט.
  59. שו"ת תרומת הדשן, פסקים סי' רנב; שו"ע יו"ד קצה טז.
  60. ב"י שם; ביאור הגר"א שם סק"כ; ב"ש אבהע"ז סי' כ סק"א; תורת השלמים, יו"ד סי' קצה סקט"ו.
  61. ש"ך יו"ד סי' קצה סק"כ; שו"ת פני יהושע ח"ב סי' מד; שו"ת זרע אמת חיו"ד ח"ג סי' קטז; שו"ת חבלים בנעימים ח"ג חיו"ד סי' נה; ערוה"ש יו"ד קצה כו; טהרת הבית ח"ב סי' יב סמ"ו. וראה בשו"ת תורה לשמה סוסי' תצד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לב אות ג.
  62. שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כז.
  63. שו"ת משיב הלכה ח"א סי' נ; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ו.
  64. רמ"א שם, בשם הגה' ש"ד, ומרדכי שבת פ"ק בשם הר"מ; ש"ך שם סק"כ. וראה בשיעורי שבט הלוי שם סק"ו, שהכוונה שיש צורך גדול בטיפול בה, ולא שצריכה הרבה פעמים לעזרה. וראה בנידון בשו"ת בית שערים חיו"ד סי' רעד. וראה בשו"ת רבבות אפרים ח"ז סי' רכה, שהביא בשם הגר"מ אליהו, שאם אין אפשרות אחרת יכול הבעל לסייע לאשתו החולה ללא נגיעת בשר, אלא על ידי כפפה או תפיסה במקום עם בגד.
  65. שלטי גבורים סביב המרדכי, בבלי שבת פ"א סי' רלו אות ה; דרכי משה יו"ד סי' קצה סק"ו.
  66. טהרת הבית ח"ב סי' יב סקמ"ו. וראה בצמח צדק פס"ד סי' קצה סי"ז, ובשו"ת בית שערים חיו"ד סי' רעד, בהבדל שבין עזרה להקימה וכו', שמותר גם בחולה שאין בה סכנה, לעומת מישוש הדופק שלא התירו אלא במקום סכנה. וראה להלן הע' 299 ואילך.
  67. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ב (סי' אלף עו); רוח חיים יו"ד סי' קצה סק"ז.
  68. שיעורי שבט הלוי סי' קצה סט"ז סק"ג.
  69. הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בתורת היולדת, פל"א הע' ה.
  70. שו"ת באר משה ח"א סי' נ אות ו; ההלכה במשפחה פ"ב סי"ב; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ו.
  71. שו"ת בית שערים חיו"ד ח"ב סי' רעד.
  72. טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סקמ"ו; דרכי טהרה פ"ה סי"ב.
  73. טהרת הבית, שם.
  74. שו"ת קנה בושם חיו"ד סי' צב.
  75. רוח חיים או"ח סי' קנט סק"א; כף החיים סי' כב אות טו.
  76. בדי השולחן (נידה) סי' קצה סקקפ"ט.
  77. תורת היולדת, פל"א הע' ה.
  78. שיעורי שבט הלוי סי' קצה סט"ז סק"ד; שו"ת באר משה ח"ד סי' עד; טהרת הבית ח"ב סי' יב, במשמרת הטהרה סוסקמ"ו.
  79. שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' רנב; המחבר שו"ע יו"ד קצה יז.
  80. ראה שו"ת תורה לשמה סי' תצד.
  81. שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קכז; רמ"א שם.
  82. ש"ך שם סק"כ; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' נד אות ב. וראה עוד מאמרו של הרב ש. דיכובסקי, תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 237 ואילך.
  83. שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כז; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' ת; שם ח"ז חיו"ד סי' קפא; טהרת הבית ח"ב סי' יב במשמרת הטהרה סקמ"ו.
  84. מקור חיים שם סקס"א.
  85. שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ב; טהרת הבית שם.
  86. שו"ת בשמים ראש סי' קיח; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ב (סי' אלף עו), וראה שם, שכן כתב בס' כפתור ופרח; שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' נח אות ח; שו"ת חות יאיר סי' קפב; פליתי יו"ד סי' קצה ס"ו; ביאור הגר"א יו"ד סי' קצה סקכ"א; סדרי טהרה שם סקכ"ד; חוו"ד שם סקי"ג; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכב; שו"ת זרע אמת ח"ג חיו"ד סי' קטז; ערוה"ש יו"ד קצה כו-כז; חכמת אדם קטז יא-יב; קיצושו"ע קנג יד; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יח; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' יד; בדי השולחן (נידה) סי' קצה סקס"א; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קמג, ושיעורי שבט הלוי סי' קצה סי"ז סק"ה; מקור חיים פ' רמג סע' יד-טו; שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' טו אות ג.
  87. דרכ"ת יו"ד סי' קצה סקנ"ז, בשם הרדב"ז.
  88. שיעורי שבט הלוי סי' קצה סי"ז סק"א.
  89. שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנד.
  90. הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"ו, וכן משמע משו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנד, ושו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כז.