הרמב"ם והקבלה

אחת השאלות החשובות אודות חייו ותורתו של הרמב"ם היא השאלה אודות יחסו לספר הזוהר ולתורת הקבלה.

הסוברים שהרמב"ם ידע קבלה

רבים מגדולי ישראל סוברים שהרמב"ם הכיר את הקבלה והשתמש בה בכתביו. בשיטה זו הולכים המהר"ם אלשקר^[1], רבי מאיר שפירא מלובלין^[2], רבי חיים פלאג'י^[3] ובנו רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י^[4], רבי צדוק הכהן מלובלין^[5] הרב חיים דוד הלוי^[6], רבי יצחק אייזיק סאפרין- האדמו"ר מקומרנא^[7], נכדו רבי משה טויב מקאלוב^[8], רבי חנוך העניך טייטלבוים מסאסוב^[9], רבי גרשון חנוך ליינר מראדזין^[10], הרב עובדיה הדאיה^[11], הרב ראובן מרגליות^[12], הרב בן ציון ישראלי (מחנך בכפר חב"ד)^[13], רבי אלעזר הורוויץ^[14] ועוד.

שיטת חב"ד

ראיות לדבריהם

"אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" (רמב"ם דעות ב ז), שהמקור לזה הוא בזוהר (חלק א כז ע"ב, ח"ג קעט ע"א, חלק ג רלד ע"ב, זהר חדש נח כא סע"א), ובגמרא נאמר רק "הקורע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" (בבלי שבת קה ע"ב). בשיטה זו הלכו מהר"ם אלשקר^[15], רבי מאיר שפירא מלובלין^[16], רבי חיים פלאג'י^[17] ובנו רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י^[18], רבי צדוק הכהן מלובלין^[19] הרב חיים דוד הלוי^[20], רבי יצחק אייזיק סאפרין- האדמו"ר מקומרנא^[21], נכדו רבי משה טויב מקאלוב^[22], רבי חנוך העניך טייטלבוים מסאסוב^[23], רבי גרשון חנוך ליינר מראדזין^[24], הרב עובדיה הדאיה^[25], הרב ראובן מרגליות^[26], הרב בן ציון ישראלי (מחנך בכפר חב"ד)^[27], רבי אלעזר הורוויץ^[28] ועוד.

היו שטענו שהרמב"ם הכיר את הקבלה, אך לא פרסם אותה ולא התייחס אליה בפירוש בכתביו, מפני שהם מיועדים לכל עם ישראל, ולא ליחידי סגולה. (שיטת חב"ד- רבי יוסף יצחק שניאורסון^[29] בשם הבעל שם טוב, רבי מנחם מנדל שניאורסון^[30], וכן שיטת ה"מגדל עוז" להלן).

לעומת זאת, ישנם הטוענים כי הרמב"ם כלל לא הכיר את הקבלה ולא ראה את הזוהר, שנתגלה רק מאוחר יותר. בשיטה זו החזיקו הרב אברהם יצחק הכהן קוק^[31], רבי אברהם יעלין^[32], רבי יוסף חיים- הבן איש חי^[33], רבי חיים ויטאל^[34], הרב יוסף קאפח^[35], החיד"א^[36], רבי משה קוניץ^[37], הרב חיים קנייבסקי^[38], הרב עובדיה יוסף^[39] רבי יוסף אירגאס^[40], הראב"ד^[41], רבי חיים חזקיהו מדיני^[42], רבי שלמה הלוי אלקבץ^[43], הרב פנחס זביחי^[44], רבי יואל טייטלבוים^[45], רבי מאיר איבן גבאי^[46] ועוד. חלקם נתנו כמה תירוצים לגבי אותם המקומות שהרמב"ם כותב דברים שמקורם בזוהר: א. הרמב"ם ראה את כתבי הגאונים, שהם ראו את הזוהר. ב. היו מדרשים ששאבו גם הם מתורתו של רשב"י כמו הזוהר, ונכתבו בהם עניינים דומים או זהים לעניינים שנכתבו בזוהר, ומדרשים אלו אבדו מאיתנו במהלך השנים, ועליהם הסתמך הרמב"ם. ג. נתגלו לו ברוח הקודש רעיונות קבליים. ד. מתוך עניינים קרובים לדברי הזוהר שמופיעים בגמרא ובמדרשים, שמהם הסיק מסקנות דומות למסקנות הזוהר. ה. הוא הצילח להגיע למסקנות דומות למסקנות הזוהר בעזרת חקירות שכליות ופילוסופיות.

היו שכתבו כי הרמב"ם הכיר את הקבלה בסוף ימיו (רבי יצחק אברבנאל^[47], הרב מרדכי אליהו^[48], ספר הדורות^[49], אחד ממפרשי הרמב"ן על התורה^[50], וכן המגדל עוז דלהלן).

המגדל עוז ^[51] כותב: "אבל הוא בעצמו (הרמב"ם) ידע כי דרך האמת נעלמת ואינה נמסרת אלא מפה אל פה ובחשאי... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתנו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן ומעושן לשון זה: אני משה ב"ר מימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בענין הקץ... וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים..." ובהמשך שם כותב שראה כתבים שהרמב"ם החל לכתוב בקבלה, אולם, הוא מוסיף "וכמדומה לו שטבע אלה הנסתרות להיות נעדרות מלפרסמם... ולכן לא גמרם וגנזם...". אולם, הרב יצחק שילת, כתב על מגילה זו כי היא מזויפת^[52]. כמו כן, דחה את דברי המגדל עוז האלו גם הרב קאפח^[53].

שיטת הרב צבי יהודה הכהן קוק בענין זה לא ברורה. מצד אחד, אמר בע"פ לתלמידיו בתשובה לשאלה זו ששאלו הרב ירחמיאל וייס ראש ישיבת ירושלים לצעירים (מובאת בספר "רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת" מאת הרב אליעזר מלמד), כי "ישנן הרבה דרכים להגיע למעלה", כלומר, אפשר להגיע למדרגות גבוהות של דבקות וכד' גם בלי ללמוד קבלה, אלא ע"י חקירה שכלית, וכן היה עם הרמב"ם (ומובא כך בשמו בכמה מקומות נוספים). לעומת זאת, בספר "מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' רג (ובעוד מקומות) מובא בשמו שהרמב"ם כן ידע קבלה, שלא כשיטת אביו (לעיל).

הערות שוליים