יהדות פיימונטה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
כרזה: אתרים יהודים בפיימונטה לרגל יום הקהילה האירופית המוקדש ליהדות

יהדות פיימונטה מורכבת מקהילות יהודיות שנוסדו במאה ה-15 במחוז פיימונטה בצפון מערב איטליה.

היהדוית הראשונים שהגיעו לפיימונטה היו מגורשי ספרד. אלה הגיעו לצפון איטליה ממחוז פרובאנס שבדרום מזרח צרפת. יהדות פיימונטה נחשבת לצעירה מבין הריכוזים של יהדות איטליה. כיום יש בפיימונטה שלוש קהילות: יהדות טורינו, יהדות קזאלה מונפראטו ויהדות ורצילי. שאר הקהילות, בהם מספר היהודים הוא קטן, מקבלות שירותי דת מקהילת טורינו, המפעילה תוכנית לשיקום בתי כנסת יהודיים במחוז, יחד עם המימשל של מחוז פיימונטה. כיום 12 בתי כנסת פתוחים לביקור הציבור הרחב. שרותי דת ניתנים בטורינו ובשבתות ובחגים גם בשתי הערים האחרות.

תולדות היהודים[edit]

בית הכנסת בוורצ'ילי, 1909. נכון ל-2007, נשמר מראהו.
בית הכנסת בטורינו - 1905 - ציור Brogi, Carlo (1850-1925) נכון ל-2007 נשמר מראהו.

היהודים הגיעו לפיימונטה הוקמו לאחר ייסוד הקהילות היהודיות הגדולות בטוסקנה. עליהן כתב במאה ה-12, הנוסע היהודי, בנימין מטודלה . לפניהן הגיעו יהודים לצפון איטליה, החל מהרדיפות בעקבות מסעי הצלב, מגרמניה ומההתיישבות היהודית העתיקה ברומא ובדרום איטליה.

היהודים הראשונים הגיעו לפיימונטה לאחר שברחו מדרום-מזרח צרפת לאחר שסבלו שם מרדיפות. היה זה כמה עשרות שנים לאחר גירוש ספרד. קבוצות יהודים הגיעו לפיימונטה גם מעמק הריין שבגרמניה, ביניהם משפחת הרטום. בסוף המאה ה-16 הגיעו לעיר קונאו יהודים מאביניון בצרפת. היו אלה צאצאי היהודים שהאפיפיור הביא מרומא ל"אביניון", כדי שיהיו בנקאי העיר.

יחס בית סבויה[edit]

הדוכסים לבית סבויה קיבלו את היהודים לתחום שלטונם כדי לפתח באמצעותם את המסחר עם סוחרים בנמלי אגן הים התיכון ובנמלי בנלוקס. קיום קהילות יהודיות בערי המסחר סייע לקדם את כלכלת הנסיכות וכתוצאה מכך את יכולת גביית המסים. באותה תקופה הוקמו יותר מעשר קהילות יהודיות, או כפי שכונו בזמנו "L'universita Iraelitica". הגדולה שבהן הייתה יהדות טורינו. לפי ההערכה, בסוף המאה ה-18 הגיע מספר היהודים בקהילות אלה ליותר מ-4000 נפש.

השליטים לבית סבויה הטילו על היהודים כמה מגבלות: נאסר עליהם להקים בתי כנסת חדשים, לרכוש מבנים, להצטרף לצבא, לצאת מהשכונה בימי תהלוכות דתיות נוצריות. כמו כן לא יכלו להיות חברים באגודות מקצועיות למלאכה ולמסחר (גילדות). כתוצאה עסקו בעלי האמצעים בבנקאות, והאחרים - במסחר במוצרים ובבגדים משומשים. היהודים גם חויבו לשאת טלאי צהוב על בגדיהם ולא יכלו להתקבל לבתי הספר של המדינה, כולל האוניברסיטאות.

בתמורה קיבלו היהודים זיכיון בלעדי לקיים מוסדות מימון, בתי עבוט שנתנו הלוואות תמורת משכון חפצים, הילוו לאנשי העסקים של העיר כספים למטרות מסחר ולשליטים - למימון הוצאות רגילות ובייחוד למימון הוצאות מלחמה.

במהלך המאה ה-18 חויבו היהודים לגור הרחק מכנסיות וממסלולי מעבר של תהלוכות דתיות, באזורים מוגדרים שנקראו לימים "גטו". לעתים נדרשו היהודים לאטום בלבנים את החלונות הפונים לרשות הרבים הנוצרית כדי למנוע מגע עם ההולכים בתהלוכה.

עצמאות איטליה[edit]

בסוף המאה ה-18, בעקבות הכיבוש הצרפתי של צפון איטליה, הוקל מצב היהודים. הם החלו לשרת בצבא, לתפוס עמדות בממשל, לעסוק בבניין ובתעשיית הטקסטיל. הם עסקו גם בהתמחות של האזור: ייצור משי. מפעלים אלה סיפקו פרנסה לרבים באזור, יהודים ולא-יהודים. לאחר מפלת נפוליאון בונפרטה ב-1814 הוגבלו שוב תנאי חייהם של היהודים, עד אמצע המאה ה-19, כאשר במסגרת איחוד איטליה עבר השלטון בפיימונטה אל ממלכת איטליה החדשה. ב-1848 החליט המלך קרלו אלברטו והפרלמנט האיטלקי על שוויון זכויות מלא ליהודים. מאז הם נטלו חלק פעיל בחיים הפוליטים, הכלכליים והתרבותיים. ההחלטה על הקמת בית כנסת מפואר בעיר טורינו (שלא יצאה לפועל, ובמקומו הוקם המולה אנטונליאנה) אמורה הייתה להיות הביטוי למצבם החדש של יהודי פיימונטה בכלל ויהדות טורינו בפרט.

יהדות פיימונטה סבלה מהתבוללות, מנטישת הקהילות בערים הקטנות ומנהירה לערים הגדולות - לצפון איטליה התעשייתית, למרכז איטליה התרבותית ולבירה רומא. מאוחר יותר סבלה בתקופת הכיבוש הגרמני, אז הסתתרו היהודים בכפרים ונטלו חלק הפעולות ההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני והפשיזם, עד לסיום המלחמה ב-1945.

בתחנת הרכבת "Porta Nuova " בטורינו יש מצבה לזכר הניספים בשואה, 400 איש מתוך 1,414 שנתפסו על הגרמנים, השאר חזרו לעיר התום המלחמה.

שרידים משכונות היהודיות[edit]

בערים רבות בפיימונטה קיימים שרידים המקוריים המסמנים את כי היו אלה אזורי המגורים של היהודים. השכונות היהודיות בפיימונטה התקיימו פחות זמן מאשר ברומא ובונציה, התקיימו רק כ-100 שנה לעומת יותר מ-300 שנה ולכן השרידים הם פחות מרשימים, אם כי נשמרה האוטונטיות של תחום מושב המוקצב רק ליהודים - הגטו בלשון ימינו. במקומות המוכרים בתור שערי השכונה המעברים בין חצרות הבתים. עוברים מבית לבית ללא צורך לצאת אל רשות הרבים, החנויות ובתי מלאכה הוקמו בקומה הראשונה של הבניין, ובקומות מעליו עד שלוש קומות היו למגורים. במרכז המבנה יש תוספת קומות . בבתים הפונים לרשות הרבים של העיר החלונות אטומות בחומת לבנים. על היהודים נאסר לצפות בתהלוכות הדתיות העוברות ברחובות. [1] בערי פיימונטה נשמרו בתי קברות - לעתים מרשימים למדי - בתי כנסת - עם ארון קודש, בימה מפוארת וחדר לימוד ומוזיאונים.

פיזור בתי הכנסת[edit]

דלתות ארון הקודש מקהילת "טרינו" במוזיאון הארץ
בית הכנסת המחודש של ביאלה - "מוקד" - פורטל יהודי איטליה
Error creating thumbnail: File missing
בית הכנסת - צילום מלפני מלחמת העולם השנייה

בתי הכנסת בפיימונטה אשר בתהליך שיקום או כבר שוקמו מצויים באזורים מסביב לעיר טורינו [2]:

  1. במזרח פיימונטה שלושה בתי כנסת:
    1. קזאלה מונפראטו ובה מוזיאון יהודי קטן .
    2. "מונקלוו" (Moncalvo) הכולל בית קברות.
    3. אסטי, בית כנסת ומוזיאון יהודי קטן.

בית כנסת רביעי - "טרינו" (Trino) נסגר ודלתות ההיכל של ארון הקודש של בית הכנסת שוחזרו ומוצגות היום במוזיאון הארץ[3]

  1. בדרום פיימונטה, קרוב לטורינו, שני בתי כנסת:
    1. קארמניולה ובה בית כנסת ששוחזר באופן המעולה ביותר.
    2. צ'ראסקו.


  1. בהדרום-מזרחיפיימונטה שלוש קהילות:
    1. "קייארי" (Chieri)- הקהילה נסגרה כבר בשנת 1931 אך עדיין יש בה רובע יהודי ובית קברות. ארון הקודש של הקהילה הועבר לבית הכנסת הקטן בטורינו.
    2. "ניצה מונפראטו", (Nizza Monferrato)- בעיר נשאר רק הרובע היהודי ובית קברות
    3. "אקווי תרמה" (Acqui Terme) - בה נותר רק הגטו ובית הקברות.


  1. בדרום פיימונטה עדיין לא שוחזרו בתי כנסת אך עדיין ניתן למצוא שרידים מקוריים:
    1. "סלוצו" ( Saluzzo) ובה בית כנסת ובית קברות.
    2. קונאו ובו בית כנסת ובית קברות.
    3. "מנדובי" (Mandovi) -בית כנסת.
    4. "פוסנו" (Fossano).
    5. "סאויליאנו" (Savigliano).


  1. בצפון-מזרחי , עקב הקרבה למילאנו ובדרך לשווייץ יש יותר עניין בריבוזים היהודיים:
    1. אלסנדריה ובה בית כנסת , הפתוח לתפילה בשבת ומוזיאון יהודי. בשנת 2007 עיריית אלסנדריה הקימה בעיר אתר זיכרון לשואה. באתר מוצב קרון רכבת משנת 1934 מהסוג ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה. פנים הקרון שוחזר למצבו דאז.
    2. ורצ'לי עם קהילה יהודית קטנה ובית כנסת מפואר.
    3. קהילה מחודשת, בעיר "ולנצ'ה" (Valenza). בשנת 1996 נחנך בה על יד חבד בית כנסת "בית דניאל" ומסעדה כשרה פרוה.
  1. בצפון פיימונטה - שתי קהילות :
    1. איבראה

יהדות ביאלה[edit]

בחלקה העליון של העיר. "ביאלה פיאצה" מצוי בית הכנסת של העיר. הוא שופץ בשנת 1893. ארון הקודש הוא משנת 1700 ומצופה בצבע צהוב ובצבע ירוק ובקודקודו "כתר זהב" ובו חרוטות לוחות הברית. הפרוכת הכוללת רקמה אדומה, המותאמת לצבע ארון הקודש. הבמה שבה נקרא בספר התורה מוקפת במסגרת עץ המקיפה ספסל בצורה של חצי מעגל. בית הכנסת ממוקם בפינת הרחובות: Corso del Piazza, Vicolo del Bellone בקומה העליונה של המבנה. בית הכנסת מצוי באזור בו היה ה"גטו" היהודי בשנת 1730. בכיכר העיר היה בשנת 1377 שלט שבו יהודי בשם Giacimino הזמין את העוברים ושבים למסעדה שלו. היה זה עיסוק לא אופייני ליהודים באותם הימים. מסמך משנת 1584 מאשר כי ל"אחים יונה" היה זיכיון להקמת בנק בעיר.

במאה ה-18 לא עלה גודלה של הקהילה על מספר משפחות בודדות. המשפחות שגרו בעיר היו: Jona, Olivetti, Vitale. היהודים היו שותפים לפעילות הציבורית בעיר ולהקמת מפעלי תעשייה. בסוף המאה ה-19 הגיע מספר התושבים ל-100. מתחילת המאה ה-20 ירד מספר היהודים ל-60. בכיבוש הגרמני לא הוגלו יהודים מהעיר אבל היה יהודי אחד קרבן לשואה.

יהודי העיר, הבודדים שנותרו, משתייכים ליהדות ורצ'ילי. בית הכנסת הוא בטיפול הקהילה היהודית בטורינו.

בית כנסת שוקם ונחנך בינואר 2009. מוקד - פורטל יהדות איטליה מבשר זאת ומוסר פרטים עדכניים על בית הכנסת. אולם בית הכנסת עשוי בצורת מלבנית וממוקם בקומה עליונה של ארמון בכיכר, באזור שהיה בזמנו ברובע היהודי. בית הכנסת נוסד במאה ה-17, באזור שנבנה עוד במאה ה-14, בגבעה רחוקה מהעיר. באותו אזור לא נותרו בתים רבים מאותה תקופה. רק המבנה שבו בית הכנסת נשאר לעדות לקיומה של קהילה יהודית בעיר. הכניסה לבית הכנסת הייתה דרך חצר הארמון ולא נראת כלפי העוברים ושבים.

שיקום בית הכנסת עלה 350,000 יורו, אשר שימש ברובו לשיקום המבנה ורק בחלקו לחידוש ריהוט העץ של בית הכנסת. הכסף ניתרם על ידי בנק וחברה מסחרית מטורינו.

בתי הכנסת[edit]

בתי הכנסת בפיימונטה מתאפיינים בסגנון בארוקי פיימונטזי עשיר, השאוב ממזרח צרפת. בית כנסת טיפוסי מדגם זה הוא בית הכנסת של יהדות קזאלה מונפראטו, שנבנה בשנת 1595 אך שונה לחלוטין בסוף המאה ה-18, אז עוצב בסגנון הבארוק. ההיכל המרווח מובדל בסבכת ברזל רקועה עיטורים ומוזהבת. קרוב לאמצע הקיר המזרחי הוצבה בימת דרשן. האולם מלא קמרונות מעוטרים סטוקו מוזהב בסגנון הרוקוקו.

בקארמניולה נמצא בית כנסת ישן יותר, מתקופת הגטאות. בית הכנסת קטן, כלל פחות מ-80 איש. במרכז האולם בימה בנויה בצורה מעודנת ועשירה. מעוצבת בסטוקו עם דגמי צמחים. הבימה מתומנת ובפינותיה עמודים מפותלים. יצירת אמנות זו עוצבה על ידי אדריכל בית סבויה, "בנדטו אלפיירי", תופעה המצביעה על מעמד היהודים בזמנו, אפילו כאשר היו בגטו. בית הכנסת שוקם ופתוח לביקורים.

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

  • דוד קאסוטו, בתי הכנסת בפיימונט, מתוך המאמר בתי כנסת באיטליה בתקופת הבארוק, "ועשו לי מקדש" - בתי הכנסת מימי קדם ועד ימינו, עורכים: יעקב אשל, אהוד נצר, דוד עמית, דוד קאסוטו, רשות המחקר, המכללה האקדמית , יהודה ושומרון, אריאל, 2004
  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

הערות שוליים[edit]

  1. היה מקרים שניתן היה לפתוח את החלון תמורת תשלום.
  2. תאור מלא ומפורט של בתי הכנסת ראו בספרה של "Annie Sacerdoti" הרשום מטה (אזל בחנויות)
  3. ראה את הסיפור מאחורי השיחזור באתר מוזיאון הארץ

קישורים חיצוניים[edit]