Difference between revisions of "לשון הרע"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
m (הוספת קטגוריה בתבנית מקור)
(היה כתוב "חפץ חיים, הלכות לשו הרע" שיניתי מלשו ללשון.)
 
(40 intermediate revisions by 9 users not shown)
Line 1: Line 1:
דיבור בגנות הזולת, למרות שהדבר הוא אמת ללא כל תערובת של שקר. המספר בגנות הזולת, אפילו אם הדברים הם דברי אמת, עובר על איסור "לשון הרע".
+
'''לשון הרע''' הוא דיבור בגנות הזולת. המספר בגנות הזולת, אפילו אם הדברים הם דברי אמת, עובר על איסור "לשון הרע".<br />
 +
אם כלול בדברים דברי [[שקר]], המספר אותם נקרא "'''[[מוציא שם רע]]'''".<br />
 +
כשם שאסור לספר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן להאמין לו ולקבלו כאמת ודאית.
  
 +
ב[[גמרא]] {{מקור|בבלי:ערכין טו ב$ערכין טו:|כן}} מובא, כי לשון הרע הורגת שלושה אנשים: את אומרו, את מקבלו ואת האדם עליו דיברו.
  
 +
== מקור האיסור ==
  
אסור לדבר בגנותו של הזולת, בין אם הדברים הנאמרים עליו נכונים ובין אם הם כוזבים. אם הדברים נכונים הם נקראים "לשון הרע", ואם כלול בהם דברי שקר, המספר אותם נקרא "מוציא שם רע".
+
איסור לשון הרע מקורו בתורה בשני [[מצות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]:
 +
# {{ציטוטון|לא תלך [[רכילות|רכיל]] בעמך|ויקרא יט, טז}}. איזהו רכיל? ההולך מאדם לחברו ואומר: 'כך אמר '''עליך''' פלוני', או: 'כך וכך שמעתי על פלוני שהוא עשה '''לך'''{{הערה|הגדרת [[רכילות]] היא דבר הגורם לשומע לשנוא את המסופר או לכעוס עליו.}}', אף על פי שהוא [[אמת]], הרי זה מחריב את העולם. ואף '''אמירת לשון הרע בכלל לאו''' {{מקור|1=(= איסור)}} '''זה''' {{מקור|"לא תלך רכיל"|כן}}, אף על פי שאומר אמת{{הערה|פסקה זו היא עפ"י דברי [[הרמב"ם]] {{מקור|רמב"ם דעות ז א$פ"ז מהל' דעות ה"א|כן}} שהובאו בחפץ חיים {{מקור|פתיחה, לאוין, אות א; הלכות לשון הרע א, א; הלכות רכילות א, א|כן}}, בשינויי לשון קלים בכדי להתאים לשפה מודרנית ולהקל על הקורא (הושמטו דינים שאינם נוגעים לכאן).}}.
 +
# {{ציטוטון|לא תִשָּׂא שֵמַע שָׁוְא|שמות כג, א}}. איסור זה כולל גם שמיעת לשון הרע, וכן אמירת לשון הרע.
  
 +
יש אומרים שהתורה צִוותה לזכור היטב את איסור לשון הרע ולהישמר מפניו בשתי מצוות:
 +
* {{ציטוטון|הִשּׁמר ב[[נגעים|נגע]] ה[[צרעת]]|דברים כד, ח}}, יש שפירשו שהכוונה להישמר מלדבר לשון הרע{{הערה|[[רבי משה אלשיך]] {{מקור|אלשיך דברים כד ח$דברים כד, ח|כן}}: "וגם אשר תתפקר לדבר סרה, הִשמר בשביל נגע הצרעת כו' כי הנגע צרעת בא על לשון הרע, וזהו השמר בנגע הצרעת". וראה ספרי {{מקור|מצורע פרשה ה אות ז|כן}} המובא ברמב"ן על התורה {{מקור|רמב"ן דברים כד ט$דברים כד, ט|כן}}; וכן בדברי [[הרב שמשון רפאל הירש]] {{מקור|רש"ר הירש דברים כד ח$שם (פס' ח)}} ועוד.}}, שכן עוון זה גורם לצרעת{{הערה|דבר זה מבואר פעמים רבות בדברי חז"ל ובמפרשים, ראה במקורות המובאים בהערה הקודמת, וכן ב{{מקור|תוספתא נגעים ו ז$תוספתא (נגעים פ"ו ה"ו)}} ובדברי רש"י {{מקור|רש"י שמות ד ו$שמות ד, ו}}; {{מקור|רש"י דברים כד ט$דברים כד, ט}}; {{מקור|רש"י משלי יט כט$משלי יט, כט}}; ועוד. וראה להלן שמרים הנביאה נענשה בצרעת על שדיברה לשון הרע.}}.
 +
* {{ציטוטון|זכור את אשר עשה ה' א-להיך ל[[מרים]] בדרך ב[[יציאת מצרים|צאתכם ממצרים]]|דברים כד, ט}}. יש המפרשים שמכאן [[מצות עשה]] להזכיר באמירה את חטא מרים ועונשה בכדי להיזהר מלשון הרע{{הערה|ראה בספרי וב{{מקור|רמב"ן דברים כד ט$רמב"ן הנ"ל}}.}}, שהרי אפילו מרים הצדקת נענשה בצרעת בגלל שדיברה לשון הרע על אחיה, [[משה רבנו]], מתוך כוונה טובה{{הערה|ראה בספר 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה' {{מקור|דרוש א, מהדורה ראשונה - ירושלים תש"ס, עמ' 16-18|כן}}, מאת [[הרב שלמה אבינר]], שהרחיב בסידור דברי הראשונים, שכוונתה הייתה טובה, לנסות לסייע לו בבניין ביתו וביחסיו עם רעייתו [[ציפורה]]. וכן הובא בקצרה בחפץ חיים {{מקור|הלכות לשון הרע כלל ג באר מים חיים ס"ק ב; וכן בשמירת הלשון שער התבונה פי"ב בתוך דבריו|כן}}.}}, קל וחומר לשאר מְסָפּרֵי לשון הרע.
 +
יש מי שכתב שהמספר לשון הרע עובר גם על מצוות אלו, שכן הוא איננו נזהר מלדבר לשון הרע {{מקור|חפץ חיים, פתיחה, לאוין אות ג ועשין אות א|כן}}.
  
 +
== חומרתו ==
  
כשם שאסור לספר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן לקבלו {{מקור|(להאמין לדברים)}}. בחז"ל מובא, כי לשון הרע הורגת שלושה אנשים: את האומרו, את המקבלו ואת מי שמדברים עליו.
+
==== ריבוי העבירות שגורם ====
  
 +
המתבונן ימצא ש[[עוון]] לשון הרע גורם לעבור על כל האיסורים והמצוות ש[[בין אדם לחברו]], ועל הרבה מהמצוות ומהאיסורים ש[[בין אדם למקום]] {{מקור|חפץ חיים, פתיחה, ד"ה מפני גודל; ועי' שמירת הלשון שער הזכירה פ"א וצ"ע|כן}}.
  
 +
החפץ חיים בפתיחה לספרו מונה למעלה משלושים מצוות מן התורה (17 מצוות "לא תעשה" ו-14 מצוות "עשה") הרגילים לבוא ע"י לשון הרע, והמדבר או השומע לשון הרע עלולים בנקל להיכשל ולעבור עליהן (והמספר לשון הרע בקביעות סופו להיכשל בכולן). להלן רשימת המצוות:
  
החפץ חיים מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה - 17 מצוות "לא תעשה" ו - 14 מצוות "עשה" - שהמדבר או השומע לשון הרע יכולים להיכשל ולעבור עליהן. מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד.
+
מצוות "לא תעשה": '''א.''' לא תלך רכיל בעמיך {{מקור|ויקרא יט, טז|כן}}; '''ב.''' לא תשא שמע שוא {{מקור|שמות כג, א|כן}}; '''ג.''' השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות {{מקור|דברים כד, ח|כן}}; '''ד.''' לפני עור לא תתן מכשול {{מקור|ויקרא יט, יד|כן}} - הכשלת אחרים באיסורי לשון הרע; '''ה.''' השמר פן תשכח את ה' אלהיך {{מקור|דברים ח, יא|כן}} - [[גאווה]]; '''ו.''' לא תחללו את שם קדשי {{מקור|ויקרא כב, לב|כן}} - עשיית עבירה שאין בה תאווה גופנית; '''ז.''' לא תשנא את אחיך בלבבך {{מקור|ויקרא יט, יב|כן}}; '''ח-ט.''' לא תקום ולא תטור {{מקור|ויקרא יט, יח|כן}}; '''י.''' לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת {{מקור|דברים יט, טו|כן}}; '''יא.''' לא תהיה אחרי רבים לרעות {{מקור|שמות כג, ב|כן}}; '''יב.''' לא יהיה כ[[קורח|קֹרח]] וכעדתו {{מקור|במדבר יז, ה|כן}} - מחלוקת ומריבה; '''יג.''' לא תונו איש את עמיתו {{מקור|ויקרא כה, יז|כן}} - [[הונאת דברים]] ועלבונות; יד. ולא תשא עליו חטא {{מקור|ויקרא יט, יז|כן}}; '''טו.''' כל [[אלמנה]] ו[[יתום]] לא תענון {{מקור|שמות כב, כא|כן}}; '''טז.''' לא [[חנופה|תחניפו]] את הארץ {{מקור|במדבר לה, לג|כן}}; '''יז.''' לא תקלל [[חרש]] {{מקור|ויקרא יט, יד|כן}}.
  
 +
מצוות עשה הן: '''א.''' זכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים {{מקור|דברים כד, ט|כן}}; '''ב.''' [[ואהבת לרעך כמוך]] {{מקור|ויקרא יט, יח|כן}}; '''ג.''' בצדק תשפוט עמיתך {{מקור|ויקרא יט, טו|כן}} - לדון לכף זכות; '''ד.''' כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו {{מקור|ויקרא כה, לה|כן}}; '''ה.''' הוכח תוכיח את עמיתך {{מקור|ויקרא יט, יז|כן}}; '''ו.''' ובו תדבק {{מקור|דברים י, כ|כן}}; '''ז.''' ומקדשי תראו {{מקור|ויקרא יט, ל|כן}} - שלא לדבר דברי חול ב[[בית כנסת]] ו[[בית מדרש]]; '''ח.''' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן {{מקור|ויקרא יט, לב|כן}}; '''ט.''' [[וקדשתו]] {{מקור|ויקרא כא, ח|כן}} - לכבד [[כהן]]; '''י.''' כבד את אביך ואת אמך {{מקור|שמות כ, יב|כן}}; '''יא.''' את ה' אלהיך תירא {{מקור|דברים י, כ|כן}}; '''יב.''' ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך {{מקור|דברים ו, ז|כן}} - ביטול תורה; '''יג.''' [[מדבר שקר תרחק]] {{מקור|שמות כג, ז|כן}}; '''יד.''' והלכת בדרכיו {{מקור|דברים כח, ט|כן}}.
  
 +
מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר והשומע, ופעמים שאף מכשלים בהן אחרים.
  
מצוות "לא תעשה" הקשורות ללשון הרע הן: א. לא תלך רכיל בעמיך {{מקור|(ויקרא יט, טז)}}; ב. לא תשא שמע שוא {{מקור|(שמות כג, א)}}; ג. השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות {{מקור|(דברים כד, ח)}}; ד. לפני עור לא תתן מכשול {{מקור|(ויקרא יט, יד)}}; ה. השמר פן תשכח את ה' אלהיך {{מקור|(דברים ח, יא)}}; ו. לא תחללו את שם קדשי {{מקור|(ויקרא כב, לב)}}; ז. לא תשנא את אחיך בלבבך {{מקור|(ויקרא יט, יב)}}; ח - ט. לא תקום ולא תטור {{מקור|(ויקרא יט, יח)}}; י. לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת {{מקור|(דברים יט, טו)}}; יא. לא תהיה אחרי רבים לרעות {{מקור|(שמות כג, ב)}}; יב. לא יהיה כקרח וכעדתו {{מקור|(במדבר יז, ה)}}; יג. לא תונו איש את עמיתו {{מקור|(ויקרא כה, יז)}}; יד. ולא תשא עליו חטא {{מקור|(ויקרא יט, יז)}}; טו. כל אלמנה ויתום לא תענון {{מקור|(שמות כב, כא)}}; טז. לא תחניפו את הארץ {{מקור|(במדבר לה, לג)}}; יז. לא תקלל חרש {{מקור|(ויקרא יט, יד)}}.
+
==== טומאת כוח הדיבור ====
  
 +
שמירת הלשון שער הזכירה פרק א
  
 +
==== נזק לכלל ישראל ====
  
מצוות עשה הקשורות ללשון הרע הן: א. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים {{מקור|(דברים כד, ט)}}; ב. ואהבת לרעך כמוך {{מקור|(ויקרא יט, יח)}}; ג. בצדק תשפוט עמיתך {{מקור|(ויקרא יט, טו)}}; ד. כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו {{מקור|(ויקרא כה, לה)}}; ה. הוכח תוכיח את עמיתך {{מקור|(ויקרא יט, יז)}}; ו. ובו תדבק {{מקור|(דברים י, כ)}}; ז. ומקדשי תראו {{מקור|(ויקרא יט, ל)}}; ח. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן {{מקור|(ויקרא יט, לב)}}; ט. וקדשתו {{מקור|(ויקרא כא, ח)}}; י. כבד את אביך ואת אמך {{מקור|(שמות כ, יב)}}; יא. את ה' אלהיך תירא {{מקור|(דברים י, כ)}}; יב. ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך {{מקור|(דברים ו, ז)}}; יג. מדבר שקר תרחק {{מקור|(שמות כג, ז)}}; יד. והלכת בדרכיו {{מקור|(דברים כח, ט)}}.
+
מעורר קטגוריה על ישראל ח"ו - חפץ חיים בהקדמה, שמירת הלשון שער הזכירה פ"ב
  
 +
גורם לסלק השכינה מישראל – שמירת הלשון שער הזכירה פ"ד ד"ה וגורמת.
  
 +
==== עונש עוון לשון הרע ====
  
בגמרא מובא: "כיון דאשתמע ליה לישנא בישא, לא מש מליביה", כלומר: אדם ששמע לשון הרע, הדברים נכנסים ללבו ונקבעים בנפשו, עד שגם אם ירצה המספר לעקור את דבריו ולדבר על לב השומע לבל יאמין לו - לא ייעקר הרושם שהשאירו דבריו הראשונים.
+
בגמרא {{מקור|בבלי:ערכין טו ב$ערכין טו:|כן}} מובא: "המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד השמים", ומבאר החפץ חיים{{דרוש מקור}} כי כל מילה ומילה של לשון הרע היא חטא ועבירה בפני עצמה (שלא יטעה אדם לחשוב שׁשִׂיחה שלימה של לשון הרע - אין בה רק עבירה אחת); צא וראה, אדם הרגיל בדיבור עשר מילות לשון הרע ביום ואינו נוצר לשונו, אוסף לחובתו במהלכה של שנה אלפי עבירות - כמספר המילים האסורות שהוציא מפיו. וידועים דברי חז"ל {{מקור|משנה:אבות ד יא$אבות פ"ד מי"א|כן}}: "כל העובר [[עבירה]] אחת קונה לו [[קטיגור]] אחד". יוצא מכך, כי אדם שיש עליו כמה אלפי מקטרגים, בגין חטאיו, עלולים הם להיות מרובים מזכויותיו ולהכריע את הכף לחובתו בדין של מעלה חס וחלילה.
  
 +
בספר "[[חובת הלבבות]]" {{מקור|שער הכניעה ז|כן}} מובא: כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו - זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בספרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, ייענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי איבדו זכויותיהם ונמחקו מספרם ייאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם ייאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם".
  
 +
בכתבי [[האר"י]] ז"ל<ref>בשער הגלגולים הקדמה כב דף כג</ref> מבואר שהמספר לשון הרע יצטרך [[גלגול נשמות|לחזור בגלגול]] בתוך "אבן".
  
כלל גדול הוא בתורת נפש האדם: הרושם הראשון נחרת כה עמוק עד שקשה מאוד - אם בכלל אפשרי - לעוקרו.
+
==== נזק דיבור לשון הרע ====
  
 +
אדם ששמע לשון הרע, הדברים נכנסים ללבו ונקבעים בנפשו, עד שגם אם ירצה המספר לעקור את דבריו ולדבר על לב השומע לבל יאמין לו - לא ייעקר הרושם שהשאירו דבריו הראשונים. שכן כלל גדול הוא בתורת נפש האדם: הרושם הראשון נחרת כה עמוק עד שקשה מאוד - אם בכלל אפשרי - לעוקרו לחלוטין.
  
 +
אל יחשוב האדם שביד המספר לשון הרע לעקור את דבריו הרעים שדיבר על חברו, או שיהיו הדברים נשכחים מלב השומע. הדברים נכנסים לאוזני השומע וחודרים לנבכי נפשו כגחלי רתמים, ושם הם מוסיפים לבעור ימים רבים. אם למשל סיפרו לו שפלוני הוא [[עצלות|עצלן]], אפילו אם בעיניו יראה במשך שנים רבות שהלה זריז הוא, די לו ל[[זריזות|זריז]] להיכשל פעם אחת בזריזותו, כדי לעורר בזולתו מחשבה שאולי באמת עצלן הוא כעדות שנמסרה לו שנים רבות קודם לכן.
  
אל יחשוב האדם שביד המספר לשון הרע לעקור את דבריו הרעים שדיבר על חברו, או שיהיו הדברים נשכחים מלב השומע. הדברים נכנסים לאוזני השומע וחודרים לנבכי נפשו כגחלי רתמים, ושם הם מוסיפים לבעור ימים רבים. אם למשל סיפרו לו שפלוני הוא עצלן, אפילו אם בעיניו יראה במשך שנים רבות שהלה זריז הוא, די לו לזריז להכשל פעם אחת בזריזותו, כדי לעורר בזולתו מחשבה שאולי באמת עצלן הוא כעדות שנמסרה לו שנים רבות קודם לכן.
+
על הפסוק "חִצֵי גִבּוֹר שנונים עם גחלי רתמים" {{מקור| תהלים קכ, ד|כן}} מובא במדרש {{מקור|מדרש תהלים קכ ד$שם|כן}}, כי רותם הוא עץ שכאשר מדליקים אותו הוא בוער ימים רבים. מסופר שם על אב ובנו שעברו דרך יער והדליקו שם מדורה מעצי רתמים. כעבור מספר שנים בדרכם חזרה לביתם עברו שוב דרך אותו היער ומצאו שהמדורה שהדליקו עדיין בוערת, שכן כוחם של עצי רתמים לבעור זמן ארוך ביותר. זוהי כוונת הכתוב: "חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים". לשון הרע - המשול לחץ שנון שהורג למרחקים - חודר כה עמוק לנבכי נפשו של השומע ואינו נמחה גם לאחר זמן רב, כגחלי רתמים שבוערים גם לאחר זמן רב.
  
 +
==== מאמרי חז"ל ====
  
 +
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=ציטוטים מהתלמוד ללא עריכה והתאמה לסגנון אנציקלופדי}}
 +
מתוך {{מקור|בבלי:ערכין טו ב$ערכין טו:}}
  
על הפסוק בתהלים: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" מובא במדרש, כי רותם הוא עץ שכאשר מדליקים אותו הוא בוער ימים רבים. מסופר שם על אב ובנו שעברו דרך יער והדליקו שם מדורה מעצי רתמים. כעבור מספר שנים בדרכם חזרה לביתם עברו שוב דרך אותו היער ומצאו שהמדורה שהדליקו עדיין בוערת, שכן כוחם של עצי רתמים לבעור זמן ארוך ביותר. זוהי כוונת הכתוב: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים". לשון הרע - המשול לחץ שנון שהורג למרחקים - חודר כה עמוק לנבכי נפשו של השומע ואינו נמחה גם לאחר זמן רב, כגחלי רתמים שבוערים גם לאחר זמן רב.
+
אמר [[רבי יוחנן]] משום [[רבי יוסי בן זימרא]]: מאי דכתיב {{מקור|תהילים קכ, ג|כן}} "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה"? אמר לו הקב"ה ללשון: 'כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר, מה יתן {{מקור|[הקב"ה}}{{הערה|עפ"י פירוש רש"י שם ד"ה מה יתן.}}{{מקור|]}} לך ומה יוסיף לך {{מקור|[שמירה נוספת מלספר לשון הרע}}{{הערה|עפ"י פירוש רש"י שם ד"ה מה יתן.}}{{מקור|]}}, לשון רמיה?!'
  
 +
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר {{מקור|תהלים יב, ה|כן}} "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ". - כלומר, האומרים " לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר". כמי שאומר " מִי אָדוֹן לָנוּ", דהיינו, כפירה בעיקר {{מקור|רש"י שם|כן}}.
  
 +
ואמר [[ריש לקיש]] כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים, שנאמר {{מקור|תהילים עג, ט|כן}}: "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ".
  
בחז"ל מובא: "המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לב השמים", ומבאר החפץ חיים, כי כל מילה ומילה של לשון הרע היא חטא ועבירה בפני עצמה. שיחה שלמה של לשון הרע אינה רק עבירה אחת, אלא כמספר המילים כך מספר העבירות. צא וראה, אדם שמדבר עשר מילים לשון הרע ביום, אוסף לחובתו במהלכה של שנה אלפי עבירות - כמספר המילים האסורות שהוציא מפיו. במציאות, יכול להיות גרוע יותר. אדם הרגיל בלשון הרע ואינו נוצר לשונו יכול להגיע לידי מאות דיבורים אסורים מדי יום ביומו. וידועים דברי חז"ל שאמרו, "כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד". יוצא מכך, כי אדם שיש עליו כמה אלפי מקטרגים, בגין חטאיו, עלולים הם להיות מרובים מזכויותיו ולהכריע את הכף לחובתו בדין של מעלה.
+
אמר [[רב חסדא]] אמר [[מר עוקבא]]: כל המספר לשון הרע ראוי [[סקילה|לסוקלו]] באבן, כתיב הכא {{מקור|תהלים קא, ה|כן}} "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ - אוֹתוֹ אַצְמִית" וכתיב התם {{מקור|איכה ג, נג|כן}} "צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי".
  
 +
ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר {{מקור|תהילים קא, ה|כן}} "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל" - אל תיקרי אֹתוֹ לֹא אוּכָל אלא אִתּוֹ לֹא אוּכָל...
  
 +
ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה [לשר של] גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדון אותו, שנאמר {{מקור|תהלים קכ, ד|כן}}: "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים", אין חץ אלא לשון שנאמר {{מקור|ירמיה ט, ז|כן}} "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה", ואין גיבור אלא הקב"ה שנאמר {{מקור|ישעיה מב, יג|כן}} "ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא", גחלי רתמים היינו גיהנם.
  
מי שאינו נזהר בלשונו ומספר לפעמים לשון הרע על הזולת חוטא, כאמור, בעבירה חמורה. אולם אלה אשר רגילים תדיר לדבר בגנותם של אחרים, גדול חטאם וחמור לאין ערוך. בהרגלם הרע הם מוכיחים כי בזדון לב הם גם מזלזלים ומתעלמים ממצוות ה' יתברך - והם הנקראים בפי חכמינו "בעלי לשון הרע".
+
אמר [[רבי חמא ברבי חנינא]]: מה תקנתו של מספר לשון הרע, אם [[תלמיד חכם]] הוא יעסוק בתורה שנאמר {{מקור|משלי טו, ד|כן}} "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים", ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר {{מקור|ירמיה ט, ז|כן}} "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם", ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר {{מקור|משלי ג, יח}} "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". ואם [[עם הארץ]] הוא ישפיל דעתו, שנאמר  {{מקור|משלי טו, ד הנ"ל|כן}} "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ".
  
 +
[[רבי אחא ברבי חנינא]] אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו [[דוד המלך|דוד]] ב[[רוח הקודש]] שנאמר {{מקור|תהילים יב ד|כן}} "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר {{מקור|משלי טו, ד|כן}} "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ".
  
 +
תנא דבי [[רבי ישמעאל]]: כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: [[עבודת כוכבים]], [[גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]], כתיב הכא {{מקור|תהלים יב, ד|כן}} "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת '''גְּדֹלוֹת'''" וכתיב בעבודת כוכבים {{מקור|שמות לב, לא|כן}} "...אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה '''גְדֹלָה'''...", בגילוי עריות כתיב {{מקור|בראשית לט, ט|כן}} "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה '''הַגְּדֹלָה''' הַזֹּאת", בשפיכות דמים כתיב {{מקור|בראשית ד, יג|כן}} "'''גָּדוֹל''' עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא"...
  
על "בעלי לשון הרע" קובע התלמוד {{מקור|(ערכין טו, ב)}}, כי חטאם גדול מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - שהן העבירות החמורות ביותר.
+
[[במערבא]] אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. ופרש"י, '''לישנא תליתאי'''. זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחברו לגלות לו סוד. '''לאומרו'''. לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו.
  
 +
אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב {{מקור|משלי יח, כא|כן}} "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" - וכי יש יד ללשון? לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה, אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה, ת"ל {{מקור|ירמיה ט, ז|כן}} חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, תלמוד לומר {{מקור|תהילים עג, ט|כן}} שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ, וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ שחוט לשונם למה לי, הא קמשמע לן דקטיל כחץ, וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי לכדרבא דאמר רבא דבעי חיים בלישניה {{מקור|[- הרוצה חיים בלשונו יעסוק בתורה}}{{הערה|עפ"י פירוש רש"י שם.}}{{מקור|]}} דבעי מיתה בלישניה {{מקור|[- הרוצה למות בלשונו יסוק בדברי שטות ונבלה}}{{הערה|עפ"י פירוש רש"י שם.}}{{מקור|]}}.
  
 +
==== הרגיל בעוון זה ====
  
בספר "חובת הלבבות" {{מקור|(שער הכניעה ז)}} מובא: כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו - זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בספרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, ייענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי איבדו זכויותיהם ונמחקו מספרם ייאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם ייאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם".
+
{{ערך מורחב|ערך=[[בעל לשון הרע]]}}
 +
מי שאינו נזהר בלשונו ומספר לפעמים לשון הרע על הזולת חוטא, כאמור, בעבירה חמורה. אולם אלה אשר רגילים תדיר לדבר בגנותם של אחרים, גדול חטאם וחמור לאין ערוך. בהרגלם הרע הם מוכיחים כי בזדון לב הם גם מזלזלים ומתעלמים ממצוות ה' יתברך - והם הנקראים בפי חכמינו "בעלי לשון הרע". על "בעלי לשון הרע"{{דרוש מקור}} קובע התלמוד {{מקור|בבלי:ערכין טו ב$ערכין טו:|כן}} כי חטאם גדול מ[[עבודה זרה]], [[גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]] - שהן העבירות החמורות ביותר{{דרוש מקור}}.
  
 +
== לשון הרע בהיסטוריה של [[עם ישראל]] ==
  
 +
[[חטא המרגלים]] - ראה שמירת הלשון שער הזכירה פ"ד בשם הספרי והגמרא בערכין טו: שעשר ניסיונות נסו אבותינו את הקב"ה, ולא נחתם גזר דינם אלא על לשון הרע. (וע"ע שער הזכירה פ"ה).
  
אדם שגורם שבגינו ובסיבתו ידברו לשון הרע, עובר על איסור "אבק לשון הרע".
+
חטא [[מרים]] - ראה שער הזכירה פ"ה ועוד.
  
 +
"אמר [[רבי אבא בר כהנא]] דורו של [[דוד המלך|דוד]] כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים {{מקור|1=(=מלשינים)}} היו יוצאים במלחמה והיו נופלים... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין" {{מקור|ירושלמי:פאה א א$ירושלמי פאה פ"א ה"א ע"ש|כן}}.
  
 +
סיבת לחורבן הבית - הקדמת החפץ חיים וכן בשמירת הלשון שער הזכירה פ"ד
  
כגון: המרבה לספר בשבחו של חברו, עובר באיסור אבק לשון הרע, שמתוך ריבוי השבחים עלולים השומעים להזכיר גם את גנותו.
+
[[גדליה בן אחיקם]]
  
 +
= הלכות לשון הרע =
 +
== כללי איסור סיפור לשון הרע ==
  
 +
אסור לספר את חסרונות חברו, מומיו וכל דברי גנות, בושה, ביזיון או כל דבר רע הנוגע לחברו. וכן אסור לספר מידע שעלול לגרום נזק לחברו, גם אם הדבר איננו רע. ואם סיפר עבר באיסור לשון הרע{{הערה|וראה להלן פירוט נרחב יותר של דיבורים האסורים.}}. בין אם הסיפור הוא אמת או שקר או תערובת של אמת ושקר {{מקור|חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל א סעיף א; שם כלל ד סעיף א; שם כלל ה סעיף א ובאר מים חיים ס"ק א; שם כלל ה סעיפים ב, ח; ועוד|כן}}.
  
וכן: מי שאומר לחברו: "איני רוצה לספר לך מה אירע ומה היה עם פלוני", עובר באיסור אבק לשון הרע, שעל אף שלא סיפר הלה דבר בגנות חברו, אף על פי כן משתמעת מדבריו גנותו של אותו פלוני.
+
במקרה שיש תועלת בדבר, הותר לספר לשון הרע שהוא אמת, אם יתקיימו עוד כמה תנאים הנדרשים לכך, כפי שמובא להלן בפסקה [[לשון הרע#לשון הרע לתועלת|לשון הרע לתועלת]].
  
 +
איסור סיפור לשון הרע קיים בין אם הוא מספר זאת בדיבור או בכתיבה או ברמז {{מקור|חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל א סעיף ח; וכן בכלל ג סעיפים ד-ה|כן}} או בקריצות-עיניים{{הערה|וראה פירוש [[רש"י]] ב[[פרשת קדושים]] {{מקור|רש"י ויקרא יט טז$ויקרא יט, טז|כן}}: "...שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן, שלא יבינו שאר השומעים" {{מקור|מובא בבאר מים חיים כלל א ס"ק יג הנ"ל|כן}}.}} ובסימני ידיים ורגליים {{מקור|חפץ חיים שם בבאר מים חיים ס"ק יג|כן}}, ואפילו אם הוא רק מראה מכתב שכתב חברו שניכר ממנו חיסרון של הכותב {{מקור|למשל, אם יש שגיאות כתיב בדבריו, או שרואים מהמכתב שהלה איננו חכם וכדו'|כן}}, גם זה בכלל איסור סיפור לשון הרע {{מקור|חפץ חיים שם באר מיים חיים ס"ק יד|כן}}.
  
 +
ואפילו אם המספר לא הזכיר את שם האדם עליו הוא מספר לשון-הרע זה, אלא שמתוך דבריו ניתן להבין על מי סיפר או שלאחר מכן יתגלה הדבר, עבר באיסור סיפור לשון הרע. וכן אם המספר לא אמר דבר רע על חברו, אלא שמתוך רמיזתו ניתן להבין דבר רע על חברו, גם זה הוא בכלל סיפור לשון הרע, אם המספר התכוון לרמז זה {{מקור|חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ג סעיף ד|כן}}.
  
יש אומרים, שאף המשבח את חברו בשבח שיכול לגרום לו הפסד, עובר באיסור אבק לשון הרע, כגון: המפרסם ברבים את שלמותו של פלוני במידת הכנסת אורחים, הרי זה אבק לשון הרע, לפי שעל ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ופוחזים ויסורו אל אותו מכניס אורחים ויכלו את ממונו.
+
איסור סיפור לשון הרע הוא '''בין''' אם אומר את הדברים במטרה להפיץ את הדבר, ו/או במטרה לגנות את חברו, או לביישו או לבזותו או לגרום לו נזק, '''ובין''' אם עושה זאת מתוך מטרות אחרות, כגון אם מספר דרך אגב מתוך שחוק ו[[קלות ראש]] ואין כוונתו כלל לבזותו, לגנותו או להזיק לו, בכל מקרה עובר באיסור לשון הרע {{מקור|(}}}{{מקור|רמב"ם דעות ז ד$רמב"ם פ"ז מהל' דעות ה"ד}}{{מקור|; - מובא בחפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ג סעיף ג ובבאר מים חיים שם ס"ק ב, יחד עם הוכחות נוספות מדברי הראשונים)}}.
  
 +
איסור סיפור לשון הרע הוא בין אם מספר זאת בפני האדם עליו מספר ובין שלא בפניו{{הערה|ויש צד שאם מספר בפניו הוא חמור יותר, מפני שהמספר בפניו עובר גם באיסור לשון הרע וגם באיסור [[מלבין פני חברו]] וגם מתנהג במידת העזות והחוצפה, ומאידך, יש צד שדווקא המספר שלא בפניו עובר באיסור חמור יותר, כי מלבד איסור לשון הרע הוא בכלל [[ארור מכה רעהו בסתר]] {{מקור|חפץ חיים שם|כן}}.}}. {{מקור|חפץ חיים, הל' לשון הרע, כלל ג סעיף א|כן}}.
  
 +
איסור סיפור לשון הרע קיים אף אם עושה זאת (- מדבר לשון הרע) בדרך עראי. וכל שכן אם עושה כך בתמידות - שאז אין לו חלק ל[[עולם הבא]] {{מקור|חפץ חיים שם, כלל א סעיפים ג-ד|כן}}.
  
אבק לשון הרע הוא אחד משלוש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום.
+
איסור סיפור לשון הרע הוא בין אם הוא מספר מרצונו החופשי ובין אם הפצירו בו לספר ואף אם לחצו עליו, ואפילו אם אביו או רבו מבקשים ממנו לספר לשון הרע או שהם מבקשים ממנו לספר משהו והוא מבין שאם יספר יגיע הדבר לידי לשון הרע ו/או גנות על חברו - אף זה בכלל האיסור {{מקור|חפץ חיים שם כלל א סעיף ו|כן}}.
  
 +
חייב למסור על קיום לאו זה כל ממונו {{מקור|חפץ חיים שם כלל א סעיף ו|כן}}, וכ"ש כבודו {{מקור|שם סעיף ז|כן}}. ולכן אם בקשו ממנו לספר לשון הרע מסויים, ואם לא יספר יפטרו אותו מעבודתו, או שאם לא יספר לשון הרע יחשבו הבריות שהוא טיפש או תמים שאיננו מבחין בעורמת בני אדם ורשעותם, גם אז אסור לו לספר לשון הרע {{מקור|חפץ חיים שם|כן}}. ואם יתגבר על עצמו ולא יספר לשון הרע במצבים אלו ודומיהם יזכה ל[[אור הגנוז]] שאין כל [[מלאך]] ובריה יכולים לשער {{מקור|חפץ חיים שם, עפ"י המדרש המובא באגרת הגר"א|כן}}.
  
 +
ואף אם משער שלא יבוא לשום אדם על ידי סיפורו שום היזק או בזיון, ואפילו לא יקבלו השומעים את דבריו, אף הוא בכלל לשון הרע {{מקור|חפץ חיים שם כלל ג סעיף ו|כן}}.
  
 +
==== דיבור המוגדר כלשון הרע ====
  
 +
איסור סיפור לשון הרע הוא גם אם הסיפור [[אמת]], וכל שכן אם הסיפור איננו אמת, אלא מכיל הגזמה ו[[שקר]], שאז עובר עליו גם באיסור לשון הרע וגם באיסור [[מדב שקר תרחק]]{{הערה|כן כתב החפץ חיים {{מקור|פתיחה, עשה יג|כן}}, אך יש לציין שיש הסוברים שאיסור זה קיים דווקא אם משקר ב[[בית דין]] {{מקור|שו"ת:חוט המשולש טו$תשובה מבעל עונג יום טוב, המופיעה בשו"ת חוט המשולש סי' טו ד"ה איברא|כן}}, וראה עוד בערך [[מדבר שקר תרחק]] ובערך [[שקר]].}} {{מקור|חפץ חיים שם, כלל א סעיף א|כן}}.
  
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
+
אין שום חילוק בין סוגי גנות שונים: אם הסיפור הוא גנות גדול או קטן לחברו, ואם מגנהו בעוונותיו או במעשי אבותיו {{מקור|חפץ חיים שם כלל ד סעיף א|כן}}, ובין אם מדובר על דברים ש[[בין אדם למקום]] או ש[[בין אדם לחברו]] {{מקור|חפץ חיים שם, כלל ה סעיף א|כן}}. ואפילו בעוון שהרבה נכשלים בו כ[[ביטול תורה]] או בדבר שאיננו איסור אלא שחכמים אמרו שלא ראוי לנהוג כך לכתחילה, כל האופנים הללו הם בכלל איסור סיפור לשון הרע {{מקור|חפץ חיים שם כלל ד סעיף ב|כן}}.
 +
 
 +
וכן אסור לספר על חברו שיש לו מידה מגונה כלשהי, כגון לומר שהוא [[גאווה|התגאה]] או [[כעס]] או [[עצלות|התעצל]] פעם אחת {{מקור|חפץ חיים שם, כלל ד סעיפים ט-י|כן}}.
 +
 
 +
ולא רק שאסור לספר בחסרונות חברו, אלא אסור לספר על חברו שאין בו מעלות מסויימות שאנשים חושבים שיש לו, כגון לומר על אדם שאינו חכם או נדיב או צדיק או עשיר או גיבור כל כך כמו שחושבים עליו {{מקור|חפץ חיים שם, כלל ה סעיפים ב-ה|כן}}, ובפרט אם יכול לבוא לו היזק על ידי זה במסחר או בשידוכין וכיו"ב {{מקור|שם סעיף ג|כן}}, וכל שכן שאסור לומר על אדם שאינו חכם בתורה כ"כ אפי' אם זה אמת {{מקור|כלל ה, ד}}.
 +
 
 +
ואפילו על עסקי חברו וממונו אסור להוציא דיבה {{מקור|יראים קצא$ספר יראים, לרבי אליעזר ממיץ, סי' קצא מצוה מא|כן}}, ודבר זה נלמד מחטא המרגלים שהוציא דיבה על הארץ ונענשו {{מקור|יראים קצא$יראים שם|כן}}. כגון לומר על חנווני שהסחורה שלו אינה טובה {{מקור|חפץ חיים שם, כלל ה סעיף ח|כן}}.
 +
 
 +
==== לשון הרע בפני שלושה ====
 +
 
 +
{{ערך מורחב|ערך=[[לשון הרע/באפי תלתא]]}}
 +
א. באבק לשון הרע, היינו דבר שמשתמע לשני פנים כגון יש אור בבית פלוני תמיד, יש שהתירו לומר בפני שלושה, שאז ודאי יתפרסם וא"כ וודאי לא יאמרו באופן גנאי {{מקור|כלל ב ב}}. וכן כל שאומרו באופן שאינו גנאי ולא היה בוש לומר בפניו באופן זה, מותר {{מקור|כלל ג ב}}. ואך בסתם לשון הרע, האיסור מתרבה לפי מנין השומעים {{מקור|כלל ב א}}.
 +
 
 +
ב. י"א שמי ששמע באיסור או בהיתר לה"ר שנאמר בפני שלושה או יותר, שאינם יר"ש, ואינן מאוהביו של מי שסיפרו עליו, ולא הזהיר המספר להסתירו {{מקור|כלל ב ז}}, וא"כ הדבר יתפרסם ממילא, וסיפר אחד מהם לאחרים בדרך אקראי ולא בכוונה לגנותו ולפרסם הדבר, ולא הוסיף או הטעים בו כלום {{מקור|כלל ב ט}}, ובאותה העיר עצמה {{מקור|כלל ב ד}}, ומספר ליר"ש שלא יאמין הדבר בוודאי לאמת {{מקור|כלל ב י}}, לא עבר על לה"ר {{מקור|כלל ב ג}}. וי"א שאף בדרך אקראי אסור, אלא אם נתגלגל זה הענין בדרך אגב בתוך דיבורו. אבל מי ששמע ממנו, אסור להאמין לחבירו שכבר נתפרסם הדבר בפני שלושה, ולכן אסור לו לפרסמו {{מקור|כלל ג ג}}. ויש חולקין על כל זה, ויש להתרחק מאוד מקולא זו שכמעט אין לה מקום במציאות {{מקור|כלל ב י}}.
 +
 
 +
== שמיעת לשון הרע ==
 +
 
 +
ב. כלל גדול בעניינים אלו: חייב אדם לדון חברו לכף זכות, ואם הדבר נוטה לכף חובה, יהיה אצלו כמו ספק. וכ"ז בחברו בינוני, אבל בחברו ירא-שמים חייב לדון אותו לכף זכות אפילו הדבר נוטה לכף חובה {{מקור|כלל ג ז}}. וכן הדין כששומע רע על חברו הן במילי דשמיא{{מקור|כלל ו ז-ח}} והן במילי דארעא, שלא יאמין הדבר {{מקור|כלל ו ט}}, ואפילו אם יש שני עדים כשרים, כל שאינו ב[[בית דין]], {{מקור|כלל ז ג}} או שיצא הקול {{מקור|כלל ז ד}}. ולמיחש מבעיא{{דרושה הבהרה}} {{מקור|כלל ו י}}. אבל מי שמוחזק לרשע שעובר בשאט נפש על איסורים מפורסמים, מותר להאמין עליו לה"ר {{מקור|כלל ז ה}}.
 +
 
 +
ג. אסור לקבל לה"ר בלבו {{מקור|כלל ו א}}, ואפילו לשמוע הלה"ר לבד אסור, אם לא שהוא נוגע לו להבא {{מקור|כלל ו ב}}, ולכן כשבא חבירו לספר לו ישאל אותו אם זה נוגע לי להבא או שאוכל לתקן הדבר {{מקור|כלל ו ג}}. וכן מותר אם על ידי השמיעה יכול להוכיח לפני המספר או השומעים שהדבר שקר {{מקור|כלל ו ד}}. ואם נמצא בחבורה שמספרים לה"ר, ולא ידע מתחילה שרגילים לספר לה"ר {{מקור|כלל ו ו}}, ולא יקבלו תוכחתו, אם יכול לילך משם מה טוב, ואם לאו יניח אצבעו באזנו, ואם לא יכול {{מקור|כגון מחמת הבושה, היתר שהחפץ חיים מסתפק אם הוא תקף להלכה|כן}}, יחליט בעצמו שאינו מאמין ולא יהיה ניחא ליה בסיפור הדבר וגם לא יראה שום הסכמה לדבר {{מקור|כלל ו ה}}.
 +
 
 +
== לשון הרע לתועלת ==
 +
 
 +
א. מי שרואה באדם אחר מדה מגונה, מצווה לו לספר לבנו ולתלמידיו שלא יתחברו עמו, אם כוונתו רק לשמרם מחטא ולא לגנותו {{מקור|כלל ד י}}.
 +
 
 +
ב. אם רוצה לעשות עם חברו שום עסק וכיו"ב, מותר לדרוש על מהותו וענינו, כיון שמתכוון לצורך, ויודיע למי ששואל ממנו, שמתכוון לצורך כדי שלא יעבור על לפני עור לא תתן מכשול {{מקור|כלל ד' י"א}}.
 +
 
 +
ג. אם ראה בעצמו שאחד עשה עוולה לחברו, והוכיחו ולא קיבל הימנו, מותר לספר הרע כדי לעזור לעשוק ולגנות הרע בעיני הבריות, אם אין לו שום עצה אחרת, ובלבד שלא יגדיל המעשה ממה שהיה, ואך אם משער שיבוא עי"ז התועלת {{מקור|כלל י א-ד}}.
 +
 
 +
ד. ואם רוצה להפרישו מעבירה יוכיחו בצנעא {{מקור|כלל ד ד}}, ואם יודע שלא יקבל הימנו, אם יש ב' עדים יאמר לדייני העיר או לקרוביו של החוטא שיוכיחוהו {{מקור|כלל ד ה}}. אבל מי שפורק עומ"ש מותר לספר גנותו ברבים {{מקור|כלל ד ז}}, וכן מי שלא שמע לקול בית דין בדבר שהוא קום ועשה {{מקור|כלל ד ח}}.
 +
 
 +
== אבק לשון הרע ==
 +
 
 +
{{ערך מורחב|ערך=[[אבק לשון הרע]]}}
 +
א. אבק לה"ר כיצד? שאומר דבר שמבינים ממנו רע על פלוני (אף שלא אמר עליו דבר רע ממש), כגון האומר "אל תדברו על פלוני איני רוצה להודיע מה עשה" {{מקור|כלל ט סעיף א; וראה לקמן בהלכות רכילות|כן}}, וכן האומר "איני רוצה לספר לך מה אירע ומה היה עם פלוני", עובר באיסור אבק לשון הרע, שעל אף שלא סיפר הלה דבר בגנות חברו, אף על פי כן משתמעת מדבריו גנותו של אותו פלוני.
 +
 
 +
ב. אדם שגורם שבגינו ובסיבתו ידברו לשון הרע, עובר על איסור "אבק לשון הרע". כגון: המרבה לספר בשבחו של חברו, עובר באיסור אבק לשון הרע, שמתוך ריבוי השבחים עלולים השומעים להזכיר גם את גנותו.
 +
 
 +
ג. יש אומרים, שאף המשבח את חברו בשבח שיכול לגרום לו הפסד, עובר באיסור אבק לשון הרע, כגון: המפרסם ברבים את שלמותו של פלוני במידת הכנסת אורחים, הרי זה אבק לשון הרע, לפי שעל ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ופוחזים ויסורו אל אותו מכניס אורחים ויכלו את ממונו.
 +
 
 +
אבק לשון הרע הוא אחד משלוש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום{{דרוש מקור}}.
 +
 
 +
== תיקון חטא לשון הרע ==
 +
 
 +
מי שעבר וסיפר לה"ר, אם קיבלו השומעים את דבריו והגיע ע"י זה היזק לחברו חייב לפייסו וגם לעשות תשובה, ואם לא נגרם היזק או צער לחברו, די בתשובה בינו למקום {{מקור|כלל ד יב}}. ודעת רבי ישראל מסלאט שאיננו חייב להודיע לו{{ירח האיתנים, עמ' כב}}.
 +
 
 +
== הלכות רכילות ==
 +
 
 +
א. איסור המרכל על חברו הוא שהוא הולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני עליך או כך וכך רוצה לעשות לך {{מקור|כלל א ב}}, ועי"ז מעורר מחלוקת ושנאה ביניהם. ואפילו אם כוונתו אינה לשם כך {{מקור|כלל א ג}}. ולא מבעי אם היו אוהבים זה לזה לפני כן, אלא אפילו כבר היו שונאים זה לזה מאוד רכיל מיקרי {{מקור|כלל א ד}}. ואיסור זה הוא בין בפניו ובין שלא בפניו של מי שספרו עליו, {{מקור|כלל ג א}}, וכן אם אומר בפני אדם שלישי שעשו לאדם אחר רע ועי"ז הגיע לאוזניו {{מקור|כלל ג ג}}.
 +
 
 +
ב. והכלל הוא כמו בלה"ר, שאסור אפילו הוא אמת, ואפילו הפצירו בו, ואפילו במקום שאם לא יאמר יהיה לו הפסד או בזיון {{מקור|כלל א ו-ז}}, ואפילו אינו אומר שם העושה בפירוש וממילא נתודע לו השם או שגילה לו מי עשה לו דבר פלוני {{מקור|כלל א ט}}.  ובכלל איסור זה להזכיר מחלוקת או שנאה ישנה שלהם {{מקור|כלל א י}}.
 +
 
 +
ד. כשם שאסור לקבל או אפילו לשמוע לה"ר כך אסור לקבל או לשמוע רכילות {{מקור|כלל ה א}}. אבל לצורך שלא יזיקו מותר לחקור אחריו כדי להשמר ממנו {{מקור|כלל ה ג}}, אבל לא יאמין הדברים רק למיחש מבעי {{מקור|כלל ה ד}}. אבל שלא לצורך, איסור גמור לדרוש אצל חבירו מה אמר חבירו עליו {{מקור|כלל ה ה}}. ואם כבר קיבל רכילות תקנתו שיוציא הדברים מלבו ולא יאמינם {{מקור|כלל ה ז}}.
 +
 
 +
ה. בכלל אבק רכילות, שאומר שתקו איני רוצה להודיע מה ארע {{מקור|כלל ח א}}, וכן אם מספר שבח חבירו בפני שונאו, או בפני מי שיתרעם עליו על זה כגון שתתרעם עליו אשתו שחילק הרבה צדקה {{מקור|כלל ח ב}}. ולהרבות בסיפור שבחו אסור אפילו שלא בפני שונאו כי עי"ז יבואו לגנותו לומר "חוץ ממדה רעה זו שיש לו". וכן אסור לספר שבח חבירו ברבים, אא"כ חבירו הוא צדיק גמור שאי אפשר לספר בגנותו. וכן אסור לגלות סוד שאמר לו חבירו דרך סתר {{מקור|כלל ח ה}}.
 +
 
 +
== ראו גם ==
 +
 
 +
* [[רכילות]]
 +
* [[עין רעה]]
 +
* [[צרעת]]
 +
 
 +
== לקריאה נוספת ==
 +
 
 +
* [[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם דעות ז$הלכות דעות פרק ז הלכות א-ו}}
 +
* [[שערי תשובה]] ל[[רבנו יונה]] שער ג אותיות ר-רכח, וכן באותיות לט, מב, נח, עד, קעב, קפז, קצב וקצז
 +
* [[הרב שלמה זלמן אוירבך]], '''מנחת שלמה''', {{מקור|מנחת שלמה א פא$מהדורה קמא סימן פא}}
 +
 
 +
==== ה'חפץ חיים' ====
 +
 
 +
{{ערך מורחב|ערך=[[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין]]}}
 +
'''רבי ישראל מאיר הכהן מראדין''' הוא הרב המפורסם ביותר בהתעסקותו המורחבת בהלכות לשון הרע ובהישמרות מפניו, בדורות האחרונים. הוא כתב שני ספרים מרכזיים בנושא:
 +
* '''[[חפץ חיים]]'''{{הערה|1=הספר חפץ חיים [http://www.hebrewbooks.org/14233 נגיש באינטרנט] [http://www.hebrewbooks.org/15142 בשתי מהדורות].}} - המונה בפרוטרוט את הלכות לשון הרע
 +
* "[[שמירת הלשון]]"{{הערה|1=הספר שמירת הלשון [http://www.hebrewbooks.org/14234 נגיש בקישור].}} - ספר [[מוסר]] בנושא לשון הרע
 +
 
 +
כמו כן, בשיחות ומאמרים נוספים הוא הִרבה להזהיר מעוון זה. בין מאמריו בנושא ניתן להזכיר את המאמרים:
 +
:{| border="1"
 +
| [http://www.hebrewbooks.org/14237 קונטרס זכור למרים] ||
 +
[http://www.hebrewbooks.org/32226 קונטרס זכור למרים משנת תרפ"ה]
 +
|-
 +
| [http://www.hebrewbooks.org/14235 ספר חובת השמירה] ||
 +
[http://www.hebrewbooks.org/32339 ספר חובת השמירה משנת תרע"ח]
 +
|-
 +
| [http://www.hebrewbooks.org/14236 קונטרס כבוד שמים] ||
 +
[http://www.hebrewbooks.org/14238 קונטרס שפת תמים]
 +
|}
 +
 
 +
== קישורים חיצוניים ==
 +
 
 +
* הרב ד"ר נחום רקובר, '''[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/allashon1-4.htm על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העִברי]''' (אתר דעת)
 +
* '''[http://www.libel.co.il אתר לשון הרע]'''
 +
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 +
 
 +
[[קטגוריה: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
 +
[[קטגוריה: בין אדם לחברו]]
 +
[[קטגוריה: תרי"ג מצוות]]
 +
 
 +
 
 +
"בלה בלה בלה

Latest revision as of 17:00, 10 January 2018

לשון הרע הוא דיבור בגנות הזולת. המספר בגנות הזולת, אפילו אם הדברים הם דברי אמת, עובר על איסור "לשון הרע".
אם כלול בדברים דברי שקר, המספר אותם נקרא "מוציא שם רע".
כשם שאסור לספר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן להאמין לו ולקבלו כאמת ודאית.

בגמרא (ערכין טו:) מובא, כי לשון הרע הורגת שלושה אנשים: את אומרו, את מקבלו ואת האדם עליו דיברו.

מקור האיסור[edit]

איסור לשון הרע מקורו בתורה בשני מצוות לא תעשה:

  1. "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט, טז). איזהו רכיל? ההולך מאדם לחברו ואומר: 'כך אמר עליך פלוני', או: 'כך וכך שמעתי על פלוני שהוא עשה לך[1]', אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. ואף אמירת לשון הרע בכלל לאו (= איסור) זה ("לא תלך רכיל"), אף על פי שאומר אמת‏[2].
  2. "לא תִשָּׂא שֵמַע שָׁוְא" (שמות כג, א). איסור זה כולל גם שמיעת לשון הרע, וכן אמירת לשון הרע.

יש אומרים שהתורה צִוותה לזכור היטב את איסור לשון הרע ולהישמר מפניו בשתי מצוות:

  • "הִשּׁמר בנגע הצרעת" (דברים כד, ח), יש שפירשו שהכוונה להישמר מלדבר לשון הרע‏[3], שכן עוון זה גורם לצרעת‏[4].
  • "זכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כד, ט). יש המפרשים שמכאן מצות עשה להזכיר באמירה את חטא מרים ועונשה בכדי להיזהר מלשון הרע‏[5], שהרי אפילו מרים הצדקת נענשה בצרעת בגלל שדיברה לשון הרע על אחיה, משה רבנו, מתוך כוונה טובה‏[6], קל וחומר לשאר מְסָפּרֵי לשון הרע.

יש מי שכתב שהמספר לשון הרע עובר גם על מצוות אלו, שכן הוא איננו נזהר מלדבר לשון הרע (חפץ חיים, פתיחה, לאוין אות ג ועשין אות א).

חומרתו[edit]

ריבוי העבירות שגורם[edit]

המתבונן ימצא שעוון לשון הרע גורם לעבור על כל האיסורים והמצוות שבין אדם לחברו, ועל הרבה מהמצוות ומהאיסורים שבין אדם למקום (חפץ חיים, פתיחה, ד"ה מפני גודל; ועי' שמירת הלשון שער הזכירה פ"א וצ"ע).

החפץ חיים בפתיחה לספרו מונה למעלה משלושים מצוות מן התורה (17 מצוות "לא תעשה" ו-14 מצוות "עשה") הרגילים לבוא ע"י לשון הרע, והמדבר או השומע לשון הרע עלולים בנקל להיכשל ולעבור עליהן (והמספר לשון הרע בקביעות סופו להיכשל בכולן). להלן רשימת המצוות:

מצוות "לא תעשה": א. לא תלך רכיל בעמיך (ויקרא יט, טז); ב. לא תשא שמע שוא (שמות כג, א); ג. השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות (דברים כד, ח); ד. לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) - הכשלת אחרים באיסורי לשון הרע; ה. השמר פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח, יא) - גאווה; ו. לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לב) - עשיית עבירה שאין בה תאווה גופנית; ז. לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יב); ח-ט. לא תקום ולא תטור (ויקרא יט, יח); י. לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים יט, טו); יא. לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג, ב); יב. לא יהיה כקֹרח וכעדתו (במדבר יז, ה) - מחלוקת ומריבה; יג. לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז) - הונאת דברים ועלבונות; יד. ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז); טו. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב, כא); טז. לא תחניפו את הארץ (במדבר לה, לג); יז. לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד).

מצוות עשה הן: א. זכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כד, ט); ב. ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח); ג. בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו) - לדון לכף זכות; ד. כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (ויקרא כה, לה); ה. הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט, יז); ו. ובו תדבק (דברים י, כ); ז. ומקדשי תראו (ויקרא יט, ל) - שלא לדבר דברי חול בבית כנסת ובית מדרש; ח. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב); ט. וקדשתו (ויקרא כא, ח) - לכבד כהן; י. כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב); יא. את ה' אלהיך תירא (דברים י, כ); יב. ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז) - ביטול תורה; יג. מדבר שקר תרחק (שמות כג, ז); יד. והלכת בדרכיו (דברים כח, ט).

מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר והשומע, ופעמים שאף מכשלים בהן אחרים.

טומאת כוח הדיבור[edit]

שמירת הלשון שער הזכירה פרק א

נזק לכלל ישראל[edit]

מעורר קטגוריה על ישראל ח"ו - חפץ חיים בהקדמה, שמירת הלשון שער הזכירה פ"ב

גורם לסלק השכינה מישראל – שמירת הלשון שער הזכירה פ"ד ד"ה וגורמת.

עונש עוון לשון הרע[edit]

בגמרא (ערכין טו:) מובא: "המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד השמים", ומבאר החפץ חיים(דרוש מקור) כי כל מילה ומילה של לשון הרע היא חטא ועבירה בפני עצמה (שלא יטעה אדם לחשוב שׁשִׂיחה שלימה של לשון הרע - אין בה רק עבירה אחת); צא וראה, אדם הרגיל בדיבור עשר מילות לשון הרע ביום ואינו נוצר לשונו, אוסף לחובתו במהלכה של שנה אלפי עבירות - כמספר המילים האסורות שהוציא מפיו. וידועים דברי חז"ל (אבות פ"ד מי"א): "כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד". יוצא מכך, כי אדם שיש עליו כמה אלפי מקטרגים, בגין חטאיו, עלולים הם להיות מרובים מזכויותיו ולהכריע את הכף לחובתו בדין של מעלה חס וחלילה.

בספר "חובת הלבבות" (שער הכניעה ז) מובא: כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו - זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בספרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, ייענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי איבדו זכויותיהם ונמחקו מספרם ייאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם ייאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם".

בכתבי האר"י ז"ל[7] מבואר שהמספר לשון הרע יצטרך לחזור בגלגול בתוך "אבן".

נזק דיבור לשון הרע[edit]

אדם ששמע לשון הרע, הדברים נכנסים ללבו ונקבעים בנפשו, עד שגם אם ירצה המספר לעקור את דבריו ולדבר על לב השומע לבל יאמין לו - לא ייעקר הרושם שהשאירו דבריו הראשונים. שכן כלל גדול הוא בתורת נפש האדם: הרושם הראשון נחרת כה עמוק עד שקשה מאוד - אם בכלל אפשרי - לעוקרו לחלוטין.

אל יחשוב האדם שביד המספר לשון הרע לעקור את דבריו הרעים שדיבר על חברו, או שיהיו הדברים נשכחים מלב השומע. הדברים נכנסים לאוזני השומע וחודרים לנבכי נפשו כגחלי רתמים, ושם הם מוסיפים לבעור ימים רבים. אם למשל סיפרו לו שפלוני הוא עצלן, אפילו אם בעיניו יראה במשך שנים רבות שהלה זריז הוא, די לו לזריז להיכשל פעם אחת בזריזותו, כדי לעורר בזולתו מחשבה שאולי באמת עצלן הוא כעדות שנמסרה לו שנים רבות קודם לכן.

על הפסוק "חִצֵי גִבּוֹר שנונים עם גחלי רתמים" ( תהלים קכ, ד) מובא במדרש (שם), כי רותם הוא עץ שכאשר מדליקים אותו הוא בוער ימים רבים. מסופר שם על אב ובנו שעברו דרך יער והדליקו שם מדורה מעצי רתמים. כעבור מספר שנים בדרכם חזרה לביתם עברו שוב דרך אותו היער ומצאו שהמדורה שהדליקו עדיין בוערת, שכן כוחם של עצי רתמים לבעור זמן ארוך ביותר. זוהי כוונת הכתוב: "חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים". לשון הרע - המשול לחץ שנון שהורג למרחקים - חודר כה עמוק לנבכי נפשו של השומע ואינו נמחה גם לאחר זמן רב, כגחלי רתמים שבוערים גם לאחר זמן רב.

מאמרי חז"ל[edit]

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: ציטוטים מהתלמוד ללא עריכה והתאמה לסגנון אנציקלופדי.

מתוך ערכין טו:

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: מאי דכתיב (תהילים קכ, ג) "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה"? אמר לו הקב"ה ללשון: 'כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר, מה יתן [הקב"ה[8]] לך ומה יוסיף לך [שמירה נוספת מלספר לשון הרע[9]], לשון רמיה?!'

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהלים יב, ה) "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ". - כלומר, האומרים " לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר". כמי שאומר " מִי אָדוֹן לָנוּ", דהיינו, כפירה בעיקר (רש"י שם).

ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים, שנאמר (תהילים עג, ט): "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ".

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן, כתיב הכא (תהלים קא, ה) "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ - אוֹתוֹ אַצְמִית" וכתיב התם (איכה ג, נג) "צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי".

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהילים קא, ה) "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל" - אל תיקרי אֹתוֹ לֹא אוּכָל אלא אִתּוֹ לֹא אוּכָל...

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה [לשר של] גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדון אותו, שנאמר (תהלים קכ, ד): "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים", אין חץ אלא לשון שנאמר (ירמיה ט, ז) "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה", ואין גיבור אלא הקב"ה שנאמר (ישעיה מב, יג) "ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא", גחלי רתמים היינו גיהנם.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מה תקנתו של מספר לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר (משלי טו, ד) "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים", ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר (ירמיה ט, ז) "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם", ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר משלי ג, יח "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר (משלי טו, ד הנ"ל) "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ".

רבי אחא ברבי חנינא אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר (תהילים יב ד) "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר (משלי טו, ד) "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ".

תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא (תהלים יב, ד) "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" וכתיב בעבודת כוכבים (שמות לב, לא) "...אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה...", בגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט) "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת", בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד, יג) "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא"...

במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. ופרש"י, לישנא תליתאי. זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחברו לגלות לו סוד. לאומרו. לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (משלי יח, כא) "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" - וכי יש יד ללשון? לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה, אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה, ת"ל (ירמיה ט, ז) חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, תלמוד לומר (תהילים עג, ט) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ, וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ שחוט לשונם למה לי, הא קמשמע לן דקטיל כחץ, וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי לכדרבא דאמר רבא דבעי חיים בלישניה [- הרוצה חיים בלשונו יעסוק בתורה[10]] דבעי מיתה בלישניה [- הרוצה למות בלשונו יסוק בדברי שטות ונבלה[11]].

הרגיל בעוון זה[edit]

ערך מורחב - בעל לשון הרע

מי שאינו נזהר בלשונו ומספר לפעמים לשון הרע על הזולת חוטא, כאמור, בעבירה חמורה. אולם אלה אשר רגילים תדיר לדבר בגנותם של אחרים, גדול חטאם וחמור לאין ערוך. בהרגלם הרע הם מוכיחים כי בזדון לב הם גם מזלזלים ומתעלמים ממצוות ה' יתברך - והם הנקראים בפי חכמינו "בעלי לשון הרע". על "בעלי לשון הרע"(דרוש מקור) קובע התלמוד (ערכין טו:) כי חטאם גדול מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - שהן העבירות החמורות ביותר(דרוש מקור).

לשון הרע בהיסטוריה של עם ישראל[edit]

חטא המרגלים - ראה שמירת הלשון שער הזכירה פ"ד בשם הספרי והגמרא בערכין טו: שעשר ניסיונות נסו אבותינו את הקב"ה, ולא נחתם גזר דינם אלא על לשון הרע. (וע"ע שער הזכירה פ"ה).

חטא מרים - ראה שער הזכירה פ"ה ועוד.

"אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים (=מלשינים) היו יוצאים במלחמה והיו נופלים... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין" (ירושלמי פאה פ"א ה"א ע"ש).

סיבת לחורבן הבית - הקדמת החפץ חיים וכן בשמירת הלשון שער הזכירה פ"ד

גדליה בן אחיקם

הלכות לשון הרע[edit]

כללי איסור סיפור לשון הרע[edit]

אסור לספר את חסרונות חברו, מומיו וכל דברי גנות, בושה, ביזיון או כל דבר רע הנוגע לחברו. וכן אסור לספר מידע שעלול לגרום נזק לחברו, גם אם הדבר איננו רע. ואם סיפר עבר באיסור לשון הרע‏[12]. בין אם הסיפור הוא אמת או שקר או תערובת של אמת ושקר (חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל א סעיף א; שם כלל ד סעיף א; שם כלל ה סעיף א ובאר מים חיים ס"ק א; שם כלל ה סעיפים ב, ח; ועוד).

במקרה שיש תועלת בדבר, הותר לספר לשון הרע שהוא אמת, אם יתקיימו עוד כמה תנאים הנדרשים לכך, כפי שמובא להלן בפסקה לשון הרע לתועלת.

איסור סיפור לשון הרע קיים בין אם הוא מספר זאת בדיבור או בכתיבה או ברמז (חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל א סעיף ח; וכן בכלל ג סעיפים ד-ה) או בקריצות-עיניים‏[13] ובסימני ידיים ורגליים (חפץ חיים שם בבאר מים חיים ס"ק יג), ואפילו אם הוא רק מראה מכתב שכתב חברו שניכר ממנו חיסרון של הכותב (למשל, אם יש שגיאות כתיב בדבריו, או שרואים מהמכתב שהלה איננו חכם וכדו'), גם זה בכלל איסור סיפור לשון הרע (חפץ חיים שם באר מיים חיים ס"ק יד).

ואפילו אם המספר לא הזכיר את שם האדם עליו הוא מספר לשון-הרע זה, אלא שמתוך דבריו ניתן להבין על מי סיפר או שלאחר מכן יתגלה הדבר, עבר באיסור סיפור לשון הרע. וכן אם המספר לא אמר דבר רע על חברו, אלא שמתוך רמיזתו ניתן להבין דבר רע על חברו, גם זה הוא בכלל סיפור לשון הרע, אם המספר התכוון לרמז זה (חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ג סעיף ד).

איסור סיפור לשון הרע הוא בין אם אומר את הדברים במטרה להפיץ את הדבר, ו/או במטרה לגנות את חברו, או לביישו או לבזותו או לגרום לו נזק, ובין אם עושה זאת מתוך מטרות אחרות, כגון אם מספר דרך אגב מתוך שחוק וקלות ראש ואין כוונתו כלל לבזותו, לגנותו או להזיק לו, בכל מקרה עובר באיסור לשון הרע (}רמב"ם פ"ז מהל' דעות ה"ד; - מובא בחפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ג סעיף ג ובבאר מים חיים שם ס"ק ב, יחד עם הוכחות נוספות מדברי הראשונים).

איסור סיפור לשון הרע הוא בין אם מספר זאת בפני האדם עליו מספר ובין שלא בפניו‏[14]. (חפץ חיים, הל' לשון הרע, כלל ג סעיף א).

איסור סיפור לשון הרע קיים אף אם עושה זאת (- מדבר לשון הרע) בדרך עראי. וכל שכן אם עושה כך בתמידות - שאז אין לו חלק לעולם הבא (חפץ חיים שם, כלל א סעיפים ג-ד).

איסור סיפור לשון הרע הוא בין אם הוא מספר מרצונו החופשי ובין אם הפצירו בו לספר ואף אם לחצו עליו, ואפילו אם אביו או רבו מבקשים ממנו לספר לשון הרע או שהם מבקשים ממנו לספר משהו והוא מבין שאם יספר יגיע הדבר לידי לשון הרע ו/או גנות על חברו - אף זה בכלל האיסור (חפץ חיים שם כלל א סעיף ו).

חייב למסור על קיום לאו זה כל ממונו (חפץ חיים שם כלל א סעיף ו), וכ"ש כבודו (שם סעיף ז). ולכן אם בקשו ממנו לספר לשון הרע מסויים, ואם לא יספר יפטרו אותו מעבודתו, או שאם לא יספר לשון הרע יחשבו הבריות שהוא טיפש או תמים שאיננו מבחין בעורמת בני אדם ורשעותם, גם אז אסור לו לספר לשון הרע (חפץ חיים שם). ואם יתגבר על עצמו ולא יספר לשון הרע במצבים אלו ודומיהם יזכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער (חפץ חיים שם, עפ"י המדרש המובא באגרת הגר"א).

ואף אם משער שלא יבוא לשום אדם על ידי סיפורו שום היזק או בזיון, ואפילו לא יקבלו השומעים את דבריו, אף הוא בכלל לשון הרע (חפץ חיים שם כלל ג סעיף ו).

דיבור המוגדר כלשון הרע[edit]

איסור סיפור לשון הרע הוא גם אם הסיפור אמת, וכל שכן אם הסיפור איננו אמת, אלא מכיל הגזמה ושקר, שאז עובר עליו גם באיסור לשון הרע וגם באיסור מדב שקר תרחק[15] (חפץ חיים שם, כלל א סעיף א).

אין שום חילוק בין סוגי גנות שונים: אם הסיפור הוא גנות גדול או קטן לחברו, ואם מגנהו בעוונותיו או במעשי אבותיו (חפץ חיים שם כלל ד סעיף א), ובין אם מדובר על דברים שבין אדם למקום או שבין אדם לחברו (חפץ חיים שם, כלל ה סעיף א). ואפילו בעוון שהרבה נכשלים בו כביטול תורה או בדבר שאיננו איסור אלא שחכמים אמרו שלא ראוי לנהוג כך לכתחילה, כל האופנים הללו הם בכלל איסור סיפור לשון הרע (חפץ חיים שם כלל ד סעיף ב).

וכן אסור לספר על חברו שיש לו מידה מגונה כלשהי, כגון לומר שהוא התגאה או כעס או התעצל פעם אחת (חפץ חיים שם, כלל ד סעיפים ט-י).

ולא רק שאסור לספר בחסרונות חברו, אלא אסור לספר על חברו שאין בו מעלות מסויימות שאנשים חושבים שיש לו, כגון לומר על אדם שאינו חכם או נדיב או צדיק או עשיר או גיבור כל כך כמו שחושבים עליו (חפץ חיים שם, כלל ה סעיפים ב-ה), ובפרט אם יכול לבוא לו היזק על ידי זה במסחר או בשידוכין וכיו"ב (שם סעיף ג), וכל שכן שאסור לומר על אדם שאינו חכם בתורה כ"כ אפי' אם זה אמת כלל ה, ד.

ואפילו על עסקי חברו וממונו אסור להוציא דיבה (ספר יראים, לרבי אליעזר ממיץ, סי' קצא מצוה מא), ודבר זה נלמד מחטא המרגלים שהוציא דיבה על הארץ ונענשו (יראים שם). כגון לומר על חנווני שהסחורה שלו אינה טובה (חפץ חיים שם, כלל ה סעיף ח).

לשון הרע בפני שלושה[edit]

ערך מורחב - לשון הרע/באפי תלתא

א. באבק לשון הרע, היינו דבר שמשתמע לשני פנים כגון יש אור בבית פלוני תמיד, יש שהתירו לומר בפני שלושה, שאז ודאי יתפרסם וא"כ וודאי לא יאמרו באופן גנאי כלל ב ב. וכן כל שאומרו באופן שאינו גנאי ולא היה בוש לומר בפניו באופן זה, מותר כלל ג ב. ואך בסתם לשון הרע, האיסור מתרבה לפי מנין השומעים כלל ב א.

ב. י"א שמי ששמע באיסור או בהיתר לה"ר שנאמר בפני שלושה או יותר, שאינם יר"ש, ואינן מאוהביו של מי שסיפרו עליו, ולא הזהיר המספר להסתירו כלל ב ז, וא"כ הדבר יתפרסם ממילא, וסיפר אחד מהם לאחרים בדרך אקראי ולא בכוונה לגנותו ולפרסם הדבר, ולא הוסיף או הטעים בו כלום כלל ב ט, ובאותה העיר עצמה כלל ב ד, ומספר ליר"ש שלא יאמין הדבר בוודאי לאמת כלל ב י, לא עבר על לה"ר כלל ב ג. וי"א שאף בדרך אקראי אסור, אלא אם נתגלגל זה הענין בדרך אגב בתוך דיבורו. אבל מי ששמע ממנו, אסור להאמין לחבירו שכבר נתפרסם הדבר בפני שלושה, ולכן אסור לו לפרסמו כלל ג ג. ויש חולקין על כל זה, ויש להתרחק מאוד מקולא זו שכמעט אין לה מקום במציאות כלל ב י.

שמיעת לשון הרע[edit]

ב. כלל גדול בעניינים אלו: חייב אדם לדון חברו לכף זכות, ואם הדבר נוטה לכף חובה, יהיה אצלו כמו ספק. וכ"ז בחברו בינוני, אבל בחברו ירא-שמים חייב לדון אותו לכף זכות אפילו הדבר נוטה לכף חובה כלל ג ז. וכן הדין כששומע רע על חברו הן במילי דשמיאכלל ו ז-ח והן במילי דארעא, שלא יאמין הדבר כלל ו ט, ואפילו אם יש שני עדים כשרים, כל שאינו בבית דין, כלל ז ג או שיצא הקול כלל ז ד. ולמיחש מבעיא[דרושה הבהרה] כלל ו י. אבל מי שמוחזק לרשע שעובר בשאט נפש על איסורים מפורסמים, מותר להאמין עליו לה"ר כלל ז ה.

ג. אסור לקבל לה"ר בלבו כלל ו א, ואפילו לשמוע הלה"ר לבד אסור, אם לא שהוא נוגע לו להבא כלל ו ב, ולכן כשבא חבירו לספר לו ישאל אותו אם זה נוגע לי להבא או שאוכל לתקן הדבר כלל ו ג. וכן מותר אם על ידי השמיעה יכול להוכיח לפני המספר או השומעים שהדבר שקר כלל ו ד. ואם נמצא בחבורה שמספרים לה"ר, ולא ידע מתחילה שרגילים לספר לה"ר כלל ו ו, ולא יקבלו תוכחתו, אם יכול לילך משם מה טוב, ואם לאו יניח אצבעו באזנו, ואם לא יכול (כגון מחמת הבושה, היתר שהחפץ חיים מסתפק אם הוא תקף להלכה), יחליט בעצמו שאינו מאמין ולא יהיה ניחא ליה בסיפור הדבר וגם לא יראה שום הסכמה לדבר כלל ו ה.

לשון הרע לתועלת[edit]

א. מי שרואה באדם אחר מדה מגונה, מצווה לו לספר לבנו ולתלמידיו שלא יתחברו עמו, אם כוונתו רק לשמרם מחטא ולא לגנותו כלל ד י.

ב. אם רוצה לעשות עם חברו שום עסק וכיו"ב, מותר לדרוש על מהותו וענינו, כיון שמתכוון לצורך, ויודיע למי ששואל ממנו, שמתכוון לצורך כדי שלא יעבור על לפני עור לא תתן מכשול כלל ד' י"א.

ג. אם ראה בעצמו שאחד עשה עוולה לחברו, והוכיחו ולא קיבל הימנו, מותר לספר הרע כדי לעזור לעשוק ולגנות הרע בעיני הבריות, אם אין לו שום עצה אחרת, ובלבד שלא יגדיל המעשה ממה שהיה, ואך אם משער שיבוא עי"ז התועלת כלל י א-ד.

ד. ואם רוצה להפרישו מעבירה יוכיחו בצנעא כלל ד ד, ואם יודע שלא יקבל הימנו, אם יש ב' עדים יאמר לדייני העיר או לקרוביו של החוטא שיוכיחוהו כלל ד ה. אבל מי שפורק עומ"ש מותר לספר גנותו ברבים כלל ד ז, וכן מי שלא שמע לקול בית דין בדבר שהוא קום ועשה כלל ד ח.

אבק לשון הרע[edit]

ערך מורחב - אבק לשון הרע

א. אבק לה"ר כיצד? שאומר דבר שמבינים ממנו רע על פלוני (אף שלא אמר עליו דבר רע ממש), כגון האומר "אל תדברו על פלוני איני רוצה להודיע מה עשה" (כלל ט סעיף א; וראה לקמן בהלכות רכילות), וכן האומר "איני רוצה לספר לך מה אירע ומה היה עם פלוני", עובר באיסור אבק לשון הרע, שעל אף שלא סיפר הלה דבר בגנות חברו, אף על פי כן משתמעת מדבריו גנותו של אותו פלוני.

ב. אדם שגורם שבגינו ובסיבתו ידברו לשון הרע, עובר על איסור "אבק לשון הרע". כגון: המרבה לספר בשבחו של חברו, עובר באיסור אבק לשון הרע, שמתוך ריבוי השבחים עלולים השומעים להזכיר גם את גנותו.

ג. יש אומרים, שאף המשבח את חברו בשבח שיכול לגרום לו הפסד, עובר באיסור אבק לשון הרע, כגון: המפרסם ברבים את שלמותו של פלוני במידת הכנסת אורחים, הרי זה אבק לשון הרע, לפי שעל ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ופוחזים ויסורו אל אותו מכניס אורחים ויכלו את ממונו.

אבק לשון הרע הוא אחד משלוש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום(דרוש מקור).

תיקון חטא לשון הרע[edit]

מי שעבר וסיפר לה"ר, אם קיבלו השומעים את דבריו והגיע ע"י זה היזק לחברו חייב לפייסו וגם לעשות תשובה, ואם לא נגרם היזק או צער לחברו, די בתשובה בינו למקום כלל ד יב. ודעת רבי ישראל מסלאט שאיננו חייב להודיע לותבנית:ירח האיתנים, עמ' כב.

הלכות רכילות[edit]

א. איסור המרכל על חברו הוא שהוא הולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני עליך או כך וכך רוצה לעשות לך כלל א ב, ועי"ז מעורר מחלוקת ושנאה ביניהם. ואפילו אם כוונתו אינה לשם כך כלל א ג. ולא מבעי אם היו אוהבים זה לזה לפני כן, אלא אפילו כבר היו שונאים זה לזה מאוד רכיל מיקרי כלל א ד. ואיסור זה הוא בין בפניו ובין שלא בפניו של מי שספרו עליו, כלל ג א, וכן אם אומר בפני אדם שלישי שעשו לאדם אחר רע ועי"ז הגיע לאוזניו כלל ג ג.

ב. והכלל הוא כמו בלה"ר, שאסור אפילו הוא אמת, ואפילו הפצירו בו, ואפילו במקום שאם לא יאמר יהיה לו הפסד או בזיון כלל א ו-ז, ואפילו אינו אומר שם העושה בפירוש וממילא נתודע לו השם או שגילה לו מי עשה לו דבר פלוני כלל א ט. ובכלל איסור זה להזכיר מחלוקת או שנאה ישנה שלהם כלל א י.

ד. כשם שאסור לקבל או אפילו לשמוע לה"ר כך אסור לקבל או לשמוע רכילות כלל ה א. אבל לצורך שלא יזיקו מותר לחקור אחריו כדי להשמר ממנו כלל ה ג, אבל לא יאמין הדברים רק למיחש מבעי כלל ה ד. אבל שלא לצורך, איסור גמור לדרוש אצל חבירו מה אמר חבירו עליו כלל ה ה. ואם כבר קיבל רכילות תקנתו שיוציא הדברים מלבו ולא יאמינם כלל ה ז.

ה. בכלל אבק רכילות, שאומר שתקו איני רוצה להודיע מה ארע כלל ח א, וכן אם מספר שבח חבירו בפני שונאו, או בפני מי שיתרעם עליו על זה כגון שתתרעם עליו אשתו שחילק הרבה צדקה כלל ח ב. ולהרבות בסיפור שבחו אסור אפילו שלא בפני שונאו כי עי"ז יבואו לגנותו לומר "חוץ ממדה רעה זו שיש לו". וכן אסור לספר שבח חבירו ברבים, אא"כ חבירו הוא צדיק גמור שאי אפשר לספר בגנותו. וכן אסור לגלות סוד שאמר לו חבירו דרך סתר כלל ח ה.

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

ה'חפץ חיים'[edit]

ערך מורחב - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הוא הרב המפורסם ביותר בהתעסקותו המורחבת בהלכות לשון הרע ובהישמרות מפניו, בדורות האחרונים. הוא כתב שני ספרים מרכזיים בנושא:

כמו כן, בשיחות ומאמרים נוספים הוא הִרבה להזהיר מעוון זה. בין מאמריו בנושא ניתן להזכיר את המאמרים:

קונטרס זכור למרים

קונטרס זכור למרים משנת תרפ"ה

ספר חובת השמירה

ספר חובת השמירה משנת תרע"ח

קונטרס כבוד שמים

קונטרס שפת תמים

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. הגדרת רכילות היא דבר הגורם לשומע לשנוא את המסופר או לכעוס עליו.
  2. פסקה זו היא עפ"י דברי הרמב"ם (פ"ז מהל' דעות ה"א) שהובאו בחפץ חיים (פתיחה, לאוין, אות א; הלכות לשון הרע א, א; הלכות רכילות א, א), בשינויי לשון קלים בכדי להתאים לשפה מודרנית ולהקל על הקורא (הושמטו דינים שאינם נוגעים לכאן).
  3. רבי משה אלשיך (דברים כד, ח): "וגם אשר תתפקר לדבר סרה, הִשמר בשביל נגע הצרעת כו' כי הנגע צרעת בא על לשון הרע, וזהו השמר בנגע הצרעת". וראה ספרי (מצורע פרשה ה אות ז) המובא ברמב"ן על התורה (דברים כד, ט); וכן בדברי הרב שמשון רפאל הירש שם (פס' ח) ועוד.
  4. דבר זה מבואר פעמים רבות בדברי חז"ל ובמפרשים, ראה במקורות המובאים בהערה הקודמת, וכן בתוספתא (נגעים פ"ו ה"ו) ובדברי רש"י שמות ד, ו; דברים כד, ט; משלי יט, כט; ועוד. וראה להלן שמרים הנביאה נענשה בצרעת על שדיברה לשון הרע.
  5. ראה בספרי וברמב"ן הנ"ל.
  6. ראה בספר 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה' (דרוש א, מהדורה ראשונה - ירושלים תש"ס, עמ' 16-18), מאת הרב שלמה אבינר, שהרחיב בסידור דברי הראשונים, שכוונתה הייתה טובה, לנסות לסייע לו בבניין ביתו וביחסיו עם רעייתו ציפורה. וכן הובא בקצרה בחפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ג באר מים חיים ס"ק ב; וכן בשמירת הלשון שער התבונה פי"ב בתוך דבריו).
  7. בשער הגלגולים הקדמה כב דף כג
  8. עפ"י פירוש רש"י שם ד"ה מה יתן.
  9. עפ"י פירוש רש"י שם ד"ה מה יתן.
  10. עפ"י פירוש רש"י שם.
  11. עפ"י פירוש רש"י שם.
  12. וראה להלן פירוט נרחב יותר של דיבורים האסורים.
  13. וראה פירוש רש"י בפרשת קדושים (ויקרא יט, טז): "...שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן, שלא יבינו שאר השומעים" (מובא בבאר מים חיים כלל א ס"ק יג הנ"ל).
  14. ויש צד שאם מספר בפניו הוא חמור יותר, מפני שהמספר בפניו עובר גם באיסור לשון הרע וגם באיסור מלבין פני חברו וגם מתנהג במידת העזות והחוצפה, ומאידך, יש צד שדווקא המספר שלא בפניו עובר באיסור חמור יותר, כי מלבד איסור לשון הרע הוא בכלל ארור מכה רעהו בסתר (חפץ חיים שם).
  15. כן כתב החפץ חיים (פתיחה, עשה יג), אך יש לציין שיש הסוברים שאיסור זה קיים דווקא אם משקר בבית דין (תשובה מבעל עונג יום טוב, המופיעה בשו"ת חוט המשולש סי' טו ד"ה איברא), וראה עוד בערך מדבר שקר תרחק ובערך שקר.
  16. הספר חפץ חיים נגיש באינטרנט בשתי מהדורות.
  17. הספר שמירת הלשון נגיש בקישור.


"בלה בלה בלה