משיב הרוח ומוריד הגשם

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שבחי ה' הנאמרים בחורף ("משיב הרוח ומוריד הגשם") ובקיץ ("מוריד הטל") בברכה השנייה שבתפילת שמונה עשרה.


החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת, מזכירים בברכת "מחיה המתים", את גבורת ה' בהורדת הגשמים, באמירת: "משיב הרוח ומוריד הגשם".


"משיב הרוח ומוריד הגשם" נקרא בלשון חז"ל: "גבורות גשמים", כפי שמובא בגמרא (ברכות לג): "מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים. אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים (כי הגשמים נותנים חיים לעולם כתחיית המתים) לפיכך קבעוה בתחיית המתים".


הזכרה זו נאמרת במשך כל עונת החורף, ומסיימים לאומרה בתפילת שחרית ביום א' של חג הפסח, ט"ו בניסן.


"מוריד הטל" נאמר החל מתפילת מוסף בט"ו בניסן, ומסיימים לאומרו בתפילת שחרית בשמיני עצרת, כ"ב בתשרי.


ישנן קהילות בחוץ לארץ שאינן אומרות בקיץ "מוריד הטל".


להלן מספר סיבות להזכרת הרוח והגשם,הזכרת הגשמים די ברורה לכולנו, הגשמים עוזרים לחקלאות שנאמר "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. " דברים יא' יד'-טו'

הגשמים גם ממלאים את מקוואות הטהרה ועוד, אולם למה אנו זקוקים גם להזכיר את הרוח? פרוש ראשון מעניין ששמעתי מאת ידידי ישי שביט הוא שהכוונה היא לא לרוח וגשם במובן המטאורולוגי של המילה, אלא לרוחניות וגשמיות. בימי החורף מצטמצמות שעות האור, וכך משתנה בגוף האדם כמות ההורמון מלטונין המופרש מבלוטת האצטרובל,

שינוי זה בהורמון גורם לדכאונות, ודרך טובה למנוע דכאונות היא לעבוד על הצד הרוחני שלנו ולהוריד את הגשמיות מאיתנו, אזי האימרה בגבורות מזכירה לנו להיות אופטימיים, להיות באורות תמיד. בשביל להבין סיבה נוספת לחשיבותה של הרוח, אנו צריכים להבין קודם כל איך נוצרים עננים ויורד גשם.

עננים נוצרים מאדי מים שעולים בד"כ מהימים והאוקינוסים, ובגובה בו הטמפרטורה יורדת, יותר קל לאדי המים להפוך ממצב גז למצב נוזל, כלומר לטיפות מים אשר מרכיבות את הענן. אולם, לאדי המים קשה להפוך בצורה ישירה למצב צבירה נוזלי ולכן כאשר ישנם מרחפים באויר (גרעיני התעבות) שיודעים לספוח מים בצורה טובה (כמו מלח למשל) אדי המים יתעבו על גבי המרחפים וכך ייצרו את הטיפה,

הטיפה תגדל בצורה זאת ובנוסף ישנם תהליכי התנגשויות בין הטיפות בענן, כאשר שתי טיפות מתנגשות ומתלכדות הן נהיות טיפה אחת גדולה יותר, בשתי דרכים אלו הטיפות גדלות, עד אשר הן מגיעות לגודל הקריטי בו כח המשיכה חזק מהרוחות שמעלות את הטיפה למעלה (הארץ בד"כ יותר חמה מהרום, ואויר חם עולה למעלה) ואז יורד הגשם, כאשר הטיפות מגיעות לגבהים גבוהים אזי הם יכולות גם לקפוא להיות כשלג או ברד (שיכול להנמס שוב בדרכו חזרה לקרקע).

כאשר מנשבת רוח חזקה היא יכולה ליצור גלים בים, הרוח החזקה תגרום לגלים שיתנפצו ומכאן מי הים המלוחים יגרמו לטיפות קטנות ומלוחות שירחפו באויר וישמשו כגרעיני התעבות, רוח חזקה יכולה לגרום גם לאבק לרחף או לאבקנים להתנתק מהפרחים, אלו חומרים נוספים שיכולים לשמש כגרעיני התעבות. מהסבר זה אנו יכולים להבין את חשיבותה הרבה של הרוח, ללא רוח חזקה יהיו לנו מעט מרחפים-גרעיני התעבות שהטיפות יוכלו להיווצר אליהם, יהיו פחות התנגשויות בין הטיפות ותיהיה פחות הסעה של לחות-אדי מים מהימים והאוקינוסים לארץ ישראל.

אולם חשוב לזכור שכל דבר צריך להיות במינון, רוח חזקה מידי היא לא טובה להיווצרות עננים ואף יכולה לפזר אותם. דוגמא לכך אפשר לראות בסיפורו של חוני המעגל, שביקש להוריד גשמים, וירדו יותר מידי , ואז כדי שירדו פחות גשמים

"מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות" תענית כג א לחז"ל כנראה היה ידע רב בטבע כשהם שחיברו את הברכה, ולא בכדי אנו מבקשים גם את משיב הרוח וגם את מוריד הגשם.

תזכורת נוספת לכך שחז"ל ידעו את התהליכים הפיזיקלים שמתרחשים בענן (למרות שלא ידעו את המשווות...) בתוספתא למסכת שבת ז' י' כתוב הכוברת אפרוחים בכברה [והנותנת ברזא] בין האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי אם מפני הרעמים [ואם] מפני הברק הרי זה מותר

כלומר ברזא=ברזל=גוף מוליך יכול להגן על האפרוחים מפני ברקים, ברקים שהם למעשה חשמל. מי ייתן ונזכה כולנו להבין את האחדות בטבע