נר חנוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצות הדלקת נרות על פתחי הבתים בכל ערב משמונת ימי החנוכה.


כמות הנרות

הגמרא (שבת כא:) מביאה ברייתא:

"מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל: אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך".

ברייתא זו[1], מבחינה בשלוש אופציות לקיום המצוה: (א) עיקר הדין, (ב) מהדרין, (ג) מהדרין מן המהדרין.

יש לציין, שעם ישראל רובו ככולו נמנה על "המהדרין מן המהדרין", ומקיים את מצות הדלקת נר חנוכה "מוסיף והולך" כבית הלל שהלכה כמותם בכל מקום[2] (עי' כתובות ס: ברכות יא. וע"ע עירובין ו: חולין מג:).

הדברים מגיעים למידה זו שבטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתוב:

"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך..."

שתי הרמות הראשונות: "נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" - לא הובאו כלל, אלא ישר מופיע האופציה השלישית: "והמהדרין מן המהדרין... בית הלל אומרים מוסיף והולך".

והאחרונים (אבי עזרי ריש פ"ד מהל' חנוכה) תמהו מאד על השמטה זו, שהרי יש השלכות הלכה למעשה לעובדה שאין חיוב להיות "מוסיף והולך"[3].


דין נר איש וביתו

דין המהדרין

כבר הובא לעיל שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. ונחלקו הפוסקים בהידור זה[4], אם הכוונה שבעל הבית מדליק נר כנגד מספר בני הבית (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' א-ב), או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו ([[רמ"א]] סי' תרעא סע' ב).

והאחרונים הציעו כמה אפשרויות בביאור מחלוקתם:

  • יש שהסבירו (חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' חנוכה) שנחלקו האם ניתן לקיים את ההידור בנפרד מהמצוה, כמו שמצאנו שנחלקו הראשונים לגבי המל ושייר ציצין שאינם מעכבים את המילה ופרש - אם ביום חול יחזור (רמ"א יו"ד סי' רסד סע' ה) או לא (רמב"ם פ"ב מהל' מילה ה"ד).
  • יתכן להסביר, שנחלקו בטעם ההידור, האם הוא עניין של תוספת בכמות הנרות ובגודל האור (שיטה להר"ן שבת כא: ד"ה ד"ה ת"ר מצות חנוכה, וכ"מ ב[[ריטב"א]] החדשים שם ד"ה והמהדרים בשם 'יש שפרשו') או שבכל אחד מבני הבית מכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית[5] (שו"ת [[רע"א]] מהדו' תנינא סי' יג סוף ד"ה נ"ל דברכת על הניסים).
  • נחלקו האם חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חובת הבית או חובת הדר בבית (מנחת אשר בראשית סי' נד אות ב, מהדו' ירושלים תשס"ג, עמ' שנב).
  • אין מחלוקת בדבר, אלא כשמדליקים בטפח הסמוך לפתח - אין מקום לכל אחד להדליק במקום נפרד, וא"כ די שאחד ידליק לכולם; אבל בשעת הסכנה שמדליקים בפנים - ידליק כ"א נרותיו במקום מיוחד (בית הלוי עה"ת, ענייני חנוכה - אחרי חומש בראשית, סוף ד"ה "שבת (דף כג) אר"ז מריש הוי", דפוס ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, ריש דף לא.).



בשמונת ימי חנוכה מדליקים נרות, זכר לנס פך השמן. בעת ההדלקה מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.


בלילה הראשון מדליקים נר אחד ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד הלילה השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. לפי מנהג האשכנזים כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו, מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. בני עדות המזרח נוהגים שאחד מדליק עבור כל בני המשפחה.


את הנרות יש שמהדרים להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.


כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.


את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.


זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.


הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.


בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.


בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין להדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר, שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

ראה גם

לקריאה נוספת

מאמרים הלכתיים בעניני הדלקת נר חנוכה:

  1. וכך הדברים מופיעים גם בפוסקים הראשונים: הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה חנוכה ה"א) והרא"ש (שם - במה מדליקין סי' ד).
  2. לבד מקומות יוצאי דופן.
  3. נציין כמה השלכות לעובדה שאין חיוב להיות מוסיף והולך: (א) אדם שיש לו שמן בצימצום ולחברו אין שמן כלל, ולראשון יש מספיק שמן כדי שהוא יקיים את המצוה "מוסיף והולך" או כדי שייתן חצי לחברו ושניהם יקיימו "נר איש וביתו", למרות שחיובו קודם למצוות חברו ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך (שבת ד.), עליו לתת לחברו (מ"ב סי' תרעא ס"ק ו), מפני שהוא אינו חייב אלא בהדלקת "נר איש וביתו", והידורו אינו קודם למצות חברו. (ב) דעת הבניין עולם (סי' לד - מובא בשער הציון שם אות ז) שאם השמן ביוקר, ישתדל – עכ"פ ביום הראשון – להדליק בשמן זית, גם אם מחמת זה יצטרך לוותר ולא להיות "מוסיף והולך". (ג) מי שא"א לו או שאין לו כסף, ידליק רק כעיקר הדין או כמהדרין, ולא כמהדרין מן המהדרין (עי' מ"ב שם סוף ס"ק י ושעה"צ אות יב). (ד) דעת הרמ"א (סי' תרעד סע' א) שאין להדליק נר מנר, משום שהנר הראשון הוא חיוב, ושאר הנרות הינם רק הידור (שם ובמ"ב שם ס"ק ו). (ה) אם ממהר, יכול לברך על הדלקת את נר חנוכה ולהדליק נר אחד, ומשהו אחר ידליק את שאר הנרות ואין זה הפסק, מפני הברכה חלה על נר החיוב (רמ"א סי' תרעא סוף סע' ז ומ"ב שם ס"ק מט). (ו) מי שיש לו שני פתחים וצריך להדליק בשניהם מפני החשד (סי' תרעא סע' ז - ור' בפנים להלן), די לו בהדלקת נר אחד בפתח השני ואין צריך להיות מוסיף והולך (הליכות שלמה, חנוכה, ס"פ יג, אורחות הלכה הע' 52, מהדו' פריעדמאן, ירושלים תשס"ד, עמ' רסז). (ז) יש אומרים שאם הדליק רק נר אחד, ואח"כ השיג שמן להיות "מוסיף והולך", או אם שכח לברך קודם שהדליק את הנר, או שטעה וחשב שהוא יום שישי של חנוכה (ודי בו' נרות) ואח"כ נודע לו שהוא יום שביעי של חנוכה (וצריך להוסיף נר), - אין לו לברך על נרות ההידור (פר"ח סוף סי' תרעב, ועי' שו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג), ויש חולקין (אליה רבה שם). (ח) יש אומרים שאין דין חינוך לקטנים ביחס להידור (עי' היטב במאירי שבת כא: ריש ד"ה מצות נר חנוכה; וכ"כ להדיא בשלטי גיבורים שם, ט: לדפי הרי"ף, סוף אות א, בשם ריא"ז; - מובאים במשנה ברורה סי' תרעז ס"ק יג ובביאור הלכה סי' תערה ד"ה ולדידן), ואף לפסק הרמ"א (או"ח סוף סי' עתרה) שקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ, היינו דוקא נר אחד, ואי"צ לחנכו להיות מוסיף והולך (מ"ב סי' תערה ס"ק יג), אף שנהגו להחמיר בזה (דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תשס, עמ' לג סע' ט).
  4. דבריהם נאמרו לגבי דין "מהדרין מן המהדרין", מפני שלדעתם הוא כולל את המהדרין, וכפי שיובא בפנים להלן.
  5. ולפ"ז קטן שלא הגיע לחינוך - אין צריך להדליק עבורו נר חנוכה (עי' כלי חמדה פר' קורח ד"ה ועלה בדעתי, מהדו' פיעטרקוב, דף פג.).