ספר יונה

ספר יונה הוא החמישי מספרי תרי עשר בכתבי הקודש ושמו הוא על שם יונה הנביא. תוכנו של הספר הוא שליחותו של יונה הנביא לנינוה על מנת להודיע להם על גורלם הצפוי. בעקבות דבריו, התושבים חוזרים בתשובה. הקב"ה מקבל את החזרה בתשובה. יונה הנביא זוכה לשמוע על חשיבותה של התשובה:"כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה." (ד',ב') ועם ישראל בתפילת מנחה של יום הכיפורים מאזין לקריאה הספר, הנאמר בתור ההפטרה ומקבל דוגמא כיצד תשובה יכולה להציל עיר שלמה , כולל את הבהמות המצויות בה, כפי שכתוב בפסוק האחרון של הפרק:"וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה".

תוכן הספר

לפי המסורה, וכן לפי תוכנו, ספר יונה מחולק לשני חלקים: פרקים א' וב' ופרקים ג' וד'. החלק הראשון כולל את ציוויו של הקב"ה ליונה הנביא וניסיון בריחתו משליחותו, והחלק השני מתחיל גם הוא בציווי המחודש של הקב"ה ליונה על נינוה, עשיית שליחותו והדיון בינו לבין הקב"ה על מהות התשובה. ניתן לראות כי שני החלקים מקבילים זה לזה כך ששניהם פותחים בציוויו של הקב"ה ליונה, ממשיכים עם מאורע שמוביל לתשובה (מלחי הספינה ששבים בתשובה בעקבות הסערה וכן אנשי נינוה בעקבות נבואת יונה) וחותמים בתפילת יונה לקב"ה (על הצלתו בחלק הראשון ובקשתו שה' ייקח את חייו בשני). לאחר שני חלקים אלו מופיעה סיומת הקשורה לצמיחת הקיקיון וייבושו על ידי הקב"ה וכן תשובת הקב"ה שעונה ליונה על בריחתו משליחותו וטענותיו על תשובת אנשי נינוה.

• יונה יצא לנינוה. באוניה. בעת סערה הוא גילה את יראת האלוקים של המלחים, אשר לפי חז"ל, היו כל אחד בעל אמונה אחרת. המלחים התפללו, חענו וניצלו. לפי חז"ל, הם הודו על הנס, עלו מיפו לירושלים, עשו ברית מילה ונדרו להביא איש את אשתו ליראת ה'. גם יונה הנביא ניצל, הדג פלט אותו מהים לים בנינוה – בסוריה - בצפון מזרח הים התיכון, במקום ייעדה של האוניה תרשיש - במערב הים התיכון, צפון אפריקה או ספרד.
• יונה הגיע לנינוה, מלך העיר קרא לתשובה. התושבים והבהמות צמו והקב"ה סולח להם. ליונה קרא, שוב, נס, צמח עץ קיקיון והוא ניצל מהחום ןמהיובש. הוא מתרעם על חסדו של האל על שקבל את תשובתם של תושבי העיר. רבי שמעון בן לקיש מצוטט בתלמוד ירושלמי כי הסיבה לכך היא "תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה" ([[מסכת תענית]], ב',א'). דעת המשנה היא שונה, התשובה הייתה שלמה (ב',א').

בריחתו של יונה

הספר פותח בציוויו של הקב"ה ליונה ללכת לנינוה להתנבא שם "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי". ‏^[1]. בתגובה, יונה יורד ליפו ושוכר ספינה על מנת לברוח לתרשיש "מלפני ה'".

האבן עזרא מדייק כי יונה לא מנסה לברוח "מפני ה'", שהרי הוא יודע שדבר זה אינו אפשרי, אלא רק רוצה מנבואתו ומהצורך לעמוד לפני ה' בנבואה. באותו האופן, הכוזרי (א, יד) מסביר כי יונה רצה לברוח לתרשיש לחוצה לארץ על מנת שלא יוכל להתנבא שם משום שהנבואה שורה או בארץ ישראל או בחוץ לארץ אך בעבור הארץ. חוקרים בני זמננו קבעו כי תרשיש מצויה מערבה לארץ ישראל, באזור איטליה או ספרד, וייתכן שיונה רצה לברוח דווקא לשם משום שזהו הכיוון ההפוך מנינוה הנמצאת מזרחה לארץ.

במדרש מכילתא בא פרשה א מובא כי יונה רצה בכוונה לשוט בים: "לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים". חיזוק לרעיון זה ניתן למצוא בכך שיונה העדיף לישון בירכתי הספינה בעת הסערה ולא ניסה להציל את עצמו. ייתכן ויונה רצה לאבד את עצמו כגוזר על עצמו את דין "הכובש נבואתו- חייב מיתה מדיני שמיים", או שמדובר גם כאן מחלק מדבריו של יונה בסוף הספר בו הוא שואל את נפשו למות ‏^[2].

למה בורח יונה?

מדברי יונה אל הקב"ה בסוף הספר "על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון... וניחם על הרעה" ניתן להבין כי הוא ניסה לברוח מלפני ה' על מנת שלא לבצע את שליחותו ולא לאפשר לאנשי נינוה לשוב בתשובה.

רש"י מסביר שהסיבה לסירובו של יונה היא משום שלא רצה ליצור קטרוג על עם ישראל שלא חוזרים בתשובה- "העכו"ם קרובי תשובה הם , אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים" (א,ג).

מנגד, המצודות דוד פירש כי יונה לא רצה להתריע את נינוה על מנת שהיא לא תנצל. לפירושו, מכיוון שנינוה (ממלכת אשור) עתידה להרע לישראל בעתיד, "היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיה לשטן לישראל".

אמנם, מהדיאלוג בין הקב"ה ליונה בספר הספר, ניתן להבין באופן אחר. יונה מסביר כי "על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה", כאשר ניתן לשים לב כי הוא משמיט את מידת ה"אמת" מי"ג המידות של הקב"ה ‏^[3]. נראה כי יונה חפץ לברוח משום שהרגיש כי ה' סולח בקלות מדי למי שחוזר בתשובה, בעוד יונה עצמו מתקשה עם המחילה המהירה לחוטאים.

תשובתם של אנשי הספינה

לאחר שהספינה יוצאת לדרך, הקב"ה עשה סערה גדולה בים וכמעט שהאוניה טבעה, אך יונה יורד לירכתי הספינה ונרדם ‏^[4]. מלחי הספינה יראים מהסערה ומתפללים איש לאלוהיו, בעוד רב החובל מוצא את יונה ישן וקורא גם לו לקום ולהתפלל לאלוהיו. המלחים מחליטים להטיל גורל על מנת לבדוק מי אחראי לסערה- והגורל נופל על יונה. יונה מספר להם כי הוא בורח מה' יוצר האדמה והים ומציע להם לזרוק אותו לים. לאחר שראו המלחים כי אין להם ברירה- הם משליכים את יונה אל הים והסערה שוככת ‏^[5]. המלחים יראים מאת ה' יראה גדולה וזובחים לו זבחים ונודרים נדרים.

ניתן לראות בפסוקים את תהליך התשובה של אנשי הספינה. בתחילה, מלחי הספינה יראים מאת הסערה ולכן מתפללים לעבודה הזרה שלהם. אמנם, לאחר שיונה מתאר להם את גדולותו של הקב"ה ואת העובדה שהוא בורח ממנו- מפסיקים המלחים להתפלל לע"ז ויראים מאת חוזקו של הקב"ה. לבסוף, לאחר שיונה כבר מושלך אל הים והסערה שוככת- יראים המלחים מהקב"ה וזובחים לו- גם כאשר לא נשקפת כל סכנה לחייהם. כך שישנו מעבר מתפילה לע"ז אל יראה מאת גדולת ה' וסכנת הטביעה- עד שלבסוף ישנה יראת הרוממות מלפני הקב"ה ‏^[6].

ישיבתו בתוך הדג

בפרקי דר' אלעזר יש תאור של הדג ומסעותיו של יונה הנביא מתחת לפני היום ^[7].

וכל מובא בילקוט שמעוני:" ר' מאיר אומר ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר וימן ה' דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לביהכ"נ גדולה

• תאור חיצוני של הדג - והיו שתי עיניו כחלונות אמר פנסאות מאירות ליונה.
• תאור פנימי - ר' מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שההאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות.
• המפגש עם הלויתן - א"ל הדג ליונה אי אתה יודע שיומי בא להתאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני אצלו ואני מציל אותי ואותך מפיו. הוליכו אצל לויתן, אמר לו בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לירד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים, הראהו חותמו של אברהם אבינו הביט לברית וראה לויתן וברח מלפניו מהלך שני ימים,

הסיור - אמר לו אני הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבימים ובתהומות,

1. והראהו נחל גדול של אוקינוס שנאמר ונהר יסובבני,
2. והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם שנאמר סוף חבוש לראשי,
3. והראהו מקום שמשברי הים אליו יוצא (סוף האוקיאנוס) שנאמר כל משבריך וגליך עלי עברו והראהו
4. עמודי ארץ במכוניה שנאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם,
5. והראהו שאול תחתית שנאמר מבטן שאול שועתי,
6. והראהו גיהנם שנאמר ותעל משחת חיי,
7. והראהו היכל ה' שנאמר לקצבי הרים, מכאן אנו למדים שירושלים על שבעה הרים עומדת,
8. וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדים ומתפללים עליה,

סוף האגדה: " והיה יונה שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב"ה אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל אני מזמן דגה מעוברת שס"ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת ואמרה לו דגה לדג איש נביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת, אמר לו לויתן, הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה לויתן מלך על כל דגי הים אי אתה יודע ששגרני הקב"ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו, אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן אימתי, אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב"ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף, מיד כוון לבו בתפלה שנאמר ויתפללל יונה וגו'

אליקים בן-מנחם בפרושו לספר יונה ב "תרי עשר א" בסדרת "דעת מקרא" בהוצאת מוסד הרב קוק 1973 מביא מקור המספר על מקרה שקרה בשנת 1927: ליד איי פוקלנד, לוויתן בלע איש צוות סירת דייג ולאחר שלשה ימים של שהייה בבטן הדג, הדייג נמצא חי (על פי מאמרו של אמברוז ג'ון ןילסון Ambrose John Wilson ,Princeton Thelogical Revue 1927.).

הויקיפדיה העברית מצטטת: "אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים ^[8].

קיימת סברה ש אליקים בן-מנחם מביא. בפירושו של ר' יוסף כספי נאמר:"ודע עוד כי סברות בכל סיפור זה, מעלייתו לאונייה עד "ויקא את יונה אל היבשה" (ב',י"א) כי יש אומרים , שהיה כולו בהקיץ. ויש אומרים שהיה כולו בחלום והמראה הנבואה. מכאן הוא מסכם:" פרקים אוב הם בבחינת חזון ופרקים ג וד הם בחינת הסיפור על מה שקרה בפועל.

חז"ל ראו את הדברים כפשוטם ובין חותמי הברכות שבמשנה, תענית ב ד, כתוב: על הששית היה אומר מי שענה את יונה ממעי הדג , הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך אתה ה' העונה בעת צרה

קישורים חיצוניים

• זאב ח' ארליך (ז'אבו), ירידותיו של יונה - ארץ מקרא - מוסף לשבת של מקור ראשון י"א תשרי תשס"ט

הערות שוליים