רבי דוד קמחי

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי דוד קמחי (הרד"ק) מגדולי מפרשי המקרא ו"ראש הדקדקנים" בתקופת הראשונים.

נולד בעיר נרבונה שבפרובנס בסביבות שנת ד'תתק"כ לרבי יוסף קמחי (הריק"ם)- שהיה פרשן ומדקדק גדול. אביו מת בנעוריו, ואחיו המדקדק והפרשן רבי משה קמחי למדו תורה. בסוף ימיו השתתף במחלוקת אודות כתבי הרמב"ם, וכתב כמה אגרות כנגד מתנגדי הרמב"ם. הוא המליץ ללמוד פילוסופיה, אולם רק לבעל שכל ישר, ירא שמים ולאחר התבוננות מעמיקה בתורה.

תקופת חייו של רבי דוד קמחי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

שיטתו בדקדוק[עריכה]

ספרו הדקדוקי הגדול הוא ספר המכלול, שעל פי הגדרתו בהקדמת הספר הוא רק "כמלקט שבולים אחרי הקוצר וכמעולל אחרי הבוצר" (כלומ, מלקט מתורת המדקדקים הקדומים רבי יונה אבן ג'נאח ורבי יהודה אבן חיוג'), אולם הוא מלא גם בחידושים שלו. דרכו היא להביא את דעות קודמיו בכל בעיה דקדוקית בצורה בהירה ומקיפה, ומתוכן מגיע להסבר שיטתו שלו. ספר זה דומה במבנהו לספרו של ר"י אבן ג'אנח, שהוא מורכב משני חלקים- "חלק הדקדוק" ו"חלק הענין", העוסק בהסבר השורשים. המדפיסים חילקו את הספר לשני ספרים שונים, בעוד השם "מכלול" ניתן לחלק הראשון בלבד והשני נקרא "ספר השורשים". על שיטתו בהסבר השורשים קמו מתנגדים שונים מקרב הדקדקנים, וביניהם רבי יוסף אבן כספי ורבי פרופייט דוראן- "האפודי".

לעיתים הוא מסביר שורשעם על ידי השוואה לשפות שונות- ארמית, ערבית, לשון חכמים ופרובנסלית יהודית.

שיטתו הדקדוקית השפיעה על המדקדקים שקמו אחריו, ביחוד על רבי אליהו בחור, שהדפיס את כתביו בצירוף הערות. ספריו משמשים בסיס אף למדקדקים שאינם יהודים.

פירושו למקרא[עריכה]

לאחר גמר חיבורו הדקדוקי, החל לחבר פירוש למקרא. הוא התחיל בפירוש פשטני לספר דברי הימים, כיוון שאחד מתלמידי אביו קבל באזניו על כך שכל הפירושים שמצא בנרבונה לספר זה הינם פירושים על דרך הדרש. לאחר מכן פרש את ספר תהילים ולאחריו את ספרי הנביאים וספר בראשית.

שיטתו בפירוש המקרא מושפעת ממקום מגוריו בין צרפת לספרד, כך שהושפע גם משיטת הפרשנות הצרפתית מבית מדרשו של רש"י הפשטנית, גם מהשיטה הספרדית השכלתנית- דקדקנית וגם משיטת הדרש הפרובנסאלית מבית מדרשו של רבי משה הדרשן. לאור זאת, פירושו מהווה מעין שילוב של שלושת התחומים הללו. לעיתים נידרות מוצאים בפירושו פירושים מדרל הסוד, אולם באופן עקרוני שיטתו מבוססת על הפשט, הבלשנות ומדרשי חז"ל.

בפירושו הוא מתייחס לפרטים הקטנים ביותר, כולל אפילו ענייני ניקוד, מסורת, קרי וכתיב, גרסאות ועוד, לצד פירוש ענייני ומילולי מקיף ויסודי. הא עוסק גם בסוגיות של היסטוריה, כרונולוגיה וגיאוגרפיה בתנ"ך.

הוא משתדל להסביר את הניסים בדרך שכלית, ולשלול את הגשמת האלוקות בהסבר "דברה התורה כלשון בני אדם".

כתבים נוספים[עריכה]